תחנת החלל הבינלאומית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
תחנת החלל הבינלאומית
STS-134 International Space Station after undocking.jpg
תחנת החלל הבינלאומית כפי שצולמה על ידי מעבורת החלל אנדוור במהלך משימת STS-134
Flag of the United States.svg Flag of the United Kingdom.svg Flag of France.svg Flag of Denmark.svg Flag of Spain.svg Flag of Italy.svg Flag of the Netherlands.svg Flag of Sweden.svg Flag of Canada.svg Flag of Germany.svg Civil Ensign of Switzerland.svg Flag of Belgium (civil).svg Flag of Brazil.svg Flag of Japan.svg Flag of Norway.svg Flag of Russia.svg

ISS insignia.svg

מידע סטטיסטי
זיהוי NSSDC 1998-067A
אות קריאה אלפא
צוות 6 (משלחת 35)
שיגור 1998 - 2016
מסה כ-450,000 ק"ג
אורך 51 מטר
רוחב 109 מטר
גובה 20 מטר
נפח (מדוחס) 837 מטרים מעוקבים
לחץ אטמוספירי 101.3 פסקל
פריגיאה 376 ק"מ (מפני הים)
אפוגיאה 398 ק"מ (מפני הים)
נטיית מסלול 51.6°
מהירות ממוצעת 27,743.8 קמ"ש
זמן הקפה 91 דקות
ימים במסלול

5824 (נכון להיום)

מתוכם מאוישים

5111 (נכון להיום)

מספר הקפות 91417 (נכון להיום)
דעיכה מסלולית 2 ק"מ/חודש
תרשים
ISS configuration 2011-05 en.svg

תחנת החלל הבינלאומית (International Space Station ובקיצור ISS) היא לוויין מלאכותי מאויש המקיף את כדור הארץ במסלול לווייני נמוך ומשמש כתחנת מחקר. תחנת החלל נמצאת בגובה ממוצע של 400 ק"מ וממומנת על ידי חמש סוכניות חלל שונות: נאס"א, סוכנות החלל הפדרלית של רוסיה, הסוכנות היפנית לחקר החלל, סוכנות החלל הקנדית וסוכנות החלל האירופית.

בניית תחנת החלל החלה בנובמבר 1998 עם הצבת היחידה הראשונה, זאריה (Zarya) ותאריך השלמתה המשוער הוא אפריל 2014. התחנה צפויה לפעול לכל הפחות עד שנת 2020 ולכל היותר עד 2028‏[1][2]. ניתן לראות את התחנה מכדור הארץ בעין בלתי מזוינת.

התחנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תחנת החלל הבינלאומית היא איחוד של מספר תחנות חלל שתוכננו כמיזמים נפרדים בידי מספר סוכנויות חלל, ובהן: "פרידום" האמריקאית, "מיר-2" הרוסית, "קולומבוס" האירופאית ו"קיבו" היפנית.‏[3][4] שורשי המיזם נעוצים בתוכנית מיר ומעבורות החלל בשנת 1994[5], והמיזם עצמו החל עם שיגור היחידה הראשונה ב-1998 על גבי הטיל הרוסי "פרוטון",‏[3] ונמשך עם שיגור והרכבת חלקים נוספים כמו: יחידות מדוחסות אוויר ותומכות חיצוניות כחלק ממטען מעבורות החלל, טילי פרוטון ומשגרי סויוז רוסיים.‏[4] נכון לפברואר 2011, התחנה מורכבת מ-15 יחידות מדוחסות אוויר, אספקת הכוח לתחנה מתבצעת על ידי 16 לוחות סולריים המותקנים על התומכות החיצוניות ועוד 4 לוחות קטנים יותר המותקנים על היחידות הרוסיות.‏[6] התחנה נמצאת במסלול שבין 278 ק"מ עד 460 ק"מ, במהירות ממוצעת של 27,743.8 קמ"ש ומשלימה 15.7 הקפות סביב כדור הארץ ביממה[7].

תפעול תחנת החלל הבינלאומית נעשה על ידי חמש סוכנויות החלל‏[8][9] בו-זמנית באמצעות מרכזי שליטה ובקרה הנמצאים בכדור הארץ. הבעלות וזכויות השימוש בתחנה נקבעו בשורה של הסכמים וחוזים[10] הנותנים לסוכנות החלל הפדרלית של רוסיה בעלות מלאה על היחידות שלה,‏[11] בעוד שאר התחנה נמצאת בבעלות משותפת של ארבע הסוכנויות האחרות‏[12]. עלות התחנה כולה מוערכת בכ-100 מיליארד אירו[13] והיא נחשבת למבנה היקר ביותר שנוצר אי פעם‏[14]. התחנה מקבלת שירות באמצעות חלליות סויוז, חלליות פרוגרס, מעבורות החלל, חלליות ATV ו-H-II Transfer Vehicle‏‏[9] ומבקרים בה אסטרונאוטים וקוסמונאוטים מ-15 אומות שונות.‏[15]

התחנה מאוישת כיום בצוותים ומשלחות של אסטרונאוטים וקוסמונאוטים המונים בסך הכול 6 אנשים ומחזיקה בשיא הנוכחות האנושית הרציפה הארוכה ביותר בחלל, עם פעילות אנושית רציפה מה-31 באוקטובר 2000‏.‏[16]

משימות התחנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תחנת החלל הבינלאומית ראויה למגורי אדם. התחנה מציעה תנאים טובים יותר לשהייה ממושכת בחלל יחסית למעבורות החלל, ולכן מאפשרת את ניהולם של ניסויים מדעיים ממושכים ומשמשת כמעבדת מחקר. צוותי התחנה מנהלים מחקרים בתחומי המדע השונים כגון: ביולוגיה, כימיה, רפואה, פיזיולוגיה ופיזיקה, כמו כן מתקיימות בה תצפיות אסטרונומיות ומטאורולוגיות[17][18][19]. בנוסף, התחנה מספקת סביבה ייחודית לניסויים במערכות חלל הנדרשות לטיסות לירח ולמסעות ארוכים כמו מסע למאדים.‏[20][15][21] הנוכחות הקבועה של הצוות בתחנה משפרת את היכולת לנטר, לתקן ולהחליף ניסויים ומרכיבים בניסויים בתחנה. למדענים על כדור הארץ יש גישה מהירה למידע שנצבר בידי צוותי התחנה והם יכולים לשנות, להתאים מחדש ולשלוח ניסויים חדשים. איוש התחנה מאפשר יתרון משמעותי בביצוע ניסויים ביחס לניסויים הנערכים בחלליות לא מאוישות.‏[21]

הצוותים נשלחים למספר חודשי שהות בתחנה במהלכם הם עורכים ניסויים מדעיים מדי יום (כ- 160 שעות שבועיות מוקדשות לניסויים אלו).‏[17][22] כך לדוגמה, בסיכום המשלחת ה-15 ששהתה בתחנה, בוצעו 138 ניסויים מדעיים שונים.‏[23] ממצאים ותגליות מדעיות של התחנה מפורסמים מדי חודש.‏[20]

כמו כן התחנה מאפשרת ביצוע ניסויים במערכות קיום חיים במערכות תחזוקה - מערכות הנדרשות למסעות ממושכים בחלל. ניסויים אלה מאפשרים שיפור והגדלת היכולות של חלליות העתיד.‏[20]

חלק ממשימות הצוותים מיועדות למטרות חינוך ושיתוף פעולה בינלאומי. הצוות נותן הזדמנויות לסטודנטים בכדור הארץ לבנות ניסויים ולבצעם בתחנת החלל, ובכך התחנה מעודדת שיתוף פעולה בחלל בקרב אומות שונות.‏[9][24]

מחקר מדעי[עריכת קוד מקור | עריכה]

מפקד המשלחת ה-8 לתחנת החלל, מייקל פאוול, בזמן בדיקת Microgravity Science Glovebox.

