יהושע בן נון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן היה מנהיג עם ישראל לאחר מות משה רבנו, בתקופת כיבוש הארץ והתנחלות השבטים. לפי התלמוד, יהושע בן נון הוא מחבר ספר יהושע[1]. יהושע היה משרתו של משה וגם תלמידו. כאשר עלה משה להר סיני לקבל את לוחות הברית, ליווה אותו יהושע חלק מן הדרך.

יהושע ובני ישראל חוצים את הירדן אל כנען.

יהושע מוזכר לראשונה בקרב שניהלו בני ישראל מול עמלק ברפידים, קרב אותו ניהל יהושע. לאחר מכן היה יהושע אחד משנים עשר המרגלים שנשלחו לתור את הארץ, יחד עם כלב בן יפונה. בהזדמנות זו, הוסיף לו משה את האות י' לשמו, שהיה בתחילה "הושע" (במדבר י"ג, ט"ז).

לאחר מותו של משה, שמינה את יהושע ליורשו, הכניס יהושע את בני ישראל לארץ כנען, וניהל את מסע כיבוש הארץ, החל ביריחו והעי, דרך הניצחון על חמשת המלכים במקדה (שם אמר: "השמש בגבעון דום וירח בעמק איילון"), וכיבוש לבנה, לכיש, עגלון, חברון ודביר, ועד לקדש ברנע בדרום, עזה במערב וחצור בצפון. נחלת יהושע בן נון הייתה אז תמנת חרס, ושם אף נקבר.

לאחר מותו של יהושע, לא קם מנהיג שירש את מקומו. העם הונהג על ידי זקני העם, ואחריהם בידי השופטים.

דמותו בתורה[עריכת קוד מקור | עריכה]

יהושע, בתחריט עץ של אפרים משה ליליין

הקרב נגד עמלק[עריכת קוד מקור | עריכה]

המקרא מאזכר לראשונה את יהושע בספר שמות. שם הוא מתואר כמי שמצווה על ידי משה לארגן צבא מקרב בני ישראל ולנצח עליו במלחמה כנגד עמלק‏‏:

"וַיֹּאמֶר משֶׁה אֶל יְהוֹשֻׁעַ: בְּחַר לָנוּ אֲנָשִׁים, וְצֵא הִלָּחֵם בַּעֲמָלֵק, מָחָר אָנֹכִי נִצָּב עַל רֹאשׁ הַגִּבְעָה, וּמַטֵּה הָאֱלֹהִים בְּיָדִי"

ספר שמות, פרק י"ז, פסוק ט'

בהמשך מתואר כי יהושע מילא בקפדנות את דבריו של משה, והצליח מבחינה מלחמתית - "וַיַּחֲלשׁ יְהוֹשֻׁעַ אֶת עֲמָלֵק וְאֶת עַמּוֹ לְפִי חָרֶב", ומשה מקבל צו אלוהי - לומר באוזני יהושע כי רצון האל הוא למחות את עמלק מתחת השמים.

משרת משה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסמיכות לתיאור מעלתו הגדולה של משה, יהושע מתואר כעוזרו הנאמן והמסור של משה: "וּמְשָׁרֲתוֹ יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן נַעַר לֹא יָמִישׁ מִתּוֹךְ הָאֹהֶל." (ספר שמות, פרק ל"ג, פסוק י')

יהושע הוא האדם היחיד המלווה את משה להר סיני (ספר שמות, פרק כ"ד, פסוק יג-י"ד) ושב איתו עם הלוחות (ספר שמות, פרק ל"ב, פסוק י"ז). התורה מציינת כי פעמיים יהושע שוגה בטעויות קלות ומשה מתקנו. הוא מזהה את רעש המחולות של העגל בטעות כקולות מלחמה (ספר שמות, פרק ל"ב, פסוק י"ז). בפעם אחרת כאשר אלדד ומידד מתנבאים במחנה, הוא מקנא למשה ותובע ממנו לאוסרם, אך משה משיב לו "ומי יתן כל עם ה' נביאים".

