זוחלים
 |
הערך נמצא בתהליך שיפור במסגרת מיזם איכות ויקיפדיה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה אתם מתבקשים שלא לערוך ערך זה בטרם תוסר הודעה זו. | ||
| תקופת הזמן המוקצת לשכתוב הערך היא 3 שבועות לכל היותר. אם הערך לא נערך במשך 3 שבועות או יותר, ניתן להסיר את התבנית ולערוך את הערך. | |||
 זוחלים |
|
|---|---|
בכיוון השעון:צב המדבר (צב), צפע ארצישראלי (נחש), תנינים (תנינאי), חרדון מצוי (לטאה) |
|
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | בעלי חיים |
| מערכה: | מיתרניים |
| קבוצה: | זוחלים |
| שם מדעי | |
 Reptilia |
|
הזוחלים הם קבוצה של בעלי חוליות הטרותרמיים (בעלי "דם קר"),[1] בת כ-9,789 מינים (נכון ל-1 באפריל של 2013).[2] מאפייניהם העיקריים של הזוחלים הם קשקשים עשויי קרטין המכסים את גופם, וויסות חום הגוף על ידי שינוי ההתנהגות,[1]. אף על פי שהם נחשבים כאוהבי מקומות חמים ויבשים, הם מצויים גם במגוון אזורים בתי גידול ברחבי העולם.[1] מבחינה אקולוגית, הזוחלים חשובים הן כטורפים והן כנטרפים.[1]
אבותיהם הקדמונים הם דו-חיים, אשר מהם התפתחו לפני כ-295 מיליון שנים, לאחר שפיתחו ביצה בעלת קליפה שאפשרה להם להתרבות מחוץ למים. [1] .[1] הזוחלים הקדמוניים אינם רק האבות של הזוחלים בני ימינו, אלא גם של היונקים והעופות.[1] הזוחלים החיים כיום התפתחו בעידן המזוזואיקון (התנינאים והצבים ראשונים) – תקופה בה שלטו בעולם יצורים אחרים, כמו הדינוזאורים באדמה, הפטרוזאורים באוויר והפלזיוזאורים בים – ומאז שרדו אירועי הכחדה נרחבים, כמו הכחדת קרטיקון-שלישון שהצמיתה את הדינזואורים עצמם לפני כ-65 מיליוני שנים.[1]
הזוחלים, ככל היצורים החיים, מאויימים על ידי סכנות שונות, וביניהן: ציד של האדם בשביל עורם או כמקור מזון, הרס בתי גידול (Habitat destruction) וזיהום.[1]
תוכן עניינים |
מאפיינים גופניים [עריכה]
טמפרטורת הגוף [עריכה]
יונקים ועופות הם הומיאותרמיים ("דם חם"), כלומר יכולים לשמור על טמפרטורת גוף קבועה. אך הזוחלים – בשונה מהם ובדומה לדגים, לחרקים ולדו-חיים – הם הטרותרמיים ("דם קר"), כלומר טמפרטורת גופם משתנה לפי טמפרטורת הסביבה,[3] וחום גופם מגיע ממקורות חיצוניים, כמו השמש. היבטים רבים של הפיזיולוגיה שלהם קשורים לטמפרטורה, ומכאן גם התנהגותם ובריאותם,[3]. לכן, אם טמפרטורת גופם של הזוחלים הופכת גבוהה או נמוכה מדי – גופם יפסיק לעבוד בצורה תקינה והם לא יוכלו לזוז (לכן מערכת החיסון שלהם מגיבה באופן חלש יותר בחורף[3]). כמו כן, הם זקוקים לקרינת על-סגול כדי לייצר ויטמין D3, המסייע לספוג סידן דרך מערכת העיכול.[3] מחסור בקרינה זו, במיוחד מסוג "גל בינוני" (UV-B), יוביל ל-Metabolic bone disease.[3] בתוך הגדרה זו, חלק מהם נחשבים סטנותרמיים (Stenothermic), כלומר יצורים חיים המסוגלים לעמוד בטווח טמפרטורות צר, ואחרים נחשבים eurytherm, כלומר יצורים המסוגלים לסבול טווח טמפרטורות נרחב.[3] באופן כללי, זוחלי הקרקע סטנותרמיים יותר מזוחלי הים והעצים.[3]
מערכת הכסות [עריכה]
גופם של הזוחלים מכוסה בשכבה עליונה השונה מעורם הלח של הדו-חיים, עורם המנוצה של העופות, ועורם השעיר של היונקים. שכבה זו נקראת בשם אפידרמיס, ומצופה בקשקשים העשויים בעיקר מבטא-קרטין – אותו החומר ממנו עשויים (בעיקר) הציפורניים והשיער[4]ומחוברים זה לזה באמצעות עור דק וגמיש.[5] מטרותיהן של שכבות העור והקשקשים הן לשמש כחיץ לשמירת נוזלי הגוף, סיוע בניהול גזים וחום גוף, הגנה מפגיעות חיצוניות וקרינה, הסוואה ולשמש כאמצעי תקשורת.[6] תכונה זו של אטימות למים מאפשרת לזוחלים לחיות במקומות יבשים, בשונה מהדו-חיים. לזוחלים בלוטות מעטות או אף חסרים אותן לגמרי.[7]
אצל הצבים התפתח שיריון, העשוי מעצמות רבות שהתאחו ומשכבה של קשקשים גדולים המכסה אותן (חוץ משריון הצבים הרכים – אשר כמשתמע משמם – הוא רך, ושכבת עור עבה מכסה אותו).[8] כל הזוחלים מחליפים את שכבות העור הישן (נקרא נשל) בחדש יותר בתהליך הנקרא נשילה (Moulting): הנחשים עושים זאת בפעם אחת, תוך פריצה מהעור הישן, שאר הקשקשאים עושים זאת באמצעות השרת חלקים גדולים מהעור, התנינאים משירים אחד אחד מקשקשיהם הגדולים, והצבים משירים רק את השכבות העליונות בעוד ששכבות חדשות מתווספות לתחתונות (על פי מספרן אפשר לקבוע את גיל הצב).[9]
חילוף חומרים [עריכה]
מחזור הדם [עריכה]
מערכת הנשימה [עריכה]
מערכות החישה והעצבים [עריכה]
מערכת העצבים של הזוחלים דומה ביסודה לזאת של הדו-חיים, אך המוח הגדול והמוח הקטן גדול יותר אצל הראשונים. מערכות חישה מפותחות למדי, אך יש בהן יוצאים מן הכלל, שהמוכר מביניהם הוא היעדר אוזניים חיצוניות אצל הנחש (אם כי הוא בעל אוזן תיכונה ואוזן פנימית). לזוחלים תריסר זוגות של עצבי גולגולת. בגלל אורכו הקצר של איבר השבלול שלהם, reptiles use electrical tuning to expand their range of audible frequencies. הזוחלים נחשבים לאינטליגנציה פחות מהיונקים ומהעופות. היחס בין גודלו של מוחם לבין גופם קטן יותר מזה של היונקים, וגודלה של "מנת המוחיות" (Encephalization quotient) הוא כעשירית מזה של היונקים, אם כי ככל שהזוחל גדול יותר – כך מורכבתו של מוחו גדלה. בדרך כלל, הזוחלים הם בעלי חיים הפעילים ביום. לכן, ראייתם מותאמת לתנאי אור יום, ובעלת כושר ראיית צבעים וראיית עומק הטובה מזו של הדו-חיים ומשל רוב היונקים, אם כי ישנם זוחלים בעלי ראייה גרועה, כמו משפחת הנימוניים. בנוסף לכך, ראיית הנחשים גם היא אינה מיטבית, אך ישנם כאלו, כמו המינים של העכסן (Crotalinae), אשר מסוגלים לחוש בקרינה תת-אדומה וזאת באמצעות גומות חישה מיוחדות הממוקמות בין העיניים לנחיריים. לחלק מהזוחלים, כמו הספנודון ואיגואניים רבים, יש איבר הרגיש לשינויים בעוצמת האור שנקרא עין הקודקוד.[3]
אצל הנחשים, במקום עפעפיים הנפתחים ונסגרים, כל עין מכוסה בקשקש מגן ושקוף.[10]
צורת האישון משתנה לפי מין הזוחל: מהעיגול המאפיין את הצבים וזוחלים רבים אחרים הפעילים ביום, דרך צורת החריץ האנכי של התנינים וזוחלי הלילה והחריץ האופקי של נחשי עצים אחדים, ועד קו הנקודות האנכי של מיני שממיות מסויימים.
