האיים המלדיביים
| רפובליקת המלדיביים | |||||
|
|||||
| המנון לאומי: באיחוד הלאומי אנו מצדיעים לאומתנו | |||||
.svg) |
|||||
| יבשת | אסיה | ||||
| שפה רשמית | דיבהי | ||||
| עיר בירה (והעיר הגדולה ביותר) |
מאלה |
||||
| משטר | רפובליקה | ||||
| ראש המדינה נשיא |
נשיא מוחמד וואהיד חסן |
||||
| הקמה - עצמאות - תאריך |
מבריטניה 26 ביולי 1965 |
||||
| שטח[1] - דירוג עולמי - אחוז שטח המים |
298 קמ"ר 208 בעולם זניח |
||||
| אוכלוסייה[2] (הערכה ליולי 2013) - דירוג עולמי של אוכלוסייה - צפיפות - דירוג עולמי של צפיפות |
393,988 נפש 175 בעולם 1,322.11 נפש לקמ"ר 8 בעולם |
||||
| תמ"ג[3] (הערכה לשנת 2012) - דירוג עולמי - תמ"ג לנפש - דירוג עולמי לנפש |
2,945 מיליון $ 178 בעולם 7,475 $ 134 בעולם |
||||
| מדד הפיתוח האנושי[4] (2012) - דירוג עולמי |
0.688 104 בעולם |
||||
| מטבע | רופייה מלדיבית (MVR) | ||||
| אזור זמן | UTC +5 | ||||
| סיומת אינטרנט | .mv | ||||
| קידומת בינלאומית | 960+ | ||||
האיים המלדיביים, או בשמם הרשמי רפובליקת המלדיביים (בדיבהי: ދިވެހިރާއްޖޭގެ ޖުމުހޫރިއްޔާ), היא מדינת איים מוסלמית המורכבת קבוצות של אטולים באוקיינוס ההודי. המלדיביים ממוקמים דרומית לטריטוריית האיים ההודית לקשאדוויפ, וכ-700 קילומטרים דרומית מערבית לסרי לנקה. המדינה כוללת 26 אטולים היוצרים 1,192 איים, שרק 192 מהם מיושבים.
האיים המלדיביים היא המדינה בעלת האוכלוסייה הקטנה ביותר הן בכל אסיה והן בין כל מדינות האסלאם.
תוכן עניינים |
היסטוריה[עריכה]
דת האסלאם הגיעה לאיים בשנת 1153. בתקופה זו האיים נוהלו כממלכה.
ב-1558 הפכו האיים לקולוניות של האימפריה הפורטוגזית, ב-1654 של חברת הודו המזרחית ההולנדית וב-1887 של האימפריה הבריטית. בשנת 1965 הכריזו האיים על עצמאותם מבריטניה תחת השם איי מלדיב. בשנת 1968 הוכרזו האיים כרפובליקה ובין שנה זו לשנת 2010 כיהנו בה רק שלושה נשיאים.
בשנת 1985 הפכה לחברה בחבר העמים הבריטי ובשנת 1988 דוכא נסיון מהפכה ברפובליקה.
תיאורו של אבן בטוטה[עריכה]
הנוסע המוסלמי אבן בטוטה (1304 - 1377) ביקר באזור האיים המלדיביים. הוא סיפר כי 2,000 איים מפוזרים כשרשרת פנינים.[5] הוא הגיע למאלה (Malé), בירת האיים המלדיביים. המדינה, שקיבלה על עצמה אז את האסלאם, כיבדה אותו במשרת שופט עליון. השליטה, המלכה רהנדי קילג'ה או ח'אדיג'ה (Rehendi Kilege, Khadija) חיפשה מומחה לנוהגי האסלאם. הם נתלו בהזדמנות שקאדי רשמי נחת באי, העניקו לו זהב, פנינים ושפחות צעירות וביקשו כי יסכים להישאר זמן רב. אבן בטוטה ראה שאינו יכול לסרב ונענה. הוא רכש את אמון התושבים כשהצליח להביא להפסקת המנהג להקריב מדי חודש בתולה לשד.
בתפקידו כשופט עליון החליט אבן בטוטה להנהיג מנהגים חדשים כמקובל באסלאם: את ידי הגנבים יש לכרות, את הפוגעים בקשישים יש להעניש ואת אלה שאינם מבקרים במסגד בימי שישי יש לבזות בפומבי. גולת הכותרת של מפעלו הדתי היא בניסיון להפסיק את הנוהג שלפיו הנשים לובשות בגד רק בחציו התחתון של הגוף. אפילו אשת הסולטאן נהגה כך. את נוהג זה לא עלה בידו של אבן בטוטה להפסיק. עוד נוהג היה שלא לרצונו: ימאים שהיו מגיעים לאיי היו נושאים נשים וכאשר עזבו את האי היו מגרשים אותן.
