שמיל מרקוביץ'

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
שמיל מרקוביץ'
Șmil Marcovici
אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית
לידה 23 באפריל 1893 עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 10 בנובמבר 1940 (בגיל 47) עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה רומניה עריכת הנתון בוויקינתונים
מפלגה המפלגה הקומוניסטית הרומנית עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

שמיל מרקוביץ'רומנית: Șmil Marcovici;‏ 23 באפריל 189410 בנובמבר 1940), היה פעיל קומוניסטי יהודי-רומני, חבר מזכירות המפלגה הקומוניסטית הרומנית, ידוע גם בשם המחתרתי "מורארו" (Moraru).

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרקוביץ' נולד במשפחה יהודית ביאשי, רומניה ולמד שלוש כיתות בית ספר יסודי ולאחר מכן היה לנגר. הוא גויס לצבא רומניה, לרגימנט 13 של חיל הרגלים במלחמת העולם הראשונה. ב-1917 ערק מהצבא והגיע לאודסה, ברית המועצות, שם פעל יחד עם כריסטיאן רקובסקי ומיכאיל גאורגיו בוז'ור בארגון הגדוד המהפכני הרומני. על עריקתו נידון בהיעדרו ל-3 חודשי מאסר. הוא עבר כמה פעמים את הגבול הרומני, כשהוא מעביר חומרי תעמולה מודפסים וסכומי כסף שנועדו לגורמים קומוניסטים במפלגה הסוציאליסטית הרומנית. באחד המעברים נתפס על ידי רב-סמל מיחידתו, אך השתחרר תמורת שוחד. בעזרת הכסף שהעביר צויד בבוקרשט בית דפוס מחתרתי ועל כך נשפט בהיעדרו ב-1919. מרקוביץ' נעצר במאי 1920 ונשפט באשמת ריגול ונידון ל-12 שנות מאסר עם עבודת פרך, אך הצליח להימלט מבית הכלא בז'ילבה על ידי שיחוד השומרים ועבר את הגבול לברית המועצות. בברית המועצות נשלח לבית ספר של הקומינטרן ובסיום הועלה לדרגת מדריך. לאחר החנינה, שהוכרזה ברומניה ב-1929, נשלח אליה בחזרה, כדי לעזור בארגון המפלגה הקומוניסטית המחתרתית שם.

מעצר, משפט וכליאה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – משפט קראיובה (1936)

בליל ה-12 ביולי 1935 נעצרו על ידי שלטונות רומניה פעילים קומוניסטים. בעקבות ידיעה שקיבלה סיגורנצה, עקבו סוכניה אחר בית בבוקרשט, שנחשד כמקום מפגש והתייעצות של פעילים קומוניסטים. ב-12 ביולי 1935, בסביבות השעה 23.00, עצרו סוכני סיגורנצה שלושה אנשים שיצאו מתוך הבית: אנה פאוקר, דימיטר גנב ושמיל מרקוביץ', שלושתם חברי מזכירות המפלגה הקומוניסטית הרומנית המחתרתית. במהלך המעצר ירו הסוכנים ופצעו את פאוקר ואת גנב. השלושה וקומוניסטים נוספים, שנעצרו בנסיבות אחרות הועמדו למשפט בבוקרשט, אך בגלל ההפגנות הועבר המשפט לקראיובה. מרקוביץ', פאוקר וגנב נמצאו חייבים בדין והוטל על כל אחד מהם עונש של עשר שנות מאסר, קנס בגובה מאה אלף לאי והגבלת זכויות אזרחיות לעשר שנים[1].

שערורייה והדחה מהמפלגה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעת שהייתו בבית הכלא בשנות השלושים של המאה העשרים קיים מרקוביץ' יחסים הומוסקסואליים עם אסירים אחרים, בעיקר צעירים. בבית הכלא הקימו הקומוניסטים ועדת חקירה שבה היו חברים גאורגה גאורגיו-דז', קיבו סטויקה ודימיטר גנב. הוועדה חקרה והיה מי שהודה במעשים, לכן החליטו להדיח את מרקוביץ' מהמפלגה הקומוניסטית. בין החשודים היה גם ניקולאה צ'אושסקו, שהכחיש את המעשה[2]. מרקוביץ' נהרג ברעידת האדמה ב-1940, כשקירות בית הכלא "דופטנה" (Doftana) במחוז פרחובה התמוטטו עליו.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Comuniștii înainte de comunism, Editura universității din București, 2014, עמוד 256
  2. ^ Ceauşescu a fost acuzat de relaţii homosexuale. Dej a condus ancheta (ברומנית)