גפיים ותנועה [עריכה]
גפיהם של הזוחלים פורצות מצידי גופם ומתעקמות מטה מברכיהן ומרפקיהן, בניגוד לרגליהם ה"ישרות" של היונקים והעופות. צורת גפיים זו מקנה לגוף יציבה "שרועה" – נוגעת בקרקע – ומכאן שמם "זוחלים". אף על פי שהאב הקדמון היה בעל ארבע רגליים, מספר הגפיים שונה אצל צאצאיו: חלקם, כמו צבי היבשה, דומים לאביהם בארבע גפיים המהוות חלק גדול מהגוף ואמצעי תנועה יחיד; לחלקם יש רק גפיים קדמיות, כמו משפחת הביפדיים אצלם הן משמשות לחפירה; ולאחרים אין בכלל גפיים, כמו הנחשים המוכרים והטבעונים דמוייי התולעת. אצל חסרי הגפיים מצויים שרידים המעידים על עברם האבולוציוני שהתחיל מאב קדמון בעל גפיים.[11][12][13]
כאמור לעיל, צורת הגפיים מקנה לגוף יציבה "שרועה" ומכאן גם דרך הילוך עיקרית דומה: הזוחלים מחזיקים אך במעט את גופם מורם מעל הקרקע, ומניעים אותו מצד לצד כדי להגדיל את אורך הצעד.[7] הליכה זו נראית בעיני ביולוגים אחדים כבלתי יעילה ומסורבלת.[7] אולם, צורה זו לא השנתה כמעט במשך מיליוני שנים ומופיעה אצל רוב הזוחלים והדו-חיים, ועל כן ניתן לטעון כי אם הייתה מפריעה להם, הרי הייתה נעלמת.[7] כמו כן, יציבתם מותאמת לאורח חייהם המתבסס על שימור רב ככל הניתן של אנרגיה.[7] בנוסף, הזוחלים פיתחו שיטות תנועה מגוונות: חלק גדול מהם שוחה, ובכלל זה צבי הים להם גפיים דמויות סנפירים, התנינאים להם גפיים המשמשות הן לשחייה והן להליכה, ונחשי הים (Hydrophiinae) חסרי הגפיים השוחים באמצעות הנעת גופם; רבים שידרגו את תנועתם לכדי טיפוס, כמו השממיות שיכולות לטפס על קיר זכוכית, הנחשים (ראו קישורים חיצוניים), והזיקיות אשר לופתות ענפים באמצעות אצבעותיהן וזנבן; מעטים מהם אף יכולים לנתר, כמו האנוליס (Anolis).[14], קבוצות אחדות פיתחו יכולות דאייה מגוונות (מפורטות מטה); ואחרים יכולים אף לרוץ על רגליהם האחוריות, כמו לטאות הקולר (Crotaphytus), לטאות הבסיליסק היכולות אף לרוץ על מים (ראו קישורים חיצוניים) וחרדון הצווארון.[7] תנינאים צעירים או קלי משקל אף יכולים ללכת באופן דומה ליונקים – הליכה זו נקראת "הליכה גבוהה" ("high walk”) והיא נעשית באמצעות הרמת עצמם מהקרקע ותנועה קלה מצד לצד – או אף ל"דהור" באמצעות הנעת הגוף למעלה ולמטה (ראו קישורים חיצוניים).[7]
דאייה [עריכה]
אופן תנועה מיוחד ביותר – דאייה – התפתח אצל זוחלים אחדים (להלן סוגים, אך אין זה אומר כי כל המינים בסוג דואים):
- הסוג דרקון (Draco) ממשפחת החרדוניים – כ-45 מינים.[15] ישנם תיעודים על מינים שדאו למרחק של כ-60 מטרים; מרחק רב בהתחשב בעובדה שרובם באורך של כ-20 ס"מ.[16] אצלם קרום התעופה (העור המאפשר להם לדאות) נתמך בצלעות מוארכות,[17] בשונה מחיות אחרות אצלם קרום התעופה נמתח בין הגפיים. הצלעות והקרום יכולים להימתח ולהתקפל לפי רצונו של הדרקון.
- הסוג Holaspis ממשפחת הלטאיים[18] עצמותיהן החלולות והעובדה כי הן יכולות לשטח את גופן (בעיקר בטנן) עוזרות להן לדאות או לצנוח באיטיות.[19][20]
- הסוג שממית דואה (Ptychozoon) ממשפחת השממיתיים[21] למינים בסוג יש קרומי העור לאורך גופם שעוזרים להם לדאות.[22]
- הסוג Luperosaurus ממשפחת השממיתיים[23] דואים בצורה דומה שממיות הדואות.[24]
- הסוג Thecadactylus, דואים בצורה דומה לשממיות הדואות.[25]
- הסוג Cosymbotus ממשפחת השממיתיים, דואים בצורה דומה לשממיות הדואות.[23][26]
- נחש מעופף – הדאייה מתרחשת כשהוא מכפיל את רוחבו על ידי שיטוח גופו, ומכווץ את אזור הבטן שלו פנימה בצורת פעמון, שמתפקד כמו מצנח. הנחש דואה בכיוון הרצוי באמצעות פיתול גופו ונעזר בזנב לשמירה על האיזון.[27][21][28][29]
תנועת נחשים וחסרי גפיים אחרים [עריכה]
חסרי הגפיים סיגלו לעצמם אופני תנועה שונים כדי להתגבר על חסרונם. הנחשים פיתחו חמש דרכי הילוך עיקריות המשמשות אותם בהתאם לסוג המשטח עליו הם נעים, מהירות התנועה, משקל הפרט ועוד.[30] נחש יחיד יכול להשתמש ברוב או בכל החמש, ואף מסוגל להשתמש בשתי דרכים שונות בחלקי גוף שונים. הם נעים באמצעות כיווץ שרירים היוצר traction בין קשקשיהם לבין המשטח עליו הם מחליקים,[10] ודחיפת עצמם אחורה כנגד המשטח.[7] מספר רב של חוליות גמישות מאפשרות להם לנטות לכל כיוון ואף להתפתל סביב עצמים.[10]
התנועה הבסיסית ביותר היא תנועה גלית (Undulatory locomotion). היא משמשת את כל חסרי הגפיים, כולל נחשי הים. התנועה מתחילה בראש, שם הנחש מכווץ את שריריו, מזיזו קדימה בכיוון אלכסוני לצד מסוים ובכך גורם לשאר גופו לעקוב אחריו. לאחר מכן התהליך חוזר חלילה לצד השני.[30][31]
תנועה שנייה, המשמשת גם נחשים מטפסים, היא תנועת כיווץ (Concertina). בתנועה זה הנחש נע קדימה מבלי להזיז את גופו לצדדים, זאת באמצעות כיווץ גופו לכדי צורות S רבות, הזנקת חלקו הקדמי קדימה, הורדתו כלפי הקרקע, מציאת מקום אחיזה ומשיכת החלק הנותר.[31][30]
תנועה בקו ישר משמשת לרוב נחשים גדולים, כמו פיתונים. בתנועה זו חלק מהבטן מורם מעט מעל הקרקע, נמתח קדימה, מורד ומוצא אחיזה בקרקע, מושך את שאר הגוף וחוזר חלילה עם חלקי גוף אחרים (ראו קישורים חיצוניים).[7]
חוסר גפיהם של חסרי הגפיים אינו מהווה אבן נגף בפניהם, אלא ההפך הוא הנכון: הוא מאפשר להם להשתחל אל תוך חללים קטנים וצרים, כמו סדק בסלע וצמחייה צפופה.[32] כמו כן, חלק ממינים אלו נעים במהירות, כמו הממבה השחורה היכולה לנוע במהירות של עד כ-16 קמ"ש (הנחש המהיר בעולם).[33]
שלד [עריכה]
ככל בעלי ארבע הרגליים (קיימים כיום: דו-חיים, יונקים, עופות והזוחלים עצמם), לזוחלים יש בליטה (Occipital Condyle) המחברת בין העצם האחורית והתחתונה של הגולגולת לבין עצם האטלס. אצל הזוחלים הבליטה יחידה,[4] בעוד שאצל הדו-חיים היא זוגית.
תפוצה, בית גידול והסתגלויות אליו [עריכה]
הזוחלים הם בעיקר חיות האוהבות אזורים חמים, כמו אזורים בעלי אקלים טרופי או ממוזג, אם כי הם נפוצים על פני רובו של העולם, ובבתי הגידול השונים מאד במאפייניהם. לדוגמה, ביערות הגשם רץ הבסיליסק על פני המים, וביערות המחטניים חי לו הזעמן האלמוגי (Lampropeltis); בביצות ובמקווי המים המתוקים שולטים התנינאים והאנקונדות, ובאוקיינוסים ובמקווי המים המלוחים שוחים צבי הים ופתני הים הקטלניים; בארצות העשב (Grassland) באפריקה זוחל פיתון הסלעים האפריקני, ובמדבריות מתרוצץ חרדון סיני (המצוי גם בישראל). אף זוחל אינו שוכן במקומות בעלי טמפרטורות נמוכות מאד, כמו אנטארקטיקה.
