תאית (שפה)
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
| תאית (ภาษาไทย) | |
|---|---|
| סך כל הדוברים: | כ-20,000,000 [1] |
| מספר הדוברים שזאת שפת אמם: | כ-4,700,000 |
| שיטת הכתב: | כתב תאי |
| סיווג משפחתי: | |
| מעמד רשמי | |
| שפה רשמית במדינות: | תאילנד |
| גוף מפקח: | המכון המלכותי של תאילנד |
| ראו גם: שפה • רשימת שפות | |
השפה התאית (במקור: ภาษาไทย, להאזנה (מידע · עזרה)) היא השפה הלאומית והרשמית בתאילנד, ושפת האם של בני התאי - הקבוצה האתנית המהווה את הרוב בתאילנד. השפה התאית חברה במשפחת השפות התאי-קדאי. מבחינת בלשנות-היסטורית, לא נמצא קשר בין משפחת שפות זו לבין משפחת שפות אחרות. ישנן מילים בתאי אשר הושאלו משפות הפאלי, סנסקריט וקמר עתיקה.
התאית היא שפה אנליטית וטונאלית. מבחינת האורתוגרפיה, היא משתמשת בכתב מורכב. דיאלקט הנקרא "איסאן" של השפה התאית, ושפת הלאו מובנות כל אחת על ידי דוברי השפה האחרת גם ללא צורך בתרגום.
הכתב התאי הוא תוצר של כתב הקמר העתיק (בתאית: อักขระเขมร), אשר נובע מווריאנט דרומי של הכתב הבראהמי, הנקרא וטלוטו. על פי המסורת, המלך רם קמאהנג בגדול (בתאית: พ่อขุนรามคำแหงมหาราช) נחשב למי שבשנת 1283 יצר את שיטת הכתב של השפה התאית.
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
