ציפי לבני

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ציפי לבני
Tzipi Livni Conference f.JPG

ציפי לבני
תאריך לידה 8 ביולי 1958 (בת 56)
כ"א בתמוז ה'תשי"ח
ממשלות 29, 30, 31, 33
כנסות 15 - 19
סיעה הליכוד, קדימה, התנועה
תפקידים בולטים

ציפורה מלכה (ציפי) לבני שפיצר (נולדה ב-8 ביולי 1958) היא פוליטיקאית ישראלית, המכהנת כשרת המשפטים בממשלתו של בנימין נתניהו. בעברה הייתה ממלאת מקום ראש הממשלה ושרת החוץ. לבני היא מייסדת והעומדת בראש רשימת התנועה ושימשה, בין היתר, בכנסת ה-18 כיו"ר האופוזיציה עד שהתפטרה לאור הפסדה בבחירות המקדימות ליו"ר קדימה לשאול מופז.

בתחילת הקריירה הפוליטית שלה הייתה חברת כנסת מטעם מפלגת "הליכוד", ובשנת 2005, עם הקמת מפלגת "קדימה", הצטרפה אליה. בשנת 2008 נבחרה ליו"ר מפלגת "קדימה", והתמודדה מטעמה לראשות הממשלה. בשנת 2012 התפטרה מהכנסת לאחר שהפסידה בפריימריז לראשות המפלגה לשאול מופז. לקראת הבחירות לכנסת ה-19 הקימה את מפלגת "התנועה" אשר זכתה בבחירות ב-6 מנדטים.

קורות חייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ציפורה מלכה לבני‏[1] נולדה בתל אביב ב-8 ביולי 1958, לאיתן לבני, קצין המבצעים של האצ"ל ולימים חבר הכנסת מטעם "הליכוד", ושרה לבני, שהייתה לוחמת באצ"ל.

בנעוריה הייתה חברה בתנועת "בית"ר". במהלך הלימודים בתיכון עירוני א' בתל אביב שימשה כרכזת קבוצת הכדורסל אליצור תל אביב. בהיותה בת 16 השתתפה בהפגנות נגד הנרי קיסינג'ר ונגד נסיגה ישראלית מרמת הגולן ומסיני, שקיסינג'ר ניסה לקדם במסע הדילוגים שערך במזרח התיכון לאחר מלחמת יום הכיפורים. בנעוריה גם למדה לתופף והיא ממשיכה לעסוק בתחביב זה. מגיל 13 היא צמחונית מטעמי מצפון, ולימים סייעה בהעברת מהלך החקיקה האוסר על פיטום אווזים.‏[2]

לבני שירתה בצה"ל כמפקדת מחלקה בבית הספר לקצינות והשתחררה בדרגת סגן.

לאחר שירותה הצבאי החלה ללמוד משפטים באוניברסיטת בר-אילן. שירתה ב"מוסד"‏[3], ונדרשה לעזוב את לימודיה לשם כך. ביולי 2008 הובאה בכתבה של איילה חסון התגובה הבאה בשם המוסד: "לבני שירתה במוסד בין השנים 1984-1980. במסגרת חטיבת המחקר נשלחה לבני לתפקיד ייעודי בחו"ל. עם חזרתה לארץ עברה הכשרה מבצעית. ערב סיום הקורס עזבה עקב נישואיה"‏‏‏[4].

ב-1983 חזרה ללימודים וסיימה את לימודי המשפטים. לאחר מכן עסקה בעריכת דין כעשר שנים כשהיא מתמחה במשפט מסחרי, משפט ציבורי ונדל"ן, לאחר שהקימה משרד עצמאי. משרד עורכי הדין שלה שכן במצודת זאב בתל אביב, ובין השאר שימשה כעורכת הדין של סיעת הליכוד בהסתדרות.

קריירה פוליטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1996 התמודדה בפריימריז של הליכוד בסיסמה "ציפי לבני - שם שהוא מוסד" (רמז להוריה ולשירותה ב"מוסד"), והוצבה במקום ה-36 ברשימת הליכוד לכנסת ה-14. הליכוד זכה ב-32 מנדטים בלבד, ולבני לא נכנסה לכנסת. בהמלצת אביגדור ליברמן, מנכ"ל משרד ראש הממשלה, מונתה למנכ"לית רשות החברות הממשלתיות. בתפקיד זה יישמה את מדיניות ממשלת נתניהו, והביאה להפרטת שורה של חברות ממשלתיות.

