איילת דקל

איילת דקל
סוגה מועדפת	תיעודי
מדינה	ישראל
תקופת הפעילות	מ-1997
עיסוק	במאית קולנוע וטלוויזיה
מקום לימודים	בית צבי
פרסים והוקרה	פרס הסרט הטוב ביותר ופרס העריכה בפסטיבל דוקאביב (2001)
	פרופיל ב-IMDb

איילת דקל היא במאית קולנוע, טלוויזיה ופרסומות.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בוגרת בית הספר למשחק ולקולנוע בית צבי במגמת קולנוע, ובעלת תואר שני מאוניברסיטת N.Y.I.T בניו יורק בהצטיינות יתרה משנת 1991.

דקל זכתה בפרס הסרט הטוב ביותר וכן בפרס העריכה בפסטיבל דוקאביב ב-2001 על סרטה "צומוד".^[1]

ב-2008 הקימה חברה המציעה שירותי תוכן ופיתוח פורמטים לרשת ולטלוויזיה.

"כחול עמוק" (1997) - סדרת טלוויזיה עלילתית משטרתית. שודרה ב-HOT.
"צומוד" (2000) - סרט תיעודי העוקב אחר סיפורם של ארבעה ילדים פלסטינים במחנה הפליטים דהיישה. הסרט זכה בפרס הסרט הטוב ביותר ופרס העריכה בפסטיבל דוקאביב 2001^[1] ומועמד לפרס אופיר באותה שנה.
"החתונה התבטלה" (2006) - סרט תיעודי טלוויזיוני אודות ביטול חתונות.
"אורנה פורת - ביבליוגרפיה" (2006) - סרט תיעודי טלוויזיוני.
"מלחמת המינים" - סדרת דוקו-ריאליטי.
"ג'אגלינג ואמנות אחזקת המשפחה" (2006) - סרט תיעודי אודות נשים בעלות קריירה ומשפחה.
"ביי ביי לאהבה" (2007) - פרויקט קולנועי ניסיוני אודות פרידות. הסרט הוקרן בסינמטק תל אביב.
"אינתיפאדה קאלט" (2007) - סרט תיעודי אודות השפעתה של האינתיפאדה השנייה על יצירותיהם של אמנים בתל אביב.
"מקום מפלט" (2019) - סרט תיעודי על מקלטים לנשים מוכות.

בנוסף, נטלה חלק בקמפיין הבחירות של ציפי לבני ומפלגת קדימה לקראת הבחירות לכנסת השמונה עשרה וביימה את קטעי הווידאו של בלוג יומן הבחירות של לבני.

איילת דקל, במיזם "אישים" לתיעוד היצירה הישראלית
איילת דקל, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
עופרה עופר אורן, "מקום מפלט": "למה מיכל, מריה ואסתר לא היו במקלט?", בבלוג "סופרת ספרים", 5 בנובמבר 2019
עדי סגל, אין מצב, באתר nrg‏, 28 באוקטובר 2007
אהוד אשרי, רמון כקצה הקרחון, באתר הארץ, 11 בנובמבר 2006
"ביי-ביי לאהבה", "הבמה"
מרב יודילוביץ', דוקאביב. כל הזוכים, באתר ynet, 1 באפריל 2001

ערך זה הוא קצרמר בנושא ישראלים. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.