שינל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
סוגי שינל
שלושה חיילים עם שינל (הימני לובש בטלדרס)
בנות הכשרה של הגדוד השלישי של הפלמ"ח בעין גב, לבושות בשינלים

שינֶ‏לרוסית: Шинель, נקרא גם "סגין") היה כינויו של מעיל החיילים בתקופת מלחמת העולם הראשונה, מלחמת העולם השנייה, מלחמת השחרור ועד שנות ה-70.

החיילים הראשונים שלבשו שינל כפריט תקני היו חיילי צבא נפוליאון במהלך הפלישה לרוסיה.

השינל היה מעיל ארוך, עבה, עשוי צמר, בצבע חאקי או שחור. המעיל היה כבד ביותר, במיוחד לאחר שנספג במי גשם והתנועה בו הייתה קשה לכן הוחלף תחילה במעיל קצר ("בטלדרס") ולאחר מכן במעיל דובון.

המעיל נלבש על ידי כל הדרגות, הן על ידי חיילים מן השורה והן על ידי מפקדים, אך מעיל המפקדים כופתר בשני טורי כפתורים, שהקנו לו מראה מכובד יותר. בראשית ימי צה"ל היו בו שינלים משלל צבאות בהם הצבא הבריטי, הצ'כי ועוד.

בתרבות ובפולקלור[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשירם של דידי מנוסי ויוחנן זראי, "כוכב הצפון" מופיעות השורות‏‏‏[1]:

Cquote2.svg

"הפלוגה צעדה כל הלילה בצעד נמהר,
השינל הכבד שבעתיים כבד מן הטל

Cquote3.svg

הגדרת השינל על ידי ותיק המספר על חוויות צבא משנות השישים: "לא היו מעילי סערה, לא היו דובונים, היה רק סוודר ושינל - שינל זה מעיל אנגלי ארוך ששוקל טון לפני שהוא רטוב, וכל הזמן היה רטוב."

מנגד, אחת מוותיקות קיבוץ שער העמקים סיפרה: "היה חודש קר וגשום. והנה באה רבקה בעגלה של עופות ובקר והביאה אתה ארגז עץ גדול ובתוך הארגז היו 6 שינלים, גטקעס וגרבי צמר מעודפי הצבא הבריטי. השינל! – היה זה בגד נפלא. ארוך וחם. חילקו אותם קודם כל לעגלונים ולשומרים. אחר כך רכשו שינלים לכל החברים."‏‏‏‏‏[2]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]