STS-107

STS-107
טלאי משימה
נתוני משימה
מעבורת	קולומביה
כן שיגור	‎39-A
שיגור	16 בינואר 2003 15:39:00 UTC
נחיתה	המעבורת התפרקה במהלך כניסתה לאטמוספירת כדור הארץ ב-1 בפברואר 2003, ב ~13:59:32 UTC
משך המשימה	15 ימים ו-22 שעות
מספר הקפות	255
גובה מסלול	166 מיילים ימיים (307.432 קילומטרים)
נטיית מסלול	39.0 מעלות
אורך מסע	10.6 מיליון קילומטרים (6.59 מיליון מיילים)
תמונת הצוות
מאחור (מימין לשמאל): רמון, אנדרסון, קלארק, בראון מלפנים (מימין לשמאל): מק'קול, צ'אולה, האסבנד
משימות קשורות
משימה קודמת משימה הבאה STS-113 STS-114

STS-107 הייתה המשימה ה־113 של מעבורות החלל של נאס"א שהתבצעה באמצעות המעבורת קולומביה, בשיגור ב-16 בינואר 2003. המשימה הסתיימה באסון כשהצוות שכלל שבעה חברים נהרג ב-1 בפברואר 2003 במהלך הכניסה מחדש אל אטמוספירת כדור הארץ. הסיבה לתאונה הייתה חתיכת קצף אטימה שנשברה במהלך השיגור ופגעה ברעפי ההגנה מחום בכנף השמאלית של המעבורת. במהלך הכניסה מחדש הכנף הפגועה התחממה אט-אט ולבסוף התפרקה, דבר אשר גרר פירוק מוחלט של המעבורת.

משימת ה-STS-107

המשימה כללה עבודות מחקר מתחומי המיקרוכבידה ומדעי כדור הארץ בסדרי-גודל עולמיים במשך 16 הימים בהם שהתה המעבורת בחלל.

אחת מהמשימות, וידאו שהוסרט למטרת חקירת אבק אטמוספירי, ייתכן כי גילתה תופעה אטמוספירית חדשה המכונה TIGER (ראשי תיבות של Transient Ionospheric Glow Emission in Red).

על המעבורת היה ציורו של פטר גינז המתאר את המראות אשר היה רואה אילו היה מביט מהירח אל כדור הארץ. פטר היה בן 14 כשצייר את הציור ונספה בשואה במחנה הריכוז טרזין.

צוות

• ריק האסבנד (2), מפקד המשימה
• ויליאם מק'קול (1), טייס
• דייוויד בראון (1), מומחה משימתי
• קלפנה צ'אולה (2), מומחית משימתית
• מייקל אנדרסון (2), מפקד מטען ייעודי
• לאורל קלארק (1), מומחית משימתית
• אילן רמון (1), מומחה מטען ייעודי

( ) - מציין את מספר טיסות החלל בהן השתתף כל איש צוות.

נתוני משימה

• מסה:
  • החללית בשיגור: 119,615 ק"ג
  • החללית בנחיתה: 105,593 ק"ג
  • משא: 14,553 ק"ג
• פריגיאה: 270 ק"מ
• אפגיאה: 285 ק"מ
• נטיית מסלול: 39.0°
• מחזור: 90.1 דקות

