10 Attitudes
 | |
| שחקנים ראשיים |
ג'ייסון סטיוארט ג'ודי טנוטה סקוט קנדי אלכסנדרה פאול ג'ים ג'יי. בולוק שון קנן דייוויד פאוסטינו  |
|---|---|
| מוזיקה | דייוויד בנואה (אנ') |
| מדינה |
ארצות הברית |
| שיטת הפצה |
direct-to-video |
| הקרנת בכורה |
2001 |
| משך הקרנה |
87 דק' |
| שפת הסרט |
אנגלית |
| סוגה |
סרט להט"בי, קומדיה רומנטית |
| דף הסרט ב־IMDb | |
  | |
10 Attitudes הוא סרט קומדי רומנטי אמריקאי-להט"בי, שיצא לאקרנים ב-2001. הסרט בוים על ידי מייקל או. גלנט (Michael O. Gallant).[1]
עלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]
גבר גאה שעובד בקייטרינג מווסט הוליווד (אנ'), ג'וש סטיבנס, בשנות ה-30 לחייו מסיים את מערכת היחסים שלו שהייתה למשך כעשר שנים עם בן זוגו שבגד בו עם גבר אחר. חברו של ג'וש, ברנדון, התערב עם ג'וש שהוא יכול למצוא את בן זוגו המתאים בתוך עשרה דייטים, או אם אף אחד מ-10 הדייטים לא יתאים לג'וש, הוא יחזור לעיר הולדתו בקליבלנד שבמדינת אוהיו.
ג'וש מניח שהדייט הראשון שלו, ג'ימי השתמש בסמים[2] כאשר ג'ימי חזר במהירות מהשירותים. הדייט השני שלו, ברייס, מעניק לג'וש מגזין מלא בכתביו של ברייס על פניהם של ידוענים, כולל סימונם של ידוענים גבריים הטרוסקסואליים שברייס מעריץ. הדייט השלישי, בילי, רוצה שג'וש יהיה מעורב בשלישייה שהציע חברתו של בילי, שג'וש דוחה. הדייט הרביעי שג'וש מתארך בקצרה במצעד הגאווה לוס אנג'לס (אנ') עם חייל מחיל הנחתים של ארצות הברית ונער ממסיבה כללשהי. ג'וש נכנס לדירה של הדייט החמישי שלו שככל הנראה היה רק סטוץ.[2][3]
לדייט השישי שלו, הוא הולך לסאונה, שג'וש לא רוצה להיות בו. הדייט השביעי שלו, סטיבן, נוזף בזעם על הברמן על שהניח לימון על המשקה שלו במקום ליים שביקש וזורק את הלימון על הברמן. כשג'וש מסיים את הדייט, סטיבן מתיז את המשקה על ג'וש. הדייט השמיני ”לא עושה דבר מלבד לדבר על עצמו”.[2] הדייט התשיעי שלו, ליאו, הוסטלר שג'וש פגש במפגש טיפול קבוצתי, חושף את עברו האפל אל ואחרי הדייט הראשון שלהם, אז מקיים יחסי מין עם ג'וש בניגוד לרצונו של ג'וש לצאת איתו יותר, וגורם לג'וש להצטער ולהרגיש כמו אחד המלווים של ליאו. הדייט העשירי והאחרון, ניק, בהתחלה נראה הדייט המושלם של ג'וש לאחר מספר דייטים שלהם. עם זאת, ניק לא הגיע לדייט האחרון עם ג'וש, שאינו מודע על נישואיו הפעילים של ניק עם אשתו ועל ניהול רומן עם מלכת דראג. בדיכאון, ג'וש שותה כל הלילה.
בשבוע שלאחר מכן, לאחר עשרת הדייטים הכושלים, ג'וש מחליט לחזור לקליבלנד לזמן מה. בתחנת הרכבת הוא פוגש את חברו לבית הספר לשעבר, ג'ק לנגפורד, שהיה הבריון של ג'וש כשהיו בתיכון, שגם הוא הולך לקליבלנד ואז חושף את עצמו כהומו בכך שהוא אומר לג'וש שג'ק סיים את מערכת היחסים שלו עם החבר שלו. בשעה ששניהם הולכים לרכבת לקליבלנד, ג'ק מודה באשמתו בכאב שגרם לג'וש ושואל אותו איך לפצות על התקופות הרעות.
