קונצנזוס
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קונצנזוס (מלטינית, consensu, בהסכמה, ובתעתיק מדויק קונסנזוס) משמעו הסכמה בין שני בני אדם או יותר על חוזה או החלטה. מקור המונח בדיני החוזים הרומיים, שקבעו כי חוזים מסוג מסוים תקפים כאשר יש הסכמה מספקת בין הצדדים להסכם. כיום, משמש המונח לציון מצב בו רוב החברים בקבוצה מקבלים או דוחים דעות, תפישות או אופני התנהגות מסוימים; או הגעה להחלטה, שלא בהצבעה, בה יש רוב מוחלט או מכריע התומך בהחלטה.
[עריכה] קונצנזוס חברתי ופוליטי
קונצנזוס במישור החברתי והפוליטי הוגדר על ידי הסוציולוג מקס ובר כמצב שבו הציפיות של פרט מהתנהגותם של אחרים מתממשות בדרך כלל, משום שרוב הפרטים האחרים שותפים לתפישות אלו גם ביחס לעצמם. הקונצנזוס, לפי תפישתו, הוא מצב שיש בו השתנות בהתאם לקונפליקט הנחשף בין תפישות וציפיות הפרט ותפישות וציפיות האחרים.
תפישות מרקסיסטיות, לעומת זאת, גרסו כי קונצנזוס מתקיים ברמה המעמדית, כמכנה משותף רחב של הסכמות בין בני מעמד, וכי תהליך של עימות בין־מעמדי יחשוף את קיומו של "רצון הכל" [1] במובן שקבע רוסו ויבטל מתוך כך את הפער שבין רצונות כל הפרטים (volunté de tous) והרצון הכללי (volunte générale) או הקונצנזוס.
אבן הנגף העיקרית לתפישה זו הייתה שבהיעדר תהליך של הצבעה, הועברה סמכות ההכרעה מהי הדעה או ההחלטה הקונצנזוסיאלית לבעלי הכוח, שהוצגו כמייצגי הרצון הכללי בגופם ובתפישותיהם, ללא מעבר לשלב בו קונצנזוס מושג ללא תיווך פרשני כזה.
בעלי תפישות אנרכיסטיות שונים ניסו לעקוף קושי זה באמצעות הצעה לכונן מנגנוני קבלת החלטות קונצנזוסיאליים המבוססים על סבבי דיון פורמליים מונחים, שבהם פועלים מפשרים ומסייעים כדי לעזור לקבוצה להגיע להחלטה משותפת, הנתפשת כ"דעה הקולקטיבית" של הקבוצה או כקונצנזוס. [2]
במישור הפוליטי ובדמוקרטיות המערביות נתפש הקונצנזוס, כפי שהגדיר זאת קאוואנה, כהסכמה על שורה של יעדי מדיניות פוליטית או אופני התנהגות פוליטית וחברתית מסוימים.[3] ההסכמה עליהם מושגת בפועל כתוצר של פעולות של שדולות וגופים בעלי עניין אחרים המקורבים לבעלי הכוח, ומוצגת בדרך כלל כשורה של יעדים, לעתים סותרים, כאשר אופן מימושם מוצג כעניין טכני בלבד, כך שבעלי הכוח הפוליטי אינם נדרשים להסכמה קונצנזוסיאלית או בהצבעה עליהם. כך, לדוגמה, טענה ש"יש למנוע מעשי מרמה" עשויה להתקבל כקונצנזוס אך הטענה כי "יש להרשות למשטרה לחפש בבתיהם של אנשים גם כנגד רצונם", העשויה להיות אחד האמצעים למניעת מעשי מרמה, עשויה להיות מוסכמת פחות.
אופיה זה של ההסכמה הקונצנזוסיאלית מביא לעתים קרובות למצב שבו הגעה לקונצנזוס ביחס לערכה של דעות, הגדרות או הכרעות דורשת צמצום משמעותי במשמעותן המעשית, הרחבתן וערפולן, עד הפיכתם של הערכים למשהו שאף אחד אינו מתנגד לו, אך להסכמה עליו יש משמעות מעשית מעטה. לעתים קרובות, נעשה הדבר באמצעות קונצנזוס על דרך השלילה — הצגת ערכת ערכים או התנהגויות שאינה רצויה לרוב הפרטים בחברה.
[עריכה] בשיח התלמודי
בשיח התלמודי, שעיקרו הצגת מחלוקות וליבונן, קיומו של קונצנזוס מוצג בביטוי הארמי "כולי עלמא לא פליגי" - כל העולם אינו חולק. הביטוי משמש גם כאשר יש מחלוקת בענין אלא שהתלמוד מביע את דעתו שהדעה החולקת היא מחוץ לקונצנזוס. ביטוי זה משמש לעתים למטרה זו גם בעברית בת ימינו. כך, למשל, נאמר בפסק דין של בג"ץ [4] "כולי עלמא לא פליגי שהעותר סובל ממחלה קשה".
במקרים מסוימים, קונצנזוס רחב יתר על המידה, המתבטא בהסכמה פה אחד, אינו מתקבל בעין יפה. במקרה שבו סנהדרין קטנה, בת 23 דיינים, העוסקת בדיני נפשות, מצאה פה אחד את העומד לדין לפניה אשם, פוטרים אותו מעונש, כדברי רב כהנא: "סנהדרי שראו כולן לחובה פוטרין אותו. מאי טעמא? כיון דגמירי הלנת דין למעבד ליה זכותא, והני תו לא חזו ליה", (מסכת סנהדרין, יז, א). בעברית: מה הטעם? כיוון שלמדנו שיש להמתין לילה אחד עד לפסק הדין, כדי לחפש צד זכות לנאשם, אך אלה, שכולם בדעה אחת, כבר לא יראו לו צד זכות.
[עריכה] הערות שוליים
- ^ Consensus Conflict Perspectives in social theory
- ^ Dana Williams, Max Weber: Traditional, Legal-Rational, and Charismatic Authority
- ^ Dennis A. Kavanagh, Thatcherism and British Politics: The End of Consensus?, Oxford UP, 1987.
- ^ בג"ץ 387/76 יהושע בן ציון נגד שר המשטרה וועדת השחרורים, ניתן ביום 28.11.1976
