גן עדן

ערך זה עוסק במקום שבו הציב אלוהים את האדם לאחר בריאתו. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו גן עדן (פירושונים).

"נפילת האדם" מאת לוקאס קראנץ, ציור מן המאה השש עשרה.

"רזי גן עדן", עבודת קרמיקה של האמנית הארמנית מרי בליאן בירושלים

אדם וחוה מגורשים מגן עדן. תחריט מאת גוסטב דורה.

גן העדן ביהדות, בנצרות ובאסלאם הוא שמו של מקום אגדי שבו חיו אדם וחוה לפני החטא הקדמון. יש המאמינים כי זה החלק בעולם הבא שאליו מגיעים הצדיקים לאחר מותם, בניגוד לגיהנום, שאליו מגיעים החוטאים.

הסיפור במקרא

גן העדן מופיע במקרא (בראשית ב') כמקום שבו הוצב האדם על ידי אלוהים לאחר בריאתו, ובו נבראה חוה מצלעו. הגן היה מקום פורה, במקום ששמו "עדן" במזרח (מקדם) ובו נטע אלהים עצים נאים וטעימים. נהר היה משקה אותו, ומתפצל אחרי כן לארבעה ראשים ומשקה את כל שאר העולם. במרכז הגן ניצבו שני עצים: עץ הדעת טוב ורע ועץ החיים. האדם צווה לעבוד בגן ולשמור אותו, וקיבל רשות לאכול מכל פירותיו מלבד מפרי עץ הדעת פן ימות.

חוה שעדיין לא נבראה בזמן הצו ושמעה אותו מהאדם מקול שני, פותתה על ידי הנחש המתואר כערום בכל חיות השדה לאכול מפריו, לאחר שטען באוזניה, כי האוכל אותו מחכים ועיניו נפקחות לדעת טוב ורע, ואכן מתואר כי חוה ראתה כי עץ הדעת הוא מרהיב עין, טעים, ומחכים ולאחר שאכלה ממנו ומשלא מתה במקום, פיתתה גם את אדם, ואכן כפי אמירתו של הנחש לאחר אכילת פרי עץ הדעת נפקחו עיניהם של אדם וחוה, נוכחו אדם וחוה שהם עירומים, ותפרו לעצמם בגד קל וחגורות מעלה תאנה.

כעונש על הפרת הציווי ואכילת פרי עץ הדעת הם גורשו מן הגן וקוללו בקללות שונות. הנחש קולל בכך שיקוצצו רגליו, ושהוא יזחל על גחונו. האדם קולל בכך שפוריותה של האדמה נפגמה והוא יאלץ לעבוד הרבה יותר קשה על מנת להתקיים וחוה קוללה בקושי הריון ולידה ובכך שהאדם ישלוט בה. מלאכים המכונים כרובים וחרב מתהפכת הושמו בשער הגן, על מנת לחסום מאדם וחוה לחזור ולאכול מעץ החיים.

מיקום הגן

מקור השם "גן עדן" הוא הגן שננטע במקום ששמו עדן. לפי הסיפור הושקה הגן על ידי נהר שהתפצל לארבעה נהרות:

	"וְנָהָר יֹצֵא מֵעֵדֶן, לְהַשְׁקוֹת אֶת-הַגָּן; וּמִשָּׁם, יִפָּרֵד, וְהָיָה, לְאַרְבָּעָה רָאשִׁים. יא שֵׁם הָאֶחָד, פִּישׁוֹן--הוּא הַסֹּבֵב, אֵת כָּל-אֶרֶץ הַחֲוִילָה, אֲשֶׁר-שָׁם, הַזָּהָב. יב וּזְהַב הָאָרֶץ הַהִוא, טוֹב; שָׁם הַבְּדֹלַח, וְאֶבֶן הַשֹּׁהַם. יג וְשֵׁם-הַנָּהָר הַשֵּׁנִי, גִּיחוֹן--הוּא הַסּוֹבֵב, אֵת כָּל-אֶרֶץ כּוּשׁ. יד וְשֵׁם הַנָּהָר הַשְּׁלִישִׁי חִדֶּקֶל, הוּא הַהֹלֵךְ קִדְמַת אַשּׁוּר; וְהַנָּהָר הָרְבִיעִי, הוּא פְרָת.
– בראשית, ב'

בעוד שהפרת והחידקל הם נהרות שמיקומם ידוע כיום, ושמתמזגים לנהר אחד בעיראק, אין הסכמה על זהותם של הגיחון והפישון. לגבי הגיחון, יש טענה כי זהו הנילוס הכחול, הזורם באתיופיה, היא כוש, אך קיימות סברות אחרות המזהות את אזור הנהר עם העיר השומרית קיש, שנמצאת במסופוטמיה (עיראק של ימינו).

גם מיקום הפישון שנוי במחלוקת: יוסף בן מתתיהו זיהה אותו עם הגנגס שבהודו, אולם חוקרים מאוחרים נטו לזהותו עם נהרות באזור מסופוטמיה הצפונית (עיראק, איראן וטורקיה של ימינו), ובהם ספיד (Sefid) ואראס (Aras).

