ציפי לבני

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

ציפי לבני

תאריך לידה	8 ביולי 1958 (1958-08-07, )(בת 50) כ"א בתמוז ה'תשי"ח
ממשלות	29, 30, 31
כנסות	15, 16, 17
סיעות	הליכוד, קדימה
תפקידים בולטים	ממלאת מקום ראש הממשלה שרת החוץ שרת המשפטים שרת הבינוי והשיכון שרת הקליטה שרת החקלאות

ציפי לבני (ציפורה שפיצר) (נולדה ב-8 ביולי 1958) - ממלאת מקום ראש הממשלה ושרת החוץ של מדינת ישראל. לבני היא חברת כנסת מטעם מפלגת קדימה ועורכת דין במקצועה.

[עריכה] ביוגרפיה

[עריכה] טרום-פוליטיקה

לבני נולדה בשנת 1958 בתל אביב, בת לאיתן לבני (ממפקדי האצ"ל, ולימים חבר כנסת מטעם מפלגת "הליכוד") ולשרה לבני שהייתה לוחמת ומפקדת באצ"ל. בנעוריה הייתה חברה בתנועת "בית"ר". במהלך הלימודים בתיכון עירוני א' בתל אביב שימשה כרכזת קבוצת הכדורסל אליצור תל אביב. כשהייתה בת 16, השתתפה בהפגנות כנגד הנרי קיסינג'ר וכנגד נסיגה ישראלית מרמת הגולן ומסיני, אותה ניסה לקדם קיסינג'ר במסגרת מסע הדילוגים שערך במזרח התיכון לאחר מלחמת יום הכיפורים. בנעוריה גם למדה לתופף ועוסקת בתחביב זה עד ימים אלו.

שירתה בצה"ל כמדריכה בבית הספר לקצינות והשתחררה בדרגת סגן. לאחר שירותה הצבאי החלה ללמוד משפטים באוניברסיטת בר-אילן. בשנים 1980-1984 שירתה במוסד, ונדרשה לעזוב את לימודיה לצורך כך. על פי חשיפה של העיתונאית איילה חסון, לבני החזיקה עבור המוסד דירה בפריז, ובתום התקופה בפריז שבה לישראל והצטרפה לקורס מבצעי במוסד. לבני לא נכנסה לשירות מבצעי במוסד, לאחר שעזבה את הקורס המבצעי לפני סופו, עם נישואיה לבחיר לבה, נפתלי שפיצר. ב-1983 חזרה ללימודים וסיימה את לימודי המשפטים. לאחר מכן עסקה בעריכת דין כעשר שנים כשהיא מתמחה במשפט מסחרי, משפט ציבורי ונדל"ן.

[עריכה] הקריירה הפוליטית

בשנת 1996 התמודדה בפריימריס של הליכוד בסיסמה "ציפי לבני - שם שהוא מוסד" (רמז אודות הוריה ולעבודתה במוסד), והוצבה במקום ה-36 ברשימת הליכוד לכנסת ה-14. הליכוד זכה ב-32 מנדטים בלבד, ולבני לא נכנסה לכנסת. בהמלצת אביגדור ליברמן, מנכ"ל משרד ראש הממשלה, מונתה לבני למנכ"לית רשות החברות הממשלתיות. בתפקיד זה יישמה את מדיניות ממשלת נתניהו, והביאה להפרטת שורה של חברות ממשלתיות.

לאחר הקדמת הבחירות לכנסת ה-15 על ידי נתניהו בשנת 1999 התפטרה מראשותה של רשות החברות הממשלתיות והתמודדה בפריימריס של הליכוד, בפעם נוספת. הפעם מוקמה במקום ה-18, ונבחרה לראשונה לכנסת, כאשר הליכוד זכה ב-19 מנדטים בבחירות אלה.

לאחר ניצחונו של אריאל שרון בבחירות המיוחדות לראשות הממשלה מונתה לבני לתפקיד השרה לפיתוח אזורי, עד לכניסתה של מפלגת המרכז לקואליציה ומינויו של רוני מילוא לתפקיד. לאחר מכן כיהנה כשרה בלי תיק, ולאחר מכן כשרת החקלאות.

[עריכה] שנותיה הראשונות כשרה

בשנת 2003, עם הקמת ממשלת שרון השנייה, מונתה לתפקיד שרה לקליטת העלייה. בשנת 2004 מונתה במקביל לשרת הבינוי והשיכון במקומו של אפי איתם, בשל פרישתו מהממשלה בעקבות תוכנית ההתנתקות.

בשנת 2004 זכתה בפרס אביר איכות השלטון לנציג מהרשות המבצעת מטעם התנועה לאיכות השלטון, כהוקרה על תרומתה לאיכות קליטתם של העולים בישראל ועל תרומה ייחודית לחיזוקו של שלטון החוק.

אחרי פרישת שינוי מהממשלה מונתה לבני לתפקיד שרת המשפטים במקום יוסף לפיד. במסגרת הוויכוחים הפנים מפלגתיים בתוך הליכוד על רקע תוכנית ההתנתקות, שימשה לבני כמפשרת בין ראש הממשלה אריאל שרון, ובין שלושה משריו, בנימין נתניהו, סילבן שלום ולימור לבנת, והביאה לניסוח מחודש של קווי התוכנית שאפשרו את מעבר התוכנית בכנסת. לבני ניהלה במסגרת משרד המשפטים את הצד המשפטי-חקיקתי של תוכנית ההתנתקות ובעיקר העברת חוק יישום תוכנית ההתנתקות בכנסת.