בית הגידול המדברי [עריכה]
בית הגידול המדברי אינו מסביר פנים לאף בעל חיים, והזוחלים אינם יוצאים מכלל זה. הוא מעמיד בפניהם בעיות מיוחדות, שהעיקריות בהן הן: טמפרטורות המשתנות באופן קיצוני: גבוהות מאד במשך היום, ונמוכות עד קור מקפיא במשך הלילה; מחסור במזון ומים; ומחסור במקומות מסתור. כדי להתגבר על כך, הם הסתגלו בדרכים שונות לסביבתם. רוב ההסתגלויות התרחשו בין תקופת אאוקן לבין תקופת מיוקן (לפני כ-45 עד 15 מיליון שנים), ואלו משמשות לא רק כדי לשרוד בסביבה קיצונית זו, אלא אף כדי לשגשג בה.[34][35] באופן בסיסי, הזוחלים הצליחו לאכלס אזורים צחיחים יותר מאלו של הדו-חיים, הודות לעורם השיריוני והכמעט בלתי חדיר, ולהתפתחותם כבעלי שפיר עוברי המטילים ביצים בעלות קליפה קשיחה או עשויה עור.[35] באופן פרטני יותר, כל זוחל הסתגל בדרכים הייחודיות לו (להלן דוגמאות): למולך הקוצני תעלות תת-עוריות הסופחות מים ומעבירות אותם אל פיו;[36] ההלודרמה המרירית אוגרת שומן בזנבה, ויכולה להתקיים ממנו במשך חודשים;[37] איגואנת המדבר (Dipsosaurus dorsalis) מסוגלת לסבול טמפרטורות גבוהות כ-38–42 מעלות צלזיוס;[34] לצב הערבות (Gopherus agassizi) ולצב Gopherus morafkai יש שלפוחית שתן גדולה היכולה לאחסן נוזלים עד כ-40 אחוזים ממשקלם במשך חודשים, ולהפיק חומצת שתן כמעט מוצקת, במטרה לנצל כמה שיותר נוזלים;[34] ללטאות חסרות רגליים (Legless lizard) – כמו מינים ממשפחת הפיגופודיים (Pygopodidae) ומשפחת הקמטניים – יש עיניים קטנות, ראשים צרים, לסתות תחתונות שטוחות וקשקשים חלקים מאד, המסייעים להן "לשחות" ולנשום בחול;[34] וללטאות מהסוג אומה (Uma) יש קשקשים מחודדים על אצבעות רגליה האחוריות, העוזרים להן לרוץ על גבי דיונות.[34]
בית הגידול המימי [עריכה]
זוחלים רבים קשורים למים. הם התפתחו מאבות קדמונים אשר פלשו אל המים או למעשה שבו אל מולדת אבותיהם.[38]. רובם קשורים ליבשה ומבלים בה חלק ניכר מחייהם, אך אחרים, כמו צבי הים ומינים אחדים של נחשי הים, כמעט ונטשוה. כמו כן, רוב נחשי ים הפסיקו להסתמך על היבשה ומבלים את כל חייהם במים, ואפילו מולידים בהם את הדור הבא.[39] הודות להיותם הטרותרמיים, זוחלים מימיים יכולים לשהות מתחת למים זמן רב יותר מבעלי חיים הומיאותרמיים.[40] הם הסתגלו באופן שונה כדי לנוע ולצלול, לשמור על חום גוף מתאים ולנהל את כמות המלח בגופם (בסביבה הימית).[38]
זוחלי הים ה"אמיתיים", כלומר אלו שלא זקוקים למים מתוקים, הם צבי הים, נחשי הים (Hydrophiinae) והאיגואנה הימית (כל מיני הזוחלים המימיים האחרים זקוקים למים מתוקים בכמות מסוימת).[38] הם פיתחו שיטות שונות כדי להתמודד עם בית הגידול הימי: הם בעלי בלוטה המפרישה מלחים עודפים;[38] הם אינם שותים את מי הים, אלא מקבלים את הנוזלים הדרושים ממזונם;[38] הם יכולים לשלוט בגובה הציפה שלהם באמצעות הכנסת אוויר לראותיהם והוצאתו, בדומה לשלפוחית הציפה של הדגים;[38] נחשי הים יכולים לנשום דרך עורם;[38] צב הים הגלדי יכול לשמור על טמפרטורה הגבוהה ב-18 מעלות צלזיוס מזו של הים בו הוא שוחה.[38][41]
התנהגות [עריכה]
שמירה על טמפרטורת הגוף [עריכה]
מפני שאינם יכולים לשמור על טמפרטורת גופם בכוחות עצמם, הזוחלים פועלים בצורות שונות כדי להתאים זאת לרמה התקינה:
- תנועה בין מקומות חמים וקרים: בבוקר הזוחל מתעורר והולך להשתזף לאור השמש, ולאחר שהתחמם מספיק הוא יוצא לפעילויות השגרה, כמו מנוחה בצל או מתחת לקרקע (בדרך כלל במשך הצהריים) וחיפוש מזון (בדרך כלל בשעות הערב המאוחרות או בשעות הבוקר המוקדמות).[42]
- הסתרת חלק מגופם בצל, וחשיפת החלק האחר לאור השמש.[40]
- שינוי האופן בו גופם נוגע בקרקע,[40] כמו העכסן העכני (Crotalus cerastes) הנע בצורה כזו כך שרק חלק קטן מגופו נוגע בחול החם.[43]
- פעילות בעונות מסויימות,[44] כמו שקיעה בתרדמת קיץ.[34]
- התאמת כמות הדם העובר בכלי הדם הקרובים לעור: כאשר הזוחל צריך להתחמם, כלי הדם מתרחבים, וכהטמפרטורות יורדות הם מצטמצמים.
- שינוי צבע: מינים מסוימים יכולים לשנות את צבעם לכהה יותר במשך היום (צבע כהה קולט יותר חום מבהיר), וכשסיימו להתחמם הם הופכים חוורים.
- פעירת הלוע: פעולה זו נעשית בעיקר על ידי תנינים הרוצים להתקרר.
באזורים בעלי טמפרטורות נמוכות[40] [עריכה]
כאמור, הזוחלים צריכים מקור חום חיצוני כדי לחיות, ובמקומות אלו דמם ה"קר" מהווה מכשול להישרדותם. חום גופם יורד, הם הופכים לאיטיים ונטולי מרץ, ולא יכולים להיות פעילים בכל עונות השנה, כמו שעושים מיני יונקים ועופות מסוימים. אם ישהו בשטחים פתוחים בזמן החורף – הם יקפאו למוות. אולם, בשונה מבעלי חיים אחרים כגון העופות הנודדים למקומות חמים, הזוחלים אינם יכולים לנדוד למרחקים ארוכים מאד (חוץ מצבי הים). לכן, הזוחלים היו חייבים להסתגל לחיים בסביבה זו. רובם מסתתרים ושוקעים בתרדמת חורף כדי להתחמק מהטמפרטורות המקפיאות. למשל, הצבגון המצוי (Chrysemys picta) הבוגר עושה זאת באמצעות צלילה אל תחתיתו של מקווה מים שאינו קפוא, ואף על פי שפני השטח של המקווה יכולים להיות קפואים – הוא קולט את הכמות המעטה של החמצן מתוך המים. לעומתו, הצבגון המצוי הצעיר יכול להוריד את טמפרטורת גופו אל מתחת לאפס מבלי להקפיא את נוזליו, ולשרוד טמפרטורות נמוכות בכך. הקשקשאים לרוב עושים זאת באמצעות התחפרות באדמה או הסתתרות בחללים; עמוק מספיק כדי לעבור את העומק בו האדמה קופאת (Frost line).
באזורים בהם החורפים קרים מאד, וצריך להתחפר עמוק כדי להתחמק ממו, ניתן לראות זוחלים וחיות אחרות רבים חולקים מקום אחד לשם תרדמת חורף. תופעה זו מתרחשת גם בחורפים קרים פחות, אם כי במקומות מסוימים, כמו באי ונקובר. יתר על כן, התופעה מתרחשת בעיקר בזוחלים מסוימים: בקולומביה הבריטית, עכסנים ומינים מהסוג Thamnophis (מוכרים בשם "נחש הבירית") נמצאו שקועים בתרדמת חורף משותפת באזור תרדמה גדול.