תחנת החלל הבינלאומית תומכת בצורך לעריכת ניסויים שבהם נדרש אחד או יותר מהתנאים הקיצוניים השרויים בה. התחומים המדעיים העיקריים הם השפעות חוסר המשקל בטווח הארוך, רפואה בחלל, מדעי החיים, מדעים פיזיקליים, אסטרונומיה ומטאורולוגיה.‏[17][18][19] חוק ההרשאה של נאס"א 2005, יעד את החלקים האמריקאים בתחנה למעבדה רב לאומית במטרה להרחיב את השימוש בתחנת החלל לסוכנויות חלל נוספות ולמגזר הפרטי‏[25].

1. השפעת הכבידה על גוף האדם - המחקר המתמשך בתחנה מרחיב את הידע ההולך ונצבר אודות השפעתה של חוסר הכבידה בטווח הארוך על גוף האדם. הנושאים הנבדקים במחקרים אלה הם: דלדול שריר, דלדול עצם והשפעתה על גמישות חלקי הגוף השונים. המידע ישמש לקבוע אם מסעות ארוכים והתיישבות האדם בחלל אפשריים. נכון לשנת 2006, הידע שנצבר על דלדול השריר והעצם מצביע על סיכון משמעותי של שבירה ומוגבלות ביכולת התנועה של אסטרונאוטים שישרדו מסע ארוך בחלל ויחזרו לכוח כבידה של כוכב לכת כלשהו (כמו מסע בן שישה חודשים הנדרש כדי להגיע למאדים).‏[26][27] בנוסף, מתקיימים שלל ניסויים רפואיים בתחנה כשהבולט ביניהם הוא "אבחון אולטראסאונד מתקדם במיקרו כבידה" ובו כל הצוות, ללא יוצא מן הכלל, מבצע סריקות אולטראסאונד בהדרכת מומחים בכדור הארץ. המחקר לוקח בחשבון את הדיאגנוזה והטיפול הרפואי בחלל. בדרך כלל, אין פיזיולוג בתחנה מה שהופך את הדיאגנוזה למורכבת הרבה יותר‏[28][29][30].

2. השפעת הכבידה על צמחים ובעלי חיים - מחקרים הנערכים בתחנה מודדים את השפעת חוסר הכבידה על התפתחות, גדילה ותהליכים פנימיים של צמחים ובעלי חיים. בהמשך למידע שהתקבל, נאס"א תמשיך את מחקריה בנושא זה בתלת מימד של גדילה והתפתחות רקמות אנושיות וגבישי חלבונים.‏[18]

3. פיזיקה של נוזלים - מחקר בנושא פיזיקה של נוזלים מאפשר לחוקרים לבנות מודל בצורה טובה יותר של התנהגות הנוזלים מפני שנוזלים יכולים להתערבב בצורה טובה יותר בתנאים של חוסר משקל, ואף קיימים נוזלים שלא מתערבבים בכדור הארץ אך בתחנת החלל כן. בנוסף, בחינת התגובות והתהליכים שנוצרים באיטיות עקב מיקרו-כבידה והטמפרטורות השרויות בחלל, מקנים לחוקרים הבנה עמוקה יותר של מוליכות על.‏[18]

4. הנדסת חומרים- מחקר זה הוא אחד החשובים בתחנה מפני שהוא מאפשר שיפורים בטכניקות שמשתמשים בהם בכדור הארץ‏[31]. עוד תחומי מחקר ועניין הם השפעות המיקרו כבידה על תהליכי בעירה, הגדלת יעילות השריפה ושליטה בכמות הפליטות והמזהמים. ממצאים אלו משפרים את המידע על הפקת אנרגיה, ומגדילים את התועלת הסביבתית והכלכלית. תוכניות עתידיות של החוקרים הן לחקור אירוסילים, שכבת האוזון, אדי מים ותחמוצות הנמצאות באטמוספירת כדור הארץ וכמו כן, קרינה קוסמית, אבק קוסמי, אנטי חומר והחומר האפל ביקום.‏[18]

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – תוכנית מיר ומעבורות החלל
תחנת החלל הרוסית מיר.

ברית המועצות הייתה הראשונה לשגר לחלל תחנה מאוישת - סאליוט 1 בשנת 1971. תחנות נוספות מסדרת סאליוט היו גדולות ומתוחכמות יותר, והשיא היה בשנת 1986, כששוגרה לחלל "מיר". תחנה זו הייתה התחנה הקבועה הראשונה בחלל, וכללה שבע יחידות נפרדות שמשקלן הכולל למעלה מ-90 טונות. לכשתושלם צפויה התחנה הבינלאומית להיות גדולה פי חמישה ממיר.

תחנת החלל האמריקאית הראשונה, סקיילאב, שוגרה בשנת 1973. התחנה הייתה בשימוש רק תשעה חודשים, שבמהלכם שהו בה צוותים לתקופות שונות, של עד 84 ימים. בשנת 1984 העלה הנשיא ארצות הברית רונלד רייגן, לראשונה, את ההצעה לבנות תחנה בינלאומית שארצות הברית תעמוד בראשה. שם התחנה היה אמור להיות "פרידום" (Freedom, "חירות").

תכנון התחנה נבע מהצורך של האמריקאים לתת מענה לתחנת החלל סאליוט ותחנת החלל מיר הסובייטיות.

תוכנית תחנת החלל פרידום בוטלה עם נפילת ברית המועצות וסיום המלחמה הקרה. סיום המירוץ לחלל עודד את ארצות הברית לחבור עם סוכנויות חלל אחרות בעולם בתחילת שנות ה-90, ולהוציא את הפרויקט לפועל.

הפרויקט לראשונה בשנת 1993 ונקרא "תחנת החלל אלפא" (Space Station Alpha). התחנה תוכננה כדי לענות על שלל הדרישות של כל סוכנויות החלל המשתתפות בפרויקט.

בניית התחנה סבלה מעיכובים רבים, טכניים ותקציביים כאחד. התקציב עודכן מספר פעמים באופן משמעותי וגרר אחריו שינויים רבים בתכנון התחנה כולה. עלות בניית התחנה עד כה עולה באופן משמעותי על התחזיות המוקדמות. סוכנות החלל האירופאית העריכה שהפרויקט, מתחילת התכנון בשנות השמונים עד סיום הבנייה בשנת 2011 יעלה כ-100 מיליארד אירו.

בניית תחנת החלל[עריכת קוד מקור | עריכה]

האסטרונאוט רון גארן במהלך הליכת חלל במשימת STS-124.

הרכבת תחנת החלל הבינלאומית החלה ב-20 בנובמבר 1998.‏[32] הרכבת מרבית חלקי התחנה בוצעה על ידי אסטרונאוטים במשך יותר מ-973 שעות של פעילות חוץ רכבית (כ-155 הליכות חלל). 127 מהליכות חלל אלו יצאו מתוך תחנת החלל עצמה ושאר 28 הליכות חלל יצאו מסיפונן של מעבורות החלל.‏[33]

הרכיב הראשון של התחנה, זאריה, שוגר ב-20 בנובמבר 1998 על גבי טיל פרוטון רוסי ושבועיים לאחר מכן חובר לזאריה הרכיב יוניטי, שהגיע בתא המטען של מעבורת החלל אנדוור במסגרת משימת STS-88. שני רכיבים אלו היוו את ליבת התחנה. זו נשארה לא מאוישת במשך השנה וחצי שלאחר חיבורן. ביולי 2000 שוגרה היחידה הרוסית "זבזדה", ואיפשרה לראשונה לאייש את התחנה בצוות שמנה לכל היותר 3 אסטרונאוטים וקוסמונאוטים. המשלחת המאוישת הראשונה הגיעה רק בנובמבר 2000 בחללית סויוז TM-31, בין שתי טיסות המעבורת STS-92 ו-STS-97. שתי משימות אלו הביאו עימן את התומכות, שאיפשרו התקנה של רכיבים שסיפקו באופן ראשוני את היכולת לתקשר עם כדור הארץ ולקבל הנחיות ממנו, הארקה חשמלית (ב-Z1) ואספקת כוח לתחנה באמצעות מערך לוחות סולריים (על תומכות P6).

