פול מקרטני

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
פול מקרטני
Paul McCartney live in Dublin.jpg
מקרטני מופיע בדבלין, 10 ביולי 2010
מידע כללי
שם לידה ג'יימס פול מקרטני
תאריך לידה 18 ביוני 1942 (בן 72)
מקום לידה ליברפול, אנגליה
שנות פעילות 1957 - היום
סוגה רוק, רוק פסיכדלי, רוק ניסיוני, רוק אנד רול, פופ, מוזיקה קלאסית, מוזיקה אלקטרונית
עיסוק זמר, מלחין, מוזיקאי, צייר, מפיק מוזיקלי, מפיק סרטים
חברת תקליטים EMI, Hear Music, אפל

ג'יימס פול מקרטניאנגלית: sir James Paul McCartney; נולד ב-18 ביוני 1942) הוא זמר-יוצר בריטי.

מקרטני זכה לשם כחבר בלהקת הרוק הביטלס שם שימש בסיסט וזמר. במסגרת הלהקה, בה היה חבר בשנים 1957 - 1970, הייתה למקרטני תרומה חשובה להפיכת מוזיקת הרוק מבידור לצורת אמנות. אחרי פירוק הביטלס הקים והנהיג מקרטני את להקת Wings ‏(1971-1981), עמה זכה להצלחה רבה. לאחר פירוקה של Wings פנה מקרטני לקריירת סולו מצליחה. לצד פעילותו המתמשכת בתחום הפופ שלח מקרטני ידו גם בהלחנת יצירות קלאסיות ומוזיקה אלקטרונית ניסיונית. לאורך שנות פעילותו הרבות עסק מקרטני גם בציור, הפקה מוזיקלית, הפקת סרטים ובפעילות למען מטרות חברתיות שונות. מקרטני נכנס לספר השיאים של גינס כיוצר הפורה ביותר במאה ה-20, כשלזכותו נזקפת רשימת הלהיטים הגדולה ביותר שהצליח אמן ליצור במהלך המאה כולה. למקרטני הוענק בבריטניה תואר האביר הראשון.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נעוריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבית באזור דרום ליברפול בו מקרטני חי במהלך תקופת נעוריו ובתקופה בה פרץ לתודעת הציבור כחבר להקת הביטלס

ג'יימס פול מקרטני נולד בליברפול שבאנגליה למשפחה ממעמד הפועלים, בן למרי, אחות ומיילדת, ולג'יימס, איש מכירות בבורסת הכותנה, שהיה בצעירותו מנהיג בלהקת הג'אז "להקת הג'אז של ג'ים מאק". אחיו הצעיר, מייק מקרטני, היה אף הוא מוזיקאי.‏[1]

בשנת 1955 עבר מקרטני יחד עם משפחתו לרחוב פורת'לין 20 (20 Forthlin Road) בפרבר אלרטון שבליברפול. ב-31 באוקטובר 1956, מרי מקרטני נפטרה כתוצאה מתסחיף לאחר ניתוח כריתת שד אשר בוצע כדי לנסות ולעצור את התפשטות סרטן השד. תשוקתו המוזיקלית של מקרטני התעוררה באופן משמעותי ב-1956, עם הגל הראשון של הרוק אנד רול, והתעצמה עוד יותר אחרי מותה של אמו בסוף אותה שנה.‏[2]

מקרטני הפגין משיכה למוזיקה מנעוריו. אביו של מקרטני היה נגן חצוצרה ופסנתרן בתזמורת הג'אז של ג'ים מק במהלך שנות ה-20. בשל כך, עודד את שני בניו להיות מוזיקאים. בעידודו ובתמיכתו של אביו ניסה את כוחו בנגינה על פסנתר ואחר-כך על חצוצרה שקנה לו אביו. כאשר הסגנון המוזיקלי סקיפל (skiffle) הפך פופולרי, מקרטני החליף את החצוצרה בגיטרת זנית אקוסטית אותה רכש עבור 15 ליש"ט. כשמאלי, התקשה מקרטני בנגינתו, עד שראה תמונה של סלים ויטמן, שהיה אף הוא שמאלי, והבין כי עליו להפוך את המיתרים. אותה תקופה גם החל מקרטני לכתוב שירים. שירו הראשון של מקרטני היה I Lost My Little Girl אותו כתב עם הגיטרה הזנית האקוסטית שברשותו. השיר לא נכתב על אמו, אך מקרטני מציין כי "כל פסיכיאטר... יגיד שכתבתי את זה עליה. זה די ברור עם שם כמו 'איבדתי את נערתי הקטנה'". מאוחר יותר למד לנגן בפסנתר וכתב את השיר השני שלו When I'm Sixty-Four. בעצת אביו לקח מקרטני שיעורי נגינה, אך משום שהוא העדיף ללמוד משמיעה הוא מעולם לא הקדיש תשומת לב רבה לשיעורי הנגינה.

מקרטני ציין בהמשך כי בצעירותו הושפע רבות ממוזיקת הריתם אנד בלוז האמריקנית.

1960-1970: שנות הביטלס[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – הביטלס
מקרטני (משמאל) יחד עם חברי להקת הביטלס, 1964
פול מקרטני בהופעה של להקת הביטלס, 1964

ב-6 ביוני 1957 פגש מקרטני בג'ון לנון, מנהיג להקת סקיפל בשם "הקווארימן" והצטרף ללהקתו. זמן קצר אחרי-כן הביא מקרטני לצירופו של ידידו, ג'ורג' האריסון, ללהקה, שאחרי מספר גלגולים זכתה לשם הביטלס. למרות הסתייגותה של דודתו של לנון, מימי, ממקרטני בן מעמד הפועלים (לנון היה בן המעמד-הבינוני האמיד), ועוד יותר מהאריסון, בעל המבטא הליברפולי העיקש, הפכו מקרטני ולנון ידידים והחלו כמעט מיד לכתוב שירים ביחד.‏[3]

הביטלס היו מסגרת מאגדת רופפת ללהקת נערים, ללא מתופף ראוי לשמו ובהרכבים ובשמות שהשתנו תדירות. פריצת הדרך המקצועית הגיע כאשר ארגן אמרגנה הראשון של הלהקה סדרת הופעות במועדון לילה קטן ברובע סט. פאולי בהמבורג שבגרמניה. לקראת סדרת ההופעות צורף ללהקה ידידו של לנון, סטיוארט סאטקליף, כנגן בס וברגע האחרון צורף המתופף פיט בסט. סדרת ההופעות, כמו גם מסעות ההופעות הנוספים בהמבורג, תרמו רבות לגיבושה של הלהקה. אחרי מסע ההופעות הראשון, שהסתיים בגירושם של חברי הלהקה מהמבורג, התפרקה הלהקה למעשה, אך שבה והתאחדה כעבור מספר חודשים, כשמקרטני מלוהק הפעם לתפקיד נגן גיטרת הבס, במקום סאטקליף שנשאר ללמוד בהמבורג.

בסוף שנת 1961 הפך בריאן אפסטיין (אפשטיין) למנהלה של הלהקה, שינה את הופעתה של הלהקה ואחרי מספר ניסיונות כושלים הצליח גם להשיג לה חוזה הקלטות. שני השירים הראשונים שהקליטה הלהקה, Love Me Do ו-P.S. I Love You, היו שירים שכותבם העיקרי היה מקרטני.

במהלך שנת 1963 נהנתה הביטלס מהצלחה כבירה בבריטניה, שבשנת 1964 תורגמה להצלחה גדולה לא פחות בארצות הברית ואחר-כך בעולם כולו. לבד מגרסאות כיסוי לשירים של כותבים אחרים, ושיר אחד של ג'ורג' האריסון, נכתבו כל השירים בשנים אלו על ידי מקרטני ולנון. חלק מלהיטי הלהקה נכתבו על ידי השניים כשהם יושבים "עין מול עין" עם הגיטרות בידם. שירים אחרים נכתבו בעיקרם או במלואם על ידי לנון או מקרטני, אך השניים הקפידו להעניק קרדיט כתיבה זה לזה בכל השירים שכתבו.‏[4] בין השניים התפתחה אותה עת תחרות ידידותית לכתיבת השירים המוצלחים ביותר של הלהקה, כשהפרס הנחשק ביותר הוא הזכות לשיר שיופיע על צד א' של תקליטוני הלהקה.

בשנים הראשונות להצלחת הלהקה (1963 - 1966) התגורר מקרטני בחדר בביתה של חברתו אותה עת, השחקנית המתחילה ג'יין אשר. יחסיהם של השניים ידעו עליות ומורדות, שחלקן תועד גם בשירים שכתב מקרטני בשנים אלו. היחסים הלכו והצטננו כאשר עבר מקרטני לבית משלו, ב-1966, ואחרי תקופת אירוסים קצרה ב-1968 באו לקצם.

