Paradise Lost (להקה)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Incomplete-document-purple.svg יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. שקלו ליצור כותרות לפרקים הדורשים השלמה, ולהעביר את התבנית אליהם.
Paradise Lost (להקה)
מקור הממלכה המאוחדת
שנות פעילות 1987-הווה
סוגה מטאל גותי (בראשיתה)
דום מטאל
רוק מסונטז (חלק מהאלבומים)
האתר הרשמי של הלהקה
חברים
ניק הולמס
גרגור מקנטאוש
אארון אדי
סטיב אדמונדסון
ג'ף סינגר
חברים לשעבר
לי מוריס
מתיו ארצ'ר

פארדייז לוסטאנגלית: Paradise Lost, תרגום חופשי: "גן עדן אבוד") הם להקת דום מטאל אשר הוקמה ב-1987 בהליפקס, אנגליה.

סגנון הלהקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1989 הלהקה החלה לצבור תנופה כחלוצת מטאל גותי אם כי ניגנה בעיקר דום-דת'. בשנת 1990 הוציאה הלהקה דרך הלייבל Peaceville את אלבום הבכורה, Lost Paradise, שאופיין בגראולים עמוקים ובשירים כבדים ואיטיים. למעשה, רבים מחשיבים את הלהקה כלהקת המטאל הגותי הראשונה, כאשר באלבומה השני, Gothic, נוספו קולות של שירה נשית. האלבום, נחשב לפריצת דרך מבחינת הלהקה והמטאל הגותי, ושילב בתוכו מוזיקה איטית המשרה אווירה אפלה בשילוב של שירה נשית לצד גראולינג גס, ובשילוב בין דת' מטאל לדום מטאל, תוך כדי יצירת סגנון חדש, מטאל גותי. עקב הצלחת שני האלבומים הראשונים, חתמה הלהקה בלייבל Music for Nations. בלייבל זה הלהקה הוציאה תחילה את האלבום Shades of God בשנת 1992, ואת האלבום Icon שיצא שנה אחר כך. האלבומים הללו שמרו על סגנון הדום-מטאל האגרסיבי והאיטי. האלבום Draconian Times משנת 1995 היה מעט רגוע יותר, אך גם בו כלולים אלמנטים מטאליים כבדים. אלבום זה נחשב למאסטרפיס החשוב ביותר של הלהקה, הן לדעת המבקרים, הן לדעת מעריצים רבים, והן לדעת חברי הלהקה עצמם, המקפידים לנגן שירים רבים ממנו בהופעות עד עצם היום הזה.

בשנת 1997 הוציאה הלהקה את האלבום One Second, שהצליח מאוד מבחינה מסחרית, אך אכזב מעריצים רבים, שכן הלהקה זנחה הלהקה את הגראולינג והשירה הכבדה והאיטית, והפכה מלהקת מטאל גותי ללהקת מטאל רך יחסית, עם אלמנטים אלקטרוניים. חלק אחר מהמעריצים אהב את הכיוון אליו הלכה הלהקה. הצלחת האלבום עניינה את הלייבל המצליח EMI, והלהקה עזבה את הלייבל Music for Nations. בלייבל החדש, הפונה לקהל המיינסטרים, הלהקה נאלצה לבצע פשרות מוזיקליות. כך נשמע האלבום Host משנת 1999, ששיריו התנגנו בערוצי MTV השונים. סגנון האלבום היה מאוד אלקטרוני, והשירה היתה נקיה לחלוטין, כשהגראולים נזנחו כליל. אלבום זה נחשב לשנוי במחלוקת בקרב מעריצי הלהקה. בשנת 2001 הוציאה הלהקה את האלבום Believe in Nothing שכלל את הלהיט Mouth, אך נכשל מסחרית וביקורתית. סגנון האלבום היה מעט רוקיסטי יותר מקודמו, ונטה לגראנג' בעיקר, אך עדיין רחוק מהסגנון שהביא ללהקה את הצלחתה. בשנת 2002, הוציאה הלהקה את האלבום Symbol of Life שזכה לביקורות טובות, וכלל אלמנטים אלקטרוניים ורוקיסטיים גם יחד. בשנת 2005 הוציאה הלהקה את האלבום הנושא את שמה, שהקו שלו היה מעט אפל יותר מקודמיו, והאלמנטים האלקטרוניים נעלמו כמעט כליל.

האלבום In Requiem, משנת 2007, אמנם לא החזיר את הלהקה אל ראשית דרכה מבחינה מוזיקלית, אך אופיין בקו האגרסיבי שהציגה הלהקה בתחילת דרכה, וזכה על כך הן מצד הקהל והן מצד המבקרים בביקורות טובות. האלבום Faith divides us, death unites us, משנת 2009, כבר היווה חזרה כמעט מוחלטת לתקופת המטאל הכבד, עם צליל מעודכן הרבה יותר, כמו גם האלבום Trgaic Idol משנת 2012. שלושת האלבומים הללו, שיצאו בלייבל Century Media Records, מסמנים את השינוי הסגנוני המחודש שהלהקה עברה, ואת החזרה לסגנון המטאלי וההתייצבות הסגנונית, ועדיין, כל אחד מהאלבומים שונה משמעותית מקודמו.

חברי ההרכב[עריכת קוד מקור | עריכה]

חברים לשעבר (בסדר כרונולוגי יורד)[עריכת קוד מקור | עריכה]

מתופפים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • לי מוריס
  • מתיו ארצ'ר

דיסקוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלבומים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיני-אלבומים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הופעות[עריכת קוד מקור | עריכה]

דמואים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]