במהלך השנתיים הבאות, המשיכה תחנת החלל להתרחב - כשמשגר סויוז מעלה אליה את Pirs - חלק המאפשר עגינה לחלליות סויוז ופרוגרס הרוסיות, ומעבורות החלל דיסקברי, אטלנטיס, ואנדוור מביאות עימן את יחידת המעבדה "דסטיני", ואת מנעל האוויר Quest - המאפשר לבצע הליכות חלל באמצעות שני סוגי חליפות החלל שבשימוש על גבי תחנת החלל הבינלאומית (לפני הוספת התא לתחנה ניתן היה לבצע בה הליכות חלל רק בשימוש חליפת החלל הרוסית אורלן מהיחידה הרוסית זבזדה, כאשר השימוש בחליפת החלל האמריקאית EMU היה אפשרי רק כאשר עגנה בתחנה מעבורת חלל‏[34]), הזרוע הרובוטית של התחנה Candarm-2 ומספר תומכות נוספות.

הגדלת התחנה והבאת הרכיבים אליה התנהלה לפי לוחות הזמנים שנקבעו, אולם הופסקה בשנת 2003 בעקבות אסון מעבורת החלל קולומביה במשימת STS-107. עם ממצאי החקירה, הוחלט על הפסקת טיסות מעבורות החלל לאלתר, ובכך נפגעה בניית התחנה עד שיגור הדיסקברי למשימת STS-114 בשנת 2005[35].

חידוש ההרכבה החל רק במשימת STS-115 על ידי מעבורת החלל אטלנטיס שהביאה עימה את המערך הסולרי השני לתחנה. תומכות נוספות ומערך הלוחות הסולאריים השלישי הורכבו במשימות STS-117, STS-116 ו-STS-118. הגדלת המערך הסולארי, הגדילה את אספקת הכוח לתחנה, ואיפשרה את הרכבת והפעלת יחידת "הרמוני", יחידת המחקר האירופאית "קולומבוס", ואת היחידה היפנית הראשונה - "קיבו".

במרץ 2009, במשימת STS-119 הושלמה בניית התומכות והתקנת מערך הלוחות הסולרים האחרון (הרביעי במספר). ביולי 2009, במשימת STS-127, הותקנה היחידה היפנית השנייה ולאחריה היחידה הרוסית "פויסיק".

בפברואר 2010, במשימת STS-130, הגיעה "טרנקילטי" לצד הקופולה במטען מעבורת החלל אנדוור. במאי 2010 הגיע החלק הרוסי, רסבה, עם מעבורת החלל אטלנטיס במשימת STS-132. בפברואר 2011, במשימת STS-133, משימתה האחרונה של מעבורת החלל דיסקברי, הותקנה היחידה הלוגיסטית הרב תכליתית - "לאונרדו".

נכון לפברואר 2011, התחנה מורכבת מ-15 יחידות מדוחסות ומערך תומכות מושלם. עם זאת, צפויים להגיע יחידת המעבדה הרב תכליתית הרוסית - "נאוקה", ומספר חלקים נוסף וביניהם זרוע רובוטית נוספת לתחנה. בניית התחנה צפויה להסתיים באפריל 2014. מסת התחנה לאחר השלמתה תהיה 400 טון.‏[36][32]

יחידות מדוחסות אוויר[עריכת קוד מקור | עריכה]

כשתושלם, תכיל תחנת החלל הבינלאומית שש עשרה יחידות מדוחסות אוויר ותהיה בעלת נפח כולל של כאלף מטרים מעוקבים. יחידות אלו משמשות למעבדות מחקר, מנעלי אוויר, חלקי עגינה לחלליות השונות שמגיעות לתחנה, יחידות איחסון ויחידות מגורים לצוות. חמש עשרה יחידות כאלו כבר נמצאות במסלול.

יחידה משימת הרכבה תאריך שיגור הועלה למסלול באמצעות אומה תמונה הערות
זאריה 1A/R 20 בנובמבר 1998 פרוטון רוסיה (בנייה)
ארצות הברית (מימון)
מודול יחיד צף על רקע החלל השחור. המודול מורכב מגרם מדרגות בצורת צילינדר עם חרוט קטום בקצה אחד ורציף עגינה ספרי בקצה השני. שתי צלחות סולריות כחולות בולטות משני צידי המודול. [37]
זאריה הוא הרכיב הראשון של תחנת החלל ששוגר, והוא מספק כח חשמלי, מקום איחסון, הנעה, והדרכה במהלך השלב הראשוני של איסוף החלקים. כיום משמשת היחידה כמתחם איחסון, הן בחלק הפנימי שבו הלחץ מווסת והן במכלי הדלק הצמודים אליו מבחוץ.
יוניטי
(צומת 1)
2A 4 בדצמבר 1998 מעבורת החלל אנדוור, STS-88 ארצות הברית A module floats against the blackness of space. The module is a metallic cylinder, with two large, white circles visible on it. A black cone is visible at either end of the module. [38]
יחידת הקישור הראשונה. מקשרת בין החלק האמריקאי של התחנה לבין החלק הרוסי. אל יחידה זו מחוברות יחיד Z1, תא הלחץ "קווסט", מעבדת "דסטיני" ויחידת "טרנקוויליטי".
זבזדה

(יחידת שירות)
1R 12 ביולי 2000 פרוטון רוסיה A module consisting of a stepped-cylinder main compartment with a spherical docking compartment at one end. Two blue solar arrays project from the module, with Earth and space in the background. [39]
יחידת השירות של התחנה. היחידה משמשת למגורי הצוות, מערכות מיזוג האוויר והשליטה במסלול, וכן מעגן עגינה עבור חלליות הסויוז והפרוגרס.
דסטיני
(מעבדה של ארצות הברית)
5A 7 בפברואר 2001 מעבורת החלל אטלנטיס, STS-98 ארצות הברית A module consisting of a long, metallic cylinder, floats against the blackness of space suspended by the ISS robotic arm. The module has a highly flattened cone at each end, and pieces of ISS and space shuttle hardware are visible to the right of the image. [40]
מעבדת המחקר המרכזית של ארצות הברית.
קווסט
(תא לחץ)
7A 12 ביולי 2001 מעבורת החלל אטלנטיס, STS-104 ארצות הברית A module suspended in space by the ISS robotic arm. In view are the module's two compartments, the short, wide equipment lock to the left of the image, and the long, narrow crew lock to the left. The Earth and blackness of space are visible in the background, with the blurred corner of another module visible in the foreground, at top-right. [41]
תא הלחץ המרכזי של תחנת החלל. מבעד תא זה יוצאים להליכות החלל. היחידה כוללת שני מקטעים - האחד, אתר האיחסון לחליפות החלל והציוד, והשני - תא הלחץ עצמו, מבעדו ניתן לצאת לחלל.
פירס

