Be-Bop-A-Lula

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
גרסת התקליטור של השיר

Be-Bop-A-Lulaעברית: בי-בופ-א-לולה) הוא שיר רוקנ'רול שהוקלט לראשונה ב-1956 על ידי ג'ין וינסנט ולהקתו - ה-Blue Caps.

כתיבת השיר מיוחסת לג'ין וינסנט ולאמרגנו, ביל דיוויס. קיימת טענה ‏[1] כי השיר נכתב ב-1955 בעת שג'ין וינסנט החלים מתאונת אופנוע בבית החולים של הצי האמריקאי בנורפוק וירג'יניה. הוא פגש שם את דונלד גרייבס שכנראה כתב את מילות השיר בעוד שוינסנט כתב את הלחן. כששמע האמרגן דיוויס את השיר, קנה מגרייבס את הזכויות על המילים תמורת 50 דולר (המקורות השונים חלוקים על גובה הסכום המדויק) ונחשב מאז ככותב המילים. דיוויס טען כי הוא כתב את המילים יחד עם ג'ין וינסנט לאחר ששמע את השיר "Don't Bring Lulu". וינסנט לעומתו, טען בהזדמנויות שונות כי הוא עצמו כתב את המילים בהשראת קומיקס בשם "Little Lulu".

הביטוי "Be-Bop-A-Lula" כמעט זהה לביטוי "Be-Baba-Leba" שמו של שיר שהגיע למקום השלישי במצעד הרית'ם אנד בלוז ב-1945 בביצועה של זמרת הג'אז, הלן יומס. מאוחר יותר, הפך "Be-Baba-Leba" ללהיט גדול עוד יותר בביצועו של ליונל המפטון תחת השם "Hey ! Ba-Ba-Re-Bop". ביטוי זה ודומים לו היו נפוצים בזירות הג'אז של שנות הארבעים ואף שמו של זרם הג'אז בי בופ נגזר מהם. יש הסוברים כי ביטויים אלו נגזרו מקריאות העידוד לנגנים Arriba! Arriba! שהיו מקובלות אצל מנהיגי התזמורות הלטיניות שפעלו אז בארצות הברית.

בתחילת 1956 הופיע ג'ין וינסנט עם השיר בתוכנית רדיו בנורפוק שבוירג'יניה והקליט גירסת דמו שנשלחה לקפיטול רקורדס. חברת התקליטים שחיפשה באותה עת זמר צעיר שיהווה תחרות לאלוויס פרסלי הזמינה אותו להקלטה באולפן בנשוויל שבטנסי. ב-4 במאי 1956 הוקלט השיר. להקת הליווי, שקיבלה את השם "The Blue Caps", מנתה את: קליף גאלאפ (גיטרה מובילה), "וי" וילי ויליאמס (גיטרה קצב), "ג'מפין" ג'ק ניל (קונטרבס) ודיקי "בי בופ" הארל (תופים). בעת ההקלטה צעק הארל ברקע בתקווה שמשפחתו תוכל לזהות את קולו בעת שתאזין להקלטה.

השיר יצא ביוני 1956 כסינגל, זכה מיד להצלחה ונמכר היטב. הוא הגיע למקום השביעי במצעד האמריקאי, לעשרת הגדולים במצעד הרית'ם אנד בלוז ולמקום ה-16 במצעד הבריטי. כשנה לאחר הוצאת הסינגל, הודיעה חברת התקליטים כי נמכרו מעל לשני מיליון עותקים של השיר.

אזכורים בתרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ג'ין וינסנט אף הופיע בסרט "The Girl Can't Help It" שיצא לאקרנים ב-1956 וביצע בו את השיר שהיה חלק מפסקול של מיטב להיטי הרוקנ'רול באותה תקופה. המוזיקאי והזמר איאן דיורי, שצפה בסרט בנעוריו, נשבה בקסמו של השיר ובג'ין וינסנט והפך אוהד נלהב של וינסנט. באלבומו השלישי, "New Boots and Panties!!", שיבץ דיורי את השיר "Sweet Gene Vincent" אחרי שערך תחקיר בן שישה שבועות על חייו של וינסנט [1]. השיר כולל גם ציטוט קצרצר משורה של "בי-בופ-א-לולה". "Sweet Gene Vincent" היה שיר קבוע בהופעותיו של דיורי לאורך כל הקריירה שלו.

"בי-בופ-א-לולה" מוזכר גם בשירם של הדייר סטרייטס, "Walk of Life", שהופיע באלבומם "Brothers in Arms". השיר מוזכר כחלק מרפרטואר של זמר הרחוב גיבור השיר.

השיר דורג במקום ה-102 ברשימת "500 השירים הגדולים בכל הזמנים" של המגזין רולינג סטון [2].

גרסאות כיסוי[עריכת קוד מקור | עריכה]

במשך השנים גדלה הפופולריות של השיר והוא הפך לסטנדרט של רוקנ'רול. להקת הקוורימן - להקתם של פול מקרטני וג'ון לנון שקדמה לביטלס, הופיעה עם גרסת כיסוי של השיר בהופעתה השנייה שנערכה ביולי 1957. מאוחר יותר, ביצעו גם הביטלס את השיר. עוד ביצעו את השיר: קרל פרקינס, האחים אוורלי, ג'ון לנון, פול מקרטני, קווין, סטריי קאטס ואמנים רבים אחרים.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]