במסגרת תפקידה כשרת המשפטים החלה לבני בקידום רפורמות בבתי המשפט. היא תמכה במועמדותה של פרופ' רות גביזון לשופטת בבית המשפט העליון, אך נתקלה בהתנגדותו של נשיא בית המשפט העליון פרופ' אהרן ברק, ובשל כך עיכבה את כינוס הוועדה לבחירת שופטים עד שתשיג רוב למינוי גביזון. בסופו של דבר, נכשלה לבני במהלך זה, וגביזון לא מונתה. כמו כן, יזמה את העברת מתחם בית המשפט בתל אביב לדרום העיר (יוזמה שלא יצאה אל הפועל) ויזמה חקיקה שתמנע עיקול של כספי הפיצוי שיקבלו המפונים מגוש קטיף וצפון השומרון.

[עריכה] ממלאת מקום ראש הממשלה ושרת החוץ

ציפי לבני ונשיא ארצות הברית ג'ורג' בוש, הבית הלבן, 13 בספטמבר 2006

שלטי חוצות לתמיכה בציפי לבני

ציפי לבני עם סלאם פיאד בפורום הכלכלי העולמי בדבוס, 2008

עם הקמתה של מפלגת קדימה, בסוף נובמבר 2005, פרשה מהליכוד והצטרפה למפלגה החדשה. בעקבות התמוטטותו של אריאל שרון והעברת סמכויותיו לממלא מקומו, אהוד אולמרט, הביעה לבני תמיכה באולמרט כמנהיג קדימה. היא מוקמה במקום השלישי במפלגה לאחר אולמרט ושמעון פרס. ב-18 בינואר 2006 אחרי ההתפטרות של סילבן שלום, מונתה לתפקיד שרת החוץ, בנוסף על תפקידיה הקודמים.

בממשלתו של אהוד אולמרט (הממשלה ה-31) מונתה לבני לממלאת מקום ראש הממשלה ושרת החוץ. בזאת הייתה לאישה הראשונה שמכהנת בתפקיד ממלאת מקום ראש הממשלה, ולאישה השנייה אחרי גולדה מאיר המכהנת כשרת חוץ.

ב-30 בנובמבר 2006 מונתה לתפקיד שרת המשפטים באופן זמני, בנוסף לתפקידיה השונים, לתקופה של כחודשיים, עד למינוי דניאל פרידמן לתפקיד.

בתחילת 2007 הופצו שלטי חוצות לתמיכה בציפי לבני לראשות הממשלה, על אף שלא נראו בחירות באופק. השלטים נתלו באופן אנונימי ונכתב עליהם שהם מטעם אזרחים תומכי ציפי לבני (ראשי תיבות: אצ"ל, בהקבלה לארגון בו היו חברים הוריה).

יומיים לאחר פרסום מסקנות הביניים של ועדת וינוגרד, ב-2 במאי 2007, לבני הודיעה במסיבת עיתונאים כי בפגישתה עם ראש הממשלה אמרה לו כי לנוכח הדו"ח "התפטרות היא הדבר הנכון מבחינתו". על אף עמדתה זו היא החליטה להשאר בממשלה, משהתברר כי אין רוב בסיעת קדימה התומך בהחלפתה את אולמרט בראשות הממשלה. לבני נימקה את החלטתה שלא להתפטר ברצונה "לפקח על יישום המסקנות מתוך הממשלה". במסיבת עיתונאים כעבור מספר שבועות, היא חזרה בה מהקריאה לאולמרט להתפטר.

לאחר פרסום המסקנות הסופיות של ועדת וינוגרד, ב-30 בינואר 2008, לבני נמנעה מלהתבטא בפומבי בעניין הדו"ח, וממילא לא חזרה על קריאתה לראש הממשלה להתפטר.

במאי 2007 נבחרה לבני על ידי הטיים מגזין האמריקאי, לאחת ממאה האנשים המשפיעים ביותר בעולם, ואחת מעשרים המנהיגים והפוליטיקאים המשפיעים ביותר לשנה זו. ^[1].

לבני מונתה על ידי ראש הממשלה, אהוד אולמרט, לעמוד בראש צוות המשא ומתן עם הפלסטינים. בסוף שנת 2007 נפגשה לבני פעמים רבות עם ראשי המשלחת הפלסטינית ופעלה נמרצות לכינוס ועידת אנאפוליס ולהצלחתה.

בשנת 2007, במסגרת תפקידה כשרת החוץ, יזמה לבני מהלך לשדרוג היחסים בין ישראל לבין האיחוד האירופאי וקידמה אותו במשך כשנה. יש הטוענים כי יוזמה זו אכן תרמה להגדלת המעורבות של חברות ישראליות בפרוייקטים של האיחוד.^[2] לעומת זאת, יש הטוענים כי האירופאים דחו את פניית לבני וקיבלו את עמדת הפלסטינים לפיה שדרוג שכזה יתבצע רק במקביל להתקדמות במו"מ המדיני בין ישראל לפלסטינים. ^[3]