(רכיב עגינה)
4R 14 בספטמבר 2001 פרוגרס, סויוז רוסיה A small, cylindrical module, covered in white insulation with docking equipment at one end. In the background are some other modules and some blue solar arrays. [42]
יחידה זו הינה מעגן עגינה נוסף עבור חלליות הסויוז והפרוגרס, וכן מאפשר יציאה להליכות בחלל. היחידה כוללת מקום אחסון לחליפות החלל הרוסיות.
הרמוני
(צומת 2)
10A 23 באוקטובר 2007 מעבורת החלל דיסקברי, STS-120 אירופה (בניית הרכיב)
ארצות הברית (מפעילה)
A module shown against a backdrop of the space station. The module is a large metallic cylinder, with a white circle visible on the side facing the camera. [43]
יחידת השירות של תחנת החלל הבינלאומית. יחידה זו מספקת את החשמל להפעלת התחנה, וכן מתקני תקשורת. ליחידה זו מחוברות יחידת מעבדת "קולומבוס" האירופאית ויחידת המעבדה "קיבו" היפנית, וליחידה זו מתחברות מעבורות החלל האמריקאיות בעת עגינתן בתחנה.
קולומבוס
(מעבדה)
1E 7 בפברואר 2008 מעבורת החלל אטלנטיס, STS-122 אירופה A module seen through a space shuttle window. The module is a metallic cylinder with flattened cones at each end, with a large white circle visible on the end facing the camera. In the background is the wing of a space shuttle, some other ISS hardware and the blackness of space. [44][45]
מעבדת המחקר האירופאית המרכזית. במעבדה זו מבצעים מחקרים בגנטיקה, ביו-רפואה וחקר נוזלים. ליחידה מחוברים מספר מתקני מחקר ובהם מחקר החשיפה האירופי (EuTEF), השעון האטומי החללי ותצפית השמש.
קיבו (יחידת איחסון)
מעבדת ניסויים
1J/A 11 במרץ 2008 מעבורת החלל אנדוור, STS-123 יפן A module consisting of a short, metallic cylinder with a flattened cone at one end. A number of gold-coloured handrails are visible on the module, along with other pieces of ISS hardware in the background. [46]
חלק ממעבדת "קיבו" היפנית. יחידה זו משמשת כיחידת איחסון עבור המעבדה.
קיבו (יחידה מדוחסת)
(JEM–PM)
1J 31 במאי 2008 מעבורת החלל דיסקברי, STS-124 יפן A module consisting of a long, metallic cylinder. The module has a robotic arm attached to the end of the cylinder facing the camera, along with an airlock and several covered windows. On the right-hand side of the module is a Japanese flag. A space shuttle and other ISS hardware is visible in the background, with the blackness of space as the backdrop. [46][47]
החלק המרכזי של מעבדת "קיבו" היפנית. במעבדה 23 תאים ובהם 10 תאי ניסויים. במעבדה מבוצעים ניסויים בתחום הרפואה, הביולוגיה, תצפיות כדור הארץ, יצור מוצרים, ביוטכנולוגיה ומחקר בנושא תקשורת.
פויסק

(יחידת מחקר קטנה 2)
5R 10 בנובמבר 2009 סויוז, פרוגרס רוסיה A squat cylindrical module, covered in white insulation, with a small porthole and the Russian word for "search" visible. Attached to the module is another cylindrical module, covered in brown insulation. A folded solar array and a third module, covered in white insulation, is visible at the top of the image. [48][49]
יחידה רוסית המשמשת לעגינת חלליות סויוז ופרוגרס, וכן היחידה כוללת תא לחץ להליכות חלל.
טרנקוילטי
(צומת 3)
20A 8 בפברואר 2010 מעבורת החלל אנדוור, STS-130 אירופה(בנייה)
ארצות הברית (מפעילה)
A module shown against a backdrop of the Earth, held by a white robotic arm. The module is a large metallic cylinder, with a white circle visible on the side facing the camera. A short, conical module covered in white insulation is visible at one end of it. [50][51]
היחידה השלישית מבין היחידות האמריקאיות של התחנה. היחידה מכילה מערכות מיזוג אוויר, מערכות מחזור מים, ומערכות יצור חמצן עבור הצוות.
קופולה 20A 8 בפברואר 2010 מעבורת החלל אנדוור, STS-130 אירופה (בנייה)
ארצות הברית (מפעילה)
A small, squat module with three of seven windows visible, seen against the backdrop of space. Open shutters are visible next to each window, and an astronaut can be seen inside the module through the windows. [52]
יחידת תצפית המאפשרת לאנשי הצוות לצפות בזרוע הרובוטית של התחנה, וכן לצפות בכני העגינה של התחנה ובכדור הארץ. לחלונות היחידה תריסים על מנת להגן עליהם מפגיעו מיקרו-מטאוריטים. ביחידה זו מצוי החלון הגדול ביותר של התחנה.
רסבה

(יחידת מחקר קטנה 1)
ULF4 14 במאי 2010 מעבורת החלל אטלנטיס, STS-132 רוסיה A short, cylindrical module, covered in white insulation, suspended in space on the end of a white robotic arm. A smaller white cylinder is attached at one end, and a folded square radiator is mounted at the other. Various antennas and poles project from the module, and the Earth forms the backdrop. [36]
יחידת עגינה ואיחסון.
לאונרדו
(יחידה רב תכליתית קבועה)
ULF5 24 בפברואר 2011 מעבורת החלל דיסקברי, STS-133 איטליה(בנייה)
ארצות הברית (מפעילה)
A silver, cylindrical module, with the NASA logo and a number of Italian symbols placed upon it, seen attached to another module on the edge of the image at left. The module has a yellow and silver attachment at each corner, and the image is backdropped by the Earth, with a white robotic arm visible in the foreground. [53][54][55]
יחידה רב תכליתית קבועה המשמשת לאיחסון חלקי חילוף.

יחידות עתידיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

יחידה משימת הרכבה תאריך שיגור תעלה למסלול באמצעות אומה תמונה הערות
נאוקה

(יחידת מעבדה רב תכליתית)
3R קיץ 2013‏[56] פרוטון רוסיה A computer-generated image of a module. The module is a stepped cylinder covered in white insulation, with a spherical compartment and airlock at one end. Two blue solar arrays project from the module, as does a robotic arm. Several other pieces of ISS hardware, faded to highlight the module, are visible in the background. [36][57]
יחידה המיועדת להיות יחידת המחקר הרוסית המרכזית. היחידה תשמש גם לעגינה ולאיחסון, וכן תכלול אזור מנוחה עבור צוות התחנה.

יחידות שאינן מדוחסות אוויר[עריכת קוד מקור | עריכה]

האסטרונאוט סטפן רובינסון קשור לקצה הזרוע הרובוטית הראשית של התחנה במהלך משימת STS-114.

חוץ מיחידות מדוחסות האוויר, תחנת החלל מורכבת ממספר רכיבים נוספים. הרכיב הגדול ביותר הוא מערך התומכות המהווה למעשה את שלד התחנה ועליו מותקנים כל המערכים של הלוחות הסולארים והרדיאטורים. מערך תומכות זה מורכב מ-10 חלקים נפרדים המקנים לו אורך כולל של 108.5 מטר.

ה-Alpha Magnetic Spectrometer, ניסוי בפיזיקת חלקיקים, שהגיע לתחנה במשימת STS-134 במאי 2011, הותקן על מערך התומכות ומודד קרניים קוסמיות במטרה למצוא ראיות לחומר האפל ולאנטי חומר.

בנוסף, על מערך התומכות מותקנת הזרוע הרובוטית הראשית של תחנה, היכולה להגיע לכל רכיב אמריקאי בה.

