עזרא הסופר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
עזרא
רבותיו ברוך בן נריה
תלמידיו שמעון הצדיק
עזרא הסופר בקודקס אמיאטינוס, כתב היד העתיק ביותר של הוולגטה, מהמאה ה-8

עֶזְרָא הַסּוֹפֵר (חי במאה ה-5 לפנה"ס, נפטר ב-ט' בטבת או ב-י' בטבת) היה ממנהיגי היהודים בימי שיבת ציון ובתחילת תקופת בית שני. כינויו "הסופר" מתאר את בקיאותו בתורה ואת פעולותיו בלימוד התורה והעתקתה. דעה נוספת מסבירה שזה כינוי לפקיד גבוה בממלכת פרס.

על פי המסורת היהודית, בשנת ג'ש"ג, 457 לפנה"ס, (57 שנים אחרי חנוכת בית המקדש השני), עלה עזרא מבבל לירושלים בראש חבורה, כממונה מטעם מלך פרס ארתחשסתא. הוא הביא עמו מענק של כסף וזהב ממלך פרס עבור בית המקדש ותרומות של יהודי פרס שהועלו באישור המלך, בנוסף לתקציב קבוע של המלך עבור בית המקדש.

לפי חז"ל, עזרא יכול היה לעלות כבר בעלייה של זרובבל ויהושע, אך לא עלה לארץ מאחר שהיה צריך להמשיך כל עוד ניתן את לימודו מברוך בן נריה שהיה "אדם גדול וישיש ואפילו בגלקטיקא (=באלונקה) לא יכול להטען".‏[1] בכך משמש עזרא הסופר חוליה מקשרת במסירת התורה בין הדורות שכן ברוך בן נריה היה תלמידו של ירמיהו הנביא.

על עזרא נאמר בתוספתא[2] כי ראויה הייתה התורה להינתן על ידו, אלא שבא משה רבנו וקדמו. עזרא הסופר נפטר בט' בטבת, ומאחר שיום זה סמוך לעשרה בטבת, יום האבל לציון תחילת המצור הבבלי על ירושלים, צירפו את האבל על מותו של עזרא אליו.

לפי עדותו של יוסף בן מתתיהו בספר קדמוניות היהודים, נקבר עזרא בירושלים. מסורות עממיות מייחסות את קברו של עזרא לבצרה שבעיראק, אתר זה היווה אתר עלייה לרגל חשוב במשך מאות שנים ליהודי עיראק.

על שמו רחובות בישראל, וכן היישוב בית עזרא.

מעמדו וסמכויותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

עזרא היה "שליח המלך", כלומר הממונה מטעמו על היהודים שישבו בנציבות עבר הירדן (ובכלל זה מחוץ למחוז יהודה). מתוקף תפקידו הוא היה שופט עליון שביכולתו לגזור קנסות, עונשי מאסר, גלות, ואפילו עונש מוות. בסמכותו היה מינוי שופטים ודיינים שיסייעו להשליט את חוקי התורה ("חוקי האבות") שהוכרו כחוקי המלך. ככלל, סמכותו של עזרא מוגדרת כסמכות אוטונומית דתית ולא כתפקיד פוליטי.

פעולותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

עזרא פעל לחיזוק לימוד התורה וקיומה, והנחיל לעם את ההכרה שעבודת הקב"ה מתבצעת בידי כל יחיד בדומה לעבודת הקב"ה על ידי הכהנים בבית המקדש. בפעולותיו נקט עזרא בעיקר גישה של הסברה, שכנוע ותיקון תקנות, אותה העדיף על פני כפיה שרירותית. לפי חלק מהמפרשים עזרא חתם על "האמנה" בשם עזריה, לפי דעה אחרת עזרא לא חתם מפני שלא היה אז ביהודה.

ארבעה חודשים אחרי עליית עזרא לארץ ישראל, הגיעו אליו חלק מהשרים וסיפרו כי נפוצים נישואי תערובת עם העמים השכנים, בעיקר בקרב עשירי העם. עזרא שראה בנישואי תערובת חטא חמור שעלול לגרום לעונש גלות וסכנת התבוללות דתית ולאומית, הגיב בזיעזוע, קרע את בגדיו, מרט את שערות ראשו וצם. קהל גדול שהתאסף סביבו בכה וקרא לגרש את הנשים הנוכריות. עזרא השביע את הכהנים והלוים לסייע לו וכינס את העם לאספה מיוחדת ואיים להחרים את רכושו של מי שיעדר מהאספה. באסיפה השביע עזרא את העם להיפרד מהנשים הנוכריות (אפשרות גיורן של הנשים הנוכריות לא הוזכרה כלל), והוחלט להקים בית דין מיוחד לגירוש הנשים הנוכריות. בבירור שערך בית הדין התגלה פגם ביחוסם של 113 איש. ראו הרחבה בגירוש הנשים הנוכריות.

פרשנים וחוקרים מייחסים לו את הצבת החיץ בין היהודים לבין העמים האחרים שישבו בארץ או מטעמים אחרים:‏[3]

כדי לחזק את קריאת התורה, כינס עזרא את כל העם לאספה מיוחדת בראש השנה. באסיפה עמד עזרא על מגדל עץ, וקרא בתורה לאוזני כל העם. לצידו עמדו 13 ממנהיגי העם והלויים וכנראה הסבירו לעם את פירוש הקריאה.

בין פעולותיו העיקריות לחיזוק לימוד התורה נמנות התקנות הבאות:

  • "חתימת" ספרי התנ"ך.
  • הנהגת טעמי המקרא.
  • תקנה לקרוא בתורה בראש השנה (לדעת חלק מהמפרשים).
  • העמדת מתורגמן ליד הקורא בתורה, כדי שיסביר את הפירוש לשומעים.