מקרטני הפגין לאורך שנות פעילותה הראשונות של הלהקה עניין רב בתהליך ההקלטה ובחידושים מוזיקליים. למקרטני היה תפקיד חשוב בעיצוב האופן בו ניגן רינגו סטאר, חבר הלהקה, על התופים; באופן בו הוקלטה נגינת הבס בשירי הלהקה; ובהדרגה, לצידו של מפיקה המוזיקלי של הלהקה, ג'ורג' מרטין, גם בעיבוד המוזיקלי הכולל. תרומה חשובה נוספת של מקרטני לביטלס, לבד מהשירים שלהלחנתם היה שותף, הייתה התנסותו במוזיקה נסיונית, שחלק מלקחיה (לדוגמה, סרטי הקלטה מנוגנים לאחור) מצא את מקומו בתקליטי הלהקה.

הביטלס חדלו מהופעות חיות בסוף אוגוסט 1966. המהלך היה תחילה לצנינים בעיניו של מקרטני, אך לבסוף קץ גם הוא בהופעות בהן לא ניתן היה לשמוע את נגינת חברי הלהקה או להגיש באופן הולם את שיריה החדשניים והמורכבים יותר. אחרי הפסקת ההופעות נטלו חברי הלהקה חופשה ארוכה, במהלכה הלחין מקרטני את פס-הקול לדרמה הריאליסטית The Family Way.

עם שובה של הלהקה מן החופשה יזם מקרטני את הרעיון ליצור אלבום של הביטלס, שתוצג כלהקה אחרת, "להקת מועדון הלבבות הבודדים של סרג'נט פפר". מקרטני, הוגה הרעיון, היה הרוח החיה ביצירת האלבום החדשני, לו כתב את רוב השירים,‏[5] ובעיצוב תצלום העטיפה המפורסם שלו.

זמן קצר אחרי צאת Sgt. Pepper, שזכה להצלחה אמנותית ומסחרית מסחררת, התאבד (ככל הנראה) מנהלה של הלהקה, בריאן אפסטיין. בחלל שנוצר נטל על עצמו מקרטני, לא תמיד לשביעות רצונם של חברי הלהקה האחרים, את תפקיד היוזם העיקרי. יוזמתו הראשונה הייתה יצירת סרט טלוויזיה אוונגרדי בשם Magical Mystery Tour (מסע הקסם המסתורי), שהיה אמור לתעד טיול בין אתרים בערי הפרובינציה של אנגליה, וברוח התקופה נוצר בלי תסריט מוגדר. הסרט הנסיוני הוקרן, שלא בטובתו, בזמן צפיית השיא של חג המולד של 1967, בניגוד מוחלט לאופיו, והוכתר ככישלון הראשון של הלהקה.

בשנת 1968 היו חברי הלהקה טרודים בענייניהם ובענייני אפל החברה החדשה שהקימו ביוזמת מקרטני. הניכור ההולך וגובר ביניהם ניכר באלבום הלבן - האלבום הכפול שהקליטו אותה שנה, ושחלקים ניכרים ממנו הוקלטו על ידי חברי הלהקה בנפרד, בלי שיתוף פעולה יצירתי ביניהם. לקראת תחילת 1969 יזם מקרטני פרויקט חדש, אף הוא נסיוני ברוחו, בו יקליטו חברי הלהקה את תקליטם החדש כשבמקביל מתועד תהליך ההקלטה במצלמות קולנוע. הפרויקט כונה Get Back ומתיעודו הקולנועי (בסרט Let it Be) ניתן להבחין במתח הרב שבין חברי הלהקה, במיוחד על-רקע תפקידו הדומיננטי של מקרטני בה, ועל רקע נוכחותה של אשתו הטרייה של לנון, יוקו אונו.

פירוק הביטלס[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחרי כישלון פרויקט Let It Be חדלה הלהקה למעשה מלפעול כקבוצה מוזיקלית. מקרטני, שנישא זמן קצר לפני כן לחברתו האמריקנית לינדה איסטמן, סירב להשלים עם רוע הגזירה, ויזם פרויקט נוסף, שהיה לשירת הברבור של הלהקה. האלבום, Abbey Road, הוקלט שוב כשחברי הלהקה מתפקדים כקבוצה מוזיקלית, אך בידיעה ברורה כי קשה יהיה להמשיך בפעילות מעבר למאמץ חד-פעמי זה. סמוך לסוף ההקלטות אף הודיע לנון למקרטני כי מבחינתו הגיע סיפור הלהקה לסיומו.

אחרי הקלטת Abbey Road נקלע מקרטני למשבר אישי קשה. הוא הסתגר עם אשתו בחווה מרוחקת בסקוטלנד והרבה לשתות לשוכרה. בינו לבין שלושת חברי הלהקה האחרים ניבע קרע גלוי, על רקע מחלוקת בנושא מנהלה העתידי של הלהקה. לנון, האריסון וסטאר סברו כי יש לשכור את שירותיו של אלן קליין, שנודע ביכולתו לחתום על חוזי הקלטה מוצלחים במיוחד עבור לקוחותיו (עמם נמנו אז האבנים המתגלגלות). מקרטני, לעומת זאת, לא בטח בקליין וסבר כי יש לבחור בחותנו, עורך-הדין איסטמן, או באדם אחר שאינו קליין. המחלוקת הפכה לקרע גלוי, כאשר מקרטני סירב לצרף את חתימתו לחוזה הקלטות חדש לביטלס, בתנאים משופרים, לחמש שנים נוספות. מקרטני חש נבגד במיוחד כאשר נודע לו כי לנון וקליין חכרו את שירותיו של המפיק המוזיקלי פיל ספקטור, שייצור אלבום חדש לביטלס מחומריו הלא מוגמרים של פרויקט Get Back. מקרטני חש כי הבישול המחודש של השירים מעל בעקרונות שהיו מקובלים בלהקה, ואף לווה בפעולות נקמניות וקטנוניות מצד לנון.‏[6]

מקרטני, שהקליט בביתו אלבום בו ניגן בכל הכלים, החליט לצאת לדרך חדשה, והכריז באפריל 1970 על פרישה מן הלהקה ועל הוצאת תקליט חדש, ימים ספורים לפני הוצאתו המיועדת של אלבומם האחרון של הביטלס, Let it Be‏‏[7]

להקת כנפיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – Wings
פול ולינדה מקרטני ב-1976

תקליטו הראשון של מקרטני אחרי פירוק הביטלס נקרא בפשטות McCartney. התקליט זכה להצלחה מסחרית ניכרת,‏[8] אך גם לביקורת על ההפקה הבלתי-מהוקצעת שלו. תקליטו השני, Ram, היה מלוטש הרבה יותר בהפקתו, וזכה אף הוא להצלחה רבה. תקליטון מתוכו, עם השיר Uncle Albert/Admiral Halsey, הגיע למקום הראשון במצעדי המכירות בארצות-הברית. תקליט זה, ולצדו האלבום Imagine של לנון, היו גדושים התייחסויות ועקיצות הדדיות בין שני השותפים-ליצירה לשעבר, שניצבו עתה משני צידי השולחן בהתכתשות על נכסי להקת הביטלס.‏[9]

מקרטני העדיף להימנע מתגובה ארסית ומהמשך ההתכתשות הפומבית עם לנון. בסוף 1971 הוא הקים להקה חדשה בשם Wings (כנפיים), בה היו חברים מקרטני ואשתו לינדה, דני ליין (לשעבר מלהקת המודי בלוז) והמתופף דני סייבל. הלהקה החדשה הוציאה תקליט צנוע, ללא פרסום מוקדם, בשם Wild Life, שזכה להצלחה צנועה. מטרתו העיקרית של מקרטני הייתה לנסות לשנות את תפישתו כחבר הביטלס לשעבר בלבד, וליצור לעצמו שם שאינו נסמך רק על תהילת העבר. מקרטני ולהקתו יצאו לסיור מאולתר באוניברסיטאות ובמכללות בבריטניה, בלי פרסום מראש וללא ביצוע של שירי הביטלס; ואחר כך לסיור ערים ממושך באירופה, כשהם נודדים באוטובוס פשוט, ומבצעים רק שירים של "כנפיים". מקרטני הוסיף לצעד זה הוצאת שני תקליטונים ב-1972 שזכו לאיסור השמעה ב-BBC: התקליטון Hi, Hi, Hi נאסר להשמעה בגלל שימוש בשפה גסה, ואילו Give Ireland Back to the Irish, שנכתב אחרי טבח יום א' הארור נאסר להשמעה בגלל המסר הפוליטי שלו.‏[10]

במהלך 1972, בין מסעות ההופעות, הקליט מקרטני, עם גרסה חדשה ומורחבת של "כנפיים" (עם הגיטריסט הנרי מקאלוך כחבר חמישי), תקליט נוסף בשם Red Rose Speedway‏‏[11] מקרטני הקדים והוציא, לפני הוצאת התקליט, תקליטון עם השיר My Love שהיה לקוח ממנו. התקליטון זכה להצלחה רבה, במיוחד בארצות הברית, והתווה את הכיוון להצלחה הגדולה אותה נחל גם Red Rose Speedway.

