אודסה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-edit-clear.svg ערך זה זקוק לעריכה: ייתכן שהערך סובל מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
אוֹדֵסָה
Одеса
Coat of Arms of Odessa.svg
סמל העיר
Flag of Odessa, Ukraine (1999).svg
דגל העיר
Potěmkinovy schody.jpg
מדרגות פוטיומקין
מדינה / טריטוריה Flag of Ukraine.svg  אוקראינה
מחוז Flag of Odesa Oblast.svg אודסה
מחוז משנה
Flag of Odessa.svg
אודסה
ראש העיר אלכסיי קוסטוסב
שטח 163 קמ"ר
גובה 40 מטרים
תאריך ייסוד 2 בספטמבר 1794
אוכלוסייה
 ‑ בעיר
 ‑ במטרופולין
 ‑ צפיפות

1,080,000‏  (נכון ל-2008)
1,191,000‏  (נכון ל-2008)
6,141 נפש לקמ"ר (נכון ל-2008)
קואורדינטות 46°28′N 30°44′E / 46.467°N 30.733°E / 46.467; 30.733קואורדינטות: 46°28′N 30°44′E / 46.467°N 30.733°E / 46.467; 30.733
אזור זמן UTC +2
http://www.odessa.ua
בית האופרה של אודסה
המוזיאון הימי
המוזיאון הארכאולוגי

אוֹדֵסָהאוקראינית: Одеса; ברוסית: Одесса; ביידיש: אָדעסאַ) היא עיר נמל אוקראינית לחוף הים השחור, ומרכז מחוז אודסה. אוכלוסייתהּ מונה 1,080,000 נפש (נכון ל-2008), ובכך היא העיר הרביעית בגודלהּ (מבחינת האוכלוסייה) באוקראינה, אחרי קייב, חרקוב ודניפרופטרובסק.‏[1]

אודסה הייתה עיר נמל חופשית מ-1819 ועד 1858. בתקופה הסובייטית היא הייתה עיר הנמל החשובה ביותר של ברית המועצות, וגם בסיס של הצי הסובייטי. ב-1 בינואר 2000 הוכרז הנמל של אודסה כנמל חופשי וכאזור סחר חופשי לעשרים וחמש שנה.

מימיו של נמל אודסה אינם קופאים בחורף, אך הוא בעל ערך צבאי מוגבל בלבד. השליטה של טורקיה על הדרדנלים והבוספורוס איפשרה לנאט"ו לשלוט על התעבורה הימית בין אודסה לים התיכון. למעשה, באודסה יש שני נמלים גדולים: אודסה עצמה, ויוז'ני (שהוא גם נמל נפט בינלאומי חשוב), הנמצא בפרברי העיר. נמל חשוב נוסף, איליצ'יבסק, נמצא מדרום מערב לאודסה. יחד הם מהווים מרכז תחבורה גדול, המתחבר גם לקווי מסילות ברזל. מפעלי זיקוק ועיבוד הנפט והכימיקלים של אודסה מקושרים לקווי הצינורות האסטרטגיים של רוסיה ושל האיחוד האירופי.

אודסה היא העיר הרביעית בגודלה באוקראינה, ועיר מסחר חשובה. במאה ה-19 הייתה זו העיר השלישית בגודלה באימפריה הרוסית, אחרי מוסקבה וסנקט פטרבורג. באדריכלות ההיסטורית שלהּ נראית השפעה ברורה של הסגנון הברוקי והרוקוקו כמו גם הגותי שהיה נפוץ יותר במערב אירופה, מכיוון שהיא הושפעה רבות מהסגנונות הצרפתיים והאיטלקיים (על אף שמדינות אלה מעולם לא שלטו שם). אודסה התברכה תמיד באווירה של חופש ומוזיקה קלאסית, ושימשה כחלון לעמי ים התיכון.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

יסוד ושנים מוקדמות[עריכת קוד מקור | עריכה]

במאה ה-14, טטרים קרימאים סחרו באזור אודסה. מ-1529 היא הייתה בשליטתה של האימפריה העות'מאנית. בזמן המלחמה העות'מאנית-רוסית, כבשו הכוחות הרוסיים בפיקודו של אדמירל דה-ריבס (אשר היה ספרדי במוצאו) את היישוב הטרטרי ח'אדדזיביי ואת המבצר הטורקי אני-דוניא, ליד מיקומה הנוכחי של העיר.