חברת כנסת[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר הקדמת הבחירות לכנסת ה-15 על ידי בנימין נתניהו בשנת 1999 התפטרה מראשותה של רשות החברות הממשלתיות והתמודדה בפריימריס של הליכוד. הפעם מוקמה במקום ה-18, ונבחרה לראשונה לכנסת, כאשר הליכוד זכה ב-19 מנדטים בבחירות אלה.

בפריימריז שהתקיימו לאחר התפטרות בנימין נתניהו בשנת 1999, תמכה באהוד אולמרט מול אריאל שרון‏‏.

בנושאי חקיקה, הצטרפה לבני להגשת הצעת חוק המחייבת רוב של 80 חברי כנסת לכל מימוש של זכות השיבה, מעבר למאה מקרים הומניטריים בשנה, ולהצעת חוק המחייבת עריכת משאל עם ורוב של יותר מ-50% מבעלי זכות ההצבעה לכל הסכם עם הרשות הפלסטינית.

בכנסת החמש עשרה עמדה בראש הוועדה המיוחדת שהכינה את החוק הקובע שכל העברה של שטח או סמכויות בירושלים תחייב רוב של 61 חברי כנסת. בנאום במליאת הכנסת בו הציגה את החוק בשם הוועדה אמרה לבני:

ייאמר כאן דבר אחד: החוק הזה לא יכול ולא נועד לקבוע איסור מוחלט, שהכנסת, ברוב של חבריה, לא תוכל להתיר. החוק הזה צופה, לא מצב עתידי, אלא מצב קיים, שבו יש ממשלה במדינת ישראל, שאין לה רוב בכנסת, שראש ממשלתה חושב שהוא יכול בתהליכים כאלה או אחרים, במשא ומתן כזה או אחר, בהסדרים כוללים, להכניס ולהבליע את ירושלים, בלי שהכנסת ברוב של חבריה תקבל החלטה שאומרת: דנתי בהצעה בעניין ירושלים וקיבלתי החלטה על ידי ‎61 מחברי הכנסת הזאת, דרישה שהיא כמעט מתבקשת במה שנוגע לבירת ישראל, במה שנוגע לירושלים.

– ציפי לבני, דברי הכנסת, מושב שני, חוברת ל"ט, עמ' ‎10734‏, ‎21 בנובמבר 2000

במהלך כהונתה כמחוקקת הגישה לבני חמש הצעות חוק והצטרפה ל-22 נוספות. אחת מהצעות החוק, שהוגשה יחד עם חברי הכנסת אמנון רובינשטיין ואופיר פינס הציעה לשריין את כל חוקי היסוד הקיימים ברוב של 70 חברי כנסת, ובעצם לתת להם מעמד חוקתי. כמו כן, לבני הציעה למחוק את סעיף הנכד מחוק השבות. לבני עמדה בראש מספר ועדות משנה של ועדת החוקה, חוק ומשפט, ובהן ועדת המשנה שהכינה את החוק לאיסור הלבנת הון וועדת המשנה לתקנות חוק החברות. כמו כן הייתה חברה בוועדת החקירה הפרלמנטרית לעניין הסחר בנשים ובוועדה לקידום מעמד האישה.

שנותיה הראשונות כשרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ציפי לבני חותמת על חולצת ויקיפדיה במסגרת פרויקט Free Travel-Shirt

לאחר ניצחונו של אריאל שרון בבחירות המיוחדות לראשות הממשלה בשנת 2001 מונתה לבני לתפקיד השרה לפיתוח אזורי, עד לכניסתה של מפלגת המרכז לקואליציה ומינויו של רוני מילוא לתפקיד. לאחר מכן כיהנה כשרה בלי תיק, ולאחר מכן כשרת החקלאות.

בשנת 2003, עם הקמת ממשלת שרון השנייה, מונתה לשרה לקליטת העלייה. בשנת 2004 מונתה במקביל לשרת הבינוי והשיכון במקומו של אפי איתם, בשל פרישתו מהממשלה בעקבות תוכנית ההתנתקות.

בשנת 2004 זכתה בפרס אביר איכות השלטון לנציג מהרשות המבצעת, כהוקרה על תרומתה לאיכות קליטתם של העולים בישראל ועל תרומה ייחודית לחיזוקו של שלטון החוק ולהגנה על עקרונות הדמוקרטיה.