מעודד מהצלחת התקליט ומהצלחתו של שיר הנושא לסרט מסדרת "ג'יימס בונד" Live and Let Die (שהוקלט שנים אחר כך גם על ידי Guns N' Roses), פנה מקרטני להקלטת תקליטו הבא, Band on the Run. זמן קצר לפני היציאה להקלטות בלאגוס שבניגריה נטשו מקאלוך וסייבל את הלהקה, והותירו את המקרטנים עם דני ליין לבדו. הקלטת התקליט עצמו הייתה נגועה בקשיים נוספים, כמו שוד דרכים בו נלקחו ממקרטני כל ההקלטות שהכין מקרטני לקראת הקלטת האלבום. למרות זאת, הפך האלבום להצלחה ביקורתית ומסחרית גדולה. הצלחת התקליט הובילה לכינון ההרכב השני של "כנפיים", עם ג'ימי מקאלוך כגיטריסט וג'ף בריטון ואחר-כך ג'ו אינגליש כמתופפים. בשנים 1975-1976 יצאה הלהקה לשורה של מסעות הופעות מצליחים מאוד, כשהיא שוזרת ביניהם שורה ארוכה של תקליטים ותקליטונים מצליחים מאוד, שהציבו אותה במעמד הלהקה המצליחה ביותר בתקופתה.‏[12]

פירוק להקת כנפיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1977 התכוון מקרטני להמשיך בסיבובי ההופעות, אך הריונה של לינדה מקרטני גרם לו לשנות את תוכניותיו, ובשנה זו הוציאה הלהקה רק תקליטון אחד, Mull of Kintyre, שהיה ללהיט גדול בבריטניה ובמדינות אחרות. בשנת 1978 הוציאה "כנפיים" את London Town — תקליט נוסף, שהצלחתו נפלה מזו של קודמיו. במהלך ההקלטות נטשו מקאלוך ואינגליש את הלהקה והזוג מקרטני וליין נותרו שוב לבדם. הנוטשים הוחלפו אחר-כך בלורנס ג'אבר וסטיב הולי, אך London Town, כמוהו כאלבום הסיכום, Wings Greatest, בישרו את קיצה של הלהקה.

בשנת 1979, אחרי הוצאת תקליט נוסף במסגרת להקת "כנפיים" (Back to the Egg) ומסע הופעות קצר, הוציא מקרטני תקליטון לחג המולד, שהיה הראשון שהוציא מחוץ למסגרת "כנפיים" מאז תחילת העשור. זמן קצר אחרי-כן, כאשר יצאה "כנפיים" למסע הופעות ביפן, נעצר מקרטני על ידי שלטונות המכס של יפן בהאשמה של אחזקת מריחואנה ושהה במעצר עשרה ימים. מסע ההופעות ביפן בוטל ומקרטני החליט להשעות את המשך פעילות הלהקה כדי להרהר בעתידו. כמה חודשים אחרי כן הוציא מקרטני אלבום סולו ראשון מזה עשור, שזכה לשם McCartney II. האלבום הוקלט שנה קודם לכן, אחרי סיום הקלטות Back to the Egg וכמו באלבומו הראשון אחרי פירוק הלהקה, גם כאן ניגן מקרטני בכל הכלים.

McCartney II, שעשה שימוש מקיף וחדשני בסינתיסייזר, זכה לביקורות מעורבות, אך נמכר היטב והניב להיט בולט (Coming Up‏).‏[13] בדצמבר 1980, אחרי רצח ג'ון לנון, חברו ללהקת הביטלס, הסתגר מקרטני המזועזע בביתו וסירב לצאת למסע הופעות נוסף של "כנפיים". סירובו הוביל לפרישת דני ליין מן הלהקה ולפירוקה הסופי.‏[14]

קריירת סולו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקרטני בהופעה בתל אביב, 2008

הקריירה המוזיקלית של מקרטני בשנות השמונים אופיינה בגיוון סגנוני ניכר ובשיתופי פעולה רבים. מקרטני לא יצא לסיבוב הופעות במשך כמעט עשור אחרי הירצחו של לנון, גם משיקולי אבטחה, וגם בגלל העדפתה של לינדה מקרטני, שלא רוותה נחת מסיבובי ההופעות התכופים.‏[15]

תקליטו הראשון של מקרטני בשנות השמונים, Tug of War מ-1982, היה להצלחה המסחרית והביקורתית הגדולה ביותר שלו בעשור זה. באלבום זה, שהושווה פעמים רבות ל-Band on the Run מבחינת איכותו, שב מקרטני לשתף פעולה עם רינגו סטאר ועם מפיקם המוזיקלי של הביטלס, ג'ורג' מרטין, שהעניק לשירי האלבום מגע ייחודי. מקרטני שיתף פעולה באחד משירי האלבום עם קרל פרקינס — אליל נעוריו של ג'ורג' האריסון, ובשני שירים נוספים שיתף מקרטני פעולה עם סטיבי וונדר. אחד השירים, Ebony and Ivory זכה להצלחה מסחרית גדולה.‏[16] השיר המרגש ביותר באלבום, בעיני רבים, היה Here Today, שנכתב אל ולזכרו של לנון, ועובד לכלי קשת על ידי מרטין.‏[17]

מקרטני המשיך בהוצאת אלבום מצליח נוסף, Pipes of Peace מ-1983 — מעין אלבום המשך אופטימי ל-Tug of War. אלבום זה, שחלק ניכר ממנו הוקלט בתקופת הקלטות האלבום הקודם (והיה המשך לשיתוף הפעולה עם אריק סטיוארט מ-10cc), כלל להיט ששמו כשם האלבום (Pipes of Peace ושני דואטים עם מייקל ג'קסון: The Man ו-Say Say Say, שהיה ללהיט גדול (והשיר האחרון של מקרטני שהגיע לצמרת מצעד התקליטונים בארצות-הברית). מקרטני שיתף פעולה עם ג'קסון גם בשיר נוסף, The Girl is Mine, שהיה ללהיט הראשון מאלבומו המצליח של ג'קסון Thriller.

אלבומו הבא של מקרטני, Give My Regards to Broad Street מ-1984, היה פרויקט שאפתני, ששילב סרט (שזכה לביקורות רעות) בכיכובם של מקרטני עצמו, אשתו לינדה, רינגו סטאר ואשתו דאז, ברברה באך, טרייסי אולמן ורלף ריצ'רדסון; ופס-קול (שזכה לפרסים ושבחים), בו בלטו ביצועים לכמה משירי הביטלס אותם הלחין מקרטני.

אלבומו הבא של מקרטני, Press to Play מ-1986, היה הראשון שכלל חומר מקורי מאז Pipes of Peace, ורוב שיריו נכתבו במשותף עם אריק סטיוארט. האלבום היה ניסיון של מקרטני ליצור אלבום בנוסח Thriller של מייקל ג'קסון שהיה, כהגדרתו "מעט תוכן והרבה יחסי-ציבור." האלבום זכה להצלחה דלה יחסית ולביקורות מעורבות,‏[18] כשמקרטני עצמו מצהיר כי האלבום היה "עשוי למחצה... יהיו מבקרים שיגידו שזה זבל, ואני נוטה להסכים."‏[19]

אותה תקופה גם ניבע קרע בין מקרטני למייקל ג'קסון. מקרטני, ששיריו היו כפופים עדיין לאותו הסדר זכויות עליו חתם ב-1963 עם לנון, לא שבע נחת מהעובדה שג'קסון רכש את הזכויות לשירי הביטלס וייעד כמה מהם לפרסומות — אף שחברי הלהקה סירבו באדיקות להרשות שימוש בשיריהם בפרסומות.‏[20]

מפנה חיובי חוללה ב-1987 הקלטת אלבום שירי רוק-אנד-רול ישנים, СНОВА В СССР. האלבום, שפירוש שמו "בחזרה לברית המועצות," הוקלט כמחווה לקהלו של מקרטני בברית-המועצות וזכה שם להצלחה גדולה מאוד, כשעותקים רבים זולגים למדינות המערב. אותה שנה הוציא מקרטני גם את All the Best!, אלבום אוסף מלהיטיו משנות ה-70 וה-80. אלבום האוסף זכה להצלחה רבה בבריטניה, ולהצלחה גדולה, עם הזמן, גם בארצות-הברית.

מקרטני המשיך בקו העלייה עם אלבום חדש בשם Flowers in the Dirt. האלבום (1989) כלל שיתוף פעולה בין מקרטני לאלוויס קוסטלו. מקרטני שבע נחת משיתוף הפעולה, והמבקרים נטו להסכים כי שיתוף הפעולה עם המוזיקאי הממושקף בעל ההליכות המחוספסות והמבטא הריברפודליאני הבולט היטיב עם מקרטני והאלבום.‏[21]

בסוף שנות ה-80 החל מקרטני עוסק יותר ויותר בעברו. ב-1988 הוכנסו הביטלס ל"היכל התהילה" של הרוק (מקרטני לא היה בטקס) ושלושת חברי הלהקה שנותרו בחיים החלו בפגישות לקראת הפקת סרט תיעודי על הלהקה, שהפך אחר כך ל-The Beatles Anthology. בפרויקט בעל ניחוח נוסטלגי נוסף לקח מקרטני לעצמו למטרה להשיב לחיים את בית ספרו הנושן, ה-Liverpool Institute, שסגר את שעריו ב-1985, ולהופכו לבית-ספר לאמנויות. מקרטני הצליח לגייס 13 מיליון ליש"ט לטובת בית-הספר, הפעיל מאז כבית-ספר לאמנויות.