תזונה [עריכה]
בדומה לשאר המיתרניים, הזוחלים ניזונים כמעט מכל יצור חי – מתאואי מים היכולים לעבור את רף האלף קילוגרם,[46] ונטרפים על ידי תניני הים ודרקוני קומודו (ראו קישורים חיצוניים), דרך חרדון הצב אוכל הצמחים, ועד הלטאיים שאוכלים בעיקר פרוקי רגליים. רוב הזוחלים טורפים, אוכלי חרקים או אוכלי-כול, והמיעוט הנשאר – קשקשאים וצבים אחדים – ניזונים רק מצמחים או מאצות (כמו האיגואנה הימית).[1]
תכונת ההטרותרמיות שלהם אולי נתפסת כמכשול, הרי בעל חיים הומיאותרמי ("דם חם") יכול להתגורר בבתי גידול בהם קרובו ההטרותרמי לא מסוגל לחיות. אולם, ההומיאותרמיות מגיעה עם מחיר: כדי לשמור על חום גוף קבוע ומתאים, לבעל החיים יש קצב חילוף חומרים גבוה, המצריך אכילה תכופה.[40] הזוחלים, מעצם היותם הטרותרמיים, לא אוכלים באותה התדירות או הכמות בה אוכלים בעלי החיים ההומיאותרמיים.[40] כאשר המזון אינו מצוי בשפע, זהו יתרון בשביל הראשונים: הם לא דורשים אנרגיה רבה, ולפיכך הם מסוגלים לעמוד בפני תקופות רעב באופן טוב יותר.[40] לדוגמה, הם יכולים להכנס אל תוך בריכה קרה, לשקוע במין תרדמת, להוריד את קצב חילוף החומרים שלהם, ולשמור על מצבורי המזון עד יעבור זעם.[40] כמו כן, תהליך העיכול איטי, והם אינם יכולים ללעוס את מזונם ולפרקו בפיהם. תהליך זה, יחד עם תכונת ההטרותרמיות שלהם, מאפשרת לזוחלים להתקיים זמן רב מסעודה יחידה. הגדולים שבהם, כמו התנינים ונחשי רב-חנק ( Boa), יכולים להתקיים מסעודה יחידה במשך חודשים.
בדומה להסתגלותם המגוונת בתחומי חייהם האחרים, גם בתזונתם מפגינים הזוחלים אסטרטגיות וצורות שונות.[32] לתנינאים למשל יש לסתות חזקות מאד, ומלתעות המלאות בשיניים חדות ללכידת הטרף ושיניים טוחנות למחיצתו. גם לצבים יש לסתות חזקות, אך הם חסרי שיניים ולכן התפתח אצלם מקור חזק.[32] אצל הנחשים הלסת התחתונה מופרדת מהעליונה, מה שמאפשר להם לבלוע טרף גדול בשלמותו, אף בגודל היפופטם קטן (ראו קישורים חיצוניים),[47] והם יכולים להרוג את טרפם באמצעות הזרקת ארס בהכשה או חניקתו בלפיתה עוצמתית. הזיקיות "יורות" את לשונן הדביקה אל עבר חרק סמוך.
הזוחלים הצמחוניים עומדים בפני בעיית הלעיסה בדומה ליונקים צמחוניים (חומר צמחי מצריך גריסה וטחינה מעצם היותו קשה לעיכול), אך הם חסרים את מבנה השיניים המיוחד של האחרונים, מה שמביא אותם לכדי בליעת סלעים שונים כדי לסייע לעיכול (אבני קורקבן). אבני קורקבן מאובנות נמצאו בין שלדי אורניתופודים וזאורופודה, אם כי ישנה מחלוקת האם הם באמת שימשו את האחרונים לטחינת מזון.[48][49] שימוש שונה באבני הקורקבן נעשה על ידי תנין הים: הוא בולע אותן כדי לייצב עצמו או לצלול, בדומה לאונייה הנעזרת במי נטל.[50] שתי האפשרויות, כלי עזר בייצוב ובעיכול, היו ככל הנראה בשימוש הפלזיוזאורים.[51]
רבייה [עריכה]
הזוחלים משוייכים לקבוצת בעלי שפיר עוברי, שהמאפיין המגדיר אותה הוא היכולת להתרבות ביבשה, בסביבה יבשה. במהלך האבולוציה קדמו הדוחיים לזוחלים במעבר מן הים ליבשה, ואולם עד היום הם מסוגלים להתרבות רק במים. לעומתם, אצל הזוחלים התפתחה לראשונה ביצה המסוגלת לשרוד מחוץ למים בזכות מספר התאמות אבולוציוניות, כמו שק השפיר, ואיפשרה להם הסתגלות מושלמת לסביבה יבשתית. שאר בעלי השפיר העוברי - העופות והיונקים - התפתחו מן הזוחלים וירשו מהם את יכולת הרבייה מחוץ למים. המאובן העתיק ביותר של ביצה יבשתית התגלה בטקסס ומתוארך לתור הפרם התחתון, לפני כ-225 מיליוני שנים.
בדומה לשאר החולייתנים, הזוחלים מתרבים בעיקר ברבייה זוויגית. אך כמו אצל דגים ודוחיים, הנקבות במספר קטן של מיני זוחלים מסוגלות, בתנאים מסויימים, לרבייה אל-זוויגית. כאשר נקבות כאלו אינן מופרות הן מטילות ביצים שמהן בוקעות נקבות הזהות גנטית לאמן.
ההפרייה בזוחלים מתבצעת על ידי הזדווגות תוך-גופית, כלומר הזכר מעביר את תאי הזרע ישירות לתוך גופה של הנקבה, שם הם מפרים שם את תאי הביצית. זאת בניגוד להפרייה חיצונית אצל דגים ודוחיים רבים, שם הזכר מפרה את הביצים לאחר שכבר הוטלו. ההפרייה התוך גופית אינה דורשת סביבה מימית, ולכן נחשבת גם היא כהתאמה לרבייה ביבשה. צינורות הביצים (בנקבה) והזרע (בזכר) נפתחים אל הביב (cloaca), פתח חיצוני בתחתית חלקו האחורי של הגוף שאליו גם נפתחים פי הטבעת וצינורות השתן. הזדווגות בזוחלים מתבצעת בדרך-כלל כאשר הזכר והנקבה מצמידים את פתחי הביב שלהם. תאי הזרע שוחים במעלה צינור הביצים של הנקבה, שם הם מפרים את תאי הביצית שחרגו מן השחלות. תאי הביצית המופרים מתגלגלים לאיטם החוצה במורד צינור הביצים, ותוך כדי כך הם מתעטפים במספר קרומים ושכבות אשר מופרשים מדפנות צינור הביצים, ליצירת הביצים המוגמרות המוטלות דרך פתח הביב.
הביצה ה"אמניוטית" (בעלת שק שפיר) שהתפתחה בזוחלים (ומהם הועברה גם לעופות וליונקים מטילי ביצים) מתאפיינת במספר התאמות המגינות על "סביבה" מימית פנימית, שבה מתפתח העובר, מפני הסביבה היבשתית החיצונית: קרום השפיר, קרום הכוריון, קרום האלנטואיס, שכבת האלבומין והקליפה הסידנית החיצונית. קרום השפיר והקליפה אטומים למעבר מים ולכן מונעים התייבשות של העובר, אך מאפשרים מעבר של אוויר לצורך נשימה. נשימת העובר מתבצעת על-ידי חילוף חמצן וופחמן דו חמצני עם האויר בנימי דם על פני קרום האלנטואיס, המשמש את העובר כעין ריאות. חלקו הפנימי של שק האלנטואיס משמש למאגר תוצרי ההפרשה של העובר, ומשמש כעין שלפוחית שתן שלו. שכבת האלבומין (ה"חלבון" או ה"לבן" של הביצה) מכילה כ-80% מים ומשמשת בעיקר כמאגר נוזלים, וכן ויטמינים ומלחים. בנוסף הביצה הזוחלית, בדומה לביצים של מרבית מיני הדגים והדוחיים, עשירה בחלמון המשמש כמקור המזון של העובר.
כל הזוחלים עצמאיים מלידה, ואף יודעים להשיג את מזונם, אם כי תנינאים אחדים מטפלים בצאצאיהם במשך שנה או שנתיים.[1]
מבנה חברתי [עריכה]
לטאות כוח[52] והתנינים מפגינים מבנים חברתיים מורכבים ואף יכולים לספור, ודרקון קומודו אף נצפה משחק. הצבים אינם מגינים על הטריטוריה שלהם, אך היא בכל זאת נרחבת. כמו כן, חלקם מפתחים לעתים היררכיות חברתיות. [8] לטאות רבות מפגינות כישורים חברתיים מורכבים, והזכרים אף שומרים על הטריטוריות שלהם באמצעים שונים, כמו סימני ריח.[53]
מנגנוני הגנה עיקריים [עריכה]
ברוב עידן המזוזואיקון שלטו בעולם יצורים כמו הדינוזאורים והאיכתיוזאורים,[1] אולם כיום הם אינם עוד, ולזוחלים קמו אויבים אחרים, כמו היונקים והעופות. רוב הזוחלים הם קטנים עד בינוניים, ומהווים טרף לבעלי חיים אחרים, למעט דרקון קומודו, רוב התנינאים ונחשי ענק אחדים אשר מהווים טורפי-על בתחום מחייתם, ומספר צבי ענק, אשר גודלם מקשה על טריפתם. כדי להתגבר על כך, פיתחו הזוחלים מספר מנגנוני הגנה:
- התחמקות מנוכחות, בריחה והסתתרות: מנגנוני הגנה אלו הם הנפוצים ביותר בקרב הזוחלים. בשעות דחק סביבתי – כלומר פגיעה במצב האיזון של החיה כתוצאה מהפרעות טבעיות, אנושיות וכו' – הם נוהגים להסתתר במחילות עד חלוף הסכנה.[34][54] תופעה זו מבוטאת באופן הניכר ביותר לעין אצל צבי מים ותנינאים צעירים, אשר בורחים אל מקווה מים סמוך וצוללים בו כאשר הם מזהים סכנה מתקרבת, ואצל נחשים קטנים ומרבית הלטאות אשר מסתתרים מתחת לקרקע ולסלעים, וכן בין צמחייה עבותה. מנגנון ההתחמקות מנוכחות הוא העברת הפעילות לשעות שונות, כמו מעבר לפעילות לילית כדי להתחמק מעופות יום. אולם, למעבר זה יש עלות אנרגטית גבוהה, שהרי הזוחלים הם פויקילותרמים, ולכן צריכים לחמם את גופם כדי לנוע טוב יותר. בעיה זו משפיעה על תפוצתם, ועל כן נראה שפע רב יותר של זוחלים באזורים חמים לעומת אזורים קרים, בהם הם פעילי יום בעיקר.