אחרי פרישת שינוי בסוף שנת 2004 מהממשלה מונתה לבני לשרת המשפטים במקום יוסף לפיד, במקביל לתפקידה כשרה לקליטת העלייה. במסגרת הוויכוחים הפנים מפלגתיים בליכוד על רקע תוכנית ההתנתקות, שימשה לבני כמפשרת בין ראש הממשלה אריאל שרון, ובין שלושה משריו, בנימין נתניהו, סילבן שלום ולימור לבנת, והביאה לניסוח מחודש של קווי התוכנית שאפשרו את אישור התוכנית בכנסת.[דרוש מקור] לבני ניהלה במסגרת משרד המשפטים את הצד המשפטי-חקיקתי של תוכנית ההתנתקות ובעיקר אישור חוק יישום תוכנית ההתנתקות.

במסגרת תפקידה כשרת המשפטים החלה בקידום רפורמות בבתי המשפט. היא תמכה במועמדותה של פרופ' רות גביזון לשופטת בבית המשפט העליון, אך נתקלה בהתנגדותו של נשיא בית המשפט העליון פרופ' אהרן ברק. היא עיכבה את כינוס הוועדה לבחירת שופטים, להערכת פרשנים עשתה זאת על מנת להשיג רוב למינוי גביזון. בסופו של דבר, גביזון לא מונתה. כמו כן, יזמה את העברת מתחם בית המשפט בתל אביב לדרום העיר (יוזמה שלא יצאה אל הפועל) ויזמה חקיקה שתמנע עיקול של כספי הפיצוי שיקבלו המפונים מגוש קטיף וצפון השומרון.

כשרת המשפטים גיבשה לבני תזכיר חוק שנועד להבנות את שיקול הדעת השיפוטי בענישה, כאשר העקרון המרכזי הוא יחס הולם בין העבירה לבין העונש, עם קביעת עונשי מוצא שמהם השופטים יקבעו את העונש בהתאם לנסיבות המקרה‏[5]. התזכיר גובש על ידי לבני בהתאם לוועדת גולדברג והצעת החוק הממשלתית הוגשה כשנה לאחר מכן, לאחר שמונתה לשרת החוץ‏‏.‏[6]

בשנת 2005, כשרת המשפטים, קיבלה לבני "אות אומ"ץ" מארגון אומ"ץ, אך בסוף אותה שנה הביע יו"ר הארגון, אריה אבנרי, אכזבה מחבירתה לאריאל שרון בראשות קדימה.‏[7]

בשנת 2005 חתמה כשרת משפטים, יחד עם שר התמ"ת, אהוד אולמרט על מינוים של כ-20 חברי מרכז הליכוד וקרוביהם כנציגי ציבור בבית הדין לעבודה, אך כאשר התבררה לה עובדה זו הורתה להפסיק שיטת מינויים זו.‏[8]

ממלאת מקום ראש הממשלה ושרת החוץ[עריכת קוד מקור | עריכה]

ציפי לבני ונשיא ארצות הברית לשעבר ג'ורג' בוש, הבית הלבן, 13 בספטמבר 2006

עם הקמתה של מפלגת קדימה, בסוף נובמבר 2005, פרשה מהליכוד והצטרפה למפלגה החדשה. בעקבות מחלתו של אריאל שרון והעברת סמכויותיו לממלא מקומו, אהוד אולמרט, הביעה לבני את תמיכתה בו כמנהיג קדימה. היא מוקמה במקום השלישי במפלגה, לאחר אולמרט ושמעון פרס. ב-18 בינואר 2006, אחרי ההתפטרות של סילבן שלום, מונתה לשרת החוץ, בנוסף על תפקידיה הקודמים.

בממשלתו של אולמרט (הממשלה ה-31) מונתה לבני לממלאת מקום ראש הממשלה ושרת החוץ. בזאת הייתה לאישה הראשונה שמכהנת בתפקיד ממלאת מקום ראש הממשלה, ולאישה השנייה, אחרי גולדה מאיר, המכהנת כשרת החוץ. ב-30 בנובמבר 2006 מונתה באופן זמני גם לתפקיד שרת המשפטים לתקופה של כחודשיים, עד למינויו של דניאל פרידמן.

כחלק מתפקידה כשרת החוץ מונתה לבני על ידי ראש הממשלה לעמוד בראש צוות המשא ומתן עם הפלסטינים. לאורך כהונתה נפגשה פעמים רבות עם ראשי המשלחת הפלסטינית ובן השאר פעלה לכינוס ועידת אנאפוליס שהתקיימה בנובמבר 2007. בוועידה, שהיוותה ניסיון לפתיחת הליך למשא ומתן לקראת הסכם קבע, עמדה לבני יחד עם ראש הממשלה, אהוד אולמרט, בראש המשלחת הישראלית. בוועידה נאמה לבני ואמרה:

לא באתי היום להתווכח על זכויות. לא באתי להתווכח מי צודק יותר. באתי היום כדי לומר לעמיתי מהעולם הערבי, שהדבר הנכון לעשותו הוא לא לוותר על תחושת הצדק או האמונה בזכות. אין בכוונתי לדרוש זאת מעם אחר כפי שאיני עושה זאת בעצמי. אלא זה הזמן לממש זכות אחרת, הזכות של ילדינו לחיות בשלום ובכבוד הדדי - והשתתפותכם החשובה כאן, על אף שלחלקכם לא פשוט הדבר, מעידה כי זאת גם כוונתכם, והיא נוטעת בי תקווה לעתיד.

