עלייה לארץ ישראל

עליות לארץ ישראל בעת החדשה

עליות קדומות לארץ ישראל העליות בשנים 1881-1700 עליות לפני קום המדינה העלייה הראשונה העלייה השנייה העלייה השלישית העלייה הרביעית העלייה החמישית ההעפלה עליות לאחר קום המדינה: העלייה ההמונית מבצע על כנפי נשרים מבצע עזרא ונחמיה עליות חיסול גלויות עליית גומולקה העלייה מברית המועצות בשנות ה-70 עליית ביתא ישראל העלייה מברית המועצות לשעבר בשנות ה-90 עלייה מאמריקה הלטינית בשנות האלפיים עליות על פי ארץ מוצא: העלייה מרומניה העלייה מגרמניה העלייה ממרוקו ראו גם: פורטל היישוב

עולים בנמל יפו, פסיפס שיצר נחום גוטמן

עלייה, או עלייה לארץ ישראל, הוא מונח מרכזי בתרבות היהודית, המציין את הגעתם של יהודים לארץ ישראל. על פי ההלכה המונח כולל תודעה עצמית, אך אינו תלוי בה; ומתאר הגעה לארץ גם כחלק מהגירה. הפעולה ההפוכה של יציאת יהודים מארץ ישראל, נקראת ירידה. ביקור זמני בארץ ישראל הנעשה על רקע דתי מכונה עלייה לרגל ומונח זה משמש גם אצל אומות ודתות אחרות, שמאמיניהן באים לארץ ישראל כצליינים.

לאחר הכרזת הכרזת העצמאות של למדינת ישראל, נטענה המילה במשמעויות פוליטיות וכלכליות חדשות ונוספות.

מקור ומשמעות המונח

איזכור מוקדם של המונח "עלייה" מצוי בתנ"ך בספר בראשית בפסוקים על בני יעקב, שבאו ממצרים לארץ, כדי לקבור את אביהם, ונקראו בשם "עולים".‏ מאז היציאה של עם ישראל לגלות מארץ ישראל, נעשה שימוש במונח זה בכל הדורות כאשר יהודים חתרו לעלות לארץ האבות. הם עלו כיחידים ובקבוצות קטנות, ברישיון וללא רישיון, וביקשו לחיות ולהיקבר בה. המונח מבוסס גם במשנה: "הכל מעלין לארץ ישראל ואין הכל מוציאין".‏ ועל המימרא, מילתא אגב אורחא, בתלמוד בבלי לפיה "וארץ ישראל גבוה מכל הארצות",‏

המונח "שיבת ציון", הנזכר בשיר המעלות, מציין גם הוא עלייה לארץ. הוא נטבע, ככל הנראה, לאחר חורבן הבית הראשון. במונח "עלייה" השתמשו גם הנביאים בנבואיתיהם על שיבת ציון לאחר חורבן בית ראשון, 586 לפנה"ס. שיבת ציון היתה חזרתם של היהודים מגלות בבל לארץ ישראל בעקבות הצהרת כורש, בשנת 538 לפנה"ס. המונח "שיבת ציון המודרנית" נקבע כהגדרה לעליות ההמוניות לארץ ישראל מאז המאה ה-19; ועד לעליות שלאחר הקמת המדינה.

התנועה הציונית הציבה את העלייה לארץ ישראל כיעד עיקרי בהגותה בפועלה. אחד ממנהיגיה בנימין זאב הרצל סבר, כי תנועת העלייה לארץ תהיה בעיקר מכח הרעיונות והתודעה, וכך כתב בספרו מדינת היהודים:

	"אין בעולם אדם חזק או עשיר שיוכל להסיע עם מארץ אל ארץ. רק רעיון יחולל זאת. אכן לרעיון המדינה כח כזה. במשך כל ליל-גלותם הארוך לא חדלו היהודים מלחלום את חלום מלוכתם. "לשנה הבאה בירושלים!"‏ קראנו בכל הדורות. עתה הגיעה השעה להראות, כי בידינו להפוך את החלום לרעיון בהיר כצהרים".
– תיאודור הרצל, מדינת היהודים, עמ' 11-10.

בעת החדשה

אוניית המעפילים "לוחמי הגטאות", מאי 1947

עולים מתימן במעברת ראש העין 1949, הצלם: זולטן קלוגר

במאות ה-18 וה-19 התחוללו גלי עלייה, בהם לקחו חלק יחידים, משפחות, קבוצות ושיירות מאורגנות, ממגוון ארצות. עשרות ומאות העולים, הצטרפו אל אל היישוב היהודי בארץ ישראל באותן שנים; בעיקר אל הקהילות היהודיות בירושלים, אשר בשלהי המאה ה-19 כבר היוו רוב באוכלוסית העיר, ואל הקהילה בעיר יפו. תופעה זו ראויה לציון, על רקע העוינות הרבה של השלטונות העות'מאניים, תנאי המחיה הנחשלים, פגעי הטבע, המגפות והתמותה הרבה שפקדו את תושבי ירושלים, כמו גם את שאר חלקי היישוב בארץ.