ב-1989 שב מקרטני להופיע אחרי הפסקה ארוכה, והקדיש חלק ניכר מזמנו בשלוש השנים הבאות למסעי הופעות ארוכים ומצליחים, שבהם בלטה הרוח הנוסטלגית: עיצוב המופע היה הצדעה לסגנון Sgt. Pepper ומקרטני הקדיש חלק ניכר מהמופע לשירי הביטלס שכתב. חלק מפרות מסעי ההופעות הונצח בתקליט ההופעה החיה Tripping the Live Fantastic.‏[22] בניגוד מוחלט למופעים הבימתיים הגרנדיוזיים, הוציא מקרטני גם אלבום ללא ליווי כלים חשמליים במסגרת מופעי ה-Unplugged של רשת MTV. האלבום (1991) נקרא Unplugged (The Official Bootleg) כלל שירים שכתב מקרטני לאורך הקריירה וביצועים לשירי אחרים. האלבום זכה להצלחה מפתיעה, כשטיפס עד למקום השביעי במצעד המכירות בבריטניה.

מסוף שנות ה-80 ובתחילת שנות ה-90 החל מקרטני מגלה עניין מתחדש במוזיקה נסיונית, ועניין גובר והולך בציור ובמוזיקה קלאסית. מקרטני גילה עניין רב באמנות פלסטית כבר בתקופת הביטלס. אהבתו לרנה מגריט (שהיה בשנות ה-60 אלמוני יחסית) הובילה לאימוץ סמליל התפוח לחברת "אפל" שהקימו הביטלס. מאוחר יותר, אחרי מפגש עם הצייר וילאם דה קונינג בשנות ה-70, הפך מקרטני מאספן מתעניין לצייר חובב. מקרטני הציג את ציוריו בפעם הראשונה בתערוכה בזיגן שבגרמניה ב-1999.‏[23] מאוחר יותר הציג מקרטני בגלריית ווקר שבליברפול.‏[24] ספר המאגד ציורים שלו יצא בשנת 2000.‏[25]

עיסוקו של מקרטני במוזיקה ניסיונית מצא ביטוי גובר והולך מסוף שנות ה-80.‏[26] ב-1989 הקדיש מקרטני שבועיים להקלטת פס-קול לסרט אנימציה קצר בשם Daumier's Law. הסרט היה מועמד לפרס דקל הזהב בקאן (לסרט קצר) וזכה בפרס BAFTA לשנת 1993. הפסקול, שהוגש בלי זיהוי של יוצרו, זכה לשבחים בקאן כ"יצירת מופת חתרנית".‏[27] תחת השם The Fireman, הוציא מקרטני שלושה אלבומים ניסיוניים, שכללו דגימות, סימפולים ומיקסים מחודשים בסגנון דאנס ואמביינט. שני אלבומים יצאו בהפקת Youth, כשמקרטני אינו מזוהה כאחד היוצרים. האלבום Strawberries Oceans Ships Forest מ-1993 ואחריו Rushes זכו לשבחים רבים. תקליט שלישי, Liverpool Sound Collage, היה מועמד ב-2001 לפרס הגראמי לאלבום מוזיקה אלטרנטיבית.‏[28]

הגיטרה של מקרטני

מאמצים ניכרים הקדיש מקרטני, מתחילת שנות ה-90, למוזיקה קלאסית. ניסיונו הראשון, Liverpool Oratorio מ-1991, היה אורטוריה על ילדות, חיים, נישואים ועבודה בליברפול, שהולחנה בשיתוף עם המנצח קארל דיוויס והונצחה בתקליט כפול. היצירה התקבלה לרוב באהדה וזכתה להצלחה מסחרית גדולה בתחומה, כשעיקר ההסתייגות לה באה משורות מבקרי המוזיקה הקלאסית. יצירתו הקלאסית הבאה הייתה A Leaf, יצירת סולו לפסנתר. יצירה קלאסית נוספת משנות ה-90 הייתה Standing Stone, "פואמה מוזיקלית" בביצוע כלי, בליווי מקהלה. יצירתו האחרונה בשנות ה-90 הייתה Working Classical, מקבץ של 14 קטעים מוזיקליים, כולל A Leaf, ביצועים קלאסיים לשירים שהלחין מקרטני בשנות קריירת הסולו שלו ומספר יצירות חדשות. יצירתו האחרונה של מקרטני בתחום זה היא Ecce Cor Meum ("הנה ליבי"). היצירה בוצעה לראשונה ב-2001 ויצאה לאור בתקליט ב-2006. ביצירה מינימליסטית זו בולטת נימה אלגית. היצירה זכתה להצלחה רבה מאוד בתחומה ולפרס היצירה הטובה ביותר לשנת 2006 של המגזין Classic FM, אף כי הביקורת נותרה מעורבת.‏[29]

לצד פעילויות אלו, המשיך מקרטני ביצירת מוזיקת פופ. תקליט הפופ הראשון של מקרטני בשנות ה-90 היה Off the Ground, שלווה מאוחר יותר גם בתקליט הופעה בשם Paul Is Live. התקליט היה משופע בהצהרות לוחמניות ופוליטיות וזכה להצלחה מסחרית בינונית (מקום 5 בבריטניה וביפן, מקום 17 באוסטרליה).

פרויקט חשוב בתחילת שנות ה-90 הייתה הוצאת הסדרה התיעודית והאלבום המשושה (שלושה חלקים של שני אלבום) של "האנתולוגיה" של הביטלס, בה שיתף פעולה עם האריסון, סטאר ואונו, כמו גם עם המפיק ג'ורג' מרטין. הסדרה הוקרנה בהצלחה במדינות רבות וסדרת האלבומים זכתה להצלחה מסחרית גדולה, כשהיא מעפילה לראש מצעד המכירות בארצות-הברית ובמדינות רבות אחרות.

אלבומו הבא של מקרטני, Flaming Pie, יצא ב-1997. האלבום הושפע ברוחו מהמפגש המחודש של מקרטני עם המוזיקה של הביטלס במהלך יצירת ה"אנתולוגיה". מפיק התקליט, ג'ף לין (לשעבר מ-ELO), ג'ורג' מרטין כמתזמר, ג'ף אמריק כטכנאי ההקלטות, וסטאר על התופים העניקו את האווירה הביטלסית. באלבום ניגן גם בנו הצעיר של מקרטני, ג'יימס. האלבום זכה להצלחה הביקורתית והמסחרית המרשימה ביותר של מקרטני מזה שנים, והגיע למקום השני במצעד המכירות בבריטניה ובארצות-הברית, ולמקום הראשון ביוון. אותה שנה גם זכה מקרטני לתואר אצולה (סיר) בבריטניה.

מותה של רעייתו, לינדה, ממחלת הסרטן ב-1998 קלע את מקרטני למשבר אישי חריף. מקרטני ביטל או דחה את רוב תוכניותיו ונמנע מהופעות ונגינה. מקרטני שב לפעילות מוזיקלית בתחום הפופ עם אלבום של שירי רוק-אנד-רול ישנים, רובם נשכחים, בשם Run Devil Run (סוף 1999), שזכה לביקורות נלהבות והצליח מסחרית, בהתחשב בעובדה שלא כלל שירים חדשים או להיטים. הופעתו הבולטת ביותר באותה תקופה הייתה בטקס ב-1999

בתחילת שנות ה-2000 שב מקרטני בהדרגה לפעילות מוזיקלית, כשלמצב רוחו המשופר תורם קשר רומנטי שיצר עם הת'ר מילס, לה נישא בשנת 2002. באפריל 2000 הוציא מקרטני אלבום בשם A Garland for Linda — אלבום מחווה לאשתו, שכלל יצירות קלאסיות מודרניות, כולל קטע אחד משל מקרטני. הכנסות הפרויקט יועדו לקרן לסיוע לחולי סרטן. במאי 2001 הוציא מקרטני את Wingspan: Hits and History, סרט תעודי על תולדות להקת כנפיים, שכלל ראיון מקיף עמו ועם בתו, מרי מקרטני, וצילומים רבים של אשתו, שהייתה צלמת במקצועה.

עוד באותה שנה, הקליט מקרטני אלבום רוק ראשון עם חומר מקורי שלו מאז 1997. האלבום, Driving Rain, לא כלל להיטים גדולים ומכירותיו לא היו מרשימות. להצלחה גדולה יותר זכה שיר הנושא שכתב לסרט Vanila Sky, שהיה מועמד לפרס האוסקר לשיר הנושא הטוב ביותר. בסוף אותה שנה, אחרי פיגועי 11 בספטמבר, ארגן מקרטני קונצרט גדול למען העיר ניו יורק ואחר-כך יצא לסיבוב הופעות (Driving USA) שזכה להצלחה ניכרת, עליה האפילה רק הצלחתו המרשימה של אלבום (וסרט תיעוד) של ההופעות בשם Back in the U.S. ואחיו (שהוצא בכל העולם לבד מארצות-הברית) שנקרא Back in the World. בין לבין, הופיע מקרטני פעמיים (2002, 2005) במופע המחצית של ה"סופרבול".

