רופרכט, נסיך הכתר של בוואריה

רופרכט (או רופרט), נסיך הכתר מבוואריה (בגרמנית: Seine Königliche Hoheit Rupprecht Maria Luitpold Ferdinand Kronprinz von Bayern, Herzog von Bayern, Franken und in Schwaben, Pfalzgraf bei Rhein, נולד ב-18 במאי 1869 - הלך לעולמו בשני לאוגוסט 1955) היה נסיך הכתר האחרון של בוואריה ומפקדה של הארמיה השישית בצבא הגרמני במהלך קרבות החזית המערבית במלחמת העולם הראשונה.

ביוגרפיה

ילדות ונעורים

רופרכט נולד במינכן כבנם הבכור, מתוך 13, של לודוויג (Ludwig) ומריה-תרזה מאוסטריה-אסטה (Marie Therese von Österreich-Este), אשר הפכו לימים למלך ומלכת בוואריה האחרונים, בהתאמה. יחוסו המשפחתי הקדום כלל את ויליאם הכובש, לואי ה-14 ועוד, ולכאורה, לאחר מות אימו ב-1919, יכול היה להיחשב כטוען לכתר הבריטי על פי סדר הירושה היעקוביטי. למרות שכללית חינוכו של רופרכט היה מסורתי ושמרני, הוא למד בנעוריו בגימנסיה במינכן, וכך היה הצעיר הראשון מבית המלוכה הבווארי אשר למד בבית ספר ציבורי. כיוון שהיה על התלמידים, בנוסף ללימודיהם העיוניים, לבחור בלימוד מלאכה כלשהי, בחר ללמוד נגרות. כן גילה רופרכט אהבה רבה לספורט.

בשנת 1886 הוכרז מלך בוואריה לודוויג השני כבלתי שפוי, וכמוהו גם אחיו הצעיר ויורשו אוטו מבוואריה (Otto). במקומם עלה לשלטון כעוצר דודם וסבו של רופרכט, הנסיך לואיטפולד (Luitpold). כך הפך רופרכט ליורש המלוכה הבווארית בבוא העת.

בגרותו עד מלחמת העולם הראשונה

לאחר סיום בית הספר התיכון רופרכט התגייס לחיל הרגלים הבווארי כקצין, ובמהלך שירותו הגיע לדרגת קולונל ולפיקוד על רגימנט. בין השנים 1889 ו-1891 הוא עזב את הצבא כדי ללמוד באוניברסיטת מינכן ואחר כך באוניברסיטת ברלין. בעודו קצין, מצא רופרכט זמן לטייל ממושכות במזרח התיכון, בהודו, בסין וביפן, ממנה חזר דרך ארצות הברית. בשנת 1900 רופרכט מונה לאביר ה-1,128 במסדר גיזת הזהב באוסטריה. בשנת 1906 רופרכט התמנה לתפקיד מפקד קורפוס בדרגת גנרל-לויטננט (General-Leutnant), והוא קודם לדרגת גנרל בשנת 1913.

בשנת 1912 ירש לודוויג, אביו של רופרכט, את משרת העוצר מלואיטפולד, ובחמישי לנובמבר 1913 הוא נבחר למלך בוואריה. החלטה זו הפכה את רופרכט לנסיך הכתר.

מלחמת העולם הראשונה

רופרכט פיקד על הארמיה השישית הגרמנית בקרבות החזית המערבית במלחמת העולם הראשונה. למרות שהמינוי נזקף במידה רבה לזכות מוצאו המלכותי, הרי רופרכט השקיע רבות בלימוד היבטיו השונים של תפקידו, ומילא אותו בהצלחה. אותה ארמיה פעלה תחילה, באוגוסט 1914, בגבול צרפת-גרמניה, ונטלה חלק בקרב לורן, אשר לאחריו, ב-20 לחודש, פתחה בהתקפת נגד מוצלחת על הצרפתים, עד שזו נעצרה על ביצורי הגבול הצרפתיים ב-23 לחודש. סמוך לאותו מועד, ב-27 לחודש, מת בנו הבכור לואיטפולד מפוליו. בספטמבר הארמיה הועברה מערבה, נטלה חלק בקרבות המרוץ אל הים, ובאוקטובר נטלה חלק בקרב אראס (1914). הארמיה נטלה חלק מכאן ואילך במלחמת החפירות בחזית המערבית עד לסוף המלחמה. ביולי 1916 רופרכט הועלה לדרגת פילדמרשל וב-28 באוגוסט מונה למפקד קבוצת ארמיות, תפקיד אותו מילא עד סוף המלחמה.

