Ärgre dich, o Seele, nicht, רי"ב 186

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
נס הלחם והדגים. ג'ובאני לנפרנקו, תחילת המאה ה-17

Ärgre dich, o Seele, nichtעברית: אל נא תיעצבי, הו נשמה), רי"ב 186, היא קנטטה שהלחין יוהאן סבסטיאן באך בהיותו בלייפציג. ביצועה הראשון היה ביום ראשון השביעי שלאחר חג השילוש הקדוש, ב-11 ביולי 1723.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

באך עבד כנגן עוגב בעיר מילהאוזן בין 1707 ל-1708, אך שלח ידו גם בהלחנת קנטטות. לאחר מכן היה מלחין החצר של הדוכס בוויימאר מ-1708 עד 1717, וחיבר שם כ-20 קנטטות "דתיות" שנועדו לביצוע כחלק מתפילת יום ראשון בכנסייה. לאחר מכן עבר לעיר קטן, התמנה לקאפלמייסטר[1] וחיבר שם מוזיקה בסגנון חופשי ולא דתי.

בפברואר 1723 נבחן באך עם עוד כמה מועמדים לתפקיד מנצח המקהלה ואחראי על המוזיקה בכנסיות המרכזיות בלייפציג. הוא התקבל לתפקיד והחל את עבודתו בחודש מאי באותה שנה[2]. הוא חי ופעל בעיר כ-27 שנים, עד מותו. שם כתב את רוב הקנטטות שלו: מתוך יותר מ-200 קנטטות שידוע עליהן כיום, פחות מ-40 נכתבו עד הגיעו ללייפציג וכל השאר נכתבו בעיר; בדומה לעבודתו בוויימאר, מטרתו הייתה להלחין קנטטה עבור כל מועד בשנה, תוך כמה שנים. עם זאת, בגלל העומס הגדול והקושי בהלחנת יצירות כה רבות[3], נהג מדי פעם לבצע שוב קנטטות ישנות שלו, לעיתים עם עריכות ושינויים קלים או הרחבות, כמו הנוכחית.

קנטטה זו הייתה השישית שהלחין באך מאז החל למלא את תפקידו בלייפציג, לאחר רי"ב 75, רי"ב 76, רי"ב 24, רי"ב 167 ורי"ב 147. היא מתבססת על גרסה קדומה יותר שהלחין ב-1716 בוויימאר[4], הממוספרת 186א[5] והמוזיקה שלה אבדה. מאז החל למלא את התפקיד בלייפציג הלחין באך קנטטות ארוכות מבעבר. השתיים הראשונות שביצע שם, החמישית והנוכחית, כוללות לפחות עשרה קטעים שמחולקים לשני חלקים המבוצעים בנפרד, לפני תפילת המיסה ואחריה. לעומתן, השלישית והרביעית קצרות יותר וכוללות 5 או 6 קטעים, כנראה כתוצאה מעומס של עבודה[6]. לאחר קנטטה זו לא חיבר באך שוב קנטטה ארוכה במשך שישה חודשים, ובשנתיים שלאחר מכן חיבר רק עוד קנטטה ארוכה נוספת[7]. הוא ביצע שוב את הקנטטה בין 1746 ל-1749[8].

ב-1891 הוציאה לאור חברת באך את הקנטטה לראשונה, בכרך 37 של פרסומיה[9].

מילים ומוזיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

סדר הקריאה לאותו יום כולל פסוקים מהאיגרת אל הרומאים ומהבשורה על פי מרקוס המתארים את נס הלחם והדגים[10]. בדומה לתהליך יצירת רי"ב 147, באך השתמש בלברית שכתב סלומו פרנק (Salomo Franck) בוויימאר והוסיף ארבעה רצ'יטטיבים בין האריות ובכך יצר את המבנה בדומה לרבות מהקנטטות שלו, של אריה ורצ'יטטיב לסירוגין. כמו כן שינה מעט את טקסט האריות והחליף את כורל הסיום. בעזרת התוספות גדלה הקנטטה דיה כדי שיוכל לחלק אותה לשני חלקים. לא ידוע מיהו מחבר הלברית של הרצ'יטטיבים, ואילו הכורלים הם פרי עטו של פאול ספרטוס (Paul Speratus). קנטטה 186א נועדה לביצוע בתקופת הציפייה שלפני חג המולד. הרצ'יטטיבים שנוספו נועדו להתאים לקטע הקריאה על נס הלחם והדגים. כמו כן, בלייפציג הייתה נהוגה תענית בתקופת הציפייה ובמהלכה לא נוגנה מוזיקה, ולכן לא יכול באך להשתמש בקנטטה המקורית למועד שנועדה לו[11].

הקנטטה נועדה לביצוע על ידי סולני סופרן, אלט, טנור ובס בליווי מקהלה בת ארבעה קולות, שני אבובים, אבוב טנור (Taille), בסון, שני כינורות, ויולה ובאסו קונטינואו. לקנטטה 11 קטעים בשני חלקים:

חלק ראשון
1. מקהלה: Ärgre dich, o Seele, nicht (אל נא תיעצבי, הו נשמה)
2. רצ'יטטיב לבס: Die Knechtsgestalt, die Not, der Mangel (עבדות, מכאוב, רצון)
3. אריה לבס: Bist du, der mir helfen soll (אם אתה, פועל כדי לי לעזור)
4. רצ'יטטיב לטנור: Ach, daß ein Christ so sehr (אה, שומה על נוצרי)
5. אריה לטנור: Mein Heiland läßt sich merken (גואלי מתגלה)
6. כורל: Ob sichs anließ, als wollt er nicht (גם אם יראה בתחילה שאין רצון מלפניו)
חלק שני
7. רצ'יטטיב לטנור: Es ist die Welt die große Wüstenei (העולם הוא שממה ענקית)
8. אריה לסופרן: Die Armen will der Herr umarmen (את העניים רוצה האדון לחבק בזרועותיו)
9. רצ'יטטיב לאלט: Nun mag die Welt mit ihrer Lust vergehen (גם אם העולם ותענוגותיו יעלמו)
10. אריה בדואט לסופרן ולאלט: Laß, Seele, kein Leiden (כל סבל הנפש)
11. כורל: Die Hoffnung wart' der rechten Zeit (העזרה ממתינה לשעת הכושר)

הקלטות[עריכת קוד מקור | עריכה]

היצירה הוקלטה במלואה 11 פעמים בהקלטות מסחריות[12]. בין המנצחים שביצעו את ההקלטות ניתן לציין את ניקולאוס הרנונקור (ב-1989), טון קופמן (ב-1997), מסאקי סוזוקי (ב-1999) וג'ון אליוט גרדינר (ב-2000).

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]