תת-יבשת

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
צילום לווין של תת-היבשת ההודית

תת-יבשת היא מסה יבשתית גדולה, בעלת מאפיינים ברורים, המבדילים אותה מהשטחים האחרים ביבשת, ויוצרים חלוקה ברורה של היבשת המכילה אותה.

המילה המיודעת באנגלית (the subcontinent) מתייחסת לתת-היבשת ההודית. תת-היבשת ההודית מכילה את הודו, פקיסטן, בנגלדש, נפאל, בהוטן, וסרי-לנקה. ההגדרה היא ברורה למדי, ולמרות שתת-היבשת ההודית מכילה מגוון של סביבות אקולוגיות (מדבריות, יערות גשם ורכסי הרים), מגוון רב של דתות (הינדואיזם, בודהיזם, אסלאם, סיקים ועוד), וטיפוסים אתניים היא יוצרת אזור נבדל משאר אסיה מבחינה גיאו-תרבותית.

המזרח התיכון הוא תת-יבשת תרבותית שרובה באסיה ומיעוטה באפריקה (מצרים) ובאירופה (טורקיה), והיא נחשבת לאזור נבדל מבחינה גיאו-תרבותית מאסיה, אירופה ואפריקה.

תת יבשת נוספת נמצאת בצפון אפריקה. מדינות המגרב (לוב, תוניסיה, אלג'יריה, מרוקו ומאוריטניה), הולכות ונתפסות בשנים האחרונות כמהוות תת-יבשת של אפריקה.

הגדרה נוספת היא של מסה יבשתית גדולה, שהיא קטנה מיבשת ממש, כמו גרינלנד.