מיאנמר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

איחוד מיאנמר (הידוע גם כאיחוד בורמה) היא מדינה בדרום-מזרח אסיה, הגובלת במדינות תאילנד, לאוס, הודו, סין ובנגלדש.

שם המדינה היה בורמה עד 1989, אז שונה למיאנמר, שינוי שם שהוכר רשמית על ידי האומות המאוחדות. עם זאת, מדינות מסוימות, ביניהן ארצות הברית ואנגליה, אינן מכירות בשינוי השם, משום שאינן מכירות בממשלה הצבאית שביצעה את השינוי. כיום משתמשים אנשים רבים בשם מיאנמר, שמקורו בקיצור לשם הבורמזי Myanma Naingngandaw, ללא קשר לעמדתם ביחס לשלטון הצבאי.

תוכן עניינים 1 היסטוריה 2 ממשל ופוליטיקה 2.1 יחסי חוץ 3 כלכלה 3.1 תיירות 4 גאוגרפיה 5 דמוגרפיה 6 הערות שוליים 7 קישורים חיצוניים

[עריכה] היסטוריה

ערך מורחב – היסטוריה של מיאנמר

בורמה, שהייתה בעבר ממלכה עצמאית, נכבשה על ידי האימפריה הבריטית ב-1886 בעקבות סכסוך בין בורמה לחברה בריטית בנוגע לתשלום מסים על ייצוא עץ טיק. הבריטים סיפחו את הממלכה להודו, והמלך ומשפחתו הוגלו להודו. האימפריה היפנית פלשה למדינה במהלך מלחמת העולם השנייה, אך החזירה אותה בהמשך לידי הבריטים.

ב-4 בינואר 1948 הפכה המדינה לריבונית, כאיחוד בורמה, וראש הממשלה הראשון היה או נו. ב-19 באפריל 1948 הצטרפה בורמה לאו"ם כחברה ה-58. השלטון הדמוקרטי הסתיים בשנת 1962 עם הפיכה צבאית שהוביל הגנרל ני וין. וין שלט כמעט 26 שנה, תוך ביצוע רפורמות נוקשות.

ב- 2 במאי 2008 פגעה במדינה סופת הציקלון נאגריס ההרסנית. בסופה נהרגו עשרות אלפי בני אדם, ולפי הערכות שונות מספר ההרוגים עולה על מאה אלף. הסופה פגעה בבתי מגורים ותשתיות, ולפי הערכות האו"ם כמליון וחצי אנשים הושפעו ממנה באופן חמור. השלטונות במדינה ספגו ביקורת רבה כאשר מנעו גישה של כוחות סיוע ואספקה של מזון וציוד הומניטרי לאיזורים הפגועים^{[2] [3]}.

[עריכה] ממשל ופוליטיקה

ערך מורחב – פוליטיקה של מיאנמר

ראשיתו של המשטר הצבאי השולט במיאנמר כיום הוא בהפיכה הצבאית בראשות הגנרל נֵי וִין שסיימה את השלטון הדמוקרטי במדינה בשנת 1962. וין והקצונה הבכירה של הצבא שלטו במדינה כמשטר צבאי עד שנת 1974. ב-1974 עברו לשלטון אזרחי לכאורה, והמשיכו לשלוט במדינה תוך קיום מערכת בחירות של מפלגה יחידה, מפלגת הפרוגרמה הסוציאליסטית של בורמה (BSPP). באמצעות מפלגה זו שלט וין בפועל במדינה עד 1988.

משנות השישים כבר התקיימו הפגנות נגד השלטון, מחאות לא אלימות שהובלו בעיקר על ידי סטודנטים. כל הפגנות דוכאו בכוח על ידי השלטונות.המחאות הגיעו לשיאן בשנת 1988, כשחוסר שביעות הרצון מהשלטון הגיע לשיא בעקבות מצב כלכלי קשה והדיכוי הפוליטי. הפגנות פרו-דמוקרטיות נרחבות פרצו ברחבי המדינה. כוחות הביטחון הגיבו ביד קשה, המונים נהרגו, נפגעו ונעצרו. הגנרל סאו מואנג תפס את השלטון וכונן את "מועצת המדינה להשבת החוק והסדר" (SLORC). מספר ההרוגים בסוף שנות השמונים בדיכוי ההפגנות ובמעשי טבח שבוצעו בידי השלטון עולה על עשרת אלפים על פי ארגוני זכויות אדם ^[4] . מרבית ההרוגים היו סטודנטים ונזירים בודהיסטים. תחת שלטון SLORC, שונה שמה הרשמי של המדינה מבורמה למיאנמר בשנת 1989. פעילת המאבק לדמוקרטיה אונג סן סו קי הושמה במעצר בית, ובמקביל הוכנו תכניות לכינון בחירות, שיצאו לפועל בשנת 1990. בבחירות זכתה מפלגת הליגה הלאומית למען הדמוקרטיה (NLD) בראשותה של אונג סן סו קי ב-392 מתוך 489 מושבים ובראשות הממשלה. בתגובה, מפלגת SLORC והצבא הכריזו על ביטול הבחירות. סן סו קי סירבה להצעת השלטון לאפשר לה לעזוב את המדינה, ונותרה במעצר בית, בבידוד ובמנותק ממשפחתה. היא דבקה בהתנגדות לא אלימה ועל כך אף זכתה בפרס נובל לשלום בשנת 1991.

