שממית הבתים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Information-silk.svgשממית הבתים
Hemidactylus frenatus.jpg
פרט צעיר
מצב שימור

מצב שימור: ללא חשש (LC)

נכחד נכחד בטבע סכנת הכחדה חמורה סכנת הכחדה פגיע קרוב לסיכון ללא חששconservation status: least concern
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: מיתרניים
קבוצה: זוחלים
סדרה: קשקשאים
תת־סדרה: לטאות
משפחה: שממיתיים
סוג: Hemidactylus
מין: שממית הבתים
שם מדעי
Wikispecies-logo.svg Hemidactylus turcicus
‏(ליניאוס)
Hemidactylus turcicus.jpg
Hemidactylus turcicus-Israel2010.jpg

שממית הבתים (שם מדעי: Hemidactylus turcicus, בתרגום: hemi- חצי, dactylus- אצבע, turcicus- טורקי), היא לטאה ממשפחת השממיתיים, הנפוצה בין הלטאות במגורי האדם בארץ ישראל.

תיאור[עריכת קוד מקור | עריכה]

עורה שקוף למחצה, רך מכוסה קשקשים בגוון משתנה ורדרד, כתום בהיר או חום בהיר מפוספס או מכוסה כתמים. אצבעותיה מכוסות כריות הצמדה שמאפשרות לה טיפוס על קירות ועצמים אנכיים. גודלה הוא עד כ-14 ס"מ, ואורך חייה כ-9 שנים.

אזור מחיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

השממית מבלה את רוב זמנה בחללים קטנים ומוסתרים בבית כגון ארונות חשמל, ארגזים של תריסי גלילה, מדפים מוסתרים וכו'. לעתים מסתתרות מספר שממיות באותה נקודת מסתור. תפוצתה של שממית הבתים בישראל היא מקו באר שבע וצפונה.

מזון[עריכת קוד מקור | עריכה]

השממית ניזונה מחרקים קטנים פרפרים, יתושים ועוד, ונוהגת לתור אחריהם בסביבת נקודת המסתור שלה ובמקומות בעלי סבירות גבוהה להימצאות חרקים למשל בקרבה למקור אור מלאכותי. השממית נוהגת להתקרב באיטיות לטרפה ואז מזנקת עליו ולוכדת אותו בלסתותיה.

התגוננות[עריכת קוד מקור | עריכה]

כאשר חשה בסכנה נוהגת לשחרר את זנבה באמצעות כיווץ של שריר המכופף אותו עד ליצירת שבר וניתוק. בזנב נוצרת פעולה עיצבית עצמאית שיוצרת תנועת התפתלות ובכך מסיח את תשומת הלב של הטורף מהשממית ומאפשר לה להימלט מהמקום. בתוך שבועות עד חודשים מגדלת השממית זנב חדש. אם נטילת הזנב אינה מועילה השממית גם עשויה לנשוך. נשיכה זו אינה מכאיבה או מסוכנת לאדם. בתקופה שבה לשממית אין זנב, שרידותה נפגעת, לאור זה שאינה יכולה להשתחרר אם תפסו בזנבה. לזנב תפקיד ביציבותה בעת התנועה והטיפוס ומצויים בו מאגרי שומן.

רבייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בין החודשים מאי-יוני מטילה הנקבה במקום מסתור בדרך כלל שתי ביצים בגודל של אפון בכל הטלה. כעבור כחודשיים בוקעות מהביצים שממיות עצמאיות שאינן נסמכות על הוריהם כלל. השממית מגיעה לבגרות מינית בגיל שנתיים.

בתרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

במקרא[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישנם זיהויים של השממית עם האנקה המקראית‏[1].

במקרא מופיע השם "שממית" במשלי (ל 28):

Cquote2.svg

שְׂמָמִית בְּיָדַיִם תְּתַפֵּשׂ וְהִיא בְּהֵיכְלֵי מֶלֶךְ.

Cquote3.svg

עם זאת, על-פי הפרשנים, הכונה היא לעכביש ולא ללטאה הנקראת היום בשם זה.

אמונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בהקשר לשממית נתפתחו אמונות תפלות כסימן למזל טוב ובדרך כלל מניחים לה לנפשה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מיכל סמוני-בלנק ועמיר וינשטיין, נאחזים מהתקרה . "טבע הדברים" גיליון 204.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אהרון שולוב אנציקלופדית עולם התנ"ך כרך 3 ויקרא. הוצאת רביבים, רמת גן, 1987, עמוד 79