- הסוואה: רוב מיני הזוחלים ניחנים במופע בגוונים הדומים לאלו בהם ניחן בית גידולם, ומינים אחדים אף יכולים לשנות את צבע גופם (המוכרת ביותר היא הזיקית). מבין טורפיהם העיקריים, העופות ומיני זוחלים אחרים פיתחו ראיית צבע, ולכן ישנה חשיבות לבחירת צבעי עור שתאפשר להם להיטמע ולא לבלוט בנוף סביבתם.[55] אצל מינים רבים, בייחוד לטאות, צבעי העור והקשקשים הם בגווני אפור, חום, חום בהיר וירוק הדומים לצבעים הנפוצים בסביבת המחייה הטבעית שלהם.[56]
- חקיינות: מינים רבים מחקים מינים אחרים או עצמים אותם הטורפים לא מעוניינים לאכול. דוגמה מוכרת לכך היא מינים אחדים של הזעמן האלמוגי (Lampropeltis) הראויים למאכל, אשר מחקים את מופע הפסים של מיני פתני אלמוגים הארסיים (Coral snake). הטורפים מתקשים בזיהוי, ונמנעים מלאכול את שניהם.
- הרתעה: כאשר ההסוואה נכשלת ובריחה היא בלתי-אפשרית, משתמשים חלק מהזוחלים באיומים והרתעה. הם מגדילים את חזותם בדרכים שונות, כמו יציבה בתנוחה מאיימת, פרישת קרומים על-עוריים (כגון נחש הקוברה אשר זוקף את ראשו ופורש קפלי עור משני צידיו, ובכך מגדיל את הופעתו) והשמעת קולות מפחידים. לדוגמה, המינים בתת-משפחת העכסנים מרעידים את קצה זנבם העשוי טבעות, ובכך משמיעים קול רשרוש מרתיע.
- שריון ואמצעי הגנה גופניים אחרים: כל הזוחלים מוגנים במעטה קשקשים קשיחים המקשים על אכילתם. כמו כן, מינים אחדים שידרגו את אמצעי הגנה זה בדרכים שונות: מינים אחדים, כמו האיגונית המקרינה (Phrynosoma), עוטים קוצים חדים; לתנינאים מעטה עור קשיח יותר ממעטה הזוחל הרגיל, המכסה את גבם וצידי גופם ומקשה על בעלי חיים אחרים לפגוע בהם; אצל הצבים, הבטן והגב מכוסים בשריון עצם קשיח (חוץ מהצבים הרכים, אשר כמשתמע משמם – הם בעלי שיריון רך). צבי היבשה אף יכולים לכנס את ראשם וגפיהם אל תוך השיריון כאשר הם מאוימים, אם כי ישנם מספר טורפים חכמים אשר פיתחו דרכים לפצח את שריון הצבים, כמו העיט הזהוב אשר מפיל את הצב מגובה רב (ראו קישורים חיצוניים).
- ארס: התפתח אצל קבוצות מועטות, שהמוכרת מביניהן היא הנחשים. הארס משמש להגנה, תקיפה ואף עיכול ראשוני של המזון. הוא מיוצר על ידי בלוטות מיוחדות במשך כל השנה (גם בתרדמת), ויוצא החוצה באמצעות שרירים דרך תעלות שבשיני ארס. בדרך כלל הנחשים מעדיפים להתחבא מהטורף או להרתיעו, אך אם אלו לא עובדים – הם מכישים. אצל נחשים ארסיים, ההכשה מזריקה את הארס המסוכן, וזה יכול לגרום לפציעות חמורות ואף למוות.
- חיתוך עצמי: בתהליך שנקרא בלועזית Autotomy (מיוונית: autos = עצמו, tomos = חיתוך), מספר רב של מיני שממיות, חומטים ולטאות אחרות מסוגלים לנתק את זנבם כאשר הם מרגישים מאוימים. הזנב ממשיך להתפתל גם אחרי ניתוקו מהגוף, ובכך יוצר הסחת דעת המאפשרת ללטאה להימלט. אחרי שברחה, יכולה הלטאה לגדל מחדש את זנבה בתהליך שמשכו בין מספר שבועות למספר חודשים. הזנב שגדל מחדש מכיל סחוס ולא עצם, וצבעו דהוי יותר לעומת שאר הגוף. ישנם מיני לטאות שבהן הזנבות בולטים יותר על מנת לפתות את הטורפים לפגוע בזנב הפחות חשוב.
מנגנוני הגנה של תנינאים [עריכה]
התנינאים הם טורפי על בתחומי מחייתם וכמעט שאין להם אויבים טבעיים כאשר הם בוגרים. לעומת זאת, תנינאים צעירים יותר יכולים להיות מאוימים על ידי בעלי חיים אחרים, כולל על ידי תנינאים גדולים יותר. כאשר תנינאי חש מאוים, הוא פוער את פיו וחושף שיניים חדות ולשון צהובה. אם הפחדה זו לא עוזרת, התנינאי הופך לנסער יותר ומשמיע קולות איום. אם גם זה לא מסייע בעדו, הוא משנה תנוחות באופן דרמטי כדי להראות מאיים יותר, ומנפח את גופו במקצת כדי להגדיל את דמותו. אם שום דבר לא עובד, התנינאי מתקיף בחזרה ומנסה לנשוך את התוקף עם מלתעותיו האימתניות. דרכי ההגנה המדויקות משתנות בין המינים השונים של התנינאים: ישנם תנינאים שמנסים לנשוך מיד, אחרים חובטים בתוקף עם ראשם כמו היה פטיש או אלה, ואחרים בורחים או רודפים אחרי התוקף.
חקר הזוחלים [עריכה]
 |
ערך מורחב – הרפטולוגיה |
חקר הזוחלים והדו-חיים נקרא "הרפטולוגיה".[57] ככל הנראה, הכללת שני התחומים תחת ענף אחת הייתה תוצאה של תפיסתם כקרובים, מעצם היותם נעים באופן דומה, מטילי בצים ובעלי "דם קר".[57] עם זאת, במיון המודרני המדע מתייחס לזוחלים כקרובים יותר לעופות מאשר לדו-חיים. המונח נגזר מהמילה היוונית herpeton שמשמעותה "דבר זוחל".[57]
הזוחלים והאדם [עריכה]
הזוחלים בתרבות [עריכה]
היחס של בני האדם לזוחלים נע בין סגידה כאל אלים והערצה לבין פחד ותיעוב. במספר רב של סיפורי מיתולוגיה משמשים הזוחלים כארכיטיפ של מפלצת קדמונית ואכזרית אותה הביס האל כאשר ברא את העולם. הדרקון הוא זוחל בדיוני ענק בעל כנפיים ויורק אש, הנפוץ מאוד בפולקלור ואגדות עם.
בתרבויות קדומות [עריכה]
כאמור, במיתולוגיות רבות מופיעים הזוחלים כמפלצות קדמוניות שאותם הביסו האלים כאשר בראו את העולם. בולט בתפקיד זה הוא התנין הענק, אולי הזוחל המרשים והגדול ביותר במזרח התיכון ומסופוטמיה. גם המיתולוגיה היהודית לא חפה מגישה זו, אם כי לפי ספר בראשית אלוהים הוא זה שברא את הזוחלים ובפרט את התנינים הגדולים, ולכן הם כפופים לו ולא מהווים עליו איום אמיתי.
במצרים העתיקה המצרים הקדמונים סגדו לתנין היאור וראו בו חיה מקודשת. האל סובק מהמיתולוגיה המצרית היה בעל גוף אדם וראש תנין. נחש הקוברה זכה אף הוא לסגידה במצרים העתיקה ושימש כסמלם של מלכי מצרים. לקוברה ייחסו תכונות על-טבעיות כגון יריקת אש וזריעת הרס והחייאת מתים.