פוליטיקה[עריכה]
האיים המלדיביים היא כיום רפובליקה נשיאותית. באוקטובר 2008 נבחר לנשיאות האיים המלדיביים מוחמד נשיד, בבחירות הדמוקרטיות הראשונות שהתקיימו באיים וסיימו את שלטונו הדיקטטורי של מאומון עבדול גאיום, שנמשך יותר משלושה עשורים. הנשיא נבחר על ידי הפרלמנט (המג'ליס), הכולל חמישים נציגים, לתקופה של חמש שנים. עם זאת, החוקה מונעת מלא-מוסלמים להצביע. בפברואר 2012 הודח מוחמד נשיד אחרי איומי הפיכה ואלימות מטעם צבא נאמני הדיקטטור לשעבר.
כלכלה ותיירות[עריכה]
התיירות אחראית לכשליש מהתוצר המקומי הגולמי של המלדיביים ולכ־60% מההכנסות במטבע זר.[6]
גאוגרפיה[עריכה]
האיים המלדיביים הם המדינה השטוחה ביותר בעולם, והגובה המרבי במדינה הוא בקירוב 2.3 מטרים.
במאה האחרונה, פני הים עלו ביותר מעשרים סנטימטרים. מגמה זו צפויה להימשך, והיא מאיימת על הקיום של הרפובליקה.
הצונאמי שנגרם על ידי רעידת האדמה באוקיינוס ההודי ב-2004, הציף חלקים מהאיים והותיר תושבים רבים ללא בית. הצונאמי גרם לשינויים כה רבים באיים, עד שהיה צורך לשרטט את מפותיהם מחדש. את המדינה חוצה קו המשווה אך קרוב לוודאי שאינו חוצה ישירות שום אי במדינה אלא עובר סמוך אליו.
דמוגרפיה[עריכה]
מבחינה אתנית, התושבים המלדיביים הם עם המעורב ממוצאים שונים של מתיישבים, שהגיעו במהלך השנים לאיים. מבחינה לשונית שפתם, דיבהי, משתייכת לשפות הדראווידיות של תת היבשת ההודית. בתחילת המאה ה-20 חיו במלדיביים כ-100,000 בני אדם, ואוכלוסייה זו לא השתנתה מהותית עד שנות ה-60. נכון ל-2008 חיו באי גם למעלה מ-70,000 עובדים זרים ועוד כ-30,000 מהגרים בלתי חוקיים משכנותיה במזרח אסיה.
יחסים עם ישראל[עריכה]
 |
ערך מורחב – יחסי ישראל-האיים המלדיביים |
האיים המלדיביים כוננו יחסים דיפלומטיים עם מדינת ישראל בספטמבר 2009[7], אף שישראלים יכלו להגיע למדינה גם לפני כן, ניתן להגיע מישראל לירדן ומשם בטיסה דרך סרי לנקה, ולקבל אשרת כניסה בשדה התעופה.[8]
ראו גם[עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכה]
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
- רונית צין-קרסנטי, "אם לא נציל את המלדיבים לא נוכל להציל את ניו יורק", כלכליסט, 29 בדצמבר 2009
- האיים המלדיביים, באנציקלופדיה ynet
- צלילה בגן עדן: האיים המלדיביים, באתר וואלה!, 20 בדצמבר 2012
הערות שוליים[עריכה]
- ^ דירוג שטח - מתוך ספר העובדות העולמי של ה-CIA, כפי שפורסם ב-26 במרץ 2013
- ^ דירוג אוכלוסייה - מתוך ספר העובדות העולמי של ה-CIA, כפי שפורסם ב-26 במרץ 2013
- ^ דירוג תמ"ג - מתוך ספר העובדות העולמי של ה-CIA, כפי שפורסם ב-26 במרץ 2013
- ^ מדד הפיתוח האנושי לשנת 2012 באתר מינהל הפיתוח של האומות המאוחדות
- ^ במציאות יש רק 1,192 איים, 192 מהם מיושבים.