דמויות[עריכת קוד מקור | עריכה]
| שחקן | דמות |
|---|---|
| ג'ייסון סטיוארט (אנ') | ג'וש סטיבנס |
| ראסטי אפדגרף | לייל |
| בן קרואוולי | טוד |
| ג'וזף כהן | ג'וש בצעירותו |
| ג'ים ג'יי. בולוק (אנ') | טקס |
| כריסטופר קוואן | ברנדון |
| פריץ גריב | ג'ק לנגפורד |
| שון קנן (אנ') | קרייג |
| לידיה ניקול | קלארי |
| אלכסנדרה פאול (אנ') | לסלי |
| ג'ודי טנוטה (אנ') | גלנדה |
| מייקל לי הרינג | ג'ימי |
| סקוט קנדי (אנ') | ברייס |
| דייוויד פאוסטינו | בילי |
| דייוויד סקוט באייר | צ'אד |
| בראיין שיינה | ראיין |
| פבריק טסנדו | ג'אן לוק |
| היליארד גס | סטיבן |
| טוני רסמוסן | מרטי |
| ג'ואי ויירה | לאו |
| סקוט לרסון | ניק |
הפקה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב"מאחורי הקלעים" של הסרט, המסופרת על ידי הבמאי מייקל או. גלנט והשחקן ג'ייסון סטיוארט (אנ'), חשפה כי הסרט ברובו בלי תסריט, כלומר מאולתר, שסטיוארט לא ידע בעיקר על הרקע של הדמויות ומה יקרה אחר כך במאמץ להיות מופתעים, וכי כמה סצינות צולמו מחדש. בנוסף, הסצינות שנמחקו (או ככל הנראה התוצאות) של הדייט החמישי של ג'וש סטיבנס, ראיין, מאמן אישי בקראנץ' פיטנס (אנ'), מציגות את הרקע הרומנטי של ג'וש במהלך האימונים שלהם, ראיין מזמין אותו לדירתו, וראיין מעסה אותו על שולחן עיסוי (אנ') שבדירתו.[4]
הפצה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הסרט הופיע במספר פסטיבלי קולנוע להט"בים. הוא הוצג בפסטיבל הסרטים הבינלאומי הגאה בפילדלפיה (אנ') ב-2001. הוא הוקרן פעם אחת בתיאטרון וילמה (אנ') ב-10 ביולי 2001.[5] כמו כן, נערכה הקרנה אחת ב-4 בספטמבר 2001, במסגרת הפסטיבל הסרטים הגאה השנתי ה-14 באוסטין.[6] כמו כן, הסרט הוקרן פעם נוספת ב-14 בספטמבר 2002, במסגרת פסטיבל הקולנוע הגאה השנתי באינדיאנפוליס, בו ביצע השחקן ג'ייסון סטיוארט (אנ') את הסטנד-אפ שלו לפני הקרנת הסרט ואירח קבלת פנים ששמורה ”לבעלי מעבר בפסטיבל”.[7] הסרט גם זכה בפרס הסרט הטוב ביותר בפסטיבל הבינלאומי לסרטים גאים בברצלונה ב-2002.[8] הסרט הופץ דרך DVD ב-23 בנובמבר 2004.[9] לאחר מכן, הוא הוקרן במסגרת פסטיבל הסרטים Out In Africa ב-2006.[10]
ביקורת[עריכת קוד מקור | עריכה]
כריסטופר לורנס, מבקר הקולנוע של Stonewall News Northwest, מתח ביקורת בדצמבר 2004 על המשחק, על האלתור כ-”[קו] גבול רדוד”, על איכות השמע ועל השימוש ב-”מצלמת וידאו ביתית” כחלק מצילומי הסרט.[11] אף על פי כן, לורנס שיבח את הופעותיהם של ג'ייסון סטיוארט (אנ'), ג'ודי טנוטה (אנ') וכריסטופר קוואן, שלורנס אפיין אותו כ-”מתוק מקסים ומשכנע יותר מרוב הגברים האחרים.”[11] דון וילמוט מבקר הקולנוע של Filmcritic.com, דירג את הסרט 3 מתוך 5 כוכבים, וביקר את הסרט על כך שהגזים בקלישאות בסצנת ההיכרויות הגאה של ווסט הוליווד (אנ') ”[ו]סיומו המטריף”.[9] ווילמוט גם מתח ביקורת על זמן הפקת הסרט.[9]