מקרטני ורינגו סטאר במהלך קמפיין קידום למשחק הווידאו The Beatles: Rock Band, תצלום משנת 2009.
מקרטני בהופעה באנגליה בשנת 2010

תקליטו הבא של מקרטני, Chaos and Creation in the Backyard, יצא ב-2005. האלבום הופק על ידי נייג'ל גודריץ', מפיקם של רדיוהד ובק. האלבום התייחד בנימה מהורהרת, והיה נטול להיטים בולטים (רק Jenny Wren היה להיט למחצה), אך זכה לשבחי הביקורת ולהצלחה מסחרית מפתיעה, כשהגיע למקום השמיני במצעד המכירות בארצות הברית ולמקום השלישי במדינות רבות באירופה.‏[30]

אלבומו הבא של מקרטני, Memory Almost Full יצא ב-2007. באלבום זה נטש מקרטני את חברת התקליטים EMI, שהייתה ביתו מאז ימי הביטלס, ועבר לחברת התקליטים החדשה Hear Music, שבחסות רשת סטארבקס. קידום המכירות של הרשת, שהאלבום הושמע בה ואף נמכר בה, הפכה את התקליט ללהיטו הגדול ביותר של מקרטני מזה שנים, עם מקום שלישי במצעד המכירות בארצות-הברית. האלבום, שהוקלט בשנים 2003-2007, כלל שירים שבלטה בהם נימה של סיכום דרך והשלמה, כולל שיר אחד שעסק במותו שלו. השיר המפורסם ביותר מן האלבום, עם זאת, היה Dance Tonight, שיר עליז, רקיד ופשוט. אותה שנה הוציא מקרטני די-וי-די משולש, The McCartney Years, הכולל קליפים וקטעים מהופעות חיות, סרטים תעודיים על מקרטני, הופעות וראיונות שלו. בסוף 2007 יצא מקרטני למסע הופעות נוסף, שעיקרו הופעות מיוחדות. בין השאר הופיע ב"צלילי ליברפול" בליברפול, מול 350,000 איש בקייב, השתתף, כאורח של הזמר בילי ג'ואל, בהופעה האחרונה באצטדיון שיי, הופיע בקוויבק לרגל 400 שנה לייסוד העיר,‏[31] והופיע תחת הכותרת "ידידות לפני הכל" (Friendship First ), בפארק הירקון בתל אביב ב-25 בספטמבר 2008.‏[32]

בטקס הפתיחה של אולימפיאדת לונדון (2012) שר מקרטני את השיר Hey Jude באזני מאות המיליונים שצפו בטקס סביב העולם.

ב-2013 הוציא מקרטני את האלבום New.

חייו האישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מערכות יחסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

פול ולינדה מקרטני, 1973

למקרטני היה קשר רומנטי עם השחקנית ג'יין אשר. הקשר הסתיים אחרי תקופת אירוסין קצרה (1968-1967). זמן קצר אחרי-כן יצר מקרטני קשר עם הצלמת האמריקאית לינדה איסטמן, בת למשפחת עורכי דין יהודיים אמידה, השניים נישאו ב-12 במרץ 1969. מקרטני אימץ את הת'ר, בתה של לינדה, ולזוג נולדו שלושה ילדים נוספים: מרי (צלמת, נולדה ב-1969), סטלה (מעצבת אופנה, נולדה ב-1971) וג'יימס (מוזיקאי, נולד ב-1977). הקשר בין מקרטני לאשתו היה קרוב והשניים נודעו בהקפדתם להישאר זה עם זו ועם ילדיהם, גם בזמן מסעות הופעות. ללינדה מקרטני הייתה השפעה ניכרת על אורח-חייו של מקרטני, ובין השאר למעברו לצמחונות ופעילותו הנלהבת למען זכויות בעלי-חיים.

אחרי מותה של לינדה מקרטני מסרטן השד ב-1998, נישא מקרטני ב-2002 לדוגמנית לשעבר הת'ר מילס. לזוג נולדה ילדה, ביאטריס מילי, אך הנישואים לא צלחו והזוג נפרד במהומה גדולה ב-2006 והגיע להסכם גירושין ב-2008.

ב-9 באוקטובר 2011 נשא מקרטני לאישה את ננסי שוול, אשת עסקים יהודיה הצעירה ממנו ב-18 שנה.

סגנון חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

צמחונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

פול מקרטני הוא אחד הידוענים הצמחונים הבולטים בעולם, והוא מרבה לככב בקמפיינים לטובת צמחונות והגנה על בעלי-חיים, במיוחד עבור הארגון PETA, הפועל למען זכויות בעלי חיים.‏[33] מקרטני הוא הנושא הדגל של תנועת "יום שני ללא בשר" באנגליה.

סמים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקרטני התנסה בפעם הראשונה בשימוש במריחואנה בשנות חברותו בביטלס. מקרטני ואשתו, לינדה, הפכו משתמשים מושבעים במריחואנה, עובדה שהובילה למספר פשיטות על ביתם ומלונותיהם בסיבובי הופעות. מקרטני התוודה כי ניסה להשתמש ב-LSD ובהרואין, אך לא אהב את ההשפעה שהייתה להם עליו. מקרטני חשף את דעותיו בנושא, כאשר צירף את שמו למודעה במגזין הטיימס מה-24 ביולי 1967, שקראה להתיר בחוק את השימוש בסם. מקרטני אף ציין בראיונות באותה תקופה כי עשה שימוש ב-LSD.

מקרטני היה מחסידיה הבולטים של לגליזציית סמים קלים. לצד אשתו, לינדה, נודע מקרטני כמשתמש תכוף במריחואנה. לאורך שנות השבעים של המאה הקודמת נתפס מקרטני פעמים מספר כשברשותו מריחואנה. אחרי מעצרו ביפן, בעוון הברחת מריחואנה, חדל מקרטני מהבלטת השקפותיו בנושא.

מדיטציה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-24 באוגוסט 1967, הביטלס פגשו את מהרישי מהש יוגי (Maharishi Mahesh Yogi) - אבי שיטת המדיטציה הטרנסצנדנטלית - במלון הילטון, לונדון, מאוחר יותר המשיכו לעיר באנגור בצפון ויילס, כדי להשתתף בסוף-שבוע של 'הדרכה אישית' עם היוגי. מאוחר יותר, התקופה של הביטלס עם היוגי מהרישי בהודו, נחשבת לתקופה מאוד פורייה, כאשר רוב השירים בעבור התקליטים "האלבום הלבן" ו-Abbey Road הולחנו שם על ידי לנון ומקרטני.

סגנון אומנותי[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקרטני הוא מוזיקאי בעל מנעד סגנוני נרחב, השולט בנגינה במספר רב של כלים, אף שמעולם לא למד נגינה באופן מסודר ואינו יודע לקרוא ולכתוב תווים. בשנותיו בביטלס התבלט מקרטני כמי שהלחין נתח בולט משיריה הידועים והמצליחים ביותר של הלהקה, כשהוא נע בקלות רבה בין וודביל, רוק-אנד-רול, בלוז, רוק, פולק ומוזיקה עממית, מוזיקה נסיונית, מינימליזם, ועוד.

למקרטני היה תפקיד חשוב בהנהגתה המוזיקלית של הלהקה. טכנאי ההקלטות באלבומיה הראשונים של הלהקה, נורמן סמית' גרס: "אין ספק כי פול היה הכוח המוזיקלי העיקרי. הוא היה גם הכוח העיקרי גם במובנים של הפקה. חלק גדול מהזמן ג'ורג' מרטין לא היה צריך לעשות את הכל, כי פול מקרטני היה בסביבה והוא ידע לעשות אותם לא פחות טוב. הדבר היחיד שהוא לא היה יכול לעשות הוא... לכתוב תווים... אבל רוב הרעיונות [לעיבוד והפקה] באו מפול."‏[34] טכנאי ההקלטות שהחליף את סמית', ג'ף אמריק, אמר דברים דומים, כשהוא מציין גם את תפקידו החשוב של מקרטני בעיצוב צליל התיפוף הייחודי של רינגו סטאר ובעיבוד הייחודי שהוענק לשירים בולטים של הלהקה, כולל רבים משיריו של לנון.‏[35] תפישה שונה של הדברים ביטאה אלמנתו של לנון, יוקו אונו, שאמרה ב-1989 כי "אני יודעת שפול חושב שהוא הוביל [את הלהקה, אבל] הדרך שבה ג'ון הוביל אותה הייתה ברמה מאוד גבוהה, ברמה קסומה. לא ברמה היומיומית כמו שפול אומר... ג'ון לא הרים טלפונים... הוא היה ברמה של מדריך רוחני, בעל חזון, וזאת הסיבה שהביטלס קרו."‏[36]