תאוריה נוספת המקובלת מאוד כיום, היא שהפישון והגיחון הם שני נהרות שהתייבשו עם השנים והתגלו לא מזמן ונפגשו יחד עם הפרת והחידקל במקום שבו נמצא היום המפרץ הפרסי, מקום שידוע שהיה פורה מאוד עד לפני כמה אלפי שנים.

אגדות מקבילות בתרבויות עתיקות

האגדה המסופוטמית [1] על האלים נִינְחוֹרְסַג ואֶנְכִּי (אנכידו) מספרת על זוג אלים החיים בדילמן (כנראה בחריין של ימינו), מקום בעל שפע מים וצמחיה בו יש יחסי רעות וקרבה בין בני האדם לשאר בעלי החיים. גם בסיפור זה מופיעים המוטיבים של גן ושל פרי[2]

בעלילות גילגמש מופיע מוטיב צמח החיים. מסופר כי בתחתית הים ישנו צמח החיים היכול לרפא את אנכידו. גילגמש צלל לקרקעית הים והשיג את הצמח. בחזרתו לארץ, כאשר התרחץ גילגמש במעיין השאיר את הצמח ללא השגחה. נחש הבחין בו ונטל אותו לעצמו.

מושג מקביל ניתן למצוא בתרבויות נוספות, בהן: יארו שנשלט על ידי אוזיריס בתרבות המצרית, שדות אליסיום היווניים, "שדות הציד הנצחיים" בצפון אמריקה ו-Tlalocan בדרומה, Mag Mell אצל האירים, Land of the Ever-Young שמצא אזכור בפיטר פן, אבלון הקלטי, ואלהלה הנורדי.

גן עדן כגמול לצדיקים

על בסיס סיפור זה התפתחו מסורות שונות בדתות המונותיאסטיות. כאמור, גן העדן נחשב בדרך כלל כמקום שאליו מגיעים הצדיקים לאחר מותם, והוא המקום שבו הם מקבלים את גמולם. גמול זה מתואר במקורות שונים באופנים שונים בהתאם לתפיסות השונות של המחברים. בנצרות וביהדות מודגשים תענוגות רוחניים, ואילו באסלאם מודגשים תענוגות גשמיים כמו מזון ואפילו מין. בדרך כלל מתואר כי נשמות הצדיקים שוכנות במקום זה, ולעתים מתוארים גם המלאכים, או לפחות חלקם, כשוכנים במקום זה.

גן עדן כמקום ארצי

ישנן מסורות לפיהן גן העדן הוא מקום ארצי שמצוי אי שם במזרח (בדרך כלל), שכיום לא ניתן להגיע אליו, אולם גם סביבותיו הן פוריות עד היום. בחלק מהמסורות האלה גן העדן נקשר במסורות אודות ארצות אגדתיות אחרות כמו קוקניה או ארצו של פרסטר ג'ון. לאורך ימי הביניים היו נסיונות רבים לזהות את מיקומו של גן העדן הארצי ולהגיע אליו, וישנם אפילו אנשים שטענו שראו אותו. חשוב לציין שהמסורות אודות גן העדן הארצי אינן סותרות בהכרח את המסורות אודות גן העדן השמימי, ולעתים מתוארים גם קשרי מעבר בין שני המקומות.

מסורות אחרות טוענות שסיפור גן העדן אינו אלא אלגוריה או משל למצב של תום ושל אושר ושלמות, שהאדם איבד בשל נטיתו לחטא, שמפורש בדרך כלל כחטא של גאווה. לחטא הקדמון ולמצב השלמות של האדם בגן העדן נודעה חשיבות רבה במסורת הנוצרית במיוחד, ויצירות אומנות וספרות רבות הוקדשו לו.

ראו גם

• הגירוש מגן עדן (ציור)
• אדם וחווה (יצירה)

לקריאה נוספת

• לאה מזור, "הקשר הדו-כיווני בין גן העדן והמקדש", שנתון לחקר המקרא והמזרח הקדום יג (תשסב 2002), עמ' 42-5.
• רחל אליאור (עורכת), גן בעדן מקדם: מסורות גן עדן בישראל ובעמים, סכוליון והוצאת מאגנס, 2010.
• טוני לביא, מלכודת הדבש והעוקץ בקבלה - אלוהים, אדם ונחש, זמורה ביתן 2011.

קישורים חיצוניים

• 22 מאמרים על פרשת גן עדן
• האם תיאור גן עדן מתבסס על מציאות ממשית ?
• יאיר זקוביץ; אביגדור שנאן, מה צורה הייתה לנחש בגן עדן?, אתר מקראנט
• יהודה בלו, המיתוסים המשוקעים בסיפור גן עדן, באתר "רשימות מן התיבה הלבנה", 7 במרץ 2007
• דניאל שרשבסקי, היציאה מגן עדן: גירוש או שילוח?, מדור 'קריאות מדרשיות' באתר פשיטא
• סטיבן הוקינג: אין גן עדן – זה סיפורי פיות, NRG מעריב, 16.5.11