ריגול הארץ[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקראת ניסיון הכניסה הראשון לארץ ישראל משה בוחר את יהושע להיות אחד משנים עשר המרגלים, תוך שהוא משנה את שמו מ"הושע" ל"יהושע".‏[2] בניגוד לעשרת המרגלים שהוציאו את דיבת הארץ רעה, יהושע ביחד עם כלב בן יפונה טוען כי הארץ טובה מאוד וניתנת לכיבוש (ספר במדבר, פרק יג-י"ד). בספר דברים מתואר כי מיד לאחר חטא המרגלים נמסר למשה מה' כי יהושע הוא האדם המיועד להנחיל לבני ישראל את ארץ ישראל, ושעל כן הוא צריך לחזק ולטפח אותו לקראת התפקיד - "יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן הָעֹמֵד לְפָנֶיךָ, הוּא יָבֹא שָׁמָּה, אֹתוֹ חַזֵּק, כִּי הוּא יַנְחִלֶנָּה אֶת יִשְׂרָאֵל" (ספר דברים, פרק א', פסוק ל"ח), ואכן משה מטפח אותו (ספר דברים, פרק ל"א, פסוק כ"ג), ואף נותן לו גיבוי לעיני כל ישראל בסוף ימיו:

"וַיִּקְרָא משֶׁה לִיהוֹשֻׁעַ וַיֹּאמֶר אֵלָיו לְעֵינֵי כָל יִשְׂרָאֵל: חֲזַק וֶאֱמָץ כִּי אַתָּה תָּבוֹא אֶת הָעָם הַזֶּה אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לַאֲבֹתָם לָתֵת לָהֶם וְאַתָּה תַּנְחִילֶנָּה אוֹתָם"

ספר דברים, פרק ל"א, פסוק ז'

הסמכת יהושע[עריכת קוד מקור | עריכה]

עוד מתואר כי יהושע מצטרף לשירת האזינו שמשה אומר, אולי כחלק מהעדות שהשירה הזו אמורה להעיד כלפי עם ישראל (ספר דברים, פרק ל"ב, פסוק מ"ד). יהושע מתואר על ידי ה' באוזני משה, כ"אִישׁ אֲשֶׁר רוּחַ בּוֹ" (ספר במדבר, פרק כ"ז, פסוק י"ח), ומשה מתבקש בסוף ימיו לסמוך את ידיו עליו. תיאור דומה קיים בסוף ספר דברים, שם מתואר כי יהושע מלא ב"רוח חכמה", בשל סמיכת ידיו של משה עליו, והדבר מקנה לו סמכותיות רבה בקרב העם שמוכן לציית לו בשל כך.

דמותו בספר יהושע[עריכת קוד מקור | עריכה]

"אָז יְדַבֵּר יְהוֹשֻׁעַ לה'.... שֶׁמֶשׁ בְּגִבְעוֹן דּוֹם וְיָרֵחַ בְּעֵמֶק אַיָּלוֹן. וַיִּדֹּם הַשֶּׁמֶשׁ וְיָרֵחַ עָמָד עַד-יִקֹּם גּוֹי אֹיְבָיו.... וְלֹא הָיָה כַּיּוֹם הַהוּא, לְפָנָיו וְאַחֲרָיו, לִשְׁמֹעַ ה' בְּקוֹל אִישׁ, כִּי ה' נִלְחָם לְיִשְׂרָאֵל."
הפלת חומות יריחו, ציור מהמאה ה-15 מאת Jean Fouquet

ספר יהושע ממשיך את הקו של יהושע כתלמידו המסור של משה וכממשיך דרכו. יהושע מתגלה כמנהיג וכמצביא נחוש ואמיץ, הקשור לה' בקשר הדוק, הדואג לרוחניותו של העם, לא פחות ממה שהוא דואג למורל הקרבי שלו. הספר מתאר נקודות דמיון רבות בין השניים, כדי לחזק את התפיסה, שיהושע הוא המשכו המובהק של משה:

נסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

יהושע כמשה מחולל ניסים ובעל יכולת לגייס את האל לטובת ישראל, "כִּי ה' נִלְחָם לְיִשְׂרָאֵל", בדומה לכתוב ביציאת מצרים: "ה' ילחם לכם ואתם תחרישון". תחת הנהגתו הירדן נבקע, חומת יריחו הבצורה נופלת תחתיה, אבני ברד גדולות נופלות על האויבים, והשמש והירח נעצרים - "עַד יִקֹּם גּוֹי אֹיְבָיו". למעשה המקרא מציין שיהושע היה האדם היחיד שעצר את השמש והירח ממהלכם הטבעי, ובכך הוא מתעלה אף על משה:

"אָז יְדַבֵּר יְהוֹשֻׁעַ לה'... וַיֹּאמֶר לְעֵינֵי יִשְׂרָאֵל: שֶׁמֶשׁ בְּגִבְעוֹן דּוֹם וְיָרֵחַ בְּעֵמֶק אַיָּלוֹן... וְלֹא הָיָה כַּיּוֹם הַהוּא לְפָנָיו וְאַחֲרָיו לִשְׁמֹעַ ה' בְּקוֹל אִישׁ..."

ספר יהושע, פרק י', פסוק יב-י"ד

אפשר לומר שהמסר של ספר יהושע, הוא שיהושע מוציא לפועל באופן מדויק ודקדקני את דבריו של משה, מבלי להוסיף או להחסיר:

"כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה עַבְדּוֹ, כֵּן צִוָּה מֹשֶׁה אֶת יְהוֹשֻׁעַ, וְכֵן עָשָׂה יְהוֹשֻׁעַ, לֹא הֵסִיר דָּבָר מִכֹּל אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה"

ספר יהושע, פרק י"א, פסוק ט"ו

משפחתו של יהושע[עריכת קוד מקור | עריכה]

יהושע בן נון השתייך לשבט אפרים והיה נכדו של אלישמע בן עמיהוד נשיא שבט אפרים‏[3].

לפי המסורת נולד יהושע במצרים בשם הושע בן נון בשנת ב'שצ"ב (או ב'ת"ו) ללוח העברי[4], והיה בן 42 בזמן יציאת מצרים. לפי הספר הכרונולוגי סדר הדורות, יהושע נפטר בשנת ב'תקט"ו ללוח העברי‏[5].

בניגוד לתיאורים אחרים במקרא, בספר דברי הימים מופיעה מסורת שונה, שלפיה יהושע נולד וחי בארץ ישראל:

"וּבְנֵי אֶפְרַיִם, שׁוּתָלַח וּבֶרֶד בְּנוֹ וְתַחַת בְּנוֹ, וְאֶלְעָדָה בְנוֹ וְתַחַת בְּנוֹ. וְזָבָד בְּנוֹ וְשׁוּתֶלַח בְּנוֹ, וְעֵזֶר וְאֶלְעָד, וַהֲרָגוּם אַנְשֵׁי גַת הַנּוֹלָדִים בָּאָרֶץ, כִּי יָרְדו לָקַחַת אֶת מִקְנֵיהֶם. וַיִּתְאַבֵּל אֶפְרַיִם אֲבִיהֶם יָמִים רַבִּים וַיָּבֹאוּ אֶחָיו לְנַחֲמוֹ. וַיָּבֹא אֶל אִשְׁתּוֹ, וַתַּהַר וַתֵּלֶד בֵּן, וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ בְּרִיעָה, כִּי בְרָעָה הָיְתָה בְּבֵיתוֹ. וּבִתּוֹ שֶׁאֱרָה, וַתִּבֶן אֶת בֵּית חוֹרוֹן הַתַּחְתּוֹן וְאֶת הָעֶלְיוֹן, וְאֵת אֻזֵּן שֶׁאֱרָה. וְרֶפַח בְּנוֹ, וְרֶשֶׁף וְתֶלַח בְּנו, וְתַחַן בְּנוֹ. לַעְדָּן בְּנוֹ עַמִּיהוּד בְּנוֹ, אֱלִישָׁמָע בְּנוֹ. נוֹן בְּנוֹ, יְהוֹשֻׁעַ בְּנוֹ. וַאֲחֻזָּתָם וּמֹשְׁבוֹתָם - בֵּית אֵל וּבְנֹתֶיהָ, וְלַמִּזְרָח נַעֲרָן, וְלַמַּעֲרָב גֶּזֶר וּבְנֹתֶיהָ וּשְׁכֶם וּבְנֹתֶיהָ, עַד עַיָּה וּבְנֹתֶיהָ"