השפעה חשובה וייחודית הייתה למקרטני על נגינת גיטרת הבס, תפקידיה המוזיקליים ומיקומה בעיבוד המוזיקלי. מקרטני השפיע, יותר מכל יוצר אחר, גם על אופן הנגינה של גיטרת בס ברוק, וגם על התפישה הכללית של הכלי, שהפך ממלווה קצבי פשוט לכלי דינמי ובולט במכלול המוזיקלי של להקות רוק.‏[37]

אחרי פירוק הביטלס, המשיך מקרטני להתנסות בסוגים שונים של יצירה מוזיקלית, ובשינויים בסגנון שיריו ובסגנון ההלחנה שלו. בניגוד ללנון ולהאריסון, שנשארו בדרך כלל בתוך גדר הרוק והרוק-אנד-רול, ניסה מקרטני גישות שונות לשיר הפופ, בשרשורו בשירים אחרים, במציאת מבנים חריגים וייחודיים, מוזיקלית והרמונית. הניסיונות התכופים של מקרטני, כמו גם האקלקטיות שאפיינה את מבחר השירים שבחר להוציא באלבומים, הולידה גם ביקורת על היעדר חוש מידה, נטייה להפרזה ו"קיטש" מוזיקלי. אלו עומתו לעתים תכופות עם גישתו הישירה והפשוטה יותר של לנון. מקרטני לא השיב בדרך כלל למבקריו, שגינו אותו על שהוא מסתפק ב"שירי אהבה מטופשים" אך בשיר שכתב בשם זה (Silly Love Songs) גרס כי "אומרים שלאנשים נמאס משירי אהבה מטופשים/ אני מביט סביבי ורואה שזה לא נכון/ יש אנשים שרוצים למלא את העולם בשירי אהבה מטופשים/ ומה רע בזה, תגידו לי?" השיר עצמו, בניגוד למסר שלו, היה טיפוסי למקרטני במבנים המוזיקליים המורכבים שלו.

שימוש בכלי נגינה[עריכת קוד מקור | עריכה]

גיטרות בס[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקרטני מפורסם כמשתמש בגיטרת הבס מדגם 500/1 של חברת הופנר הגרמנית, בלהקת הביטלס, ושוב מסוף שנות השמונים. בנוסף לגיטרה המפורסמת של חברת הופנר, השתמש גם מקרטני בגיטרה בס מדגם 4001S של חברת ריקנבקר.

גיטרות חשמליות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1965 רכש מקרטני גיטרה חשמלית מדגם Casino של חברת אפיפון (רכישה שגררה אחריה את חבריו ללהקה לנון והאריסון לרכוש גיטרות מאותו הדגם), גיטרה שניגן בה בתקופת הביטלס. אחד הקטעים הידועים שנוגנו בגיטרה זו הוא סולו הגיטרה בשיר Drive My Car של הביטלס. מאוחר יותר בחייו רכש מקרטני גיטרה שמאלית מדגם Les Paul של חברת Gibson שיוצרה בשנת 1959 (מאותה שנה ואילך דגמי ה-Les Paul נחשבים לטובים ביותר והיקרים ביותר וישנן גיטרות שמאליות בודדות משנתון זה).

גיטרות אקוסטיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקרטני השתמש בגיטרה מדגם Texan של חברת אפיפון להקלטת השיר Yesterday של הביטלס. הגיטרה נמצאת ברשותו של מקרטני, יחד עם "דגם חתימה" שייצרה חברת אפיפון בתחילת שנות ה-2000, שנועד לשחזר את הגיטרה המקורית.

מקרטני עשה שימוש גם בגיטרה מדגם Martin D-28, להופעת ה-Unplugged שלו ב-MTV ב-1991.

דיסקוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רשימה דיסקוגרפית זו מאורגנת תאריכית וכוללת את האלבומים והתקליטונים שהוציא מקרטני לאורך הקריירה שלו. לאלבומים שהוצאו עם להקת הביטלס, ראו דיסקוגרפיה נפרדת בערך.