יחיאל מיכל פינס, שעלה ארצה מפולין במאה ה-19, והיה מורה ומנהיג ציבור, חיבר מעין מורה דרך לעולה, ובו המלצות שונות לעולים לארץ ישראל. החיבור מנוסח בסגנון משנה תורה שחיבר הרמב"ם. בין היתר התייחס פינס לזמן המתאים ביותר לצאת לדרך מאירופה לארץ ישראל:

	"מאימתי יוצאים לדרך? מעצרת עד אב - החמה קודרת ומכה בראש כל אדם; מאב ועד כסלו - החולאים מתרבים, ומי שאיננו רגיל באווירה של הארץ - קדחת אוחזו או עיניו מתקלקלות; מכסלו ועד פורים - ימי גשמים, הצינה מתגברת והבתים דולפים, הים סוער והספינה בסכנה. לפיכך אמרו הסופרים: אין עולים לארץ ישראל, אלא מן הפורים עד העצרת, בזמן שעשבים יוצאים והאילנות מלבלבים ובני אדם מחליפים כוח, וכל מעשי בראשית מתנאים ואומרים שירה".
– יחיאל מיכל פינס, הלכות דרכים, משנת ארץ ישראל, פרק ד'.

ברבע האחרון של המאה ה-19, התגברה ההגירה של היהודים, בעיקר במזרח אירופה. וזאת בשל משברים כלכליים, התגברותה של אנטישמיות ורדיפות ופוגרומים נגדם. רובם הגרו אל אמריקה ומערב אירופה. הקשר הדתי וההיסטורי לארץ ישראל ועלייתה של התנועה הציונית, הניעו חלק קטן מהם מהם לעלות ארץ ישראל. חלק מהם ביקשו לחיות חיי עבודה ומתוך הכרה לאומית חדשה. עולים אלה הביאו לתוספת ותרומה משמעותית עבור היישוב היהודי בארץ.

מקובל לחלק את העלייות ההמוניות משלהי המאה ה-19, אשר בנו את היישוב החדש, לחמש בשל הבדלים במאפייניהן או בגורמים להן. תקופת העלייה הראשונה החלה ב-1881 תרמ"ב. נכללת בה עליית אעלה בתמר של יהודים מתימן.

כשנה לאחר מכן החלוץ איש ביל"ו חיים חיסין תיאר ביומנו (ב-21 באוגוסט 1882) את בואו עם חבריו לחופי הנמל העיקרי של ארץ ישראל:

	"הבוקר בשעה חמש התקרבנו ליפו. כמו כל ערי החוף כמעט, גם יפו יפה מאוד במבט מן הים. ... אין מעגנים; יש רק מזח-אבן קטן לסירות. האוניות נעצרות ממרחק. ... לא הספיקה האונייה לעצור, וכבר צבאו עליה סירות מכל הצדדים בדומה לארבה. הקאיוצ'קים (ספנים) התרוצצו על הסיפון, מחפשים נוסעים, אבל מן היהודים שרצו לשכור אותם דרשו "תזכרה". ... שלחנו פתק לנציג חברתנו ביפו וחיכנו לו באונייה".
– חיים חיסין, מרשומות אחד החלוצים, עמ' 59.

העלייה השנייה החלה ב-1904, העלייה השלישית, עם כניסת הגייסות הבריטים לארץ ב-1917. העלייה הרביעית בשלהי שנות ה-20,והעלייה החמישית בראשית שנות ה-30 עד מלחמת העולם השנייה. בשנות ה-40 באו עולים רבים בתנועת ההעפלה, שנבלמה על ידי שלטונות המנדט הבריטי. לאחר הקמת מדינת ישראל באו גלי עלייה רבים מתפוצות ישראל.

לכל אחת מהעליות היו אִפיונים ייחודיים משלה, לפי ארצות המוצא ותרומת העולים. כל עלייה הביאה מנהגים, הרגלים ותרבות חדשה ושונה לארץ ישראל.

מתקופת "העלייה הראשונה" מ-1881 ועד ליום הכרזת המדינה ב-14 במאי 1948 גדלה האוכלוסייה היהודית בארץ ישראל מכ-28,000 נפש ל-650,000 נפש.