- ^ http://www.calcalist.co.il/consumer/articles/0,7340,L-3378203,00.html
- ^ כינון יחסים דיפלומטיים עם ישראל - ספטמבר 2009
- ^ אפשרויות הגעת ישראלים למלדיבים לפני כינון היחסים הדיפלומטיים
| מדינות אסיה | |||
|---|---|---|---|
|
חבר העמים הבריטי  |
||||||
|---|---|---|---|---|---|---|
| מדינות חברות |
|
 |
||||
| חברות לשעבר | ||||||
| נושאי משרה | ||||||
| אירועים וסמלים | ||||||
| מסמכי יסוד |
הצהרת בלפור (1926) • חוק וסטמינסטר • הצהרת לונדון • הצהרת סינגפור • הצהרת לוסקה • הצהרת לאנגקאווי • הצהרת הארארה • הצהרת אדינבורו |
|||||
| ארגון הוועידה האסלאמית | |||
|---|---|---|---|
|
 |
||
|---|---|---|
| צפון אפריקה |
אגוז (1506-1525) • אל קאסר אס-סגיר (1458-1550) • ארזילה (1471-1550, 1577-1589) • אזמור (1513-1541) • סאוטה (1415-1640) • מזאגאן (1485-1550, 1506-1769) • אסואירה (1506-1525) • ספים (1488-1541) • אגאדיר (1505-1769) • טנג'יר (1471-1662) • ואדאן (1487-אמצע המאה ה-16) |
|
| אפריקה שמדרום לסהרה: |
אקרה (1557-1578) • אנגולה (1575-1975) • אנובון (1474-1778) • ארגן (1455-1633) • קבינדה (1883-1975) • כף ורדה (1642-1975) • סאו ז'ורז'ה דה מינה (1482-1637) • ביוקו (1478-1778) • חוף הזהב הפורטוגזי (1482-1642) • גינאה ביסאו (1879-1974) • מלינדה (1500-1630) • מומבסה (1593-1698, 1728-1729) • מוזמביק (1501-1975) • קילווה קיסיוואני וסונגו מנארה (1505-1512) • טירת סאו זואו בפטיסטה דה אז'ודה (1680-1961) • סאו טומה ופרינסיפה 1753-1975 • סוקוטרה (1506-1511) • זנזיבר (1503-1698) • זיגינשור (1645-1888) |
|
| מערב אסיה: |
בחריין (1521-1602) • הורמוז (1515-1622) • מאסקט (1515-1650) • בנדר אבאס (1506-1615) |
|
| תת היבשת ההודית: |
ציילון הפורטוגזית (1518-1658) • לקשאדוויפ (1498-1545) • האיים המלדיביים (1518-1521, 1558-1573) • וסאי-ויראר (1535-1739); מומבאי (1534-1661); קז'יקוד (1512-1525); קנאנור (1502-1663); צ'אול (1521-1740); צ'יטגונג (1528-1666); קוצ'י (1500-1663); קנור (1536-1662); דאדרה ונאגר הבלי (1779-1954); דמאן (1559-1962); דיו (1535-1962); גואה וגואה העתיקה (1510-1962); הוגלי (1579-1632); נגפטינאם (1507-1657); פוליקאט (1518-1619); פאליפורם (1502-1661); סלסט (1534-1737); מצ'יליפטנאם (1598-1610); מנגלור (1568-1659); סוראט (1540-1612); טהואוטהוקודי (1548-1658); סן תומא דה מליאפור (1523-1662; 1687-1749) |
|
| מזרח אסיה: |
איי בנדה (המאה ה-16 עד המאה ה-18) • פלורס (המאה ה-16 עד המאה ה-19) • מקאו (1557-1999) • מקאסאר (1512-1665) • מלאקה (1511-1641) • איי מאלוקו (אמבון 1576-1605, טרנאטה 1522-1575, טידורה 1578-1650) • נגסאקי (1571-1639) • טימור הפורטוגזית (1642-2002) |
|
| צפון אמריקה: |
ניופאונדלנד (1501–1570?) • לברדור (1501-1570?) נובה סקוטיה (1519–1570?) |
|
| מרכז ודרום אמריקה: |
ברזיל (1500-1822) • ברבדוס (1536-1620) • הפרובינציה הציספלאטינית (1808-1822) • גיאנה הצרפתית (1809-1817) • קולוניה דל סקרמנטו (1680-1777) |
|
| מדיירה והאיים האזוריים |
שתי קבוצות איים אלה היוו חלק מהאימפריה הפורטוגזית החל במאה ה-15, וב-1976 היו למחוזות אוטונומיים. |
|