אודסה נוסדה רשמית ב-1794 כמבצר רוסי ימי על אדמות שנכבשו מטורקיה כתוצאה מהסכם יאש ב-1792. הצארינה יקתרינה השנייה החליטה לקרוא לעיר על שם המושבה היוונית־רומית העתיקה אודסוס בתרקיה, בעיקר מסיבות פוליטיות על מנת למשוך סוחרים זרים.

העיר הפכה תוך זמן קצר לסיפור הצלחה גדול. התרחבותה הראשונית הייתה בעיקר הודות לפעילותו של הדוכס רישליה, ששירת כמושל העיר בשנים 1803-1814. לאחר שברח מהמהפכה הצרפתית הוא שירת בצבאה של יקטרינה כנגד הטורקים. הוא שתכנן את התשתית ואת צורתה של העיר. הוא נחשב אחד האבות המייסדים של אודסה.

ב-1819 העיר הפכה לעיר נמל חופשית, מעמד עליו שמרה עד 1879. היא נעשתה לביתם של אוכלוסיות מגוונות של רוסים, אוקראינים, יהודים, יוונים וסוחרים שייצגו לאומים אירופיים רבים. האופי הקוסמופוליטי שלה תועד על ידי המשורר הרוסי הגדול פושקין, שחי בגלות פנימית באודסה בשנים 1823-1824. במכתביו הוא מספר כי אודסה היא עיר שבה "אפשר להריח את אירופה. מדברים צרפתית ויש עיתונים ומגזינים אירופאים לקריאה".

התרחבותה של אודסה הופסקה בשל מלחמת קרים בשנים 1853 - 1856. בזמן המלחמה הופגזה אודסה על ידי כוחות בריטיים וצרפתיים. אך היא התאוששה בזריזות, והגידול בסחר עשה את אודסה לנמל יצוא החיטה הגדול ביותר ברוסיה. ב-1886 חוברה העיר במסילת ברזל לקייב וחרקוב, וכן ליאשי שברומניה.

המאה ה-20[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1905 הייתה באודסה התקוממות של פועלים שנתמכה על ידי הצוות של אוניית המלחמה הרוסית פוטיומקין והעיתון איסקרה של לנין. סרטו המפורסם של סרגיי אייזנשטיין משנת 1925 "אוניית הקרב פוטיומקין" מתעד את ההתקוממות, וכולל סצנה שבה מאות אזרחים רוסים נרצחים על מדרגות האבן הגדולות (הידועות בשם מדרגות פוטיומקין), באחת מהסצנות המפורסמות בתולדות הקולנוע. במעלה המדרגות המובילות לנמל, עומד פסל של רישליה. הטבח התקיים למעשה ברחובות הסמוכים, ולא על המדרגות עצמן, אך הסרט גרם לרבים לבקר באודסה על מנת לראות את מקום "הטבח". "מדרגות אודסה" ממשיכות להיות אטרקציה תיירותית באודסה. הסרט נעשה במפעל הסרטים של אודסה, אחד מהאולפנים הוותיקים ביותר בברית המועצות לשעבר.

לאחר המהפכה הבולשביקית ב-1917 ובזמן מלחמת העולם הראשונה, אודסה הוחזקה על ידי מספר קבוצות, כולל ה"צאנטרלנה ראדא" האוקראיני, הצבא הצרפתי, הצבא האדום והצבא הלבן. לבסוף, ב-1920, השתלט הצבא האדום על אודסה ואיחד אותה עם הסובייט האוקראיני, שמאוחר יותר נעשה לחלק מברית המועצות.

תושבי אודסה סבלו מאוד מרעב גדול שאירע ב־1921-1922 כתוצאה ממלחמת העולם הראשונה. במהלך מלחמת העולם השנייה אודסה נכבשה לאחר מצור והוחזקה בידי כוחות גרמניים ורומניים מ־1941 ועד 1944, העיר סבלה הרס רב והרוגים רבים.

כ-280,000 תושבי אודסה, ברובם יהודים, נרצחו או גורשו במהלך המלחמה. חלקים רבים מאודסה נפגעו באפריל 1944, כאשר הצבא האדום שחרר את העיר. העיר הייתה אחת מארבע הערים הראשונות שקיבלו את התואר "עיר גיבורה" ב־1945.

לאחר המלחמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב־1991, לאחר נפילת ברית המועצות, נעשתה העיר חלק מאוקראינה העצמאית. היום אודסה היא עיר של כ־1.1 מיליון תושבים. התעשייה של העיר כוללת בניית ספינות, זיקוק נפט, כימיקלים, עיבוד מתכות ומזון. אודסה היא בסיס מרכזי של הצי האוקראיני והבסיס של צי הדיג.

גאוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אודסה נמצאת על גבעות מדורגות, הצופות על מפרץ קטן. מזג האוויר בעיר נוח ויבש (במונחים מזרח אירופים), עם טמפרטורות ממוצעות בינואר של 2- מעלות וביולי של 22 מעלות. באודסה יש רק כ-350 מ"מ גשם בשנה.

השפה העיקרית המדוברת בעיר היא רוסית, אם כי אוקראינית היא השפה הרשמית.

דמוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעיר יש עירוב של לאומים רבים, כאשר העיקרים הם אוקראינים, רוסים ויהודים.

תרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אודסה היא מרכז תיירותי פופולרי, עם מרחצאות רפואיים רבים בתוך העיר ובסביבתה.

למשפחתו של לב טולסטוי היה ארמון בעיר, שעדיין ניתן לבקרו.

רוב בתי העיר מהמאה ה-19 נבנו מאבן גיר שנחצבה בסמוך. המחצבות הנטושות אחר כך הורחבו על ידי מבריחים בני המקום. דבר זה יצר מבוך מסובך של מנהרות תת-קרקעיות מתחת לאודסה, הידועות כ"קטקומבות". כיום, הם אטרקציה לתיירים אוהבי אתגרים.

יהודים[עריכת קוד מקור | עריכה]

היהודים הגיעו לעיר במחצית המאה ה־19 כאשר העיר הייתה נמל חופשי (משוחרר ממכס) ועסקו בעיקר במסחר זעיר. הקהילה היהודית גדלה משמעותית עד כי ב־1897 הוערכה אוכלוסיית היהודים בכ־165,000 איש, 37% מהאוכלוסיית העיר, ובכך הייתה זו הקהילה היהודית הגדולה ברוסיה.

באודסה נערכו פוגרומים בקהילה היהודית בשנים 1821, 1859, 1871, 1882 ו־1905. לאחר הפרעות, ובמיוחד לאחר 1882 ובתום מלחמת העולם הראשונה, רבים מתושבי אודסה היהודים ברחו לארצות אחרות - בעיקר לארצות הברית וארץ ישראל. למרות הפרוגרומים גדלה האוכלוסייה היהודית בעיר בזכות היהודים שהגיעו מהאזורים הכפריים.

במאה ה־19 התגבשה באודסה תנועת ההשכלה היהודית: יהודים רבים למדו בבתי־ספר רוסיים ובאוניברסיטאות, ונוסד בה בית־ספר יהודי מודרני. לאודסה יצא שם רע בקרב האדוקים בתחום המושב, והיא נודעה כעיר ש"אש גיהנום סביב לה", ביטוי המיוחס לרבי משה צבי מסאווראן.‏[2] בסוף המאה ה־19 נוסד בעיר מרכז ציוני גדול והעיר נעשתה לבסיס תמיכה חשוב בציונות. בעיר פעלו גדולי המלומדים והסופרים הציוניים, בהם חיים נחמן ביאליק ויוסף קלוזנר. באותה תקופה הרב חיים טשרנוביץ ("רב צעיר") התפרסם כרבה של העיר. הרב זוסיא פרידמן היה רב העיר במשך 40 שנים בין תרנ"ז (1897) לתרצ"ז (1937). כן כיהן כרב העיר הרב יוסף הלפרין שנחשב לאחד מגדולי רבני דרום רוסיה והיה ממסמיכיו של הרב הלל פוסק.

בשואה נספו כ-99,000 מתושבי אודסה היהודים‏‏.‏[3]

בשנות השישים והשבעים של המאה העשרים גדלה העיר בשיעור גבוה. בין שנות השבעים לשנות התשעים, היגרו רוב יהודי אודסה לישראל, ארצות הברית ומדינות מערביות אחרות. כמו כן, נוצרו בתקופה זו קהילות של תושבי אודסה לשעבר במוסקבה ובלנינגרד, בשל הגירה פנימית בקנה מידה גדול.

חנוכיה מוצבת מול מדרגות פוטיומקין בלב העיר מדי חנוכה

האוכלוסייה היהודית בעיר מונה כמה אלפים. בעיר שתי קהילות יהודיות; קהילת חב"ד בראשות הרב אברהם וולף, וקהילה ליטאית ("תקוה") בראשות הרב שלמה בקשט, בנו של הרב חיים מנחם בקשט. בקהילות אלו קיימים גני ילדים ובתי ספר יסודיים, תיכוניים ואוניברסיטה יהודית.‏[4]

כמה עשרות סטודנטים ישראלים לומדים רפואה באוניברסיטה המקומית.

ערים תאומות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]