לצידו פעלו תלמידיו שכונו "סופרים". הסופרים היו ביישובי יהודה העתיקו ספרי תורה למדו את העם תורה ותקנו תקנות.

תקנות עזרא[עריכת קוד מקור | עריכה]

עזרא נחשב החוליה המקשרת בין תורה שבכתב לתורה שבעל-פה. חז"ל מונים עשר תקנות שנתקנו לעם ישראל על ידי עזרא‏[5], והן:

  1. קריאת התורה בימים שני וחמישי, וכן בתפילת מנחה של שבת. הקריאה בימי שני וחמישי נועדה למנוע מצב של שלושה ימים רצופים בלא קריאה בתורה, והקריאה במנחה בשבת נועדה לאלו שלא יכולים להגיע לקריאה בימי החול.
  2. קריאת פרשיות התוכחה, המכילות את הקללות המגיעות לישראל אם יפרו את התורה, בזמנים קבועים: את הכתובות בספר ויקרא לפני חג השבועות ואת הכתובות בספר דברים לפני ראש השנה, על מנת שתכלה שנה וקללותיה‏[6]. תקנה זאת מתאימה יותר לסדר קריאת פרשת השבוע במסורת הבבלית ולא למסורת הארץ ישראלית של סיום התורה כל שלוש שנים.
  3. ישיבת בתי הדין בימי שני וחמישי, שהיו ימי השוק בהם מתכנסים בני הכפרים בעיירות הגדולות‏[7].
  4. כיבוס הבגדים בימי חמישי, כדי שביום שישי יהיו פנויים להכנות האחרות לשבת.
  5. אכילת שום בערבי שבת, כי השום מרבה את הזרע.
  6. השכמת האישה בבוקר לאפות, כדי שיהיה לחם מצוי בבית עבור העניים.
  7. לבישת סינר על ידי הנשים משום צניעות.
  8. שתהא אשה חופפת וטובלת.
  9. מעבר רוכלים ממקום למקום ומכירת תכשיטי נשים כדי שהנשים תמצאנה חן בעיני בעליהן. תקנה זאת מונעת מסוחרי המקום למנוע תחרות מצד רוכלים אשר אינם כפופים למסי המקום.
  10. טבילת בעל קרי לפני לימוד תורה.

קשייו ומתנגדיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

רבים מעשירי העם תמכו ב"גישה הקוסמופוליטית" שתמכה בין היתר בנישואי תערובת תוך הצדקה שזה יסייע להפצת היהדות לעמי האזור, והתנגדו לפעולותיו של עזרא, שביסס את "הגישה הבדלנית" שדרשה לשמור על טוהר העם היהודי "זרע קודש", וראתה בנישואי תערובת גם חטא חמור שעונשו גלות וגם סכנת התבוללות דתית ולאומית.

משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

עזרא היה בנו של שריה הכהן שהיה בן למשפחת כוהנים מבית צדוק, ממנה נתמנו הכהנים הגדולים. אחיו היה יהוצדק הכהן הגדול. מצאצאיו היה רבי אלעזר בן עזריה שהיה דור עשירי לעזרא.

תאריך פטירתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסליחה אשכנזית מפורסמת, המזוהה כנכתבה על ידי יוסף טוב עלם, נאמר שעזרא נפטר בט' בטבת ותאריך זה מופיע במגן אברהם ובספרי מפרשים אחרים של השולחן ערוך‏[8]. לעומת זאת, במספר סליחות ספרדיות, ובספרים אחרים, כמו ספר היוחסין של אברהם זכות[9], כתוב שעזרא הסופר נפטר בי' בטבת[10].

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מדרש שיר השירים רבה, פרשה ה', ה'
  2. ^ סנהדרין ד.
  3. ^ רבי עזריה מן האדומים, בספרו מאור עיניים, פרק ט', עמ' 144 פירש את דברי הירונימוס (342 - 420) המצוטטים בהערות בהמשך (לגבי החלפת הכתב), כך: "שלא יתערבו היהודים עם השומרונים", אולם שד"ל (במכתבו לרפאל קירכהיים, מודפס בספרו של קרכהיים: כרמי שומרון, עמ' 109-110) מדייק בניסוח הלטיני, ומבאר שהכוונה היא: "שלא יתערבו כתבי הקודש של היהודים עם כתבי הקודש של השומרונים"
  4. ^ * הירונימוס בעיבוד ללטינית של ספרו היווני של אוסביוס (263? – 339) "כרוניקות" "[...] Hujus tempore Esdras sacrae Scripturac Hebraeo rum scriba litteratus ao noscebatur quem ajunt omites Divinas Scriptures recoluisse Judaeisquc de integro tradidisse novis characteribus [...]" (אוסביוס, Chronicle, ‏"The Hebrew Chronicle", (הנוסח הארמני עם התרגום ללטינית). פסקה 41 (בתרגום לאנגלית על ידי Robert Bedrosian‏). (במטרה להבדיל בין היהודים לבין השומרונים ["עמי הארצות"] שהשתמשו בכתב הקודם).
  5. ^ על פי תלמוד בבלי ברכות כ"ב; בבא קמא פ"ב
  6. ^ מגילה לא:
  7. ^ כתובות ג.
  8. ^ שלמה האאס, ‏כרם שלמה, אורח חיים, פרעסבורג 1843, סימן תקפ"ח, באתר HebrewBooks
  9. ^ אברהם זכות, ‏ספר יוחסין, קראקא, ש"מ (1580), דף י"ד, ב, באתר HebrewBooks
  10. ^ חיים סיימונס, סיבות לתענית תשעה בטבת, סיני 106 (1990), עמ' קלט