Fall Brawl (1997)
| Fall Brawl (1997) | ||
|---|---|---|
 הפוסטר הרשמי של האירוע בכיכובם של הענק וסקוט הול | ||
| מידע | ||
| ארגון | WCW | |
| תאריך | 14 בספטמבר 1997 | |
| עיר | וינסטון סיילם, קרוליינה הצפונית | |
| אולם | לאורנס ג'ואל וטרנס ממוריאל קולוסיאום | |
| מספר צופים | 11,939 | |
| סיסמה פרסומית | The Rage In The CAGE | |
| סדרת אירועי שלם וצפה של ה-WCW | ||
| רוד ווילד | Fall Brawl (1997) |
האלווין האבוק |
| סדרת אירועי Fall Brawl | ||
| 1996 | Fall Brawl (1997) |
1998 |
(1997) Fall Brawl היה אחד מאירועי השלם וצפה של ארגון ההיאבקות האמריקאי, ה-World Championship Wrestling (WCW). האירוע נערך ב-14 בספטמבר 1997, בלאורנס ג'ואל וטרנס ממוריאל קולוסיאום שבוינסטון סיילם, קרוליינה הצפונית. האירוע היה האירוע החמישי בסדרת אירועי Fall Brawl.
שמונה קרבות התנהלו באירוע. בקרב המרכזי, nWo (באף באגוול, קווין נאש, סיקס וקונאן) ניצחו את ארבעת הפרשים (כריס בנואה, סטיב מקמייקל, ריק פלייר וקורט הניג) בקרב WarGames.
הפקה[עריכת קוד מקור | עריכה]
רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]
קרב ה-WarGames נוצר לאחר שדאסטי רודס קיבל השראה מהסרט מקס הזועם שיצא לאקרנים בשנת 1985. במקור, הקרב זוהה עם קבוצת ארבעת הפרשים (ריק פלייר, ארן אנדרסון, אוליי אנדרסון וטולי בלנשארד). קרב ה-WarGames הראשון נערך באומני קולוסיאום, שבאטלנטה, ג'ורג'יה במהלך מסע ההופעות של ארגון ה-NWA כחלק מהאירוע The Great American Bash בשנת 1987. קרב זה הפך ייחודי לאירועי Fall Brawl משנת 1993 ועד לשנת 1998.
עלילות[עריכת קוד מקור | עריכה]
האירוע כלל קרבות שנבעו מעלילות מתוסרטות מהתוכנית השבועית Monday Nitro.
אירוע[עריכת קוד מקור | עריכה]
| תפקיד: | שם: |
|---|---|
| צוות השידור | טוני שאבוני |
| בובי הינן | |
| מייק טניי | |
| לארי זביסקו | |
| מראיין | ג'ין אוקרלנד |
| כרוז | דייוויד פנזר |
| שופט | ניק פטריק |
הקרב המרכזי של הערב היה קרב WarGames, שהפגיש את קבוצת nWo (באף באגוול, קווין נאש, סיקס וקונאן) ואת ארבעת הפרשים (כריס בנואה, סטיב מקמייקל, ריק פלייר וקורט הניג). הניג נכנס אחרון לקרב עקב פציעת כתף. רגעים ספורים לאחר מכן, פציעתו של הניג התבררה כתחבולה והוא היה בכלל בצד של nWo לאורך כל הזמן ולאור זאת הוא חבר לשורת הקבוצה הנגדית. לאחר מכן, nWo אזקו את כריס בנואה וסטיב מקמייקל לכלוב ואז החלו לתקוף את ריק פלייר. קווין נאש לקח מיקרופון ושאל שוב ושוב את חברי קבוצת הפרשים אם ברצונם להיכנע. מנגד, מקמייקל סירב בכל תוקף ובנואה ירק בפניו של נאש. לבסוף, ארבעת הפרשים נכנעו לאחר שנאש איים להטיח את דלת הכלוב בראשו של פלייר. מקמייקל, שלא רצה לצפות במצבו של פלייר מחמיר, קיבל את ההחלטה להיכנע עבור קבוצתו. לאחר קבלת החלטה זו, הניג הטיח את דלת הכלוב בראשו של פלייר בכל זאת.
תוצאות[עריכת קוד מקור | עריכה]
| מס' | תוצאות | התניות | זמן |
|---|---|---|---|
| 1 | אדי גררו ניצח את כריס ג'ריקו (א) | קרב יחידים על אליפות ה-WCW במשקל בינוני[1] | 17:19 |
| 2 | האחים סטיינר (ריק סטיינר וסקוט סטיינר) (עם טד דיביאסי) ניצחו את הארלם היט (בוקר טי וסטיבי ריי) (עם מיס ג'קלין) | קרב זוגות[1] | 11:44 |
| 3 | אלכס רייט (א) ניצח את אולטימו דרגון | קרב יחידים על אליפות הטלוויזיה העולמית של WCW[1] | 18:43 |
| 4 | ג'ף ג'ארט (עם דברה) ניצח את דין מלנקו | קרב יחידים[1] | 14:53 |
| 5 | ראת' ומורטיס (עם ג'יימס ונדנברג) ניצחו את The Faces of Fear (מנג והברברי) | קרב זוגות[1] | 12:22 |
| 6 | הענק ניצח את סקוט נורטון | קרב יחידים[1] | 05:27 |
| 7 | לקס לוגר ודיאמונד דאלאס פייג' ניצחו את סקוט הול ורנדי סאבאג' (עם מיס אליזבת') | קרב ללא פסילות[1] | 10:19 |
| 8 | nWo (באף באגוול, קווין נאש, סיקס וקונאן) ניצחו את ארבעת הפרשים (כריס בנואה, סטיב מקמייקל, ריק פלייר וקורט הניג) | קרב WarGames[1] | 19:37 |
| (א) - מתייחס למתאבק/מתאבקים שהגיעו לקרב כאלוף/אלופים | |||