ריצ'רד פרופס מ-The Independent Critic דירג את הסרט כ-"B+" ו-3.5 מתוך 4 כוכבים, וכינה אותו ”מהנה” למרות היותו אחד מ-”סרטים מוזרים ורעים”. פרופס כינה גם את הסיום כ-”מרענן וכתוב היטב”.[12] דון קלמיה מ-Pride Source מתח ביקורת ב-2016 על הסרט כ-”צפוי”, וכתב כי: ”הסיפור מוכר בהרבה מדי” ולא רלוונטי לאלה החיים מחוץ לווסט הוליווד (אנ'). קלמיה אף מתח ביקורת על המחזרים הפוטנציאליים של הגיבור הראשי כ-”טלטולים ממוחזרים” שכבר נעשו בסרטים אחרים והגזמה של קלישאות ווסט הוליווד (אנ'). עם זאת, הוא שיבח את הסיום כ-”או. הנרי'-איש'”, ”ההיבט המקורי ביותר של הסיפור”, ומתאים יותר למאמינים ב-”אגדות”.[2]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
"10 Attitudes", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
"10 Attitudes", באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)
"10 Attitudes", במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ "Section C: Companies and Staff". Hollywood Creative Directory (58th ed.). Fall 2006. p. 144. ISBN 1-92893-650-4.
- ^ 1 2 3 4 Calamia, Don (12 באפריל 2016). "Jason Stuart video has entertaining moments but few original thoughts". Pride Source. ארכיון מ-2019-09-02. נבדק ב-2 בספטמבר 2019.
{{cite web}}: (עזרה) Calamia does not name characters whom he describes respectively as an "unemployed cokehead" and a "self-important bore". - ^ מרבית הסנצות מהדייט החמישי ירדו מהסרט. ראו הפקה
- ^ Michael Gallant; Jason Stuart. 10 Attitudes: 'Behind the Scenes'.
- ^ "Fest Shorts". Philadelphia City Paper. ביולי 5–12, 2001. ארכיון מ-2019-09-02. נבדק ב-2 בספטמבר 2019 – via My City Paper.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "aGLIFF 2001 Schedule". The Austin Chronicle. 24 באוגוסט 2001. ארכיון מ-2019-09-02. נבדק ב-2 בספטמבר 2019.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Brodsy, Alyson; Brandon Morley (13 בספטמבר 2002). "Indy to host gay film festival". Indiana Daily Student. ארכיון מ-2019-09-02. נבדק ב-2 בספטמבר 2019.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Crabtree, Eric A. (2002). "Jason Stuart's Back at the Capitol City Comedy Club". Ambush Magazine. Vol. 20, no. 23. Austin, Texas. ארכיון מ-2019-09-01. נבדק ב-2 בספטמבר 2019.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ 1 2 3 Willmott, Don (2004). "10 Attitudes film review". Filmcritic.com. נבדק ב-2 בספטמבר 2019.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Mix of mainstream, arty at gay and lesbian fest". Independent Online. South Africa. 26 במרץ 2006. ארכיון מ-2019-09-02. נבדק ב-2020-03-31.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ 1 2 Lawrence, Christohper (בדצמבר 2004). "Reviews & Previews: Music & Video – 10 Attitudes" (PDF). Stonewall News Northwest. p. 19. ארכיון (PDF) מ-2016-01-20. נבדק ב-2020-03-31.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Propes, Richard. "10 Attitudes Review". The Independent Critic. ארכיון מ-2019-09-02. נבדק ב-2 בספטמבר 2019.
{{cite web}}: (עזרה)