ספר דברי הימים א', פרק ז', פסוק כ-כ"ח

על פי המדרש, יהושע בן נון נישא עם רחב הזונה מיריחו[6]. וכן מובא בחז"ל כי ליהושע לא היו בנים, כי אם בנות.

ד"ר דוד ענבר משער שיהושע בן נון היה בן לאב ששמו היה כשמם של המים הבראשיתיים שנמצאו, לפי המיתולוגיה המצרית, על פני כדור הארץ בטרם נגלתה היבשה. "נון" הינו, איפה, גם שם אלילי מצרי קדמון. השם "יהושע" הינו ככל הנראה שם מעוברת של המשפט המצרי "הנה אל האוויר (="שו") - גדול" ובמצרית עתיקה "איו - שו - עא". כמו כן, קיימת סברה כי שמו של יהושע לא היה שמו מלידה, אלא שם תפקודי - סמלי.

מותו ומקום קבורתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – קבר יהושע בן נון
מבנה הקבר המיוחס ליהושע בן נון בתמנת חרס

יהושע היה בן 110 שנה במותו. יום מותו מתוארך בכ"ו בניסן. מקום קבורתו של יהושע בן נון הוא בתמנת סרח שבהר אפרים כמו שכתוב בספר יהושע:

Cquote2.svg

וַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ בִּגְבוּל נַחֲלָתוֹ, בְּתִמְנַת-סֶרַח אֲשֶׁר בְּהַר-אֶפְרָיִם, מִצְּפוֹן, לְהַר-גָּעַשׁ

Cquote3.svg
ספר יהושע, פרק כ"ד, פסוק ל'

ומזוהה כיום עם המקום הנקרא קבר יהושע בן נון.

בספרות חז"ל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בדברי חז"ל, ליהושע בן נון מיוחסות תקנות הנוגעות לכניסת בני ישראל לארץ ישראל. כך, הברכה השנייה בברכת המזון, ברכת הארץ, מיוחסת ליהושע. כמו כן, מיוחסות ליהושע בן נון עשר תקנות הנוגעות לשימוש מותר ברכוש של אנשים אחרים הנקראות עשר התקנות של יהושע. תקנות אלו הן:

  • מותר לאדם לרעות צאן בחורשה פרטית שבה אילנות זקנים, אך לא בקר. וחורשה פרטית שאילנותיה צעירים אסור לרעות בה, לא צאן, ולא בקר, אלא ברשות הבעלים.
  • מותר לאדם ללקט עצים להסקה משדה חברו, ובתנאי שיהיו זרדים פשוטים שאין בכוחם להשריש, אבל שאר עצים אסור.
  • מותר לאדם ללקט משדה חברו עשבי בר העולין מעצמם, חוץ משדה תלתן שזרעה לבהמה.
  • מותר לאדם לקטום ייחורים[7] משדה חברו חוץ מגרופיות של זית‏[8], ובלבד שיקטום ייחורים קטנים בלבד, ומאזורים בעץ שאינם מולידים פרי ואין בהם הפסד.
  • מעיין חדש שהחל נובע בשדה פרטית, מספק מים לכל בני העיר.
  • מותר לכל אדם לדוג דגים מהכנרת, למרות שהיא בנחלת שבט נפתלי. ובתנאי שידוג בחכה בלבד. לבני השבט מותר לדוג אף עם רשת.
  • מותר לאדם הנמצא בדרך ונזקק לצרכיו, לסטות מן הדרך ולעשות את צרכיו מאחורי גדר של שדה, ואפילו גדל בה גידול יקר.
  • מי שתעה בין הכרמים, יכול להסיט את ענפי הגפנים לכאן ולכאן, עד שיחזור לדרך.
  • בחורף כאשר דרכי-הרבים מלאות בוץ, מותר לעוברי הדרכים, להלך בדרכים, שבצידי שדות פרטיות.
  • מת מצווה, קונה מקומו, ונקבר במקום שנמצא בו. ובתנאי שלא היה מוטל על הגבול בין שני שדות, או בשטח ששייך למדינה, שבמקרים אלו, מביאים אותו לבית הקברות.