חלקים שבוטלו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ה-X-38 רכב החלל שבוטל והיה אמור לעלות אסטרונאוטים לאחר פרישת המעבורות
  • יחידת מגורים (Centrifuge Accommodations Module).‏‏[58]
  • יחידת עגינה אוניברסלית המתאימה לעגינת כל רכבי החלל (Universal Docking Module) הוחלפה על ידי חלק ה-MLM - FGB2. תוכננה להוות יחידת צומת לחיבור 2 יחידות מעבדה רוסיות. בוטלה לאחר ביטול היחידות.‏[59]
  • יחידות המעבדה הרוסיות (Russian Research Modules) - שתי מעבדות רוסיות. הוחלפו ביחידת המעבדה Nauka.‏‏[60]
  • יחידת מגורים (Habitation Module) - תוכננה לספק מקום לפריסת שקי שינה. לאחר ביטול היחידה, האסטרונאוטים ישנים ברחבי התחנה.
  • רכב החזרת צוות (Crew Return Vehicle) - הוחלף ב-2 חלליות סויוז.‏[61]
  • יחידת שליטה זמנית (Interim Control Module) - יחידה להחלפת מודול השירות זבזדה במקרה של תקלה (מאוחסן ומוכן לשיגור בהתראה קצרה). יחליף את זבזדה כ-3 שנים במקרה הצורך עד לשיגור יחידת הנעת התחנה‏[62].
  • יחידת הנעת התחנה (ISS Propulsion Module) - יחידה להחלפת יחידת השליטה הזמנית לאחר סיום תפקידה.
  • רציף המדע (Science Power Platform) - מעבדה ויחידת ייצור חשמל לחלק הרוסי של התחנה. הוחלפה בלוחות הסולאריים האמריקאים.‏[59]

אספקת הכוח[עריכת קוד מקור | עריכה]

תחנת החלל בשנת 2001 ובה חלק מהמערך הסולרי שמספק לה אנרגיה

מקור הכוח של התחנה הוא מאנרגיה סולרית, ואנרגיה זו מומרת לחשמל באמצעות הלוחות הסולריים. לפני משימת הרכבה 4A (משימת STS-97 ב-30 בנובמבר 2000) הגיעה האנרגיה החשמלית בתחנה מלוחות סולאריים שעל היחידות זרייה וזבזדה. החלק הרוסי בתחנה משתמש ב-28 וולט (זרם ישר). המערך הסולרי מייצר 130 עד 180 וולט (זרם ישר). האסטרונאוטים משתמשים בו לאחר המרתו לזרם יציב של 124 וולט זרם ישר.

הכוח יכול להתחלק בין חלקי התחנה, לאחר שהוא עובר המרה בדרך. המרה זו נחוצה לאחר ביטול פלטפורמת ייצור הכוח מתוצרת רוסיה, ולפיכך הרכיב הרוסי יהיה תלוי בלוחות הסולאריים האמריקניים לצורך אספקת החשמל. שימוש בקווי מתח גבוה בחלק האמריקני של התחנה הוביל להפחתה בשימוש בקווי מתח חשמלי ובכך גם לחסכון במשקל. חום עודף משוחרר עם לוחות קירור. מכיוון שלא ניתן להוליך את החום מעבר לצירים של הלוחות המסתובבים, ללוחות אלה יש מקרנים נפרדים. ההארקה של כל המתקנים מחוברת לשלדת התחנה, המוארקת לחלל בעזרת מתקן היורה אטומי קסנון מיוננים לחלל כדי להיפטר מעודפי מטען חשמלי. בנוסף, קיים מערך מצברים המשמש כאשר השמש מוסתרת על ידי כדור הארץ.

שמירה על מסלול התחנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

גרף המציג את שינויי הגובה של התחנה מנובמבר 1998 עד ינואר 2009

תחנת החלל הבינלאומית, חגה סביב כדור הארץ במסלול מעגלי בגובה שבין 278 ק"מ לבין 460 ק"מ. היא נעה במהירות ממוצעת של 27,743.8 קמ"ש ומשלימה 15.7 הקפות סביב כדור הארץ ביממה. התחנה מאבדת באופן תמידי מגובה מסלולה עקב כוח גרר המופעל עליה, דבר שמצריך להעלותה באופן תמידי למסלולה המקורי מספר פעמים בשנה. העלאה כזו דורשת אנרגיה שבאה משני מנועיה של יחידת השירות "זבזדה" הרוסית או ממעבורות החלל כשאלו עוגנות בה או על ידי חלליות פרוגרס שמגיעות באופן שוטף לתחנה כדי לחדש בה את המלאי. העלאה למסלול הרצוי אורכת בדרך כלל 2 הקפות שלמות (כ-3 שעות).

בדצמבר 2008, חתמה נאס"א על הסכם עם חברת "אד אסטרה" על אספקת מנוע מגנטו פלסמה בעל מתקף סגולי משתנה, שיותקן על התחנה כחלק מניסוי שאמור לשמור על גובה מסלולה של התחנה בצורה יעילה יותר מהשיטה הנוכחית‏[63].

מערכות תקשורת[עריכת קוד מקור | עריכה]

מערכות התקשורת שמשמשות את תחנת החלל הבינלאומית (טרם החל השימוש ב-Russian Luch Satellite)

בתחנת החלל הבינלאומית קיימות מערכות תקשורת פנימיות וחיצוניות שמעבירות מידע מדעי וטלמטריה למרכזי השליטה בכדור הארץ ומשמשות למספר מטרות, בהן העברת קובצי אודיו ווידאו, תקשורת בין צוותי התחנה לטייסי המעבורת ותקשורת בין צוותי התחנה לבני משפחותיהם.‏[64]

בחלקים הרוסיים שבתחנה, מתבצעת התקשורת באמצעות אנטנת "לירה" שנמצאת בזבזדה.‏[9][65] באנטנת "לירה" קיימת היכולת להשתמש במערכות התקשורת שנמצאות בלווין[9] Luch. מערכות אלו שימשו לתקשורת עם תחנת החלל מיר והוזנחו במהלך שנות התשעים של המאה העשרים.‏[3][9][66] בשנת 2011 מתכננת רוסיה להציב שני לווינים כאלו, Luch-5A ו-Luch-5B במסלול, במטרה לחדש את היכולת שאינה מנוצלת כרגע באנטנת "לירה"‏[67]. מערכת תקשורת רוסית נוספת היא ווסחוד-M המאפשרת תקשורת טלפונית בין זבזדה, זאריה, פירס ופויסק. המערכת מספקת גם יכולת לשידור רדיו בתדר גבוה למרכזי השליטה בכדור הארץ‏[68].

מיקרו-כבידה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מערכת קיום החיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

תרשים המציג את היחס שבין השליטה בסביבה לתמיכה בחיים בתחנת החלל הבינלאומית.

מערכת השליטה בסביבה ומערכת קיום החיים דואגות לתנאים של לחץ אטמוספירי, רמות חמצן, מים וכיבוי אש יחד עם דברים נוספים.

העדיפות העליונה בתחנת החלל הבינלאומית שמורה למערכת התמיכה בחיים. המערכת גם אוספת, מחשבת ואוגרת מים ומחשבת את "בזבוז" האמצעים החיוניים על ידי הצוות. לדוגמה: המערכת ממחזרת נוזלים מכיורים, מקלחות, שתן ועיבוי.

מעברים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מכיוון שתחנת החלל סובבת את כדור הארץ בגובה רב מעל לפני השטח, היא נותרת באור השמש גם לאחר השקיעה בכדור הארץ. שטח הפנים הגדול שלה המורכב מלוחות סולריים ושמיכות בידוד טרמיות מחזירים את אור השמש בצורה יעילה, דבר הגורם לכך שבהירותה של תחנת החלל עולה על זו של נגה. לעין הבלתי מצוידת תחנת החלל נראית כנקודת אור הנעה בשמיים מעט לפני הזריחה או בערב מעט לאחר השקיעה שכן רק בזמנים אלו היא מוארת בעוד שפני הקרקע חשוכים.

