STS-134

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
STS-134
טלאי משימה
סמל המשימה
נתוני משימה
מעבורת אנדוור
כן שיגור ‎39A
שיגור 16 במאי 2011
משך המשימה 14 ימים
גובה מסלול 226 ק"מ
נטיית מסלול 51.6 מעלות
תמונת הצוות
יושב במרכז: מארק קלי. מאחור, מימין לשמאל: רוברטו ויטורי, אנדרו פוסטל, גרג צ'מיטוף, מייקל פינק, גרגורי ג'ונסון
יושב במרכז: מארק קלי. מאחור, מימין לשמאל: רוברטו ויטורי, אנדרו פוסטל, גרג צ'מיטוף, מייקל פינק, גרגורי ג'ונסון
משימות קשורות
משימה קודמת משימה הבאה
STS-133
STS-135

STS-134, היא המשימה הלפני-אחרונה בתוכנית מעבורות החלל של נאס"א, ששוגרה ב-16 במאי 2011. משימה זו נוספה בעקבות חוק ההרשאה של נאס"א 2008, שנחקק על ידי הקונגרס האמריקאי כדי להשלים את בניית תחנת החלל הבינלאומית.

זוהי המשימה ה־25 והאחרונה של מעבורת החלל אנדוור.

הצוות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מפקד: מארק קלי
    • מפקד מחליף: פרדריק וו. סטרקואו
  • טייס: גרגורי ה' ג'ונסון
  • מומחה משימה: מייקל פינק
  • מומחה משימה: גרג צ'מיטוף
  • מומחה משימה: אנדרו פוסטל
  • מומחה משימה: רוברטו ויטורי (סוכנות החלל האירופית, איטליה)

ב-8 בינואר 2011, נפגעה אשתו של מפקד המשימה, הסנאטורית גבריאל גיפורדס על ידי מתנקש. ב-13 בינואר, הכריזה נאס"א על מפקד מחליף למשימה, פרדריק וו. סטרקואו, למקרה שמארק קלי לא יוכל להמריא בעקבות מצבה של אשתו.‏[1]

המשימה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המשימה יועדה להביא אל תחנת החלל הבינלאומית את המנשא הלוגיסטי EXPRESS 3, וספקטרומטר אלפא-מגנטי שעלותו 1.5 מיליארד דולר. שיגור ספקטרומטר זה, שמשקלו 7 טון, כמעט בוטל לאחר אסון מעבורת החלל קולומביה, אך בהחלטה מיוחדת של הקונגרס נוספה משימה זו כדי לשגרו בכל זאת. הספקטרומטר מיועד לזהות ולמדוד קרינה קוסמית, ולשפר את הבנתנו על המפץ הגדול.

משימה זו יועדה להיות המשימה האחרונה בתוכנית מעבורות החלל, אך הוקדמה, ותוכננה להיות משוגרת ביולי 2010, לפני STS-133. עקב תוכניתו של נשיא ארצות הברית, ברק אובמה, להאריך את חיי תחנת החלל הבינלאומית עד 2020, הוחלט לבצע שינויים תכנוניים בספקטרומטר, שיאפשרו לו לפעול מספר שנים נוסף. הספקטרומטר מכיל מגנט מוליך על שבמקור קורר באמצעות הליום נוזלי. ההנחה הייתה שההליום היה מתנדף בערך באותו זמן שבו הייתה התחנה יוצאת משירות. עם הארכת חיי התחנה, הוחלט להחליף את המגנט במגנט קבוע, שאינו דורש קירור (אך חלש יותר), שיאפשר זמן פעולה ארוך יותר. מגנט זה כבר טס בעבר לחלל, במשימה STS-91. שינויים אלה חייבו את דחיית המשימה שוב, עד לביצועם, והיא חזרה להיות המשימה האחרונה של המעבורות. השינויים במבנה הספקטרומטר גרמו לדחיית השיגור אל תחילת שנת 2011, למרות שוועדת החקירה של אסון הקולומביה המליצה להוציא את צי מעבורות החלל משירות עד 2010 (או לחלופין, לשפץ אותן באופן יסודי, חלופה עליה נאס"א ויתרה).

משימה זו נשאה שני ניסויים ישראליים, שמבוצעים על ידי מכון פישר בשיתוף אוניברסיטת תל אביב. הניסויים חוזרים על הניסויים ששוגרו במשימה STS-107, אשר התרסקה בעת חזרתה לכדור הארץ (אסון מעבורת החלל קולומביה). ניסוי אחד עוסק באיבוד מסת עצם בתנאי חוסר משקל, והדרכים להתמודד עם בעיה זו, והשני כולל חיידקים פרו-ביוטיים ותמיסה מועשרת בוויטמין D כדרך להתמודד עם בעיות במערכת החיסון במשימות חלל ארוכות טווח.‏[2]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]