אני גאה במקום בו ישראל נמצאת היום, ואני מקווה שהיום קיימת הבנה שהדבר הנכון הוא לבנות עתיד משותף בשתי מדינות נפרדות. האחת – מדינת ישראל – שהוקמה כמדינה יהודית, בית לאומי לעם היהודי, והשנייה – פלסטין – שתקום כדי לתת פתרון לאומי שלם ומלא לבני העם הפלסטיני באשר הוא.

אתר קדימה, ‎27 בנובמבר 2007

בתחילת 2007 הופצו שלטי חוצות לתמיכה בציפי לבני לראשות הממשלה, על אף שלא נראו בחירות באופק. השלטים נתלו באופן אנונימי ונכתב עליהם שהם מטעם אזרחים תומכי ציפי לבני (ראשי תיבות: אצ"ל, בהקבלה לארגון בו היו חברים הוריה).

במאי 2007 נבחרה לבני על ידי הטיים מגזין האמריקאי, לאחת ממאה האנשים המשפיעים ביותר בעולם, ואחת מעשרים המנהיגים והפוליטיקאים המשפיעים ביותר לשנה זו‏[9].

יומיים לאחר פרסום מסקנות הביניים של ועדת וינוגרד, ב-2 במאי 2007, הודיעה לבני במסיבת עיתונאים כי בפגישתה עם ראש הממשלה אמרה לו כי לנוכח הדו"ח "התפטרות היא הדבר הנכון מבחינתו". על אף עמדתה זו, ספגה ביקורת בשל החלטתה להישאר בממשלה למרות הטחת ביקורת כה קשה, משהתברר כי אין רוב בסיעת קדימה התומך בהחלפתה את אולמרט בראשות הממשלה. לבני נימקה את החלטתה שלא להתפטר ברצונה "לפקח על יישום המסקנות מתוך הממשלה". במסיבת עיתונאים כעבור מספר שבועות, חזרה בה מהקריאה לאולמרט להתפטר - מה שקומם עליה הן את תומכי אולמרט והן את מערכת המשפט. לאחר פרסום המסקנות הסופיות של ועדת וינוגרד, ב-30 בינואר 2008, נמנעה לבני מלהתבטא בפומבי בעניין הדו"ח, וממילא לא חזרה על קריאתה לראש הממשלה להתפטר, מה שרק הגביר את הביקורת על התנהלותה.

עם התחלת התערערות מעמדו של ראש הממשלה, אהוד אולמרט, והקריאות הגוברות להתפטרותו, התחזק מעמדה של לבני בקדימה והחלו להישמע קולות הן מתוך המפלגה והן מחוץ לה, הקוראים להתמודדותה על ראשות המפלגה במידה שיערכו בחירות מקדימות או ארציות ‏‏[10].

ביולי 2008 החליטה מפלגת קדימה לקיים בחירות מקדימות, ואלה התקיימו ב-17 בספטמבר 2008. עם הכרזתו של אולמרט כי לא יתמודד על ראשות המפלגה ויתפטר עם בחירת ראש מפלגה חדש, החל באופן גלוי הקמפיין של לבני לראשות המפלגה. לבני ניצחה בבחירות אלה בהפרש קטן, כשזכתה ב-43.1% מקולות הבוחרים (לעומת 42% ליריבה העיקרי, שר התחבורה, שאול מופז‏‏)‏[11].

לבני בכנס "צעירים למען ציפי לבני", 2009

בראשות קדימה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הניסיון להקים ממשלה חדשה[עריכת קוד מקור | עריכה]
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – הניסיון להקמת ממשלה חדשה

עם ניצחונה של לבני בבחירות הפנימיות בקדימה, ובחירתה לראשות קדימה, התפטר אהוד אולמרט מתפקידו כראש הממשלה והליך הרכבת הממשלה הוטל עליה על ידי נשיא המדינה, שמעון פרס‏‏‏[12].

