Deepwater Horizon
| Deepwater Horizon | |
|---|---|
אסדת הקידוח עולה באש לאחר ההתפוצצות |
|
| תיאור כללי | |
| סוג אונייה | אסדת קידוח |
| חברת ספנות | טראנסאושיין |
 |
|
| מספנה | Hyundai Heavy Industries |
| הוזמנה | דצמבר 1998 |
| תחילת הבנייה | 21 במרץ 2000 |
| הושקה | 2001 |
| הוכנסה לשירות | 23 בפברואר 2001 |
| גורלה | טבעה לאחר התפוצצות ב-22 באפריל 2010 |
| מקום טביעתה | |
| נתונים כלליים | |
| הדחק | 52,587 טון |
| תפוסה | 32,588 טון |
| אורך | 112 מטר |
| רוחב | 78 מטר |
| שוקע | 23 מטר |
| מהירות | 4 קשר |
| גודל הצוות | 146 |
| הנעה | יחידות הנעה בהספק 42 מגה-ואט |
| צורת הנעה | מנוע דיזל ומחולל חשמלי |
Deepwater Horizon הייתה אסדת קידוח במים עמוקים ביותר בעלת יצוב עוגנים ומיקום דינמי. ב-20 באפריל 2010 אירע על אסדת הקידוח פיצוץ עז בשל התפרצות באר נפט תת-מימית, בו נהרגו 11 קודחים ונפצעו 17. באסדה פרצה שריפה שלא ניתן היה לכבותה ולאחר יומיים שקעה האסדה במצולות מפרץ מקסיקו תוך שהיא גורמת לדליפת נפט מהגדולות והחמורות בהיסטוריה. ההערכות על קצב הדליפה מדברות על 35,000 עד 60,000 חביות ליום (5500 עד 9500 מטר מעוקב ליום), וכמות הנפט הגולמי שנשפכה לים כבר עברה את הכמות שנשפכה מהמכלית באסון הנפט של אקסון ואלדז.
תוכן עניינים |
תאור האסדה[עריכה]
אסדת הקידוח Deepwater Horizon היא אסדת קידוח מהדור החמישי שנבנתה על ידי חברת Hyundai Heavy Industries, חברת בת של תאגיד יונדאי, באולסן שבקוריאה הדרומית ונרכשה על ידי חברת טראנסאושיין. היא נחכרה על ידי חברת האנרגיה הבריטית BP עד ספטמבר 2013. האסדה הייתה רשומה במג'ורו שבאיי מרשל ויעודה היה לקדוח בים הפתוח, במים עמוקים מאוד, לצורך חיפושי נפט. אורך האסדה 121 מטר ורוחבה 78 מטר. נכון ל-2010 היא הייתה אחת מכ-200 אסדות קידוח המסוגלות לקדוח לעומק של יותר מ-1,700 מטר.
בספטמבר 2009 קדחו עובדי BP שעל האסדה את באר הנפט העמוקה ביותר בהיסטוריה, לעומק אנכי של 10,685 מטר.
היסטוריה[עריכה]
בניית האסדה החלה בדצמבר 1998 והיא נמסרה בפברואר 2001 לחברת טראנסאושיין ואולם כל הפעילות במפרץ מקסיקו נוהלה על ידי החברה החוכרת BP. פעילות זו כללה קידוחים בשדות הנפט התת-מימיים Atlantis, Thunder Horse, Kaskida ו-Tiber. ב-2 בספטמבר 2009 הגיע הקידוח בשדה הנפט Tiber לעומק מרבי של 10,685 מטר, מהם 1,259 מטר במים.
ב-2002 שודרגה האסדה והותקנה בה מערכת בקרה המאפשרת לשלוט בקידוח מרחוק. טכנאים ביוסטון שבטקסס מקבלים נתוני קידוח בזמן אמת מהאסדה ומעבירים הוראות תחזוקה וטיפול בתקלות.