ב-1992 פרש מואנג (מסיבות בריאותיות) והוחלף על ידי הגנרל טהאן שהוו. השם SLORC הוחלף ב-SPDC (מועצת המדינה לשלום ולפיתוח). שהוו משמש כראש המדינה עד היום. ראש הממשלה מטעמו הוא קהין ניונט, וקציני צבא הם המחזיקים כמעט בכל משרדי הקבינט.

נכון ל-2008 אונג סן סו קי נמצאת במאסר בית, אף שבשנים האחרונות היה המשטר מוכן להיכנס למשא ומתן חלקי איתה ועם מפלגת הליגה הלאומית למען הדמוקרטיה שבראשותה.

ב-15 באוגוסט 2007 החליטה ממשלת מיאנמר בפתאומיות להעלות את מחירי הדלק, דבר שגרר זעם בקרב הציבור ומחאות נגד הממשל מצד תנועות פרו-דמוקרטיות. נזירים בורמזים רבים נעשו מעורבים גם הם במחאות לאחר שכוחות מזוינים פיזרו בכוח אסיפה ב-5 בספטמבר ופצעו שלושה נזירים. ב-19 בספטמבר ערכו כ-2000 נזירים צעדת מחאה בעיר סיטווה. מספר ימים לאחר מכן התקיימו צעדות נוספות בעיר רנגון ובמקומות נוספים. מחאות אלו נעשו יותר ויותר המוניות, הצבא פיזר את ההפגנות בתקיפות, בין השאר תוך שימוש בנשק חם, דבר שגרם להרוגים ופצועים. ב-28 בספטמבר נותקה מיאנמר מהאינטרנט ועיתונאים הוזהרו שלא לדווח על המחאות.

[עריכה] יחסי חוץ

מדינות האיחוד האירופי, ארצות הברית ובעלות בריתה המערביות מגנות את השלטון הצבאי במיאנמר, ומטילות עליו סנקציות כלכליות שונות. לעומת זאת, סין והודו מחזרות אחר שלטון הגנרלים במטרה לזכות בהשפעה במדינה, שאותה הן רואות כמקור אסטרטגי לחומרי גלם שונים וכשותף בפתרון בעיות הגרילה בחבלי הגבול שבין המדינות. סין רואה במיאנמר גם שותפת סחר חשובה, עקב המוצא שהיא מאפשרת לה אל האוקיינוס ההודי. ישראל מקיימת קשרים עם השלטון הצבאי, ולה אף שגרירות ביאנגון (ראו יחסי ישראל מיאנמר).

[עריכה] כלכלה

ערך מורחב – כלכלת מיאנמר

החקלאות היא הענף העיקרי במיאנמר, ממנו מתפרנסים כשני שלישים מהתושבים. שטחי החקלאות תופסים כשישית מאדמת המדינה. הגידול המרכזי הוא האורז שתופס כמחצית מהשטחים המעובדים במדינה ונפוץ בעיקר באזורי הדלתה העשירים במים. באזורים גבוהים ויבשים יותר משקים החקלאים את שדותיהם. גידולי היצוא הם בעיקר תה, קנה סוכר, בצל, שום וירקות אחרים. תושבי מיאנמר אוהבים מאוד דגים ומבכרים דגי בריכות על פני דגי ים, לכן נפוצות במדינה בריכות דגים בעוד שדיג החופים אינו מפותח. בנוסף לחקלאות קיימים במיאנמר גם תחומים אחרים ובתוכם המחצבים הרבים הנמצאים במיאנמר וגם עתודות נפט גדולות. בתחום התעשייה, רוב המפעלים הם לעיבוד מזון, עץ ומחצבים.

[עריכה] תיירות

ערך מורחב – באגאן

באגאן (לשעבר פאגאן), היא יעד התיירות החשוב ביותר. העיר נמצאת על גדות נהר Ayeyarwaddy, כ-500 קילומטרים צפונית מיאנגון וכ-193 ק"מ דרומית למנדליי. הייתה זו עיר הבירה הראשונה של האימפריה הבורמזית וכיום היא אחד האתרים ההיסטוריים העשירים בדרום-מזרח אסיה.

באגאן נוסדה בשנת 107, אך לשיא חשיבותה הגיעה בימי שלטון המלך אנווארטה ב-1057 ועד חורבנה במהלך המאות ה-12 וה-13. בבאגאן נמצא אוסף בן למעלה מ-40 קמ"ר של פגודות, סטופות ומקדשים עתיקים, שבהם יותר מאלפיים פגודות שנותרו כמעט בשלמותן.

[עריכה] גאוגרפיה

ערך מורחב – גאוגרפיה של מיאנמר

[עריכה] דמוגרפיה

ערך מורחב – דמוגרפיה של מיאנמר

[עריכה] הערות שוליים

1. ^ לשעבר bu
2. ^ תסכול מהגישה המוגבלת לקורבנות הציקלון (חדשות האו"ם) (אנגלית)
3. ^ נציג האו"ם באיזור מצטרף לקריאה לגישה דחופה למיאנמר (חדשות האו"ם) (אנגלית)
4. ^ מיאנמר באתר Global Issues

[עריכה] קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: מיאנמר

• מיאנמר, באתר ספר העובדות על מדינות העולם של ה-CIA (באנגלית)