אהוד אשרי
|
|
אהוד (אודי) אשרי (14 ביולי 1951 - 3 במרץ 2008) היה סופר ועיתונאי ישראלי.
תוכן עניינים |
[עריכה] ביוגרפיה
נולד בירושלים, בן לחיה, שעבדה בסוכנות היהודית, ודניאל, איש משרד המסחר והתעשייה. אח לשתי אחיות צעירות ממנו. בוגר הגימנסיה העברית רחביה, עשה את שירותו הצבאי בגולני. במהלך מסיבת השיחרור מצה"ל נפגע בעינו השמאלית מפגיעת פקק של בקבוק שמפניה, וכתוצאה מכך איבד את הראייה בעין זו.
בוגר האוניברסיטה העברית בירושלים בסוציולוגיה וביחסים בינלאומיים, מוסמך האוניברסיטה העברית בתקשורת המונים, מוסמך אוניברסיטת קליפורניה, סאן דייגו, בסוציולוגיה.
החל את עבודתו העיתונאית בעריכת עיתון הסטודנטים "פי האתון" (1975), שימש כעורך חדשות בקול ישראל, כתב ספורט בטלוויזיה הישראלית, כתב בשבועון "כותרת ראשית", עורך השבועון הירושלמי "כל העיר", עורך מוסף "חדשות", עורך משנה בשבועון "העיר" ופרשן תקשורת של "הארץ".
משנת 1997 ועד שנת 2000 ערך את מוסף "הארץ" יחד עם אבנר אברהמי ולאחר מכן לבדו עד שנת 2004. בד בבד, נהג לכתוב את ביקורת הטלוויזיה בעיתון היומי, וללמד במכללת ספיר שבשדרות.[1]
בשנת 2006 אובחן כלוקה במחלת הסרטן, ממנה נפטר ב-3 במרץ 2008.
היה אב לשתי בנות - גיל ומיה, ולבן - אורי, משלוש נשים שונות.[2]
[עריכה] ספריו:
- זה ייגמר בבכי (כתר, 1996)
- בילי בלום אוהבת ככה (כתר, 1998)
- משחק האמת והשקר (כתר, 2000)
- נפש אחות (כתר, 2001)
- לראות בחושך (כתר, 2004)
[עריכה] קישורים חיצוניים
- אביבה לורי, מלח הארץ, באתר הארץ, 13.03.2008
- שאלות ותשובות עם אהוד אשרי באתר עיתון הארץ
- היופי שלי השכל שלך, תערוכה ובמרכזה אשרי ובת-זוגו
- אהוד אשרי ב"לקסיקון הספרות העברית החדשה"
- אהוד אשרי בלקסיקון "העין השביעית" לתקשורת ועיתונות
- גואל פינטו, נפטר העיתונאי והסופר אהוד אשרי, ynet
- שרי אנסקי, המרק האחרון, nrg, 14.3.2008
- צאלה קליין בירנבאום, עיניים עצומות לרווחה – לראות בחושך, nrg
- חגית פלג רותם, אתה פה חסר לי, גלובס, 02/12/2008
- הספרים של אהוד אשרי באתר סימניה