באוקטובר 2009 האריכה חברת BP את חוזה החכירה של האסדה בשלוש שנים נוספות תמורת $544 מיליון דולרים, או כחצי מיליון דולרים ליום קידוח.
בזמן התאונה עבדה האסדה בשדה הנפט התת-ימי Mississippi Canyon Block 252, הידוע גם בשם Macondo Prospect. שדה זה נמצא כ-80 קילומטר מהחוף הדרומי-מזרחי של לואיזיאנה.
הפיצוץ ודליפת הנפט[עריכה]
 |
ערך מורחב – דליפת הנפט במפרץ מקסיקו (2010) |
התפוצצות ושריפה[עריכה]
על פי הדיווחים, פרצה האש על סיפונה של Deepwater Horizon בשעה 21:45 בערב ב-20 באפריל 2010. פקחי המשמרת דיווחו על התפוצצות עזה ופתאומית שהותירה בידם רק כחמש דקות לברוח מאז שנשמעה צפירת האזעקה. בצילומי וידאו מהאירוע נראות תמרות אש ועשן המתנשאות לגובה של עשרות מטרים. חום הלהבות היה כה רב עד שהתיך את הצבע שבדפנות סירות ההצלה שבאו לחלץ את הקודחים. מחברת טראנסאושיין, בעלת האסדה, נמסר כי העובדים היו בפעילות שגרתית ולא היה כל סממן שיכול להעיד על האסון הקרב.
לאחר שבערה למעלה מיממה, קרסה האסדה ושקעה במצולות המפרץ ב-22 באפריל 2010 בשעה 10:21. ב-30 באפריל 2010 עדיין לא נודעה סיבת ההתפוצצות בבירור, אם כי כל הסימנים מעידים על התפוצצות גז שהשתחרר במהירות.
בזמן ההתפוצצות ביצעה האסדה קידוח גישוש. העובדים סיימו את תהליך יציקת המלט לתוך שרוול הקידוח כ-20 שעות לפני הפיצוץ והבאר עמדה לקראת בדיקת שלמות כוללת של כל הרכיבים. לאחר תהליך זה אמורים היו הקודחים לסתום במלט את פי הבאר, עד לחיבורה מחדש למערכת הפקת נפט. תהליך סתימת הבאר בפקק מלט לא הסתיים. סתימה כזו מבוצעת במלט מעורב בקצף חנקני שהוא הרבה יותר מורכב לטיפול.
על פי ראיונות ותחקיר פנימי שערכה חברת BP עם הקודחים לאחר האסון, בועה גדולה של גז מתאן ברחה מן הבאר וירתה כלפי מעלה את עמוד הקידוח. הבועה התפשטה במהירות תוך שהיא שוברת כמה מחסומי בטיחות, עד שהגיעה לפני הים והתפוצצה. מנכ"ל טראנסאושיין תיאר את האירוע ככשל פתאומי וקטסטרופלי של מערכת הבטון הממגנת.
לדבריו של מנהל אחר בטראנסאושיין, הצטבר לחץ גדול מהרגיל בתוך הבאר. כאשר גבר הלחץ, הוא התפשט במהירות וניצת. הבוץ הכבד המוכנס לצינורות הקידוח כדי לסכך את המקדח, מנע תחילה את פריצת הגז, אך מנהלי הקידוח האמינו כי הקידוח הסתיים והחליטו להחליף את הבוץ במי ים. הגז שלא הצליח לחדור את הבוץ פרץ בקלות את משקל המים המועט יותר ופרץ לפני השטח.
נפגעים ומאמצי הצלה[עריכה]
חקירת התאונה[עריכה]
גילוי דליפת הנפט ועוצמתה[עריכה]
פעילות תת-מימית לסכירת הדליפה[עריכה]
אמצעים למניעת זיהום נפט וניקוי האזור[עריכה]
השלכות סביבתיות והשפעות על הדיג[עריכה]
השלכות כספיות[עריכה]
ראו גם[עריכה]
