ניב (סיווג שפה)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

ניב או דיאלקט הוא וריאציה נבדלת של השפה המשמשת קבוצה מסוימת באוכלוסייה.

הבחנה בין ניב לשפה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כאשר שתי אוכלוסיות נחשבות לדוברות של שני ניבים שונים של אותה שפה, הן נחשבות לאוכלוסיות המצויות במצב ביניים בין שימוש בשתי שפות שונות לבין שימוש באותה השפה.

הגבול שבין לשונות נפרדות לשני ניבים של אותה השפה הוא מטושטש, ולא קיימת הגדרה בלשנית מקובלת. ההבדל תלוי לעתים קרובות בגורמים חוץ-לשוניים (פוליטיקה, חברה וכדומה); על־כך קיים הביטוי "שפה היא דיאלקט שיש לו צבא וצי" (הופיע לראשונה במאמר מאת חוקר היידיש מקס ויינרייך).

הבנה הדדית בין דוברים של ניבים שונים (Mutual Intelligibility) יכולה להוות קריטריון בלשני לכך ששני ניבים שייכים לשפה אחת, אולם לעתים קרובות הדוברים עצמם אינם משתמשים בקריטריון הזה. לדוגמה, הינדי ואורדו יכולות להיחשב כניבים של שפה אחת לפי קריטריון ההבנה ההדדית, אולם הדוברים רואים אותן כשפות נפרדות מטעמים היסטוריים, תרבותיים ופוליטיים. לעומת זאת דובר ערבית מרוקאית יתקשה להבין דובר ערבית עיראקית, אף כי שניהם יאמרו כי הם דוברי ערבית.

הגדרה אלטרנטיבית[עריכת קוד מקור | עריכה]

מערכת דיבור א' תחשב לניב של שפה ב' אם יתקימו שלושת התנאים הבאים:

  1. א' היא שפה מדוברת בלבד, המדוברת על יד אוכלוסייה שכותבת וקוראת את שפה ב'.
  2. האוכלוסייה שמדברת את שפה א' מדברת אותה רק בינה לבין עצמה ומתקשרת בעל פה עם שאר האוכלוסיות שקוראות וכותבות את שפה ב' בעזרת שפה ב'.
  3. א' התפתחה משפה ב'.

על פי הגדרה זו, ערבית-עירקית וערבית-מרוקאית הן ניבים של ערבית-ספרותית וגרמנית-שווייצרית היא ניב של גרמנית-גרמנית. אולם, יידיש אינה ניב של גרמנית אלא שפה עצמאית. חסרונה של הגדרה זו הוא באי הגדרת היחס בין שפותיהן השונות במעט והנכתבות של אוכלוסיות שונות. הגדרה זו גם אינה שמה גבול ברור בין סלנג מקומי למין ניב.

ניבים והאבולוציה של השפה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישנן כ- 10,000 שפות אנושיות ברחבי העולם ואין ספור ניבים מקומיים‏[1]. ניבים נוצרים בדרך כלל כאשר שפה מתפצלת למערכות לשוניות אחדות עקב התפצלות הקהילה הדוברת אותה לקהילות-משנה.

גורמים אפשריים לפיצול קהילות הדוברות שפה מסוימת:

  • סוציולקט - ניבים יכולים להיווצר במעמדות חברתיים שונים.
  • אתנולקט - קבוצות אתניות שונות הדוברות שפה אחת.
  • גורמים גאוגרפיים כמו ריחוק או קשיי תרבורה בשל ניסיבות טופוגרפיות - אחד הגורמים לפיצול קהילה יכול להיות ריחוק גאוגרפי (כפי שיוצג בהמשך).
  • אי נגישותה של תקשורת המונים או של חומר כתוב לקהילה כל שהיא מאיץ את השתנות שפת הדיבור שלה.

השפעה גאוגרפית על היווצרות ניבים[עריכת קוד מקור | עריכה]

פיצול של קהילה הדוברת שפה מסוימת לקהילות משנה יכול להתרחש עקב התפשטות האוכלוסייה על פני אזור גאוגרפי גדול יותר, והיווצרות נתק בין חלקיה השונים. בשל הניתוק מתפתחים הבדלים בהגייה של צלילים מסוימים, נוצרות מילים חדשות שאינן מוכרות לאוכלוסייה אחרת שדוברת את השפה וכך הלאה.

התחום הגאוגרפי שבו מדובר ניב מסוים, או הגבול בין שני תחומים כאלה, מכונה איזוגלוסה (למונח זה יש גם משמעויות נוספות בבלשנות). גבול-איזוגלוסה ידוע הוא האוקיינוס האטלנטי - התיישבות האירופים ביבשת אמריקה, הביאה להתפשטות שפות אירופיות כגון אנגלית, צרפתית, ספרדית, ופורטוגזית ביבשת אמריקה, אולם כיום הניבים המדוברים באמריקה שונים במידה ניכרת ממקביליהם באירופה.

באנגלית למשל מבחינים בהבדלים באוצר המילים (למשל: "מדרכה" נקראת Pavement באנגליה ו-Sidewalk באמריקה), בפונולוגיה (למשל: אופן הגיית העיצור /r/), ואף בכתיב (המילה "צבע" נכתבת colour באנגליה ו-color בארצות הברית).

ניב תקני/רשמי של שפה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בהרבה שפות, שבהן יש הרבה ניבים, קיים ניב ספציפי, שמוכר על ידי השלטונות המנהליים ועל ידי מערכת החינוך כניב הרשמי או התקני של אותה השפה. חלק מהסיבות לכך הן טכניות לחלוטין. קשה לנהל מדינה, כאשר המסמכים הרשמיים כתובים באופן, בו אזרחים מאזורים שונים, יבינו אותם באופן שונה. קשה גם להדפיס ספרי לימוד בגירסאות רבות על פי הניבים המקומיים. על כן, טבעי להכריז על הניב הנפוץ ביותר, על הניב הקל ביותר להבנה על ידי דוברי ניבים אחרים, על הניב בו נכתבו יצירות הספרות החשובות של אותה שפה או על הניב המקובל באזור עיר הבירה, כניב הרישמי של השפה. לדוגמה, הן ממשלת איטליה והן ממשלת שווייץ (כעשירית מאזרחי שווייץ הם דוברי איטלקית) מכירות בניב האיטלקית של פירנצה, כניב הרישמי של השפה. זאת למרות, רבים מאזרחיהן דוברי האיטלקית, מדברים ניב אחר של איטלקית בחיי היום יום.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Mark R. Rosenzweig, Arnold L. Leiman, S. Marc Breedlove (1999). Biological psychology: an introduction to behavioral, cognitive, and clinical neuroscience. 2nd ed. Sunderland, Massachusetts: Sinauer Associates.