עברם של אנשי הצוות לנושא חלל ותעופה

• ריק ד. האסבנד, מפקד המשימה - קולונל בחיל האוויר האמריקני ומהנדס מכונות, אשר הטיס את משימה STS-96 במשך העגינה הראשונית עם תחנת החלל הבינלאומית. להאסבנד היה ותק של למעלה מ-3,800 שעות טיסה ביותר מ-40 כלי טיס שונים ואף שירת כמדריך טיסה וטייס ניסוי. הוא התייצב במרכז החלל ג'ונסון ביוסטון, טקסס במרץ 1995.
• ויליאם ק. מק'קול, טייס - מפקד בצי האמריקני. ב-1986, מק'קול החל בקריירת הטיסה שלו בצי. הוא טס ב-24 כלי טיס שונים ויותר מ-400 נחיתות נושאת מטוסים. הוא נעשה טייס ניסוי ב-1992. שירת על שתי נושאות מטוסים ובעל יותר מ-2,800 שעות טיסה. מק'קול התמודד לתפקיד אסטרונאוט והתייצב במרכז החלל ג'ונסון ב-1996.
• דייוויד מ. בראון, מומחה משימתי - קפטן בצי האמריקני ומוכשר כטייס ורופא מוטס. בראון עבד על מספר ניסויים מדעיים. ב-1988, הפך בראון לרופא המוטס היחיד שנבחר לקורס טייס במשך 10 שנים. הוא השלים את הכשרתו והוסמך כטייס-צי ב-1990, מדורג ראשון במחזורו. צבר למעלה מ-1,700 שעות טיסה בכלי טיס לביצועים גבוהים במהלך שרותו בצי. ב-1996 כשרונותיו הובילוהו לנאס"א שם נבחר כמועמד לאסטרונאוט.

צוות ה-STS-107 נערכים לצילום המסורתי של צילום "תוך-טיסה" קבוצתי ביחידת המגורים במעבורת קולומביה. מקור התמונה בתשליל אשר נמצא על ידי מחפשים בהריסות הקולומביה לאחר האסון.

• קלפנה צ'אולה, מומחית משימתית - דרכה להיות אסטרונאוטית החל בקרנל, הודו. צ'אולה היגרה לארצות-הברית כדי ללכת למכללה (אוניברסיטת טקסס ואוניברסיטת קולורדו) וקיבלה אזרחות אמריקאית. היא הייתה מהנדסת חלל בהשכלתה. טיסתה הראשונה הייתה במשימת STS-87, טיסת ניסוי המיקרוכבידה הרביעית של ארצות-הברית, במעבורת החלל קולומביה החל מה-19 בנובמבר 1997. היא הייתה מומחית משימתית ותיפעלה את הזרוע הרובוטית של המעבורת. היא חזרה לחלל ב-16 בינואר 2003, על גבי הקולומביה. שירתה כמומחית משימתית ומהנדסת טיסה במשך 16 ימי המחקר. נאס"א בחרה בה לתפקיד אסטרונאוטית בדצמבר 1994 והיא התייצבה במרכז החלל ג'ונסון במרץ 1995.
• מייקל פ. אנדרסון, מפקד מטען ייעודי - לוטננט קולונל ופיזיקאי שהיה אחראי על המבצעים המדעיים. אנדרסון קיבל תואר שני בפיזיקה ב-1990 מאת אוניברסיטת קרייטון באומהה. אנדרסון הטיס מספר כלי טיס (ביניהם KC-135 ו-T-38A) וצבר יותר מ-3,000 שעות טיסה. הוא גם תיפקד כמדריך טיסה בסוף שנת 1994, כשנאס"א בחרה בו כמועמד לאסטרונאוט. טיסתו הראשונה לחלל התרחשה ב-1998 כשהוא טס כמומחה משימתי על מעבורת החלל אנדוור במשימה STS-89
• לאורל ב. קלארק, מומחית משימתית - מפקדת בצי של ארצות-הברית ורופאה מוטסת. דרכה להיות אסטרונאוטית נסללה על ידי חברותה בצי האמריקני. במשך שירותה בצי, קלארק הפכה לרופאה תת-ימית. כשהוצבה בסקוטלנד, היא חברה לצוללנים וביצעה מספר חילוצים ימיים מצוללות של ארצות-הברית. מאוחר יותר, הוסמכה לרופאה מוטסת. קלארק עבדה על מספר ניסויים ביולוגיים.
• אילן רמון, מומחה מטען ייעודי - אלוף משנה בחיל האוויר הישראלי והאסטרונאוט הישראלי הראשון. לחם במלחמת יום הכיפורים ב-1973 וסיים את הסמכתו כטייס קרב בבית הספר לטיסה ב-1974. ב-1981 לקח חלק במבצע אופרה להשמדת הכור הגרעיני בעיראק. במשך תשע השנים הבאות, צבר נסיון טיסה ב-A-4,‏ F-16 והמיראז' 3, בכלל זה גם התלמד בבסיס חיל האוויר היל ביוטה. לאחר מכן למד באוניברסיטת תל אביב (1983-1987), שם קיבל את התואר הראשון שלו באלקטרוניקה והנדסת מחשבים. הוא חזר אחר כך לטיס בחיל האוויר. רמון צבר יותר מ-4,000 שעות טיסה בכלי טיס של החיל. ב-1997 נבחר לתפקיד האסטרונאוט והתייצב במרכז החלל ג'ונסון ב-1998.