תחילה חתמה לבני על הסכם קואליציוני עם מפלגת העבודה. לאחר ההסכם עם העבודה, התפנתה לבני לנהל משא ומתן עם יתר הסיעות. ב-25 באוקטובר פרסמה מועצת חכמי התורה הודעה, לפיה חילוקי דעות בנושאי הקצבאות וירושלים התגלעו במהלך המשא ומתן, ולכן ש"ס לא תוכל לשבת בממשלה בראשות לבני, אף שלבני הציעה למפלגות החרדיות תקציבים של כמיליארד ש"ח.‏[13] משהתברר כי גם חברי דגל התורה לא יצטרפו לממשלה בראשותה, ולאחר שהמשא ומתן הקואליציוני עם מפלגת הגמלאים, שהתאחדה שבוע קודם לכן, ועם מרצ לא התקדם, הודיעה לבני לנשיא פרס ב-26 באוקטובר כי נכשלה בנסיונה להקים ממשלה, על-אף ההסכם שהושג עם מפלגת העבודה. ‏‏‏[14]

הבחירות לכנסת השמונה עשרה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ציפי לבני באירוע התודה לפעילי קדימה
ציפי לבני בקריקטורה מאת ניסים חזקיהו.

כיו"ר "קדימה" הובילה לבני את מפלגתה בבחירות לכנסת ה-18. קמפיין המפלגה התבסס בעיקרו על תדמיתה של לבני כפוליטיקאית נקיית כפיים וניסיונות לקעקע את אמינותו של יריבה בנימין נתניהו, בין הסיסמאות של קדימה היו: "ציפי לבני – מה שטוב למדינה" "ראש ממשלה אחרת" ו"ביבי?! אני לא מאמין לו". לבני ערכה סיורי בחירות במעוזים של צעירים חילונים כמו מתחמי בילוי ונאמה רבות במהלך מערכת הבחירות בבתי ספר. כמו כן דיברה לקהל הנשים ולציבור השמאל, ביקשה "להחזיר את התקווה לשלום" והצהירה על שאיפתה ל"יונה שעל אדן החלון".

"קדימה" בראשות לבני קיבלה בבחירות אלה 28 מנדטים והייתה לסיעה הגדולה ביותר בכנסת, עם יתרון של מנדט אחד על הליכוד, אך למעט "קדימה" אף מפלגה לא המליצה לנשיא המדינה שמעון פרס להטיל עליה להרכיב ממשלה, והמשימה הוטלה על בנימין נתניהו, שמועמדתו זכתה להמלצת נציגי סיעות הימין וסיעות הדתיים שמנה 65 חברי כנסת. לבני הודיעה מייד שלא תצטרף לממשלה בראשות נתניהו, כיוון שאינה מוכנה להיות חברה במה שהגדירה כממשלת ימין קיצונית, ושהיא תשמש כיו"ר האופוזיציה.‏‏‏[15] נתניהו דווקא לא רצה שממשלתו תתבסס על מפלגות הימין והמפלגות הדתיות בלבד, ולאור התנגדותו הראשונית של אביגדור ליברמן לכניסתה של מפלגת העבודה לממשלה, היה מוכן להציע ללבני הצעה מרחיקת לכת. בטיוטת הסכם קואליציוני שגובשה בין גדעון סער מטעם "הליכוד" וצחי הנגבי מטעם "קדימה", הוסכם ששתי המפלגות יזכו למספר שווה של תיקים בממשלה ובקבינט המדיני-ביטחוני ושלבני תכהן כראש ממשלה בשנה וחצי האחרונה מתוך ארבע וחצי שנות כהונת הממשלה ועד אז תכהן כשרת החוץ וכממונה על המשא ומתן עם הפלסטינים. אך המשא ומתן נכשל כאשר השיחות הפכו לישירות בין לבני ונתניהו. להערכת הנגבי, הסיבה לכך הייתה חוסר אמון של לבני בכך שבהתחשב בשותפיה הקואליציוניים, תהיה לה השפעה מהותית על מדיניות הממשלה.‏[16]

