שערות צורבות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-colors-emblem-development-2.svg הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה אתם מתבקשים שלא לערוך ערך זה בטרם תוסר הודעה זו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניחי התבנית.
אם הדף לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך רצוי לתת קודם תזכורת בדף שיחת הכותבים.
טרנטולה אדומת ברכיים מקסיקנית. הכתם הקירח נותר לאחר שבעטה שערות צורבות מבטנה. לאחר ההתנשלות יופיעו במקום שערות חדשות

שערות או זיפים צורבים הם מנגנון הגנה עיקרי המשמש מספר צמחים, טרנטולות מהעולם החדש ומספר זחלים של פרפראים.

משמעות שמו הלטיני של צמח הסרפד, Urtica, היא "צורב" או "עוקץ". עליו של הסרפד מכוסים שערות צורבות המונעות מחיות מסוימות לאכול אותו.

גופם של זחלי פרפרים מסוגים שונים, כמו דובון הקורים, מכוסים שערות צורבות המונעות מטורפים ליזון עליהם.

טרנטולות מהעולם החדש, כמו עכביש העופות הגולייתי או טרנטולה ורודת בהונות, נוהגות לבעוט באמצעות רגליהן האחוריות שערות צורבות לכיוונם של תוקפים. זיפים אלה חודרים אל עורם או אל עיניהם של בעלי חיים וגורמים לתחושת גירוי או צריבה.

שערות צורבות בצמחים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הדוגמה הנפוצה ביותר של שערות צורבות בצמחים היא צמח הסרפד. לסרפד זיפים בולטים וחלולים הממוקמים על בלוטה המכילה נוזל צורב. קצותיהם של הזיפים הללו נשברים ונותרים בתוך הפצע, והנוזל הצורב מוחדר לתוכו. צמח הסרפד אינו היחיד שמשתמש במנגנון הגנה מסוג זה.

שערות צורבות בפרפראים[עריכת קוד מקור | עריכה]

זחל של Euchaetes egle ממשפחת הטוואיתיים

לפחות באחת עשרה ממשפחות הפרפראים ישנם מינים שלהם שערות צורבות בשלב הזחל. על משפחות אלה נמנות: ‏Arctiidae (דובוניים), Anthelidae‏, ‏Bombycidae, Eupterotidae‏, ‏Lasiocampidae, Limacodidae‏, Lymantriidae (טוואיתיים), ‏Megalopygidae‏, ‏Noctuidae (תנשמיתיים), ‏Notodontidae‏, ‏Nymphalidae (נימפיתיים) ו-‏Saturniidae (שבתאיים). [1] במינים מסוימים לבוגרים קשקשים צורבים.

זיפים צורבים בטרנטולות[עריכת קוד מקור | עריכה]

התפתחות[עריכת קוד מקור | עריכה]

השיערות הצורבות אינן מופיעות אצל הטרנטולות מהעולם החדש מיד עם הבקיעה מהביצה, אלא מתפתחות לאורך הנשלים ונראות כאזור כהה בחלקה העליון של האופיסטומה - בטנם הבהירה של הצעירים. האזור הולך ומתרחב מנשל לנשל, כשבסופו של דבר הוא מתאחד עם הגוונים של הפרט שמקבל את צבעיו הבוגרים. הזיפים הצורבים אינם מכסים את כל אזור האופיסטומה וניתן להבחין בקלות בינן לבין שיערות רגילות באותו האזור.

סוגים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ידועים שישה סוגי שיערות צורבות בטרנטולות הנבדלים זה מזה בצורה ובגודל (M. Overton, 2002).

  • סוג 1 (0.2–0.6 מ"מ)
  • סוג 2 (0.5–1.5 מ"מ)
  • סוג 3 (0.3–1.2 מ"מ)
  • סוג 4 (0.06–0.2 מ"מ)
  • סוג 5
  • סוג 6

כפי הנראה משמש כל סוג שערה כנגד סוג אחר של אויב טבעי. לא לגבי כל הסוגים ידועים בעלי החיים שרגישים אליהם במיוחד.

סוג 2 מועבר בדרך כלל במגע ישיר ולא בבעיטה, אך לפחות מין אחד מתת המשפחה aviculariine, ה-Avicularia versicolor, מסוגל לבעוט את השיערות מסוג 2 ישירות מאזור הבטן. כך גם מין אחד מתת המשפחה Theraphosinae.‏‏[2] שיערות מסוג 2 ניתן למצוא אצל טרנטולות מהסוגים Pachistopelma, Iridopelma ואוויקולריה. (Toni Hoover, 1997)

שיערות צורבות מסוג 3 יעילות במיוחד להגנה מפני בעלי חוליות וחסרי חוליות.

יונקים רגישים ביותר לסוגים 3 ו-4.

סוגי שיערות הספציפיים למין[עריכת קוד מקור | עריכה]

נקבה בוגרת ממין Brachypelma smithi, מציגה את הכתם הקירח לאחר שבעטה מבטנה זיפים. הזיפים יופיעו מחדש לאחר הנשל.

לא כל סוגי השיערות הצורבות מופיעות בכל מיני הטרנטולות.

שיערות מסוג 2 מופיעות בסוגים אוויקולריה, Iridopelma ו-Pachistopelma (תת משפחה Aviculariinae).

שיערות מסוגים 1 ו-3 ניתן למצוא בדרך כלל בסוגים Lasiodora ו-Acanthoscurria.

Grammostola מציגה סוגים 3 ו-4.

שיערות מסוג 3 ניתן למצוא בדרך כלל בסוגים Theraphosa, Nhandu, Megaphoboema, Sericopelma, Eupalaestrus, Proshapalopus, Brachypelma, Cyrtopholis, Iracema . ובסוגים נוספים של תת המשפחה Theraphosinae (Rick West, 2002).

שיערות מסוג 5 אופייניות לסוג Ephebopus. הן ממוקמות על הבחנינים. הן קצרות וקלות יותר מסוגים אחרים של שערות צורבות. העכביש זורק אותן לחלל האוויר (Marshal and Uetz, 1990).

שערות מסוג 6 מופיעות בסוג Hemirrhagus (F. Perez-Miles, 1998).

לפי Vellard (1936) ו-Buecherl (1951), הסוגים שלהם מספר השערות הצורבות הגדול ביותר הם Lasiodora, Grammostola ו- Acanthoscurria.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ (Matheson 1950, Riley and Johannsen 1938, Roth and Eisner 1962, Wirtz 1984)
  2. ^ Bertani, R.; Boston, T.; Evenou, Y.; Guadanucci, J.P.L. (2003). "Release of urticating hairs by Avicularia versicolor (Walckenaer, 1837) (Araneae, Theraphosidae)". Bulletin of the British Arachnological Society 12 (9): 395-398.