טלאי המשימה

רגע השיגור של המעבורת קולומביה מכן השיגור 39A בקייפ קנברל

האלמנט המרכזי בטלאי הוא סימן המיקרוכבידה, "µg", המשתלב עם קרני סמל האסטרונאוטים. המספר 39 מציין את זווית נטיית החללית כלפי אופק כדור הארץ. הזריחה מסמלת את הניסויים הרבים אשר מציינים עידן חדש לחקר המיקרוכבידה בתחנת החלל הבינלאומית ומעבר לה. רוחב היריעה של המחקר המדעי וחקר החלל מומחש על ידי ציורי כדור הארץ והכוכבים. קבוצת הכוכבים יונה (Columba) נבחרה לציין שלום עולמי ואת מעבורת החלל קולומביה. שבעת הכוכבים מציינים גם את חברי צוות המשימה ולכבודם של האסטרונאוטים אשר סללו את הדרך למחקר בחלל. שישה מהכוכבים הם בעלי 5 קודקודים והאחרון הוא בעל שישה בדומה למגן דוד, המסמל את תרומתה של סוכנות החלל הישראלית למשימה.

דגל ישראל נמצא בצירוף לשמו של אילן רמון, הישראלי הראשון בחלל.

ההתרסקות במהלך החזרה לארץ

ערך מורחב – אסון הקולומביה

המעבורת התפרקה במהלך חזרתה לאטמוספירת כדור הארץ ב-1 בפברואר 2003, 16 דקות לפני מועד נחיתתה המתוכנן. באסון נהרגו כל שבעת אנשי צוותה. ועדת חקירה שהוקמה בעקבות התאונה קבעה כי פיסת קצף בידוד שנפרדה בעת השיגור מהצד השמאלי של הדו-רגל, המחבר את מכל הדלק החיצוני למעבורת, ופגעה בכנף המעבורת, הייתה הגורם הישיר לאסון. עם זאת קבעה הוועדה כי שלל כשלים ארגוניים בנאס"א בכלל ובתוכנית מעבורות החלל בפרט אפשרו את התרחשות התאונה. בעקבות האסון קורקעו כל מעבורות החלל של נאס"א למשך כשנתיים וחצי עד לטיסת STS-114 של מעבורת החלל דיסקברי ב-26 ביולי 2005.

ראו גם

• מעבורת חלל
• מדעי החלל
• אילן רמון
• משימות מעבורות החלל

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: STS-107

• סיקור המבצע (עד לאסון), באתר הידען
• המעבורת קולומביה וצוותה באתר נאס"א
• זיכרון לצוות המעבורת באתר נאס"א
• עמוד המחקר למשימה STS-107 באתר נאס"א
• דיווח המשימה באתר נאס"א
• דיווחים מדעיים מהמשימה באתר נאס"א
• קובץ מידע לאנשי תקשורת
• מאמר באתר נאס"א המפרט את הניסויים ששרדו את ההתרסקות
• מאמר מקיף על האסטרונאוטית קלארק