שם יצא בתאריך סוג ז'אנר מוזיקלי מקום במצעד הבריטי מקום במצעד האמריקאי הערות
The Family Way 1967 תקליט רוק סימפוני בניצוח ג'ורג' מרטין. זכה בפרס אייבור נובלו. גרסת רה-מאסטר יצאה ב-1996.
McCartney 17 באפריל 1970 אלבום רוק 2 1
Another Day 17 בפברואר 1971 תקליטון רוק 2 5 צד ב': Oh Woman, Oh Why
Ram 28 במאי 1971 אלבום רוק 1 2 קרדיט משותף עם לינדה מקרטני
The Back Seat of My Car 1971 תקליטון רוק 39 צד ב': Heart of the Country. שני השירים לקוחים מהאלבום Ram.
Uncle Albert/Admiral Halsey 1971 תקליטון רוק 1 צד ב': Too Many People. שני השירים לקוחים מהאלבום Ram.
Eat at Home 1971 תקליטון רוק צד ב': Smile Away. שני השירים לקוחים מהאלבום Ram.
Wild Life 7 בדצמבר 1971 אלבום רוק 11 10 במסגרת "כנפיים".
Give Ireland Back to the Irish 25 בפברואר 1972 תקליטון רוק 16 21 במסגרת "כנפיים". צד ב': גרסה אינסטרומנטלית של השיר. הגיע למקום הראשון במצעד באירלנד.
Mary Had a Little Lamb 12 במאי 1972 תקליטון רוק 9 28 במסגרת "כנפיים". צד ב': Little Woman Love.
Hi, Hi, Hi 1 בדצמבר 1972 תקליטון רוק 5 10 במסגרת "כנפיים". צד ב': C Moon.
My Love 23 במרץ 1973 תקליטון רוק 9 1 במסגרת "כנפיים". צד ב': The Mess (Live at the Hague). צד א' לקוח מהתקליט Red Rose Speedway.
Red Rose Speedway 4 במאי 1973 אלבום רוק 5 1 במסגרת "כנפיים".
Live and Let Die 1 ביוני 1973 תקליטון רוק 7 2 במסגרת "כנפיים". שיר הנושא לסרט בסדרת ג'יימס בונד. צד ב': I Lie Around
Helen Wheels 1 ביוני 1973 תקליטון רוק 12 10 במסגרת "כנפיים". צד ב': Country Dreamer.
Band on the Run 7 בדצמבר 1973 אלבום רוק 1 1 במסגרת "כנפיים". גרסת "25 שנה" יצאה ב-15 במרץ 1999 (כוללת ראיונות קצרים)
Jet (song) 15 בפברואר 1974 תקליטון רוק 7 7 במסגרת "כנפיים". צד ב' (ארצות הברית): Mamunia. צד ב' (בריטניה): Let Me Roll It. השירים לקוחים מהאלבום Band on the Run.
Mrs. Vandebilt ינואר 1974 תקליטון רוק במסגרת "כנפיים". צד ב': Bluebird. יצא באירופה בלבד. השירים לקוחים מהאלבום Band on the Run.
Band on the Run 28 ביוני 1974 תקליטון רוק 3 1 במסגרת "כנפיים". צד ב' (ארצות הברית): Nineteen Hundred and Eighty Five. צד ב' (בריטניה): Zoo Gang. השירים לקוחים מהאלבום Band on the Run.
Junior's Farm 25 באוקטובר 1974 תקליטון רוק 16 3 במסגרת "כנפיים". צד ב': Sally G.
Listen to What the Man Said 16 במאי 1975 תקליטון רוק 6 1 במסגרת "כנפיים". צד ב': Love in Song. השירים לקוחים מהאלבום Venus and Mars.
Venus and Mars 27 במאי 1975 אלבום רוק 1 1 במסגרת "כנפיים".
Letting Go 4 באוקטובר 1975 תקליטון רוק 41 39 במסגרת "כנפיים". צד ב': You Gave Me the Answer. השירים לקוחים מהאלבום Venus and Mars.
Venus and Mars/Rock Show 1 בנובמבר 1975 תקליטון רוק 12 במסגרת "כנפיים". צד ב': Magneto and Titanium Man. השירים לקוחים מהאלבום Venus and Mars.
Wings at the Speed of Sound 26 במרץ 1976 אלבום רוק 1 1 במסגרת "כנפיים".
Silly Love Songs 30 באפריל 1976 תקליטון רוק 2 1 במסגרת "כנפיים". צד ב': Cook of the House. השירים לקוחים מהאלבום Wings at the Speed of Sound.
Let 'Em In 23 ביולי 1976 תקליטון רוק 2 3 במסגרת "כנפיים". צד ב': Beware My Love. השירים לקוחים מהאלבום Wings at the Speed of Sound.
Wings over America 10 בדצמבר 1976 אלבום רוק 8 1 במסגרת "כנפיים". אלבום הופעה משולש.
Maybe I'm Amazed 17 באפריל 1977 תקליטון רוק 28 10 במסגרת "כנפיים". צד ב': Soily. השירים לקוחים מהאלבום Wings over America.
Mull of Kintyre 11 בנובמבר 1977 תקליטון רוק 1 33 במסגרת "כנפיים". צד ב': Girl's School, הלקוח מהאלבום London Town.
With a Little Luck 23 במרץ 1978 תקליטון רוק 5 1 במסגרת "כנפיים". צד ב': Backwards Traveller/Cuff Link. השירים לקוחים מהאלבום London Town.
London Town 31 במרץ 1978 אלבום רוק 4 2 במסגרת "כנפיים".
Thrillington 29 באפריל 1977 תקליט אלטרנטיבית עם לינדה מקרטני, תחת השם "קלינט האריגן".
I've Had Enough 16 ביוני 1978 תקליטון רוק 42 25 במסגרת "כנפיים". צד ב': Deliver Your Children. השירים לקוחים מהאלבום London Town.
London Town 26 באוגוסט 1978 תקליטון רוק 60 39 במסגרת "כנפיים". צד ב': I'm Carrying. השירים לקוחים מהאלבום London Town.
Wings Greatest 1 בדצמבר 1978 אלבום רוק 5 29 במסגרת "כנפיים". אלבום אוסף ראשון של "כנפיים".
Goodnight Tonight 23 במרץ 1979 תקליטון רוק 5 5 במסגרת "כנפיים". צד ב': Daytime Nighttime Suffering.
Old Siam, Sir 1 ביוני 1979 תקליטון רוק 35 29 במסגרת "כנפיים". צד ב' (ארצות הברית): Arrow Through Me. צד ב' (בריטניה): Spin it On. השירים לקוחים מהאלבום Back to the Egg.
Getting Closer 5 ביוני 1979 תקליטון רוק 60 20 במסגרת "כנפיים". צד ב' (ארצות הברית): Spin it On. צד ב' (בריטניה): Baby's Request. השירים לקוחים מהאלבום Back to the Egg.
Back to the Egg 8 ביוני 1979 אלבום רוק 6 8 אלבום אחרון במסגרת "כנפיים".
Wonderful Christmastime 16 בנובמבר 1979 תקליטון רוק 6 במסגרת "כנפיים". צד ב': Rudolph The Red-Nosed Reggae.
Coming Up 11 באפריל 1980 תקליטון רוק 2 1 צד ב': Lunchbox/Odd Sox. צד א' (גרסת ארצות הברית) הוא גרסה מהופעה חיה.
McCartney II 16 במאי 1980 אלבום רוק 1 3 אלבום ראשון שלא במסגרת "כנפיים".
Waterfalls 13 ביוני 1980 תקליטון רוק 9 צד ב': Check My Machine.
Ebony and Ivory 29 במרץ 1982 תקליטון רוק 1 1 דואט עם סטיבי וונדר צד ב': Rainclouds. צד א' לקוח מהאלבום Tug of War.
Tug of War 26 באפריל 1982 אלבום רוק 1 1
Take It Away 3 ביולי 1982 תקליטון רוק 15 10 צד ב': I'll Give You a Ring (ובגרסת ה-12 אינץ' (מקסי סינגל) גם Dress Me Up as a Robber. צד א' לקוח מהאלבום Tug of War. השיר Dress Me Up as a Robber לקוח אף הוא מאלבום זה.
Tug of War 6 בספטמבר 1982 תקליטון רוק 53 53 צד ב': Get It, דואט עם קרל פרקינס.
The Girl Is Mine 18 באוקטובר 1982 תקליטון רוק 8 2 צד ב': Can't Get Outta the Rain. דואט עם מייקל ג'קסון, בשיר שכתב האחרון.
Say Say Say 9 באוקטובר 1983 תקליטון רוק 2 1 צד ב': Ode to a Koala Bear. צד א' לקוח מהאלבום Pipes of Peace. דואט עם מייקל ג'קסון.
Pipes of Peace 31 באוקטובר 1983 אלבום רוק 4 15
Pipes of Peace אוקטובר 1983 תקליטון רוק 1 23 צד א' (ארצות הברית): So Bad. שני השירים לקוחים מהאלבום Pipes of Peace.
No More Lonely Nights 24 בספטמבר 1984 תקליטון רוק 2 6 צד ב': גרסת Playout של No More Lonely Nights.
Give My Regards to Broad Street 22 באוקטובר 1984 אלבום רוק 1 21 פסקול הסרט Give My Regards to Broad Street.
We All Stand Together 1984 תקליטון רוק 3 צד ב': גרסת ה'המהום' של We All Stand Together. שיר לחג המולד בביצוע "פול מקרטני ומקהלת הצפרדעים" (צד ב': בביצוע "פול מקרטני וצפרדעוני פינצ'לי").
Spies Like Us 1985 תקליטון רוק 13 7 צד ב': My Carnival (מהקלטות האלבום Venus and Mars).
Press 14 ביולי 1986 תקליטון רוק 13 7 צד ב': It's not True. שני השירים לקוחים מהאלבום Press to Play.
Press to Play 1 בספטמבר 1986 אלבום רוק 8 30 חלק מהשירים, הולחנו עם אריק סטיוארט.
Pretty Little Head 1986 תקליטון רוק 76 צד ב': Write Away. שני השירים לקוחים מהאלבום Press to Play.
Stranglehold 1986 תקליטון רוק 81 צד ב': Angry. שני השירים לקוחים מהאלבום Press to Play.
Only Love Remain 1986 תקליטון רוק 32 9 צד ב': Tough on a Tightrope. שני השירים לקוחים מהאלבום Press to Play. הדירוג בארצות הברית הוא במצעד Adult Contemporary.
Long Tall Sally 24 באפריל 1987 תקליטון רוק צד ב': I Saw Her Standing There. מצורף כתקליטון לאלבום קונצרט קרן הנסיך מוויילס.
All the Best! 2 בנובמבר 1987 אלבום רוק 2 62 אלבום אוסף של שירים מתקופת "כנפיים", לפניה ואחריה.
Once Upon A Long Ago 16 בנובמבר 1987 תקליטון רוק 10 צד ב': Back On My Feet (יחד עם אלביס קוסטלו).
СНОВА В СССР 20 ביולי 1988 אלבום רוק 63 109 אוסף שירי רוק אנד רול ישנים. 1988 יצא בברית המועצות בלבד, בשאר העולם ב-1991.
Ferry Cross the Mersey מאי 1989 תקליטון רוק 1 צד ב' (ארצות הברית): Pretend. צד ב' (בריטניה): You, You, You. הוקלט בצוותא עם ג'רי מרסדן, סטוק אייטקן ווטרמן ואחרים.
My Brave Face 8 במאי 1989 תקליטון רוק 18 25 צד ב' Flying to My Home. צד א' לקוח מהאלבום Flowers in the Dirt. בגרסת ה-12 אינץ' (מקסי סינגל) הופיעו גם I'm Going to Be a Wheel Someday ו-Ain't That a Shame מהאלבום СНОВА В СССР.
Flowers in the Dirt 5 ביוני 1989 אלבום רוק 1 21 חלק מהשירים, במשותף עם אלביס קוסטלו.
My Brave Face 31 ביולי 1989 תקליטון רוק 18 94 צד א' משותף: The First Stone (נכתב עם אריק סטיוארט). צד ב': Good Sign.
Figure Of Eight 15 בנובמבר 1989 תקליטון רוק 42 92 צד ב': Ou est le Soleil.
Party Party 23 בנובמבר 1989 תקליטון רוק יצא כחלק מחבילת הסיור העולמי של Flowers in the Dirt
Tripping the Live Fantastic 5 בנובמבר 1990 26 17 אלבום הופעה חיה.
Tripping the Live Fantastic: Highlights! 12 בנובמבר 1990 141 אלבום הופעה חיה.
Unplugged (The Official Bootleg) 20 במאי 1991 7 14 אלבום הופעה חיה.
Off the Ground 1 בפברואר 1992 5 17
Paul is Live 15 בנובמבר 1993 34 78 אלבום הופעה חיה.
Strawberries Oceans Ships Forest 15 בנובמבר 1993 תקליט אלטרנטיבית גרסאות דאנס ניסיוניות, תחת השם The Fireman, לשירים מהתקליט Off the Ground.
Flaming Pie 5 במאי 1997 2 2
Rushes 21 בספטמבר 1998 תקליט אלטרנטיבית אמביאנט ודאנס. תחת השם The Fireman.
Run Devil Run 4 באוקטובר 1999 12 27
Liverpool Sound Collage 21 באוגוסט 2000 תקליט אלטרנטיבית קולאז' צלילי, אמביינט.
Wingspan: Hits and History 7 במאי 2001 אלבום רוק 5 2 דיסק כפול עם אוסף של שירי "כנפיים".
Driving Rain 12 בנובמבר 2001 46 26
Back in the U.S. 26 בנובמבר 2002 8 אלבום הופעה חיה.
Back in the World 17 במרץ 2003 5 אלבום הופעה חיה
Strawberries Oceans Ships Forest 13 ביוני 2005 תקליט רוק שיתוף פעולה עם Roy Kerr.
Chaos and Creation in the Backyard 12 בספטמבר 2005 10 6
Memory Almost Full 4 ביוני 2007 5 3
Electric Arguments 24 בנובמבר 2008 אלטרנטיבי 79 67 אלבום נוסף תחת השם The Fireman
Ocean's Kingdom 3 באוקטובר 2011
Kisses on the Bottom 6 בפברואר 2012
New 14 באוקטובר 2013 אלבום