באפריקה התושבים המקומיים סגדו לתנינים כאל אלילים וראו בהם רוחות האחריות על צדק ונקמה. התושבים נזהרו שלא להרגיז את התנינים או לפגוע בהם, והעלו קורבן אם אחד מבני השבטים פגע בתנין.
במקרא ובתרבות היהודית [עריכה]
התנין מוזכר רבות בתנ"ך והוא מן החיות הבודדות המוזכרות בסיפור הבריאה. לעתים משמש התנין כשם נרדף לנחש. כבר ביום החמישי בורא אלוהים את התנינים, והם היחידים מבין בעלי החיים המוזכרים בשמם. בספר בראשית, לתנינים משמעות סמלית ומיסטית שמעבר לשם החיה בלבד:
|
"וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים--יִשְׁרְצוּ הַמַּיִם, שֶׁרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה; וְעוֹף יְעוֹפֵף עַל-הָאָרֶץ, עַל-פְּנֵי רְקִיעַ הַשָּׁמָיִם. : וַיִּבְרָא אֱלֹהִים, אֶת-הַתַּנִּינִם הַגְּדֹלִים וְאֵת כָּל-נֶפֶשׁ הַחַיָּה הָרֹמֶשֶׂת אֲשֶׁר שָׁרְצוּ הַמַּיִם לְמִינֵהֶם, וְאֵת כָּל-עוֹף כָּנָף לְמִינֵהוּ, וַיַּרְא אֱלֹהִים, כִּי-טוֹב" |
||
| – בראשית, א, כ-כא | ||
הנחש מופיע לראשונה בספר בראשית בפרק ג', בסיפור על גירוש אדם וחוה מגן עדן: "וְהַנָּחָשׁ הָיָה עָרוּם מִכֹּל חַיַּת הַשָּׂדֶה אֲשׁר עָשָׂה ה' אֱלֹהִים..." (בראשית ג, 1). הנחש מתואר כיצור ערמומי וחלקלק המפתה את חוה לעבור על הציווי האלוהי ולאכול מעץ הדעת. חווה אכן מתפתה, ומפתה גם את בעלה. בעקבות המעשה, אדם וחוה מגורשים מגן עדן, ואילו הנחש מאבד את רגליו. תיאור עונשו: "ויאמר ה' אלוהים אל הנחש: כי עשית זאת, ארור תהיה אתה מכל הבהמה ומכל חית השדה. על גחונך תלך ועפר תאכל כל ימי חייך." (שם, 14) "ואיבה אשית בינך ובין האישה ובין זרעך ובין זרעה, הוא ישופך ראש ואתה תשופנו עקב." (שם, 15)
בסיפור זה מוסברות כמה תופעות עליהן תמהו הקדמונים:
- מדוע הנחש זוחל על גחונו ואין לו רגליים כמו לשאר החיות?
- מדוע הנחש טועם בלשונו את הקרקע?
- מדוע יש איבה בין בני האדם לנחש: הנחשים מכישים בני אדם ובני האדם הורגים בהם ופוחדים מהם?
סיפור זה קיבע את תדמיתו של הנחש כחיה רעה, ארסית, חלקלקה וערמומית. חרף תדמית זו הנחש הוא סמלו של שבט דן שהתברך על ידי יעקב "יהי דן נחש עלי דרך שפיפון עלי אורח הנושך עקבי סוס ויפול רוכבו אחור".
ההלכה והמסורת היהודיים מביעים סלידה עזה מנחשים. לדוגמה, בבתי הכנסת בהם מופיעים סמלי השבטים מוחלף סמל שבט דן מנחש למאזניים, מחשש שמראה הנחש עלול לגרום לנשים להפיל. מים מגולים, היינו שהושארו חשופים ללא השגחה, אסורים לשתייה מחשש שנחש הטיל בהם ארס.
גם מאפייניו הפיזיים של הנחש תרמו לתדמית הרעה שיצאה לו: עורו החלק והקשקשי, הזדחלותו הפתלתלה והשקטה, לשונו המחורצת, ראשו המחודד ועיניו המבשרות רע, התקפות הפתע וההתגנבות שלו וכן ארסו הרעיל והקטלני.
משה הפך את מטהו לנחש באחד המופתים שהציג בפני פרעה להדגמת כוחו של אלוהי ישראל.
בפולקלור הערבי [עריכה]
בתרבות האסלאם וארצות ערב זוכים הזוחלים, ובפרט הלטאות שבהם, ליחס שלילי. החרדון נחשבת ללטאה אנטי-מוסלמית ויש לכך שני הסברים: אגדה על כך שהחרדון ניסה להסגיר לרודפי הנביא מוחמד את מקום מחבואו באמצעות קידות בראשו, ואגדה שנייה המפרשת את קידות הראש של החרדון כלעג לצורת התפילה של המוסלמי.[58] באפריקה מכונה החרדון "הלטאה הכופרת". הדרוזים והבדואים מאמינים שנגיעה בלטאות מסוימות, כגון בשממית, גורמת למחלות קשות ואף לקללות שיכולות להביא למוות.
בתרבויות מזרח אסיה [עריכה]
היחס לזוחלים בתרבויות מזרח אסיה יותר חיובי מאשר בתרבות המערב.
בהודו, התנינאי גאביאל נחשב לחיה קדושה וההודים שוחים לצידו בלי פחד בנהר הגנגס. תורמת לכך העובדה שהגאביאל אינו מסוכן לאדם.
בדרום מזרח אסיה מחזיקים אנשים רבים שממית מסוג גקו בביתם מאחר והם מאמינים שהיא מביאה מזל טוב לבית.[59]
בסין נפוץ בפולקלור גם דרקון ארוך דמוי נחש מעופף יורק אש.
בתרבות הצבאית [עריכה]
בעוד שכיום זוחלים זוכים בעיקר לפחד ותיעוב בקרב הציבור, ובולטים בשנאה לה הם זוכים הם הנחשים, בצבא הזוחלים זוכים לכבוד והערצה בזכות שרידותם הגדולה והשם שיצא להם כציידים קטלניים. אמצעי לחימה רבים ויחידות צבאיות רבות נקראות על שם נחשים: הדוגמה הידועה ביותר היא כנראה מסוק הקרב AH-1 קוברה הנקרא על שם נחש הקוברה הארסי וטיל האוויר-אוויר הישראלי פיתון. בחטיבת הצנחנים של צה"ל כל הגדודים נקראים על שם נחשים.
זוחלים שיאנים [עריכה]
| שיא | תמונה | שם | הערות |
|---|---|---|---|
|
|
  |
אנקונדה ירוקה |
שאלת "מיהו הנחש הארוך ביותר?" היא נושא דיון נפוץ בקרב חוקרי טבע וחובביו.[60] שני המינים תועדו מגיעים לאורך של בין תשעה לעשרה מטרים, ודיווחים רבים, שאמינותם מוטלת בספק, טענו לקיום פרטים שאורכם עבר את רף העשרה מטרים.[61] אולם, אין לפסול את האפשרות כי במקומות נידחים בהם לא דרכה רגל האדם, שוכנים להם נחשי ענק שאורכם מעל עשרה מטרים.[61] בעניין המשקל, האנקונדה הגדולה מקרובה הפיתון, גם שוקלת יותר: אנקונדה שאורכה היה שמונה מטרים הגיעה למשקל של כ-180 ק"ג, לעומת פיתון באורך 8.8 מטרים ובמשקל 118 ק"ג.[61] (ראו [62]) |
|
|
 |
|
אורכו כעשרה סנטימטרים.[63] בתמונה נראה פרט בוגר הנח על גבי מטבע אמריקאי בשווי 25 סנט (Quarter). צולם על ידי הפרופסור לביולוגיה בלייר הדג'ס (Blair Hedges) מאוניברסיטת המדינה של פנסילבניה, אותו פרופסור שגילה את המין.[64] |
|
|
 |
|
המין microlepidotus בסוג טייפן (Oxyuranus) הוא נחש היבשה הארסי ביותר בעולם.[65] |
|
|
 |
|
פרט שאורכו 1.8 מטר היה בעל ניבים באורך 50 מילימטר, כפי תשעה מאורך ניביו של הצפע ההודי.[66] |
|
|
 |
|
תנין הים הוא הזוחל הגדול ביותר (אורכו הוא 5–7 מטרים ומשקלו כ-1200 ק"ג),[67] ובעל החיים בעל עוצמת הנשיכה החזקה ביותר: כ-16,460 ניוטון עבור פרט באורך 5 מטרים והערכה של כ-34,000 ניוטון עבור פרט באורך 6 מטרים ומעלה (לעומת 4,450 ניוטון אצל צבועים, טיגריסים ואריות).[68] |
|
|
  |
מהמין micra |
זיקית זו, היכולה לעמוד על ראשו של גפרור, מגיעה לאורך כולל של כ-30 מילימטרים.[69] היא התגלתה בשנת 2012 באי מדגסקר.[69] מינים אחרים בסוג (כמו Brookesia minima ו-Brookesia tuberculata) ומינים מהסוג השממית הדקה (Sphaerodactylus) מתקרבים מאד לגודלה. |
|
|
 |
|
דרקון קומודו, המוכר גם בשם כוח ענק, הוא הלטאה הגדולה בעולם.[70] |
|
|
 |
|
צב הים הגילדי הוא הצב הגדול ביותר, ויכול להגיע למשקל של 900 ק"ג ואורך של שלושה מטרים.[71][72] הם אולי איטיים מאד על גבי היבשה, אך במים הצבים שוחים במהירות: צב הים הגילדי הוא הזוחל המהיר ביותר, המגיע למהירות שחייה של 35.28 קמ"ש, ולעומק צלילה של 1,200 מטרים.[71][73] |
|
|
 |
|
זהו בעל החיים עם אורך החיים הארוך ביותר: נקבה בשם "הרייט" הזקינה עד גיל 176 שנים לפני שנפטרה בביתה שבאוסטרליה.[74] הוא גם צב היבשה הגדול ביותר: פרט מסוים הגיע למשקל של 422 ק"ג .[75] צב היבשה הענק מתקרב אליו בגודלו: פרט מסוים הגיע למשקל של 400 ק"ג.[75] |
ראו גם [עריכה]
- זוחלים בתרבות האנושית
איומים ושימור [עריכה]
ראו גם [עריכה]
- זוחלים קדומים
- סדרת צבים
- סדרת מחודקי ראש
- סדרת קשקשאים – איגואנות, לטאות ונחשים.