חשיבותה של העלייה למדינת ישראל

קליטת העלייה היא אחד היעדים המרכזיים של מדינת ישראל מיום הקמתה והיא ניצבת בראש סולם העדיפויות של הממשלה.

עלייה גדולה וקליטתה הטובה אינן רק מטרות על לעם ולמדינה, אלא בה בעת - מנוף אדיר לקידומה של מדינת ישראל.

מיליון עולים שהגיעו לישראל בשנות התישעים (בעיקר מברית המועצות לשעבר) שינו את פניה של החברה הישראלית, הביאו לצמיחה כלכלית חסרת תקדים, לעושר תרבותי ולפריחה בתחום הטכנולוגי. רבבות מהנדסים, אקדמאים, אלפי מדענים ואמנים הם "הון אנושי" משכיל מקצועי ויקר ערך לקידום המשק, המדע הטכנולוגיה והתרבות בישראל.

כל קבוצת אוכלוסייה נתקלת באתגרים הייחודיים לה, הדורשים מענה ייחודי שיענה על אותן דרישות מיוחדות של אותה קבוצה. אצל העולה קיים רצון להשתלב בחברה הישראלית ועם זאת גם לשמר את ייחודו האתני ואת המנטליות שהוא הביא עמו. הגבול כאן מאוד דק וזהו תהליך מאוד לא פשוט עבור העולה. תהליך קליטה מוצלח הוא המפתח להשתלבות העולה בחברה. תרומתו לחברה תהיה גדולה יותר ותוסיף גוון נוסף לרב-גוניות הישראלית. יחד עם זאת, גם בעליות טרום הקמת מדינת ישראל וגם בעליות שלאחריה, ניתן להבחין במגמה של עולים הרואים בישראל רק תחנה שבדרך ומהגרים מישראל בעיקר למדינות המערב לאחר חניה בישראל.

ראו גם

• עליות קדומות לארץ ישראל
• עליות מראשית הציונות ועד קום מדינת ישראל
• עליות לאחר קום המדינה
• עולה חדש
• דונה גרציה נשיא
• צפת במאה ה-16
• יהודים בירושלים במאה ה-15 וה-16
• עלייה לרגל

לקריאה נוספת

מקורות

• ח' מרחביה (עורך), קולות קוראים לציון, ירושלים: הוצאת מרכז זלמן שזר, תשמ"א.
• חיים חיסין, מרשומות אחד הביל"ויים, (עורכת: שולמית לסקוב), ירושלים: הוצאת יד יצחק בן-צבי ומוסד ביאליק, תשנ"א 1991.
• תיאודור הרצל, מדינת היהודים, (תרגום: שמואל פרלמן), ירושלים: הוצאת הספריה הציונית, תש"י-1950.
• משה בסוק (עורך), ספר החלוץ, ירושלים, הוצאת הסוכנות היהודית, ת"ש-1940.

מחקרים

• מנחם שטרן, בין הכרזת כורש להצהרת בלפור, שיבת ציון הקדומה והמחודשת, ה'תשס"ו-2006.
• שמואל אבא הורודצקי, עולי ציון, לקורות העליות לארץ-ישראל, הוצאת "גזית" תש"ז-1947.
• דימטרי שומסקי, אתניות ואזרחות בתפיסת הישראלים הרוסים, תאוריה וביקורת, 19, 2001, עמ' 17-40.
• אריה מורגנשטרן, השיבה לירושלים, חידוש היישוב היהודי בארץ ישראל בראשית המאה ה-19, ירושלים: הוצאת שלם, ה'תשס"ז-2007.

מאמרים

• אריה מורגנשטרן, ‏יהדות הגולה והכמיהה לציון 1840-1240, תכלת 12, אביב תשס"ב - 2002, עמ' 100-51
• שלום רוזנברג, ‏הזיקה לארץ ישראל בהגות היהודית - מאבק השקפות, קתדרה 4, יולי 1977
• אברהם יערי, עליית החסידים ההמונית לא"י מאתר דעת, מחניים, מ"ו.
• אברהם יערי, עליית תלמידי הגר"א והשתרשותם בארץ מאתר דעת, מחניים, ע"ז.

הדרכה

• יואל רפל ואוריאל רפפורט (עורכים), הערך: "עלייה", אנציקלופדיה לתולדות ארץ-ישראל, הוצאת מודן ומשרד הביטחון - ההוצאה לאור, 1986.
• דן בהט, בנימין זאב קדר, זאב וילנאי, רציפות היישוב היהדי בארץ ישראל, תל אביב: הוצאת משרד הביטחון, תשל"ד.

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: עלייה לארץ ישראל

• שולמית לסקוב, ‏כל ההתחלות, באתר הספרייה הווירטואלית של מטח