החיים בתחנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לוחות זמנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

טריסי קלדוול דייסון, שנשלחה במשלחת ה-24 לתחנת החלל, צופה בכדור הארץ ב"קופולה"

לוחות הזמנים בתחנת החלל הבינלאומית נמדדים ונקבעים לפי זמן אוניברסלי מתואם המוכר גם כשעון גריניץ'. במהלך ביקור של מעבורת חלל כלשהי עוברים אנשי הצוות בתחנה לעבוד לפי שעון המעבורת המכונה Mission Elapsed Time או בקיצור MET (שנספר מהרגע שבו המריאה המעבורת (לדוגמה: MET 2/03:45:18 מייצג יומיים, 3 שעות, 45 דקות ו-18 שניות) ולא לפי זמן אוניברסלי מתואם או כל שעון ארצי אחר).‏[69][70] מאחר שזמני השינה נבדלים בדרך כלל בין MET לזמן אוניברסלי מתואם אנשי הצוות בתחנה מסתכרנים עם שעון המעבורת לפני שזו עגנה בה ואחרי שהמעבורת עוזבת עוברים חזרה לשעון גריניץ'. נוהל זה מוגדר ומוכר כהסטת זמני שינה.‏[71]

יום טיפוסי בתחנת החלל הבינלאומית מתחיל בהשכמה ב-6:00 בבוקר וכולל ריטואל של "פעולות לאחר שינה" כמו צחצוח שיניים וממשיך בסריקה ובדיקת בוקר של התחנה. לאחר מכן יושב הצוות לאכול ולוקח חלק בתכנון היום יחד עם מרכזי השליטה שבכדור הארץ. יום העבודה לאחר סדר הפעולות הקבוע הנ"ל מתחיל בסביבות 8:10. היום נפתח באימון בוקר ועבודה שוטפת של ניסויים ותחזוקה. בשעה 13:05 מקבל הצוות הפסקה בת שעה הכוללת ארוחת הצהריים ואימון נוסף. לאחר מכן העבודה נמשכת עד 19:30, ואז נכנס נוהל "פעולות טרום שינה" הכולל: ארוחת ערב ואסיפה של הצוות. זמן השינה מוגדר באופן רשמי החל מ-21:30 (כאמור, התחנה מקיפה את כדור הארץ כ-16 פעמים ביממה ולכן מספר הזריחות והשקיעות שחווים אנשי הצוות בתחנה זהה, ולכן מכסים את חלונות התחנה כדי לתת תחושה של "לילה"). באופן כללי הצוות עובד כ-10 שעות ביום וכ-5 שעות בשבת. שאר הזמן מנוצל למנוחה או השלמת פערים בעבודה‏[72].

שינה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אנשי משלחת 20 ואנשי צוות משימת STS-127 בארוחה משותפת ביחידת יוניטי.

התחנה מספקת בית מגורים קבוע לכל איש צוות ששוהה בה. בתחנה קיימים שני תאי שינה בחלקים הרוסיים ועוד ארבעה בשאר התחנה. תאי השינה האמריקאים הינם אישיים ומותאמים בגודל לאדם אחד ובעלי אקוסטיקה טובה. האסטרונאוט יכול לישון בתא כשהוא במצב אנכי קשור למיטה, להאזין למוזיקה, להשתמש במחשב נייד, ולאחסן חפצים אישיים במגירה גדולה או לתלותם על רשת המוצמדת לקיר. בתא ישנה גם מנורת קריאה, מדף ושולחן עבודה.‏[73][74][75] לצוותים המבקרים בתחנה אין מקומות מסודרים לשינה כמו אנשי הצוות הקבועים בה, ולכן הם נאלצים לישון גם כן במצב אנכי בצמוד לקירות פנויים בתחנה. באופן מעשי, ישנה אפשרות לישון בחלל באופן חופשי ללא קשירה אך נאסר על אנשי התחנה והמבקרים בה לעשות כן בשל הסכנה לפגיעה בציוד רגיש.‏[76] בנוסף, ישנה חשיבות רבה לאיוורור תאי השינה בשל הסכנה הגלומה בהתעוררות אסטרונאוט המשתנק לחמצן לאחר שנוצרה סביב ראשו "בועה" של פחמן דו-חמצני.‏[75]

גהות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מזון ושתייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אימונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

עלויות[עריכת קוד מקור | עריכה]

התחנה היא אחד המיזמים הבינלאומיים הגדולים והיקרים בהיסטוריה. עם תחילת בנייתה העריכו שעלות בנייתה תגיע לסכום של כ-40 מיליארד דולר. על פי ההשערות, עלות בנייתה תגיע ל-100 מיליארד דולר, מחציתם במימון אמריקאי. עלות תפעול התחנה לתקופה של 10 שנים מוערך בסכום דומה.

ההערכה היא שידרשו לפחות 43 טיסות לחלל כדי להביא לתחנה כ-408 טונות של חומרי בניין ואספקה. בין השאר, כולל הציוד מווסתי לחץ אוויר, קורות מתכת, לוחות סולאריים, קילומטרים של כבלים חשמליים ועוד.

האסטרונאוטים האמריקנים והקוסמונאוטים הרוסים שירכיבו את הציוד מתוכננים לבצע כ-144 גיחות רגליות שיסתכמו ב-1,800 שעות "הליכת חלל" לפחות, כפול מהזמן הכולל שבילו אסטרונאוטים אמריקאים ב"הליכת חלל" מאז תחילת טיסות החלל המאוישות לפני למעלה מחמישה עשורים.

נאס"א[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • פיתוח חומרה חדשה - נאס"א מקציבה 70 מיליון דולר לפיתוח חומרה חדשה כמו מערכת ניווט איחסון מידע וכו'.
  • תפעול חלליות - 800 מיליון דולר, מתוכם 125 מיליון דולר מוקצבים לתוכנה, 150 מיליון דולר לאוויוניקה ומערכות צוות, וכל השאר לתפעול התחנה.
  • שיגורים ותפעול המשימות (מעבורות החלל) - אף על פי שמעבורות החלל אינן כלולות בתקציב התחנה, משקיעה נאס"א כ-500 מיליון דולר על המשימות.
  • חידוש אספקה והחלפת צוותים - 140 מיליון דולר מושקעים על ציוד ואספקה לתחנה, החלפת צוותים ותפעול חלליות הסויוז.

סוכנות החלל האירופאית[עריכת קוד מקור | עריכה]

סוכנות החלל האירופאית מעריכה שעד היום השקיעה 8 מיליארד אירו בפרויקט, שמתוכם מיליארד אירו הופנו למימון יחידת המעבדה, קולומבוס.

סוכנות החלל היפנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

עד היום השקיעה סוכנות החלל היפנית כ-3 מיליארד דולר למעבדת קיבו שתהיה חלק מתחנת החלל הבינלאומית.

סוכנות החלל הרוסית[עריכת קוד מקור | עריכה]

משנת 1998 שלחה רוסיה שני תריסרים של חלליות סויוז לתחנת החלל. בנוסף, תשגר על טיל "פרוטון" שתי יחידות שהרכיבה בעצמה, ובעבר שלחה עוד שני טילים כאלו שנשאו חלקים להרכבת התחנה.

סוכנות החלל הקנדית[עריכת קוד מקור | עריכה]

סוכנות החלל הקנדית הרכיבה את הזרוע הרובוטית של התחנה (Canadarm2), והיא מעריכה שב-20 שנה האחרונות היא השקיעה 1.4 מיליארד דולר קנדי.

תפעול התחנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

משלחות[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – צוותי תחנת החלל הבינלאומית

התחנה מתוכננת לאכלס, בו זמנית, עד שבעה אסטרונאוטים מהמדינות המשתתפות במיזם. שלושה אסטרונאוטים החלו לאייש את התחנה ב-2 בנובמבר 2000. לאחר אסון מעבורת החלל קולומביה, במאי 2003 ובשל הקיבולת המצומצמת של צי החלליות של רוסיה צומצם גודל הצוות לשניים כדי לחסוך במזון ובחמצן. לאחר שהמעבורות חזרו לפעילות מלאה חזר ועלה מספר אנשי הצוות לשלושה, אלא שבניגוד למצב שלפני אסון קולומביה, שבו מרבית אנשי הצוות היו מגיעים לתחנה במעבורות ואילו בסויוז היו מגיעים לעתים אורחים לתקופות קצרות, כעת שניים מתוך שלושת אנשי הצוות מגיעים בסויוז והשלישי, לעתים כמה אסטרונאוטים מגיעים במעבורות, ולא תמיד בסינכרון ביניהם. המקום השלישי בסויוז שמור בדרך כלל לתיירי חלל או לנציגים של מדינות שחתמו על חוזה שיגור עם רוסיה (כדוגמת דרום קוריאה). נציגים אלה חוזרים לכדור הארץ כשבוע לאחר מכן ביחד עם אנשי הצוות היוצא.