- סדרת תנינאים
לקריאה נוספת [עריכה]
- אברהם ארבל, החי והצומח של ארץ ישראל בעריכת עזריה אלון, כרך 5 - זוחלים ודוחיים, עמ' 10-34. משרד הביטחון - ההוצאה לאור והחברה להגנת הטבע, 1984.
- אבינועם אדם, החולייתנים, יחידה 7: החיים ביבשה: הביצה האמניוטית והזוחלים, הוצאת האוניברסיטה הפתוחה 1996.
- דר נאור קטלן, "זוחלים ותאורה - למה, איך וכמה?", פטקינג : פורטל חיות המחמד של ישראל, 17/09/2004.
קישורים חיצוניים [עריכה]
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
- אתר סנייקס, פורום בנושא חיות אקזוטיות
- אשכול זוחלים, באתר הידען
- וידאו ותמונות:
- וידאו: כרכן שחור (Pantherophis obsoletus) מטפס על קיר. הועלה ל-YouTube על ידי המשתמש audioman2b בתאריך 15 במאי 2011.
- וידאו: לטאת בסיליסק רצה על מים. הועלה ל-YouTube על ידי NationalGeographic בתאריך 7 בספטמבר 2007.
- וידאו: תנינים "דוהרים". הועלה ל-YouTube על ידי המשתמש crocodiliandotcom בתאריך 6 באפריל 2007.
- וידאו: נחש מהמין Pituophis catenifer deserticola נע בקו ישר. הועלה ל-YouTube על ידי המשתמש dirtpathart בתאריך 6 באפריל 2007.
- וידאו: דרקוני קומודו טורפים תאו, אותו הרגו באמצעות הארס הנמצא ברוק שלהם. הועלה ל-YouTube על ידי המשתמש andrew mate בתאריך 13 באוגוסט 2012.
- אופן הבליעה של הנחש:
- וידאו: נחש פולט היפופטם קטן בשלמותו (כתוצאה מהטרדה של אנשים). הועלה ל-YouTube על ידי המשתמש envymexxx בתאריך 4 בדצמבר 2006.
- נחש בולע ביצה. הועלה ל-YouTube על ידי המשתמש hatgrass בתאריך 16 בינואר 2009.
- וידאו: עיט זהוב מפיל צב מגובה רב כדי לפצח את שיריונו ולאוכלו.
- וידאו: World's Deadliest - Crocs Kill with Strongest Bite תנין היאור בפעולה, ערוץ National Geographic Wild ביוטיוב
מקורות עיקריים [עריכה]
- David Burnie (edidor), "The Natural History Book", Dorling Kindersley and Smithsonian Institution, 2010. ISBN 9781405336994.
- Douglas R. Mader, "Reptile Medicine and Surgery", 2nd edition, Elsevier Health Sciences, 2005. ISBN 9781416064770
- Rebecca L. Schneider, Marianne E. Krasny, Stephen J. Morreale, "Hands-On Herpetology: Exploring Ecology and Conservation", National Science Teachers Association (NSTA), 2001. ISBN 9780873551977.
- Thomas R. Van Devender, "Adaptations of Desert Amphibians & Reptiles" (Online version) in Arizona-Sonora Desert Museum, "A natural history of the Sonoran Desert" (Limited Google Books version), University of California Press, 2000. ISBN 9780520219809.
הערות שוליים [עריכה]
- ^ 1.00 1.01 1.02 1.03 1.04 1.05 1.06 1.07 1.08 1.09 1.10 1.11 The Natural History Book, P.370
- ^ Uetz, P. & Jirí Hošek (eds.), "The Reptile Database".
- ^ 3.0 3.1 3.2 3.3 3.4 3.5 3.6 3.7 Reptile Medicine and Surgery, "Basic Biology".
- ^ 4.0 4.1 General features" (P.1), "reptile" in Encyclopædia Britannica Online.
- ^ Hands-On Herpetology, P.21
- ^ Sue Paterson (ed) (2007) "Chapter 6: Structure and Function of Reptile Skin" in "Skin Diseases of Exotic Pets", Blackwell Science Ltd., Oxford, United Kingdom.
- ^ 7.0 7.1 7.2 7.3 7.4 7.5 7.6 7.7 7.8 Form and function:External covering" (P.11), "reptile" in Encyclopædia Britannica Online.
- ^ 8.0 8.1 The Natural History Book, P.372
- ^ Rob Cruickshank , "Re: Do all reptiles shed their skin?", MadSci Network, 2001.
- ^ 10.0 10.1 10.2 The Natural History Book, P.390
- ^ Schmidt, K. P. (1950), "Modes of evolution discernible in the taxonomy of snakes", Evolution, 4(1), 79-86.
- ^ Harry W. Greene, "Snakes: the evolution of mystery in nature", P.157, University of California Press, 1997. ISBN 9780520224872.
- ^ Tchernov, E., Rieppel, O., Zaher, H., Polcyn, M. J., & Jacobs, L. L. (2000), "A fossil snake with limbs", Science, 287(5460), 2010-2012.
- ^ Toro, E., Herrel, A., & Irschick, D. (2004), "The Evolution of Jumping Performance in Caribbean Anolis Lizards: Solutions to Biomechanical Trade‐Offs", The American Naturalist, 163(6), 844-856.
- ^ McGuire, J. A., & Dudley, R. (2005), "The cost of living large: comparative gliding performance in flying lizards (Agamidae: Draco)", The American Naturalist, 166(1), 93-106.
- ^ Ross Piper, "Extraordinary Animals: An Encyclopedia of Curious and Unusual Animals", P.122–124, Greenwood Publishing Group, 2007. ISBN 9780313339226.
- ^ Russell, A. P. and Dijkstra, L. D. (2001), "Patagial morphology of Draco volans (Reptilia: Agamidae) and the origin of glissant locomotion in flying dragons", Journal of Zoology, 253: 457–471.
- ^ Arnold, E. N. (2002), "Holaspis, a lizard that glided by accident: mosaics of cooption and adaptation in a tropical forest lacertid (Reptilia, Lacertidae)", Bulletin of the Natural History Museum: Zoology series, 68(2), 155-163.
- ^ Matt Walker, "Tiny lizard falls like a feather", BBC, 17 July 2009.
- ^ Journal of Experimental Biology (2009, July 22), "Neon Blue-tailed Tree Lizard Glides Like A Feather, Thanks To Light Bubbly Bones", ScienceDaily. Retrieved May 12, 2013
- ^ 21.0 21.1 Heyer, W. R., & Pongsapipatana, S. (1970), Gliding speeds of Ptychozoon lionatum (Reptilia: Gekkonidae) and Chrysopelea ornata (Reptilia: Colubridae), Herpetologica, 317-319.
- ^ Marcellini, D. L., & Keefer, T. E. (1976), "Analysis of the gliding behavior of Ptychozoon lionatum (Reptilia: Gekkonidae)", Herpetologica, 362-366.
- ^ 23.0 23.1 Heinicke, M. P., Greenbaum, E., Jackman, T. R., & Bauer, A. M. (2012), "Evolution of gliding in Southeast Asian geckos and other vertebrates is temporally congruent with dipterocarp forest development", Biology Letters, 8(6), 994-997.