כראש האופוזיציה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם כניסתה לתפקיד ראש האופוזיציה תקפה לבני את גודלה של ממשלת נתניהו השנייה.‏[17] השנה הראשונה לישיבתה של "קדימה" באופוזיציה לוותה בחשש כי המפלגה תפורק וחלק מחבריה יחברו לממשלה, זאת משום שמספר שבועות לאחר השבעת ממשלת נתניהו, עבר בכנסת חוק התפלגות סיעה שמאפשר לשבעה חברי כנסת להתפלג לסיעה עצמאית בלי שייחשבו ל'פורשים', אף שאינם מהווים שליש של הסיעה המקורית ולא זכו להסכמת רוב חבריה. לבני יצאה בחריפות כנגד מה שהגדירה כניסיון לפרק את קדימה.‏[18] בהמשך תקפה לבני את ראש הממשלה בנימין נתניהו על אי התקדמותו במשא ומתן עם הפלסטינים ועל חוסר אמונתו בפתרון שתי מדינות לשני עמים, כדבריה. לאחר "נאום בר-אילן" של נתניהו ב- 14/06/09, הגיבה לבני על התפנית בעמדתו ובירכה עליה, אך תקפה אותו בטענה שנדרש לשאת את הנאום תחת לחץ נאום ברק אובמה באוניברסיטת קהיר שנישא עשרה ימים לפני כן, ושהממשלה עוסקת בהישרדות ולא במדינאות.‏[19] במרץ 2010 התבטאה לבני כנגד החלטת ממשלת נתניהו, על פי החלטת סגן שר הבריאות מטעם אגודת ישראל יעקב ליצמן, לשינוי בתוכנית לבניית אגף חדש במרכז רפואי ברזילי באשקלון בשל קברים אשר נמצאו באתר המיועד לבנייה. בעקבות מחאה ציבורית רבה, ההחלטה נהפכה על פיה מספר שבועות לאחר מכן.

ח"כ ציפי לבני בהפגנת הרופאים הגדולה בירושלים - 31 ביולי 2011

לבני עמדה לצד הממשלה לאחר המשט לעזה ב-2010 ונמנעה מלמתוח ביקורת על נתניהו כאשר החליט על הקפאת הבנייה ביהודה ושומרון, אך מתחה ביקורת חריפה על ראש הממשלה לנוכח כישלון המשא ומתן הישיר בין ישראל לפלסטינים שהושק בספטמבר 2010 והעדרה של תוכנית ישראלית יזומה, חידוש ההכרה של אחדות ממדינות דרום אמריקה במדינה פלסטינית בגבולות 1967, המשבר המתמשך ביחסים עם טורקיה והמתיחות ביחסים עם ארצות הברית. בעקבות השריפה בכרמל קראה לבני לראשונה לבנימין נתניהו להתפטר מתפקידו לנוכח תוצאות השריפה ומספר ההרוגים הרב. בשנת 2011, אל מול הפיצול במפלגת העבודה והתגברותה של המחאה החברתית, התבטאה לבני כנגד ראש הממשלה "שעוסק בהישרדות" והוסיפה כי היא מקווה שהאירועים יובילו לפירוק הממשלה והליכה לבחירות.

יום לאחר שחרורו של החייל החטוף גלעד שליט התבטאה לראשונה בחריפות כנגד העסקה ותקפה את ראש הממשלה בנימין נתניהו על הסכמתו לעסקת שליט. את שתיקתה עד למועד זה, נימקה בהבטחה שנתנה לאביו של שליט כי לא תתבטא בגנות העסקה טרם אישורה.‏[20]

בבחירות המקדימות שנערכו ב"קדימה" ב-27 במרץ 2012 הפסידה לבני לחבר הכנסת שאול מופז, שנבחר ליו"ר המפלגה במקומה בפער ניכר. בעקבות זאת התפטרה לבני מהכנסת ב-1 במאי 2012.‏[21]

בראשות "התנועה"[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-27 בנובמבר 2012, לקראת הבחירות לכנסת התשע עשרה, הכריזה לבני על התמודדותה בבחירות במסגרת מפלגה חדשה בראשותה בשם "התנועה". למפלגת החדשה הצטרפו גם שבעה חברי כנסת מכהנים, שהתפלגו ממפלגת קדימה: מאיר שטרית, יואל חסון, רחל אדטו, שלמה מולה, מגלי והבה, רוברט טיבייב ואורית זוארץ.‏[22].

בבחירות לכנסת ה-19 זכתה "התנועה" בראשות ציפי לבני בשישה מנדטים.

ב-19 בפברואר 2013 חתמה "התנועה" על הסכם קואליציוני עם סיעת הליכוד ישראל ביתנו, שבו הוסכם כי לבני תכהן כשרת המשפטים ושר נוסף מטעם "התנועה" יכהן כשר להגנת הסביבה. התחילה את תפקידה כשרת המשפטים במרץ 2013 והוסמכה על ידי ראש הממשלה נתניהו לנהל את השיחות עם צוות המשא ומתן הפלסטיני. במסגרת תפקידה מכהנת לבני גם כיו"ר ועדת השרים לענייני חקיקה.

