זנות גברית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ערך ללא מקורות
בערך זה אין מקורות ביבליוגרפיים כלל, לא ברור על מה מסתמך הכתוב וייתכן שמדובר במחקר מקורי.
אנא עזרו לשפר את אמינות הערך באמצעות הבאת מקורות לדברים ושילובם בגוף הערך בצורת קישורים חיצוניים והערות שוליים.
אם אתם סבורים כי ניתן להסיר את התבנית, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
ערך ללא מקורות
בערך זה אין מקורות ביבליוגרפיים כלל, לא ברור על מה מסתמך הכתוב וייתכן שמדובר במחקר מקורי.
אנא עזרו לשפר את אמינות הערך באמצעות הבאת מקורות לדברים ושילובם בגוף הערך בצורת קישורים חיצוניים והערות שוליים.
אם אתם סבורים כי ניתן להסיר את התבנית, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. הערך עוסק רק בזנות הומוסקסואלית ללא אזכור זנות גברית לקהל יעד נשי.
הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. שקלו ליצור כותרות לפרקים הדורשים השלמה, ולהעביר את התבנית אליהם.
יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. הערך עוסק רק בזנות הומוסקסואלית ללא אזכור זנות גברית לקהל יעד נשי.
הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. שקלו ליצור כותרות לפרקים הדורשים השלמה, ולהעביר את התבנית אליהם.
סמוראי מנשק זונה ממן זכר. איור משנת 1750 לערך.

זנות גברית (לפי האקדמיה ללשון: זוֹנֶה) היא מכירת שירותי מין (זנות) על ידי גבר, לנשים או לגברים. מינו של הלקוח או האקט המיני בו משתתפים הלקוח והגבר המספק את שירותי המין, אינם מצביעים בהכרח על נטייתו המינית של הגבר המספק את שירותי המין.

את הזנות הגברית ניתן למצוא היום במדינות רבות. זנות גברית שכיחה בחברות שבהן מספר הנשים מצומצם באורח ניכר כמו בקרב עובדים זרים, עובדי מטעים ומכרות, שם היחס בין המינים יכול להיות אישה אחת לכל מאה גברים או יותר.

היסטוריה של הזנות הגברית בעולם[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההיסטוריה של הזנות הגברית אינה מתועדת היטב, ברם קיימת התייחסות לקיומה בתנ"ך שם הגבר העוסק בזנות פולחנית נקרא "קָדֵשׁ"[1]. עם זאת, קיים תיעוד של זנות גברית הומוסקסואלית אשר מדווחת בחברות רבות כגון יוון העתיקה בה התקיימה הזנות הגברית אולם לא עודדה.

סולון, שליט אתונה במאה השישית הקים בתי בושת שנוהלו על ידי המדינה. על אף שיחסים הומוסקסואלים בתקופה זו זכו לאידיאליזציה, זנות גברית נחשבה לבזויה במיוחד ועוררה חשש עקב ניגוד ערכים תרבותיים גבריים וחברתיים. אולם הן ברומא העתיקה והן ביוון העתיקה, התקיימו בתי בושת בהם עבדו זונות משני המינים. גברים שהיו זונות בצעירותם לא קיבלו זכויות אזרח מלאות כמבוגרים. אפשר שהדבר נבע מהעובדה שהזונות הזכריים היו לעיתם קרובות שבויי מלחמה שנמכרו לעבדות. כמו כן הרומאים לא ערכו רישומים של זונות ממין זכר. בעולם העתיק, הייתה הזנות הנשית, הגברית וטובות ההנאה המיניות בכלל, מקודשות ולכך אף דוגמאות בתנ"ך[1][2]. אפילו בעולם המוסלמי של ימי הביניים, בו הזנות הייתה חטא חמור, היה היחס לשכבה הנחותה של הזונות והעבדים סבלני יחסית.[3]

בסין העתיקה, טרנסג'נדרים-זונות פיתחו גילדות או איגודי מסחר משלהם כבר בתקופת שושלת סונג הדרומית (1279-1127 לספירה) אף על פי הייתה אסורה בתקופת השושלת שקדמה לה.

נוסף על סין העתיקה, גם בערים מסוימות כגון עמאן, מומבסה, יפן ואזורי חוף באפריקה המזרחית, הייתה הזנות הגברית מורכבת ברובה מטרנסג'נדרים וכן הייתה נפוצה למדי במאה ה-17. ביפן, זנות גברית הייתה שכיחה למדי במאה זו עקב ההתפתחות המוקדמת של התיאטרון, בו שיחקו גברים צעירים תפקידי נשים. כמו כן, נמצא תיעוד לבתי בושת גבריים בארצות רבות במהלך ההיסטוריה, למשל, באנגליה של המאה ה-18 הם נודעו כ"בתי מולי". תקופת פריחתם של בתי הבושת הגבריים הייתה במאה ה-19 בתקופה הוויקטוריאנית.

