שכניה בן יחיאל
שכניה בן יחיאל הוא דמות מקראית שחייתה בתקופתו של עזרא הסופר ונזכר בספר עזרא, פרק י', פסוק ב'. שכניה היה מן העולים לארץ ישראל בימי שיבת ציון, ומוצאו בעילם.
שכניה מופיע פעם אחת בתנ"ך שם הוא מתוודה על חטאי עם ישראל, על לקיחת נשים נוכריות ואף קורא לגרש אותן[1]: ”וַיַעַן שְׁכַנְׁיָה בֶן יְׁחִיאֵל מִבְׁנֵי עֵילָם וַיאמֶר לְׁעֶזְׁרָא אֲנַחְׁנּו מָעַלְׁנּו בֵאֹלהֵינו וַנשֶב נָשִים נָכְׁרִיֹות מֵעַמֵי הָָארֶץ וְׁעַתָה יֵש-מִקְׁוֶה לְׁיִשְׁרָאֵל עַל זאת”.
בתלמוד הבבלי נאמר כי שכניה עצמו לא נשא נשים נוכריות, וכפי שאכן אינו מופיע ברשימת נושאי הנשים הנוכריות,[2] אלא מתוך ענוותנותו התוודה בשם כלל ישראל. התלמוד מציין כי למד זאת מדברי ה' אל יהושע בן נון בחטא עכן או מדברי משה אל עם ישראל בעת שהותירו אנשים מהמן, ומשכניה למד שמואל הקטן את ענוותנותו.[3]
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ ספר עזרא, פרק י', פסוק ב'.
- ^ הר"ן, על דברי התלמוד.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף י"א, עמוד א'.