ביוני 2013 הקימה יחד עם ח"כ אלעזר שטרן וח"כ יצחק הרצוג שדולה תחת הכותרת "עם דת ומדינה" ששם לו למטרה ליישם את אמנת גביזון מדן.

חייה הפרטיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לבני נשואה לנפתלי שפיצר, אם לשניים, ומתגוררת בשכונת ישגב שבתל אביב.‏‏‏[23]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מכתביה

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מי את ציפי (ציפורה מלכה) לבני?, גלי צה"ל און-ליין
    הצהרת האמונים לשרה לפיתוח אזורי‏
  2. ^ אורן רייס וטלי צין, האווזים ניצחו את ישראל כץ: הפיטום ייפסק, באתר ynet‏, 4 בספטמבר 2005
  3. ^ רונן ברגמן, המירוץ לראשות המוסד "קשת" VS. "צומת", ידיעות אחרונות מוסף "7 ימים", ‏ 30.08.2012, עמוד 23.
  4. ^ כתבה של איילה חסון בערוץ 1
  5. ^ ‏טל רוזנר, משרד המשפטים מציג: מהפכת הענישה, באתר ynet‏, 31 באוגוסט 2005
  6. ^ "‏הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 92 ) (הבניית שיקול הדעת השיפוטי בענישה), התשס"ו 2006‏", רשומות, 12 ביוני 2006, באתר משרד המשפטים ‏.
  7. ^ עמרי אסנהיים, המלבינה של שרון, באתר nrg‏, 16 בדצמבר 2005
  8. ^ נורית דברת, ‏מסע הבחירות נפתח: "ביבי לא מאיים עליי", באתר גלובס, 6 ביולי 2008
  9. ^ המגזין טיים: לבני היא בין 100 האנשים המשפיעים בעולם, nana, ‏3 במאי 2007.
  10. ^ ‏מיה בנגל, "ציפי לבני מוכנה לקחת לידיה את המושכות", באתר nrg,‏29.4.07
    יואב יצחק, תמיכה בלבני להחלפת אולמרט, באתר חדשות מחלקה ראשונה, 8 במאי 2008.
  11. ^ ‏אטילה שומפלבי ואמנון מרנדה, לבני ניצחה ב-431 קולות; מופז התקשר לברך, באתר ynet‏, 18.9.08‏
  12. ^ ‏רונן מדזיני ואטילה שומפלבי, הנשיא הודיע ללבני: את תרכיבי את הממשלה, באתר ynet‏, 22 בספטמבר 2008
  13. ^ אטילה שומפלבי , לבני מוכנה לתת לחרדים כמעט מיליארד שקל, באתר ynet‏, 23 באוקטובר 2008
  14. ^ ‏‏רונן מדזיני, לבני לפרס: יבחר העם את מנהיגיו, אני אנצח, באתר ynet‏, 26 באוקטובר 2008
  15. ^ ‏אטילה שומפלבי, לבני ב-SMS: נהיה אלטרנטיבה - נלך לאופוזיציה, באתר ynet‏, 19 בפברואר 2009‏
  16. ^ מזל מועלם, ההסכם נחשף: כך הוחמצה ממשלת אחדות לבני-נתניהו, באתר nrg מעריב
  17. ^ אמנון מרנדה, לבני על ממשלת נתניהו: כולם שרים לענייני כלום, באתר ynet‏, 31 במרץ 2009
  18. ^ מזל מועלם, ציפי לבני: נתניהו מנסה לפרק את מפלגת קדימה, באתר הארץ, 10 ביולי 2009
  19. ^ לבני: "נתניהו עשה צעד קדימה", באתר וואלה!, 15 ביוני 2009.
  20. ^ לבני: "התנגדתי לעסקת שליט בעבר, חמאס יצא מחוזק", באתר וואלה!, 23 באוקטובר 2011
  21. ^ מורן אזולאי, לבני התפטרה: לא מכרתי את המדינה לחרדים, באתר ynet‏, 1 במאי 2012
  22. ^ מורן אזולאי, אפקט לבני: ארבעה ח"כים פורשים מקדימה, באתר ynet‏, 27 בנובמבר 2012
  23. ^ ‏נורית לויליכט-לחיאני, כאן גרים בכיף: ביקור בית אצל עשרה חברי כנסת, באתר nrg‏, 14 באפריל 2009.‏
ציפי לבני - תבניות ניווט
חברי ממשלת ישראל המכהנים