בארצות הברית, החלה תופעת הזנות הגברית בסוף המאה ה-16, אך התרחבה ונפוצה במאה ה-19 עם צמיחת הפיתוח העירוני והתאספות של קהילות הומוסקסואליות. התופעה הרווחת הייתה זנות גברית ללקוחות גברים והיא כללה בתי מרחץ, בתי בושת ובארים מיוחדים שנועדו להיכרות למטרת יחסי מין בתשלום בין הומוסקסואלים.

הזנות הגברית כיום[עריכת קוד מקור | עריכה]

כיום רוב הזונות ממין זכר מתפקדים באופן עצמאי, ללא סרסורים וללא בתי בושת,[דרוש מקור] והם עובדים ברחובות או במקומות מפגש הומוסקסואלים אחרים. קיומה של זנות גברית נסבל בארצות רבות ואף חוקי בחלקן (כמו בגרמניה). אדם העוסק בזנות גברית נקרא בסלנג "ג'יגולו" או "זונה ממין זכר".

כיום ניכרים גם הבדלים בין זנות גברית מערבית ללא מערבית, כאשר האחרונה כמעט תמיד כוללת נערים צעירים או טרנסג'נדרים. ידוע כי במערב, לקוחות של זונות-טרנסג'נדרים מעדיפים לחשוב כי הם מקבלים שירות מזונות נקבות והם אינם משייכים עצמם או את החוויה המינית להומוסקסואליות.

קיים דיווח מפורט ביותר על זנות זכרית של האנתרופולוגית אוני ויקן, שתיארה את התופעה במספר ערים בעמאן. היא מדווחת שזונות ממין זכר דורשים שכר נמוך בהרבה מחברותיהן למקצוע, שם נשים זונות אינן רק יקרות אלא גם נדירות (למעשה ייתכן שהן בכלל זרות ועצם קיומן מוסתר).

זנות גברית יכולה לכלול מבחר של פעילויות מיניות המבוססות על רצונות הלקוח וזהותו המינית. על אף שלגבר המספק את השירות יש אפשרות להגביל את הלקוח (בדרך כלל כאשר המחיר נמוך בהתאם), הפעילויות המיניות הנפוצות הן אוננות משותפת או של יחיד, מין אוראלי המבוצע בלקוח או על ידו או מין אנאלי המבוצע בלקוח או על ידו.

הסיבה העיקרית לעיסוק בזנות על ידי גברים, היא התמריץ הכספי, אך זו לא הסיבה היחידה. עיסוק בזנות עשוי להעלות את הערך העצמי של מספק השירות, כאשר הוא חש נחשק על ידי הלקוח. כמו כן, הוא יכול לשפר את מעמדו החברתי על ידי הכסף שהרוויח- תכשיטים יוקרתיים, רכב פאר, מסעדות יוקרה, לבישת בגדי יוקרה, טיסה ליעדים נחשקים בחו"ל וכדומה. לעיתים, זהו אף הרצון בסיפוק ועונג מיני, שבירת מוסכמות וחיפוש מסתורין. ישנן גם סיבות הפוכות, כמו למשל יצר הרס עצמי, ניצול, קשיים בהבנת המרחק שבין סקס פרטי למסחרי וכן סטיגמה ציבורית מינית שנוצרה על האדם. הסיבות הן רבות ואישיות ויכולות לנבוע מעירוב של צידוקים שליליים וחיוביים כאחד.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • בן-נאה, י. (תשס"ג). "קטון בשנים וגדול בפשעים": סיפורו של נער ליווי יהודי מבגדאד בראשית המאה הכ'. עתמול, כח, 1(165), 27-25.
  • ליכטנטריט, ר. ודוידסון-ערד, ב. גברים צעירים העוסקים בזנות: היסטוריית חיים וחוויות עכשוויות. תל אביב: המרכז הבינתחומי לחקר מדיניות וטיפול בילדים ונוער. בית הספר לעבודה סוציאלית על שם בוב שאפל, אוניברסיטת תל אביב.
  • גלעד פדבה, בתוך: אסתר הרצוג ואראלה שדמי (עורכות), 'ילד אשכנזי טוב שגדל בבית אמיד ברמת השרון': נערי ליווי, וידויים חושפניים והזניית הגוף הגברי, בשר ודמים: זנות, סחר בנשים ופורנוגרפיה בישראל, חיפה: פרדס הוצאה לאור, 2013, עמ' 209–233‏, מסת"ב 978-1-61838-047-0

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא זנות גברית בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 ספר דברים, פרק כ"ג, פסוק י"ח
  2. ^ Dynes, Wayne R. (1990). "Prostitution". Encyclopedia of Homosexuality. Chicago: St. James Press. Vol 2; pp. 1054–1058. ISBN 1558621474
  3. ^ Dunne, Bruce (Spring 1998). "Power and Sexuality in the Middle East". Middle East Report (206): 8. doi:10.2307/3012472