לאחר מלחמת העולם הראשונה

רופרכט לא הוכתר מעולם, כיוון שבסיום מלחמת העולם הראשונה גרמניה הפכה לרפובליקה, ובכך תמו בבוואריה 738 שנות שלטון בית ויטלסבאך, עמו הוא נמנה. למשך תקופה קצרה, לאחר המהפכה הסוציאליסטית בבוואריה בראשותו של קורט אייזנר, נמלט רופרכט לטירול, וחזר לבוואריה בספטמבר 1919. עם מות אביו, ב-1921, הפך רופרכט לטוען לכתר המלוכה בבוואריה, ואף הכריז זאת. הוא התנגד לרפובליקת ויימאר וקיווה עד סוף ימיו לחידוש המלוכה, אפשרות שעלתה מידי פעם בתקופה האמורה. עם זאת, רופרכט חתם ב-1923 הסכם עם ממשלת בוואריה, ולפיו חלק חשוב מנכסי בית ויטלסבאך יועבר לרשות העם. יחסו של רופרכט לימין הגרמני הקיצוני בכלל, ולנאציזם בפרט, היה שלילי, למרות שזה האחרון ניסה למשוך אותו לצידו. כיוון שכך, וכיוון שעדיין שאף לחידוש המלוכה, התייחס אליו השלטון הנאצי בעויינות. בדצמבר 1939, זמן קצר לאחר פרוץ מלחמת העולם השנייה, גלה רופרכט לאיטליה, אשר באותו מועד לא הייתה צד לוחם, כאורחו של המלך ויטוריו אמנואלה השלישי. הוא שהה רוב שנות גלותו בפירנצה ונאסר עליו לחזור לגרמניה. אשתו וילדיו עברו בהמשך להונגריה. כאשר הגרמנים כבשו את הונגריה, ב-1944, הם כלאו את בני המשפחה בזקסנהאוזן ובאפריל 1945 הם הועברו לדכאו, זמן קצר לפני שחרור המחנה. בספטמבר 1945, לאחר תום מלחמת העולם, רופרכט חזר לבוואריה, אשר נכללה בשטח הכיבוש האמריקני של גרמניה. הוא הלך לעולמו בשנת 1955.

חייו האישיים

רופרכט נישא במהלך חייו פעמיים. אשתו הראשונה הייתה הדוכסית מריה גבריאלה מבוואריה (Marie Gabriele in Bayern), אותה נשא לאשה בעשירי ליולי 1900. נישואיו של רופרכט נמשכו עד לשנת 1912, ובמהלכם נולדו לזוג שלושה בנים, בת ועוד תינוק שנולד מת, עד למות רעייתו בגיל 34 עקב אי ספיקת כליות. מבין הילדים, הגיע לבגרות רק הבן השני אלברכט (Albrecht Herzog von Bayern), והשאר מתו בילדותם ממחלות שונות.

אשתו השנייה הייתה הנסיכה אנטוניה מלוקסמבורג (Antonia von Luxemburg), הצעירה ממנו בכשלושים שנה, עימה הוא התארס ב-1918. האירוסין בוטלו עקב הנסיבות שנוצרו עם כניעת גרמניה, אך לבסוף הזוג נישא בשביעי לאפריל 1921. לזוג נולדו בן ואחריו חמש בנות. הנסיכה, אשר נדרה שלא לדרוך עוד על אדמת גרמניה, לא חזרה בעקבות בעלה לבוואריה. היא הלכה לעולמה בשוויץ ב-1954, כאשר מותה המוקדם מיוחס לערעור בריאותה בעת מאסרה.

לקריאה נוספת

• תבנית:BBKL
• "Crown Prince Rupprecht". Firstworldwar.com.
• Garnett, Robert S., Jr. Lion, Eagle, and Swastika: Bavarian Monarchism in Weimar Germany, 1918-1933.
• McFerran, Noel S. "Robert I and IV". The Jacobite Heritage.
• McFerran, Noel S. "The Royal Family, the Nazis, and the Second World War". The Jacobite Heritage.
• Rickard, J. "Crown Prince Rupprecht of Bavaria, 1869-1955". Historyofwar.org.
• Sendtner, Kurt. Rupprecht von Wittelsbach, Kronprinz von Bayern. München: Richard Pflaum, 1954.
• Weiß, Dieter J. Kronprinz Rupprecht von Bayern: Eine politische Biografie. Regensburg: Friedrich Pustet, 2007.