שימוע

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

שימוע הוא הליך שבו ניתנת הזדמנות לאדם, לפני קבלת החלטה משמעותית בעניינו, להשמיע את טענותיו בעניין זה בפני הגורם המחליט, כדי שישנה את ההחלטה המתגבשת.

שימוע בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

נושאים עיקריים לשימוע בישראל:

שימוע לפני הגשת כתב אישום[עריכת קוד מקור | עריכה]

שימוע לפני הגשת כתב אישום נהוג בישראל שנים רבות. בשנת 1991 נקבעו כללים בנושא זה בהנחיות היועץ המשפטי לממשלה. הנחיות אלה עודכנו, וגרסתן הנוכחית (4.3001) היא מ-9 בנובמבר 2003. בשנת 2000 עוגנה הזכות לשימוע בסעיף 60א לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982.

המניע למתן זכות השימוע מופיע בפתח ההנחיות:

אחריות כבדה מוטלת על כל מי שבא להחליט על הגשת כתב אישום פלילי נגד אדם, בייחוד בעבירות בעלות אופי חמור ועבירות שיש עמהן קלון. יש אשר אפילו זיכוי בדין, אין בו כדי להיטיב נזק, שנגרם מתוך אישום שלא היה יסוד לו. הגם שכל נאשם מוחזק חף מכל עבירה, ואף יהיה לו "יומו בבית-המשפט" להתגונן כלפי האשמה המיוחסת לו, אין להתעלם מכך כי הליכי משפט דרכם להתמשך ולהסתעף, ולא אחת אף להתפרסם, ויש עמם לא אחת גם משום עינויי דין ונפש. כמו כן, יתר זהירות בהגשת כתבי אישום עשויה, בראיה כוללת, להפחית את העומס על המערכת, וזאת בשל ניהול מספר פחות של תיקים.

בהתאם לסעיף 60א לחוק סדר הדין הפלילי, על רשות התביעה שאליה הועבר חומר חקירה הנוגע לעבירה מסוג פשע (שעונשה למעלה משלוש שנות מאסר) להודיע על כך לחשוד, והוא רשאי לפנות תוך 30 יום לרשות התביעה, בבקשה מנומקת להימנע מהגשת כתב אישום. חשוד שבחר בזכות השתיקה לגבי שאלות עובדתיות שהוצגו לו בחקירתו, אינו רשאי להציג עובדות אלה במהלך השימוע. בזמן השימוע אין חובה להציג לחשוד את חומר הראיות שבידי התביעה (חובה כזו נוצרת עם הגשת כתב האישום).

על מהותו של השימוע עמד היועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, בעת שהציג את הסדר הטיעון שנחתם עם הנשיא משה קצב בעקבות השימוע שנערך לו:

"שימוע אינו עניין טכני, שימוע הוא עניין מהותי. שימוע הוא הליך שנועד לברר באופן יסודי את חומר החקירה, ושימוע לעתים קרובות מביא לשינוי בתמונה הראשונית של חומר הראיות. זה מה שהביא לשינוי בסעיפי האישום."‏[1]

ישנה מחלוקת בפסיקת בתי משפט השלום ובתי המשפט המחוזיים לגבי משמעות הגשת כתב אישום ללא שימוע. ישנן ערכאות הרואות בכך 'פסול' היורד לשורשו של ההליך והמוביל לביטול כתב האישום. מאידך, ישנן ערכאות הסבורות שניתן לקיים שימוע 'בדיעבד' וחזקה על רשויות התביעה שיתייחסו לטענות הנאשם "בלב פתוח ובנפש חפצה". בית המשפט העליון טרם הכריע בסוגיה לגופה, שופטת בית המשפט העליון איילה פרוקצ'יה הביעה את דעתה ש: "אין דומה שימוע לפני מעשה, לשימוע בדיעבד, בעוד כתב אישום תלוי ועומד."‏[2]

שימוע לפני החלטה של רשות מנהלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בישראל פועלות רשויות מנהליות מסוגים שונים, שבסמכותן לקבל החלטות המשפיעות על אזרח ספציפי או קבוצת אזרחים. על-פי עקרונות המנהל הציבורי, לא תתקבל החלטה הפוגעת באדם, אלא אם ניתנה לו קודם לכן הזדמנות להסתייג ממנה. גישה זו באה לידי ביטוי בחוקים שונים. דוגמה לכך היא סעיף 62 לחוק מס ערך מוסף, שבו נקבע כי כאשר רשות המסים מעוניינת להפעיל את סמכותה בתחומים מסוימים, עליה לתת לנוגע בדבר הזדמנות להביא לפניה את טענותיו.

שימוע לפני פיטורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בהתאם לפסיקה של בית הדין הארצי לעבודה יש לערוך שימוע לעובד קודם לקבלת החלטה על פיטוריו. בתהליך השימוע יש להודיע לעובד כי נשקלים פיטוריו, ולתת לו הזדמנות להשמיע את נימוקיו לשלילת החלטה לפטרו. אין לקבל החלטה על הפיטורים קודם לשימוע, אלא לקיים את השימוע בתום לב: לשמוע את נימוקיו של העובד, ורק לאחר מכן להחליט בעניינו. בשימוע רשאי העובד להסתייע בחבר ועד העובדים, בידיד או בעורך דין.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • דפנה ברק-ארז "זכות הטיעון – בין צדק פרוצדורלי ויעילות" בתוך ספר אור 817 (2013).

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אבירם זינו, מזוז: קצב חתם על הסדר - יתפטר ולא ייאסר, באתר ynet‏, 28 ביוני 2007
  2. ^ בש"פ 984/10, 25 בפברואר 2010