- ^ RUSSELL, A. P. (1979), "The origin of parachuting locomotion in gekkonid lizards (Reptilia: Gekkonidae)", Zoological Journal of the Linnean Society, 65: 233–249.
- ^ Eric R. Pianka and Laurie J. Vitt, "Lizards", Organisms and Environments Series volume 5, University of California Press, 2006. ISBN 9780520248472.
- ^ Dudley, R. et al, (2007), Gliding and the functional origins of flight: biomechanical novelty or necessity?, Annual Review of Ecology, Evolution, and Systematics, 38, 179-201.
- ^ Socha, J. J. (2006), "Becoming airborne without legs: the kinematics of take-off in a flying snake, Chrysopelea paradisi", Journal of experimental biology, 209(17), 3358-3369.
- ^ Socha, J. J. (2011), "Gliding flight in Chrysopelea: turning a snake into a wing", Integrative and comparative biology, 51(6), 969-982.
- ^ Socha, J. J. (2002), "Kinematics: Gliding flight in the paradise tree snake", Nature, 418(6898), 603-604.
- ^ 30.0 30.1 30.2 Brad Moon, "Snake Locomotion", University of Louisiana at Lafayette.
- ^ 31.0 31.1 Lacy Perry, "How Snakes Work", HowStuffWorks.com, 20 August 2004.
- ^ 32.0 32.1 32.2 Hands-On Herpetology, P.16
- ^ Mikael Jolkkonen (1996), "Muscarinic toxins from Dendroaspis (mamba) venom",P.15, Acta University Uppsala, Comprehensive Summaries of Uppsala Dissertations from the Faculty of Science and Technology, 183.
- ^ 34.0 34.1 34.2 34.3 34.4 34.5 34.6 A natural history of the Sonoran Desert, P.531
- ^ 35.0 35.1 A natural history of the Sonoran Desert, P.530
- ^ Bentley, P. J. and F. C. Blumer, (1962), "Uptake of water by the lizard, Moloch horridus", Nature 194: 699–700.
- ^ Stahnke, H. L. (1950), "The food of the Gila monster", Herpetologica, 6(4), 103-106.
- ^ 38.0 38.1 38.2 38.3 38.4 38.5 38.6 38.7 A. Bertolero, J. Donoyan, B. Weitzmann; "Marine Reptiles Adaptations Taxonomy Distribution And Life Cycles" (1. Introduction–3.3. Thermoregulation), in Carlos M. Duarte, "Marine Ecology", Eolss Publishers Company Limited, 2009. ISBN 9781848264649.
- ^ Johannes G. M. Thewissen, Sirpa Nummela; "Sensory evolution on the threshold: adaptations in secondarily aquatic vertebrates", University of California Press, 2008. ISBN 9780520252783.
- ^ 40.0 40.1 40.2 40.3 40.4 40.5 40.6 40.7 "Reptiles in the North", Reptiles of British Columbia.
- ^ Frair, W., Ackman, R.G. and Mrosovsky, N. (1972), "Body Temperatures of Dermochelys coriacea: Warm Turtle from Cold Water", Science 177 (4051): 791–793. PMID 17840128.
- ^ A natural history of the Sonoran Desert, P.530–531
- ^ Secor, Stephen M., Bruce C. Jayne, and Albert F. Bennett; "Locomotor performance and energetic cost of sidewinding by the snake Crotalus cerastes", Journal of experimental biology, 163.1 (1992): 1-14.
- ^ A natural history of the Sonoran Desert, P.529
- ^ "Alligator Lizard", Reptiles of British Columbia.
- ^ Maurice Burton and Robert Burton, "Buffalo" in "International Wildlife Encyclopedia: Brown bear - cheetah", P.305, Marshall Cavendish, 2002. ISBN 9780761472698.
- ^ Hands-On Herpetology, P.17
- ^ Cerda, Ignacio A. (1 June 2008), "Gastroliths in An Ornithopod Dinosaur". Acta Palaeontologica Polonica 53 (2): 351–355.
- ^ Wings, O.; Sander, P. M. (7 March 2007). "No gastric mill in sauropod dinosaurs: new evidence from analysis of gastrolith mass and function in ostriches". Proceedings of the Royal Society B: Biological Sciences 274 (1610): 635–640. PMID 17254987.
- ^ Henderson, Donald M (1 August 2003). "Effects of stomach stones on the buoyancy and equilibrium of a floating crocodilian: a computational analysis". Canadian Journal of Zoology 81 (8): 1346–1357.
- ^ McHenry, C.R. (7 October 2005). "Bottom-Feeding Plesiosaurs". Science 310 (5745): 75–75.
- ^ King, Dennis & Green, Brian. 1999. Goannas: The Biology of Varanid Lizards. University of New South Wales Press. ISBN 0-86840-456-X, p. 43.
- ^ The Natural History Book, P.380
- ^ reptile (animal) :: Behaviour. Britannica.com. אוחזר ב־2010-05-03.
- ^ Reptile and Amphibian Defense Systems. Teachervision.fen.com. אוחזר ב־2010-05-03.
- ^ כך למשל שנונית חולות החייה בחולות המדבר החומים בהירים היא בעלת צבע חום קרמי בהיר, המסווה אותה על רקע החולות. ראו תמונה.
- ^ 57.0 57.1 57.2 Hands-On Herpetology, P.7
- ^ אבי ארבל, יונה זילברמן, "מדריך הזוחלים בישראל לילדים ולנוער", הוצאת מודן. ע"מ 273-274.
- ^ אבי ארבל, יונה זילברמן, "מדריך הזוחלים בישראל לילדים ולנוער", הוצאת מודן. ע"מ 274.
- ^ Michael E. Dorcas, Mike Dorcas, John D. Willson, "Invasive Pythons in the United States: Ecology of an Introduced Predator", P.28, University of Georgia Press, 2011. ISBN 9780820338354.
- ^ 61.0 61.1 61.2 Wolf-Eberhard Engelmann, Fritz Jürgen Obst, "Snakes: Biology, Behaviour and Relationship to Man", P.77, Taylor & Francis, 1984. ISBN 9780709909392.
- ^ Rivas, Jesús A., Rafael E. Ascanio & Maria D. C. Muñoz (2008), "What is the length of a snake?", Contemporary Herpetology (2): 1–3.
- ^ Hedges, S. B. (2008), "At the lower size limit in snakes: two new species of threadsnakes (Squamata: Leptotyphlopidae: Leptotyphlops) from the Lesser Antilles", Zootaxa, 1841, 1-30.
- ^ "World's Smallest Snake Found in Barbados (2 of 2)", Blair Hedges.
- ^ Mark O'Shea, "Venomous Snakes of the World", P.117/119, New Holland Publishers, 2008. ISBN 9781847730862.
- ^ John C. Murphy, "Secrets of the Snake Charmer: Snakes in the 21st Century", P.89, iUniverse, 2010. ISBN 9781450221276.
- ^ "Saltwater Crocodile Crocodylus porosus", National Geographic Society.
- ^ Erickson, Gregory M., et al (2012), "Insights into the ecology and evolutionary success of crocodilians revealed through bite-force and tooth-pressure experimentation.", PloS one 7(3): e31781.
- ^ 69.0 69.1 Glaw, F., Köhler, J., Townsend, T. M., & Vences, M. (2012), "Rivaling the world's smallest reptiles: Discovery of miniaturized and microendemic new species of leaf chameleons (Brookesia) from northern Madagascar", PloS one, 7(2), e31314.
- ^ Richard L. Lutz, J. Marie Lutz, "Komodo, the Living Dragon", P.13, DIMI PRESS, 1997. ISBN 9780931625275.
- ^ 71.0 71.1 MobileReference, "The Illustrated Encyclopedia of North American Reptiles and Amphibians: An Essential Guide to Reptiles and Amphibians of USA, Canada, and Mexico", "Leatherback sea turtle", MobileReference, 2009. ISBN 9781605014593.
- ^ James R. Spotila, "Sea Turtles: A Complete Guide to Their Biology, Behavior, and Conservation", P.197, JHU Press, 2004. ISBN 9780801880070.
- ^ Jeanette Wyneken and Kenneth J. Lohmann, "The Biology of Sea Turtles" Volume 3, P.164, Marine Biology Series Volume 14, Marine science series, CRC Press, 2013. ISBN 9781439873076.
- ^ Mark Carwardine, "Animal Records", P.177, Sterling Publishing Company, Inc., 2008. ISBN 9781402756238.
- ^ 75.0 75.1 Ebersbach, K. (2001), Zur Biologie und Haltung der Aldabra-Riesenschildkröte (Geochelone gigantea) und der Galapagos-Riesenschildkröte (Geochelone elephantopus) in menschlicher Obhut unter besonderer Berücksichtigung der Fortpflanzung, P.31, Hannover (Diss. Tierärztl. Hochschule).
