דימיטר גנב
 |
ערך שניתן לשפר את מקורותיו
| |
| ערך שניתן לשפר את מקורותיו | |
 | |||
| לידה |
28 באוקטובר 1898 גראדץ, מחוז סליבן, בולגריה  | ||
|---|---|---|---|
| פטירה |
20 באפריל 1964 (בגיל 65) סופיה, הרפובליקה העממית של בולגריה | ||
| מדינה |
בולגריה | ||
| מפלגה |
המפלגה הקומוניסטית הרומנית, המפלגה הקומוניסטית של בולגריה | ||
| |||
| פרסים והוקרה | |||
|
גיבור העמל הסוציאליסטי של בולגריה (1958) | |||
  | |||
דימיטר גָנֶב ורְבָּנוֹב (בבולגרית: Димитър Ганев Върбанов; 28 באוקטובר 1898 – 20 באפריל 1964) היה מהפכן קומוניסטי מחתרתי בבולגריה וברומניה, שנעצר, נשפט ונכלא. גנב היה דיפלומט ופוליטיקאי, שהחזיק בתפקידים נכבדים בבולגריה הקומוניסטית, לרבות ראשות המדינה בשנים 1958–1964 בתור יושב ראש הפרזידיום של האספה הלאומית הבולגרית.
גנב נולד בכפר גראדץ בבולגריה. הוא סיים לימודי בית ספר תיכון בוורנה והשתתף במלחמת העולם הראשונה. ב-1918 הצטרף למפלגה הקומוניסטית הבולגרית. מ-1921 עבד כמורה בנובו סלו, אך לאחר מעורבותו בהתקוממות ספטמבר עבר לסופיה, שם מונה ב-1924 למזכיר איגוד עובדי המזון. בשנים 1925–1929 היה חבר ועד הנהגת איגודי העובדים העצמאיים, ומ-1929 נשלח לפעול ברומניה, בדרום דוברוג'ה, במסווה של לימודים. הוא היה מזכיר הארגון המהפכני הדוברוג'ני (Dobrujanska revoluționna organizația) שפעל לניתוק דוברוג'ה מרומניה. ב-1932 נידון בהיעדרו לחמש שנות מאסר בבית משפט רומני של מחוז קליאקרה. משנת 1934 היה חבר במזכירות המפלגה הקומוניסטית הרומנית.
מעצר, משפט וכליאה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – משפט קראיובה (1936)
בליל ה-12 ביולי 1935 נעצרו על ידי שלטונות רומניה פעילים קומוניסטים. בעקבות ידיעה שקיבלה סיגורנצה, עקבו סוכניה אחר בית בבוקרשט שנחשד כמקום מפגש והתייעצות של פעילים קומוניסטים. ב-12 ביולי 1935, בסביבות השעה 23.00, סוכני סיגורנצה עצרו שלושה אנשים שיצאו מתוך הבית, אנה פאוקר, דימיטר גנב ושמיל מרקוביץ', שלושתם חברי מזכירות המפלגה הקומוניסטית הרומנית המחתרתית. במהלך המעצר ירו הסוכנים ופצעו את פאוקר ברגליה, ואת גנב בראשו. על גופו של גנב נמצאו מסמכי זהות מזויפים על שמו של קאלף איב יורדן, ששימשו אותו להתחמק מזיהוי. השלושה וקומוניסטים נוספים, שנעצרו בנסיבות אחרות, הועמדו למשפט בבוקרשט, אך בגלל ההפגנות הועבר המשפט לקראיובה. מרקוביץ', פאוקר וגנב נמצאו חייבים בדין והוטל על כל אחד מהם עונש של עשר שנות מאסר, מאה אלף לאי קנס והגבלת זכויות אזרחיות לעשר שנים[1].
גנב שוחרר לאחר הסכם קראיובה ושב לפעול במפלגה הקומוניסטית הבולגרית וב-1942 התקבל ללשכה הפוליטית.
התקופה הקומוניסטית[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר מלחמת העולם השנייה, עם שינוי השלטון בבולגריה, כיהן גנב בתפקידים מפלגתיים בכירים. בשנים 1947–1948 היה שגריר בולגריה ברומניה ומ-1948 עד 1952 היה שר לסחר חוץ בממשלת בולגריה. בשנים 1952–1954 כיהן כשגריר בולגריה בצ'כוסלובקיה ומ-1954 כיהן כמזכיר הוועד המרכזי של המפלגה הקומוניסטית הבולגרית. מיולי 1957 קיבל חברות מלאה בפוליטבירו. מ-1 בדצמבר 1958 ועד מותו היה יושב ראש הפרזידיום של האספה הלאומית של בולגריה, תפקיד שנחשב באותם הימים לראש המדינה.
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Comuniștii înainte de comunism, Editura universității din București, 2014, עמוד 256