חלליות לחידוש אספקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חללית סויוז - הסויוז היא החללית המאוישת היחידה המבקרת בתחנת החלל.
חללית ATV - חללית מטען לא מאוישת שפותחה על ידי ESA.

את תחנת החלל הבינלאומית מתספקות חלליות שונות שפותחו על ידי סוכנויות החלל השונות. כיום ישנה רק חללית אחת המחליפה צוותים בתחנה - הסויוז - המשמשת גם כחללית חילוץ. ישנן ארבע חלליות מטען לא מאוישות פעילות: פרוגרס (רוסית), HTV (יפנית), ATV (אירופאית) ודרגון (אמריקאית-פרטית).

להלן רשימה של החלליות המאוישות והלא מאוישות ששימשו, משמשות, וישמשו את התחנה. החלליות הפעילות מודגשות:

חלליות מאוישות:

  • סויוז - החלפת צוותים ופינוי חירום
  • דרגון (בתצורה מאוישת) (בפיתוח) - חללית להחלפת צוותים המפותחת על ידי ספייס איקס
  • דרים צ'ייסר (בפיתוח) - חללית להחלפת צוותים המפותחת על ידי SNC
  • CST-100 (בפיתוח) - חללית להחלפת צוותים המפותחת על ידי בואינג
  • אוריון (בפיתוח) - חללית המפותחת על ידי נאס"א שתשמש את התחנה רק במקרי חרום (החללית מיועדת לטיסות לחלל העמוק)
  • מערכת התחבורה המאוישת העתידית (בפיתוח) - חללית להחלפת צוותים המפותחת על ידי רוסיה
  • מעבורות חלל (פרשו משירות) - נשיאת מטען לתחנה, הרכבה וטיסות לוגיסטיות והחלפת צוותים

חלליות לא מאוישות:

מרכזי השליטה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרכזי השליטה בכדור הארץ שתומכים בתחנת החלל הבינלאומית.

בטיחות[עריכת קוד מקור | עריכה]

פסולת חלל[עריכת קוד מקור | עריכה]

חור במעבורת החלל אנדוור שנגרם מפגיעה של פסולת חלל

ב-26 בנובמבר 2003 פגע רסיס של פסולת חלל בחלק החיצוני של הרכיב הרוסי הכולל את חדרי המגורים, האוכל והשירותים, אך לא נגרם נזק. החל מסוף דצמבר 2003 הורגשה בתחנה ירידת לחץ האוויר. לאחר בדיקות שנמשכו למעלה משבועיים נמצא שסתום דולף באגף האמריקני של התחנה.

קרינה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרויקט YouTube Space Lab[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפרויקט משותף לחברת גוגל העולמית ולאתר שיתוף הסרטונים YouTube שבבעלותה , לסוכנויות החלל של ארצות הברית, אירופה ויפן ולחברת המחשבים Lenovo. במסגרת התחרות הזמינה "יו-טיוב" בני נוער מכל העולם, בגילי 17-14, לתכנן במפורט ניסוי בעל רלוונטיות וחשיבות מדעית, אשר מותאם לביצוע בתנאי מיקרו-כבידה הדומים לאלו שבתחנת החלל הבינלאומית. התלמידים התבקשו ליצור סרטון יו-טיוב באורך שתי דקות שיציג את הניסוי שלהם‏[77]. בישראל התקיים שיתוף פעולה בין "מכון דוידסון לחינוך מדעי" שבמכון ויצמן למדע לבין "גוגל ישראל" ו"המרכז על-שם אילן רמון". הניסויים תוכננו והועלו על ידי תלמידים מכל הארץ, הלומדים במסגרת תוכניות לקידום מדעי של מכון דוידסון ובליווי מנחים, סטודנטים ומדענים במכון ויצמן למדע‏[78]. לגמר העולמי של התחרות, שבו זכה תלמיד ממצרים ושתי תלמידות מארצות הברית, העפילו 60 צוותים מכל העולם, בהם צוות ישראלי אחד מקריית אתא[79].