כיבושי יהושע[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביקורת המקרא מעלה תהיות באשר לפועלו של יהושע. ערים מסוימות שכבש יהושע על פי המקרא נכבשות מחדש בידי אחרים מאוחר יותר. העי, אשר מהווה את אחד הכיבושים המרשימים ביותר של יהושע, קרויה בשם המצביע על היותה תל חורבות.

ענבר מנסה לפתור את הסתירות הקיימות בספרי הכיבוש וההתנחלות (יהושע ושופטים) בטיעון שספר יהושע נכתב מרשומות סופרי מטהו של יהושע ועל כן מיוחסת כל מלאכת הכיבוש וההתנחלות ליהושע, בעוד שספר שופטים נכתב מנקודת הראיה של אנשי השבטים ועל כן אין לראות בהבדלים סתירות של ממש.

בספרות ובשירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חיים נחמן ביאליק התייחס לדמותו של יהושע בן נון ולחילופי המשמרות בינו לבין משה רבנו בשירו "מתי מדבר האחרונים" משנת 1896. ביאליק העמיד כמוטו לשיר את הפסוק המשנאי "משה מת יהושע מכניס" וכך הוא מתאר בו את יהושע: "נוֹרָא הוֹד כִּפְנֵי מַלְאַךְ הַקְּרָב, יַעֲמֹד יְהוֹשֻׁעַ בִּן-נוּן יִתֵּן קוֹל [...] קוֹלוֹ יֵצֵא כַּחֵץ, מָלֵא עָצְמָה, עֱזוּז, דְּבָרוֹ יִבְעַר כַּלַּפִּיד, כָּאֵשׁ;". ביאליק לא רק תיאר בשירו את המאורעות התנ"כיים, אלא גם כיוון לשקף בשיר את קורותיו של עם ישראל באותה תקופה, ימי התעוררות הציונית המדינית מבית מדרשו של בנימין זאב הרצל.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף ט"ו, עמוד א'
  2. ^ על פי האר''י האות יוד נלקחה משמה של שרה אמנו שהתחלף משרי לשרה והניקוד ליוד נלקח מהמילה בן ועל כן נכתב בתורה תמיד בן בניקוד חיריק.
  3. ^ ספר דברי הימים א', פרק ז', פסוקים כ"ו-כ"ז
  4. ^ סדר הדורות שנת ב'שצ"ב, שנת ב'ת"ו על פי ספרו הכרונולוגי של הרב דוד גאנז, צמח דוד
  5. ^ סדר הדורות שנת ב'תקט"ו
  6. ^ ספרי זוטא, פרק י', ד"ה וכי.
  7. ^ ייחורים - ליצירת שתילים חדשים לשדהו, או להרכבה על עציו.
  8. ^ גרופיות הן ענפים צעירים הצומחים בתחתית העץ מבסיסו. והסיבה שאסור לאדם לקטום גרופיות של זית משדה חברו היא שהגרופיות בלבד (ולא ענפי עץ אחרים) משמשים להצמחת עצים חדשים, ועל כן הן חשובות לבעלים.


תשעת המכובדים באמנות ימי הביניים

הקטוראלכסנדר הגדוליוליוס קיסריהושע בן נוןדודיהודה המכביהמלך ארתורקרל הגדולגוטפריד מבויון