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Gracen, Jorie B. (2000) Paul McCartney: I Saw Him Standing There, Billboard Books

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מייק מקרטני (נולד ב-7 בינואר 1944 בשם פיטר מייקל מקרטני (Peter Michael McCartney)) אף הוא מוזיקאי והנהיג, תחת השם מייק מגיר, את להקת Scaffold, לה היו מספר להיטים סטיריים.
  2. ^ מקרטני מספר (Barry Miles, Many Years from Now, London: Vintage, 1998, עמ' 21)
  3. ^ בין השירים שנכתבו אותה תקופה: Please Please Me, lOne After 909, Love Me Do, P.S.I Love You, When I'm Sixty-Four ו-I'll Follow the Sun. חלק מהשירים נכתבו על ידי מקרטני לבדו. לנון ומקרטני הסתמכו גם בתקופות מאוחרות יותר על שירים מוקדמים שכתבו. שירים כ-I'll Follow the Sun, Michelle, What Goes On ו-When I'm Sixty-Four, לדוגמה, מצאו את דרכם מאוחר יותר לתקליטי הלהקה. (Miles, Many Years from Now, עמ' 22 - 41)
  4. ^ הקרדיט הזוגי הוענק בקפידה גם בשירים שכתבו השניים או שכתב מקרטני לבדו עבור זמרים ולהקות אחרים, כמו בילי ג'יי קריימר והדקוטות, סילה בלאק או פיטר וגורדון.
  5. ^ מ-13 שירי האלבום, הלחין מקרטני שמונה, והיה שותף לכתיבת שיר נוסף.
  6. ^ עיקר כעסו של מקרטני יצא על העיבוד הגרנדיוזי שהעניק ספקטור לשיריו של מקרטני בתקליט, על החלטתו של לנון שלא להקליט מחדש את נגינת הבס המרושלת של לנון עצמו באחד השירים ושילוב הערות סרקסטיות לפני שיריו של מקרטני.
  7. ^ החוזה של חברי הביטלס האחרים עם קליין הוביל לתביעה משפטית בין מקרטני לשאר חברי הלהקה, והסתיים לבסוף בכך שהקשרים החוזיים בין מקרטני לשאר חברי הלהקה הותרו, ובפחי נפש עבור לנון, האריסון וסטאר, שניתקו כל קשר עם קליין, שנתפש בעיניהם נוכל. לנון אף הגדיל לעשות וכתב שיר מריר על קליין שהכזיב (Steel and Glass באלבום Walls and Bridges).
  8. ^ מקום ראשון במצעדי המכירות האמריקניים, ומקום שני במצעד הבריטי. http://homepage1.nifty.com/tuty/after_beatles_paul_album_compare.htm
  9. ^ לנון נפגע מהתייחסות בשיר Too Many People של מקרטני ל"יותר מדי אנשים מטיפים לך איך לחיות/ אל תיתן להם להגיד לך מה אתה רוצה להיות," מצילום קטן של שתי חיפושיות מזדווגות על צידה האחורי של עטיפת האלבום, ומהשיר Dear Friends, שלנון סבר (ככל הנראה בטעות) שכוונו אליו. תגובתו הכפולה הייתה בגלויה שצורפה לתקליט Imagine, בה הוא נראה אוחז חזיר באוזניו — רמז גלוי לעטיפת Ram, בה נראה מקרטני אוחז בקרניו של איל — ובשיר How Do You Sleep הטיח במקרטני עלבונות כמו "המשוגעים צדקו כשהם אמרו שאתה מת... פרצוף יפה יחזיק שנה-שנתיים/אבל תוך זמן קצר הם יראו מה אתה יודע לעשות/ המוזיקה שלך היא זבל באזני/ לא למדת כלום לאורך כל אותן שנים?" מאוחר יותר טען לנון, שבינתיים הספיק להתפייס עם מקרטני, כי השיר נכתב למעשה בעיקר לעצמו, וכלל גינוי עצמי, אך תיאורים של אנשים שהיו נוכחים בעת כתיבת השיר מעיד כי יוקו אונו הייתה שותפה מלאה לכתיבתו, וכי עיקר עוקצה של הביקורת הופנה למקרטני.
  10. ^ מקרטני, בצעד אופייני, זיווג את השיר הפוליטי בעל המסר החריף עם הוצאת תקליטון נוסף, Mary Had a Little Lamb — שיר ילדים תמים ועליז.
  11. ^ המפיק המוזיקלי של התקליט, כמו גם של התקליט הקודם, היה אלן פרסונס.
  12. ^ בשנות פעילותה העיקריות (1973-79) הוציאה "כנפיים" בארצות-הברית 20 תקליטונים, שכולם הגיעו ל-40 המקומות הראשונים. חמישה מהם הגיעו למקום הראשון, ושבעה נוספים הגיעו לאחד מעשרת המקומות הראשונים. נתונים: http://homepage1.nifty.com/tuty/after_beatles_paul_singlechartaction_usa.htm. משמונת אלבומי הלהקה אותה תקופה (לא כולל אלבום אוסף) הגיעו כולם לעשרת הגדולים. בשנות הפעולה האינטנסיביות שלה (1973-76) הוציאה "כנפיים" חמישה תקליטים, שכולם הגיעו למקום הראשון במצעד המכירות האמריקני.
  13. ^ Wonderful Christmastime הוקלט אף הוא בהקלטות אלו.
  14. ^ ההכרזה הרשמית על פירוק הלהקה באה רק ב-1982.
  15. ^ Christopher Sanford, McCartney, New York: Carroll & Graf, 2007, עמ' 309
  16. ^ השיר היה ללהיטו המצליח ביותר של וונדר.
  17. ^ מקרטני וסטאר שרו קולות רקע גם בשיר All Those Years Ago שכתב האריסון לזכרו של לנון.
  18. ^ לדוגמה ברולינג סטון.
  19. ^ Sanford, McCartney, עמ' 302-5
  20. ^ Sanford, McCartney, עמ' 305-6. הסכמתה של יוקו אונו לפרסומות הייתה אחת הסיבות לקרע מתמשך בינה לבין מקרטני, ששמר עד אז על קשרי-נימוסין עמה. למרות הקרע, מקרטני הגן בעוז על שמם הטוב של לנון ואונו, שנפגע קשות בעקבות ספר שערורייתי של אלברט גולדמן שיצא אז, אף שמקרטני עצמו הוצג בספר באור חיובי מאוד.
  21. ^ באלבום ניגן דיוויד גילמור מלהקת פינק פלויד, שניגן עם מקרטני במספר אלבומים.
  22. ^ ואחריו אלבום הלקט Tripping the Live Fantastic: Highlights!.
  23. ^ ראו כאן: http://www.siwikultur.de/pmc/indexb.htm.
  24. ^ ראו כאן: http://www.internetgreetings.com/art-exhibit.html.
  25. ^ ראו כאן: http://www.maccafan.net/Library/Paintings/Paintings.htm.
  26. ^ מקרטני עשה ניסיונות בתחום גם קודם לכן. האלבום Thrillington, לדוגמה, הוקלט בשנות השבעים, כגרסה אינסטרומנטלית של האלבום RAM.
  27. ^ Sanford, McCartney, עמ' 317.
  28. ^ זהו גם האלבום היחידי הנחשב חלק מהדיסקוגרפיה הרשמית של מקרטני.
  29. ^ לדוגמה: http://www.telegraph.co.uk/arts/main.jhtml?xml=/arts/2006/11/06/bmmccart06.xml.
  30. ^ האלבום זכה בפרס על קידום המכירות שלו. ראו http://www.paulmccartney.com/news.php?#1180/2008-05.
  31. ^ http://www.paulmccartney.com/news.php?#1411/2008-07
  32. ^ ראו http://www.thestar.com/entertainment/article/506466.
  33. ^ http://www.facebook.com/#!/photo.php?fbid=10151366560829586&set=a.55746449585.62921.5647744585&type=1&theater
  34. ^ Chris Salewics, McCartney, St. Martin's Press, 1966.
  35. ^ Geoff Emerick, Here, There adnd Everywhere: My Life Recording the Music of The Beatles, Gotham, 2006. לנון, כך אמריק (עמ' 99 - 100), ובניגוד לתדמיתו, היה נוח הרבה יותר לקבל שינויים ואת החלטותיו של מקרטני, ולא התנגד להותיר את העיבוד בפועל לשותפו.
  36. ^ Sanford, McCartney, עמ' 316.
  37. ^ Evolution of Rock Bass Playing; McCartney Style: home page