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ג'ונתן עמוס, Europe agrees 2020 space station אתר חדשות BBC‏, 17 במרץ 2011
  2. ^ Clark, Stephen (11 March 2010). Space station partners set 2028 as certification goal. Spaceflight Now. אוחזר ב־1 June 2011.
  3. ^ 3.0 3.1 3.2 David Harland (30 November 2004). The Story of Space Station Mir. New York: Springer-Verlag New York Inc. ISBN 978-0-387-23011-5. 
  4. ^ 4.0 4.1 John E. Catchpole (17 June 2008). The International Space Station: Building for the Future. Springer-Praxis. ISBN 978-0387781440. 
  5. ^ Kim Dismukes (4 April 2004). Shuttle–Mir History/Background/How "Phase 1" Started. NASA. אוחזר ב־12 April 2007.
  6. ^ Spread Your Wings, It's Time to Fly. NASA (26 July 2006). אוחזר ב־21 September 2006.
  7. ^ See the ISS from your home town. ESA (7 January 2009). אוחזר ב־18 June 2010.
  8. ^ Human Spaceflight and Exploration—European Participating States. European Space Agency (ESA) (2009). אוחזר ב־17 January 2009.
  9. ^ 9.0 9.1 9.2 9.3 9.4 9.5 Gary Kitmacher (2006). Reference Guide to the International Space Station. Apogee Books]location=Canada, 71–80. ISBN 978-1-894959-34-6. 
  10. ^ International Space Station Legal Framework, באתר סוכנות החלל האירופאית
  11. ^ Memorandum of Understanding Between the National Aeronautics and Space Administration of the United States of America and the Russian Space Agency Concerning Cooperation on the Civil International Space Station. NASA (29 January 1998). אוחזר ב־19 April 2009.
  12. ^ ISS Intergovernmental Agreement - ESA
  13. ^ How much does it cost?, באתר סוכנות החלל האירופאית
  14. ^ יכולת המחקר ותפעול התחנה ביעילות, הם קריטיים עקב העלויות הגבוהות.
  15. ^ 15.0 15.1 Nations Around the World Mark 10th Anniversary of International Space Station. NASA (17 November 2008). אוחזר ב־6 March 2009.
  16. ^ We've Only Just Begun. NASA (26 June 2008). אוחזר ב־6 March 2009.
  17. ^ 17.0 17.1 17.2 International Space Station Overview. ShuttlePressKit.com (3 June 1999). אוחזר ב־17 February 2009.
  18. ^ 18.0 18.1 18.2 18.3 18.4 Fields of Research. NASA (26 June 2007). אוחסן מהמקור ב־25 March 2008.
  19. ^ 19.0 19.1 Getting on Board. NASA (26 June 2007). אוחסן מהמקור ב־8 December 2007.
  20. ^ 20.0 20.1 20.2 ISS Research Program. NASA. אוחזר ב־27 February 2009.
  21. ^ 21.0 21.1 James Oberg (2005). "International Space Station". World Book Online Reference Center. World Book, Inc. Retrieved 14 June 2008.
  22. ^ The International Space Station: life in space. Science in School (10 December 2008). אוחזר ב־17 February 2009.
  23. ^ Chris Bergin (22 August 2009). ISS: Still in assembly, producing science research accomplishments. NASASpaceflight.com. אוחזר ב־27 September 2009.
  24. ^ Gro Mjeldheim Sandal and Dietrich Manzey (December 2009). "Cross-cultural issues in space operations: A survey study among ground personnel of the European Space Agency". Acta Astronautica 65 (11–12): 1520–1529. doi:10.1016/j.actaastro.2009.03.074. 
  25. ^ NASA Authorization Act 2005. United States Government Printing Office (30 December 2005). אוחזר ב־6 March 2009.
  26. ^ Jay Buckey (23 February 2006). Space Physiology. Oxford University Press USA. ISBN 9780-19-513725-5. 
  27. ^ List Grossman (24 July 2009). Ion engine could one day power 39-day trips to Mars. New Scientist. אוחזר ב־8 January 2010.
  28. ^ Brooke Boen (1 May 2009). Advanced Diagnostic Ultrasound in Microgravity (ADUM). NASA. אוחזר ב־1 October 2009.
  29. ^ Sishir Rao et al. (2008). "A Pilot Study of Comprehensive Ultrasound Education at the Wayne State University School of Medicine". Journal of Ultrasound in Medicine 27 (5): 745–749. PMID 18424650. 
  30. ^ Michael Fincke et al. (2004). "Evaluation of Shoulder Integrity in Space: First Report of Musculoskeletal US on the International Space Station". Radiology 234 (234): 319–322. doi:10.1148/radiol.2342041680. PMID 15533948. 
  31. ^ Materials Science 101. Science@NASA (15 September 1999). אוחזר ב־18 June 2009.
  32. ^ 32.0 32.1 NASA (18 February 2010). On-Orbit Elements (PDF). NASA. אוחזר ב־19 June 2010.
  33. ^ NASA (9 March 2011). The ISS to Date. NASA. אוחזר ב־21 March 2011.
  34. ^ Space Station Extravehicular Activity, באתר נאס"א
  35. ^ Chris Bergin (26 July 2005). Discovery launches—The Shuttle is back. NASASpaceflight.com. אוחזר ב־6 March 2009.
  36. ^ 36.0 36.1 36.2 NASA (2008). Consolidated Launch Manifest. NASA. אוחזר ב־8 July 2008.
  37. ^ Zarya Module. NASA (14 October 2008). אוחזר ב־7 December 2009.
  38. ^ Unity Connecting Module: Cornerstone for a Home in Orbit. NASA (January 1999). אוחזר ב־11 March 2009.
  39. ^ Zvezda Service Module. NASA (11 March 2009). אוחזר ב־11 March 2009.
  40. ^ NASA—US Destiny Laboratory. NASA (26 March 2007). אוחזר ב־26 June 2007.
  41. ^ Space Station Extravehicular Activity. NASA (4 April 2004). אוחזר ב־11 March 2009.
  42. ^ Pirs Docking Compartment. NASA (10 May 2006). אוחזר ב־28 March 2009.
  43. ^ Harmony Node 2. NASA (26 September 2007). אוחזר ב־28 March 2009.
  44. ^ Chris Bergin (10 January 2008). "PRCB plan STS-122 for NET Feb 7—three launches in 10–11 weeks", NASASpaceflight.com. אוחזר ב־ 12 January 2008. 
  45. ^ Columbus laboratory. European Space Agency (ESA) (10 January 2009). אוחזר ב־6 March 2009.
  46. ^ 46.0 46.1 NASA—Kibo Japanese Experiment Module. NASA (23 November 2007). אוחזר ב־28 March 2009.
  47. ^ About Kibo. Japan Aerospace Exploration Agency (JAXA) (25 September 2008). אוחזר ב־6 March 2009.
  48. ^ Anatoly Zak. Docking Compartment-1 and 2. RussianSpaceWeb.com. אוחזר ב־26 March 2009.
  49. ^ Chris Bergin (10 November 2009). Russian module launches via Soyuz for Thursday ISS docking. NASASpaceflight.com. אוחזר ב־10 November 2009.
  50. ^ Robert Z. Pearlman (15 April 2009). NASA Names Space Module After Moon Base, Not Stephen Colbert. Space.com. אוחזר ב־15 April 2009.
  51. ^ Node 3: Connecting Module. European Space Agency (ESA) (23 February 2009). אוחזר ב־28 March 2009.
  52. ^ Cupola. European Space Agency (ESA) (16 January 2009). אוחזר ב־28 March 2009.
  53. ^ Chris Gebhardt (5 August 2009). "STS-133 refined to a five crew, one EVA mission—will leave MPLM on ISS", NASASpaceflight.com. 
  54. ^ Amos, Jonathan (29 August 2009). "Europe looks to buy Soyuz craft", BBC News. 
  55. ^ Shuttle Q&A Part 5. NASASpaceflight.com (27 September 2009). אוחזר ב־12 October 2009.
  56. ^ "New money for the old "Science"".‏ (in Russian). Gazeta.ru. 2011-10-19. Retrieved 1 February 2012.
  57. ^ FGB-based Multipurpose Lab Module (MLM). Khrunichev State Research and Production Space Centre. אוחסן מהמקור ב־27 September 2007. אוחזר ב־31 October 2008.
  58. ^ ‏Tariq Malik (14 February 2006). NASA Recycles Former ISS Module for Life Support Research. Space.com. אוחזר ב־11 March 2009.
  59. ^ 59.0 59.1 ‏Anatoly Zak. Russian segment of the ISS. russianspaceweb.com. אוחזר ב־3 October 2009.
  60. ^ Russian Research Modules. Boeing. אוחזר ב־21 June 2009.
  61. ^ ‏E. D. Graf (February 2000). The X-38 and Crew Return Vehicle Programmes (PDF). ESA Bulletin 101. European Space Agency. אוחזר ב־4 October 2009.
  62. ^ ICM Interim Control Module. U.S. Naval Center for Space Technology. אוחסן מהמקור ב־8 February 2007.
  63. ^ טל ענבר (23 במרץ 2010). מאמר מאת טל ענבר. גלילאו.
  64. ^ Communications and Tracking. Boeing. אוחסן מהמקור ב־11 June 2008. אוחזר ב־30 November 2009.
  65. ^ Mathews, Melissa; James Hartsfield (25 March 2005). International Space Station Status Report: SS05-015. NASA News. NASA. אוחזר ב־11 January 2010.
  66. ^ Harvey, Brian (2007). The rebirth of the Russian space program: 50 years after Sputnik, new frontiers. Springer Praxis Books, 263. ISBN 0-387-71354-9. 
  67. ^ Anatoly Zak (4 January 2010). Space exploration in 2011. RussianSpaceWeb. אוחזר ב־12 January 2010.
  68. ^ ISS On-Orbit Status 05/02/10. NASA (2 May 2010). אוחזר ב־7 July 2010.
  69. ^ Mission Elapsed Time explained. NASA (13 September 1995). אוחסן מהמקור ב־November 15, 2007. אוחזר ב־9 November 2007.
  70. ^ Ask the STS-113 crew: Question 14. NASA (7 December 2002). אוחזר ב־9 November 2007.
  71. ^ STS-113 Mission and Expedition Crew Question and Answer Board. NASA (November 2002). אוחזר ב־24 February 2009.
  72. ^ ISS Crew Timeline (PDF). NASA (5 November 2008). אוחזר ב־5 November 2008.
  73. ^ Cheryl L. Mansfield (7 November 2008). Station Prepares for Expanding Crew. NASA. אוחזר ב־17 September 2009.
  74. ^ Living and Working on the International Space Station. CSA. אוחזר ב־28 October 2009.
  75. ^ 75.0 75.1 Daily life. ESA (19 July 2004). אוחזר ב־28 October 2009.
  76. ^ Tariq Malik (27 July 2009). Sleeping in Space is Easy, But There's No Shower. Space.com. אוחזר ב־29 October 2009.
  77. ^ אתר הפרויקט באתר יו-טיוב
  78. ^ ממכון ויצמן ל"יוטיוב", ומשם לתחנת החלל הבינלאומית באתר מכון ויצמן
  79. ^ http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4176433,00.html גאווה ישראלית: בני נוער בחלל


תוכנית החלל המאוישת של ארצות הברית
תוכנית מרקורי · תוכנית ג'מיני · תוכנית אפולו · סקיילאב · מעבורת החלל · תחנת החלל הבינלאומית · תוכנית קונסטליישן (בוטלה) סמל נאס"א