ראש הממשלה בנימין נתניהו

השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ' | השר לאזרחים ותיקים אורי אורבך | שר התקשורת גלעד ארדן | שר הבינוי והשיכון אורי אריאל | שר הכלכלה, השר לשירותי דת והשר לירושלים והתפוצות נפתלי בנט | שרת הבריאות יעל גרמן | שר הביטחון משה יעלון | שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן | שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כ"ץ | שרת המשפטים ציפי לבני | שרת התרבות והספורט לימור לבנת | שר החוץ אביגדור ליברמן | שר התיירות עוזי לנדאו | שרת העלייה והקליטה סופה לנדבר | שר האוצר יאיר לפיד | שר הפנים גדעון סער | שר החינוך שי פירון | שר המדע, הטכנולוגיה והחלל יעקב פרי | השר להגנת הסביבה עמיר פרץ | השר לנושאים אסטרטגיים ולענייני מודיעין המופקד על יחסים בינלאומיים יובל שטייניץ | שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים, השר לפיתוח הנגב והגליל והשר לשיתוף פעולה אזורי סילבן שלום | שר החקלאות ופיתוח הכפר יאיר שמיר
Emblem of Israel.svg
שרי החוץ בממשלות ישראל

משה שרתגולדה מאיראבא אבןיגאל אלוןמשה דייןמנחם בגיןיצחק שמירשמעון פרסמשה ארנסדוד לוישמעון פרסאהוד ברקדוד לויבנימין נתניהואריאל שרוןדוד לויאהוד ברקשלמה בן עמישמעון פרסבנימין נתניהוסילבן שלוםציפי לבניאביגדור ליברמןבנימין נתניהואביגדור ליברמן

שרי המשפטים בממשלת ישראל

פנחס רוזן | דב יוסף | חיים כהן | פנחס רוזן | דוד בן-גוריון | פנחס רוזן | דב יוסף | יעקב שמשון שפירא | גולדה מאיר | יעקב שמשון שפירא | גולדה מאיר | חיים יוסף צדוק | מנחם בגין | שמואל תמיר | משה נסים | יצחק מודעי | אברהם שריר | דן מרידור | דוד ליבאי | יעקב נאמן | בנימין נתניהו | צחי הנגבי | יוסי ביילין | מאיר שטרית | יוסף לפיד | ציפי לבני | חיים רמון | מאיר שטרית | ציפי לבני | דניאל פרידמן | יעקב נאמן | ציפי לבני

שרים לקליטת העלייה בממשלות ישראל

חיים משה שפירא - יגאל אלון - שמעון פרס - נתן פלד - שלמה רוזן - דוד לוי - אהרן אבוחצירא - אהרן אוזן - יעקב צור - יצחק חיים פרץ - יאיר צבן - יולי אדלשטיין - יולי תמיר - אריאל שרון - ציפי לבני - זאב בוים - יעקב אדרי - אלי אפללו - סופה לנדבר

שרי הבינוי והשיכון בממשלות ישראל

גיורא יוספטליוסף אלמוגילוי אשכולמרדכי בנטובזאב שרףיהושע רבינוביץאברהם עופרשלמה רוזןגדעון פתדוד לויאריאל שרוןבנימין בן אליעזרבנימין נתניהויצחק לויבנימין בן אליעזרנתן שרנסקיאפי איתםציפי לבנייצחק הרצוגזאב בויםמאיר שטריתזאב בויםאריאל אטיאסאורי אריאל

שרי החקלאות בממשלות ישראל

אהרון ציזלינג | דב יוסף | פנחס לבון | לוי אשכול | פרץ נפתלי | קדיש לוז | משה דיין | חיים גבתי | אהרן אוזן | אריאל שרון | שמחה ארליך | מנחם בגין | פסח גרופר | אריה נחמקין | אברהם כ"ץ-עוז | יצחק שמיר | רפאל איתן | יצחק שמיר | יעקב צור | רפאל איתן | אהוד ברק | חיים אורון | אהוד ברק | שלום שמחון | ציפי לבני | ישראל כ"ץ | זאב בוים | שלום שמחון | אורית נוקד | יאיר שמיר

ראשי האופוזיציה של מדינת ישראל

מנחם בגיןשמעון פרסיובל נאמן (לא מוגדר רשמית) • שולמית אלוני (לא מוגדרת רשמית) • יצחק שמירבנימין נתניהושמעון פרסאהוד ברקאריאל שרוןיוסי שרידעמרם מצנעדליה איציקשמעון פרסיוסף לפידעמיר פרץבנימין נתניהוציפי לבנישאול מופזשלי יחימוביץ'שאול מופזשלי יחימוביץ'יצחק הרצוג

הקודם:
אהוד אולמרט
יושב ראש מפלגת קדימה
17 בספטמבר 2008 - 27 במרץ 2012
הבא:
שאול מופז