שממית הבתים

שממית הבתים (שם מדעי: Hemidactylus turcicus יhemi- חצי, dactylus- אצבע, turcicus- טורקי), היא לטאה ממשפחת השממיתיים, הנפוצה בין הלטאות במגורי האדם בארץ ישראל.

תיאור

עורה שקוף למחצה, רך מכוסה קשקשים בגוון משתנה ורדרד, כתום בהיר או חום בהיר מפוספס או מכוסה כתמים. אצבעותיה מכוסות כריות הדבקה שמאפשרות לה טיפוס על קירות ועצמים אנכיים. גודלה הוא עד כ-14 ס"מ, ואורך חייה כ-9 שנים.

אזור מחיה

השממית מבלה את רוב זמנה בחללים קטנים ומוסתרים בבית כגון ארונות חשמל, ארגזים של תריסי גלילה, מדפים מוסתרים וכו'. לעתים מסתתרות מספר שממיות באותה נקודת מסתור. תפוצתה של שממית הבתים בישראל היא מקו באר שבע וצפונה.

מזון

השממית ניזונה מחרקים קטנים פרפרים, יתושים ועוד, ונוהגת לתור אחריהם בסביבת נקודת המסתור שלה ובמקומות בעלי סבירות גבוהה להימצאות חרקים למשל בקרבה למקור אור מלאכותי. השממית נוהגת להתקרב באיטיות לטרפה ואז מזנקת עליו ולוכדת אותו בלסתותיה.

התגוננות

כאשר חשה בסכנה נוהגת לשחרר את זנבה באמצעות כיווץ של שריר המכופף אותו עד ליצירת שבר וניתוק. בזנב נוצרת פעולה עיצבית עצמאית שיוצרת תנועת התפתלות ובכך מסיח את תשומת הלב של הטורף מהשממית ומאפשר לה להימלט מהמקום. בתוך שבועות עד חודשים מגדלת השממית זנב חדש. אם נטילת הזנב אינה מועילה השממית גם עשויה לנשוך. נשיכה זו אינה מכאיבה או מסוכנת לאדם. בתקופה שבה לשממית אין זנב, שרידותה נפגעת, לאור זה שאינה יכולה להשתחרר אם תפסו בזנבה. לזנב תפקיד ביציבותה בעת התנועה והטיפוס ומצויים בו מאגרי שומן.

רבייה

בין החודשים מאי-יוני מטילה הנקבה במקום מסתור בדרך כלל שתי ביצים בגודל של אפון בכל הטלה. כעבור כחודשיים בוקעות מהביצים שממיות עצמאיות שאינן נסמכות על הוריהם כלל. השממית מגיעה לבגרות מינית בגיל שנתיים.

אמונות

בהקשר לשממית נתפתחו אמונות תפלות כסימן למזל טוב ובדרך כלל מניחים לה לנפשה.