הבשורה על-פי מרקוס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
דף מהבשורה על פי מרקוס, מהמאה ה-7

הבשורה הקדושה על-פי מרקוסיוונית: Κατά Μάρκον) היא אחת מארבע הבשורות בברית החדשה, המיוחסת למרקוס המבשר. בשורה זו מונה 16 פרקים, והיא הקצרה ביותר מבין ארבע הבשורות.

תוכנה של הבשורה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבשורה מגוללת את סיפור חייו של ישו מטבילתו על ידי יוחנן המטביל ועד לעלייתו השמיימה. הבשורה מתמקדת במיוחד בשבוע האחרון לחייו - ששת הפרקים האחרונים כולם מוקדשים לכך, מכניסתו של ישו לירושלים. ישו מוצג כמרפא, כמגרש שדים, כעושה פלאים, כמשיח, כבנו של אדם, וכמה פעמים כבן האלוהים.

תוכן הבשורה לנושאיו הוא כדלקמן:

  • מעשי יוחנן המטביל (א', 1–8)
  • טבילת ישו (א', 9–11)
  • עמידה בניסיונות (א', 12–13)
  • מעשי ישו בארץ הגליל (א', 14–45)
  • ישו מרפא ומושיע חוטאים (ב', 1–17)
  • התייחסות ישו למסורת הסופרים והזקנים (ב', 18–22)
  • השבת (ב', 23–ג', 12)
  • התלמידים מקבלים שלטן (ג', 13–19)
  • הפרושים מחד גיסא וישו מאידך גיסא (ג', 20–35)
  • מעשי ישו בארץ הגליל (ד', 1–34)
  • רופא ישראל (ד', 35–ו', 6)
  • ישו שולח את שנים-עשר תלמידיו (ו', 7–13)
  • עריפת ראשו של יוחנן המטביל (ו', 14–29)
  • התבודדות ישו (ו', 30–52)
  • ריפוי חולים בגניסר (ו', 53–56)
  • טענות החנפים (ז', 1–23)
  • ישו בגלילות צור וצידון (ז', 24–ח', 26)
  • חבלי המשיח (ח', 27–ט', 32)
  • גדולתו וענוותו של ישו (ט', 33–48)
  • משל מלח הארץ ואור העולם (ט', 49–50)
  • מעשי ישו בעבר הירדן (י', 1–16)

כותב הבשורה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבשורה עצמה היא אנונימית, אך עוד בתחילת המאה ה-2 ייחסו אותה המלומדים למרקוס האוונגליסט (נפטר בשנת 68 לספירה), אחד מתלמידיו של שמעון בר-יונה שכנראה תיעד את שיחיו של השליח.

לפי המסורת, הבשורה על־פי מרקוס היא הבשורה השנייה שנכתבה, לאחר הבשורה על-פי מתי; לכן שני ספרים אלו מסודרים בסדר זה בברית החדשה. בניגוד למסורת, החוקרים המודרניים מתארכים את הבשורה על פי מרקוס לשנות השישים או השבעים של המאה ה-1, מה שעושה אותה לראשונה מבין הבשורות. בנוסף, תאוריית שני המקורות מניחה שבשורה זו היא מקור חלקי לשאר הבשורות הסינופטיות.

הבשורה הסודית על־פי מרקוס[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1958 הודיע החוקר וההיסטוריון נורטון סמית מאוניברסיטת קולומביה כי מצא במנזר מר סבא את מכתב מר סבא ובו בשורה סודית על־פי מרקוס, והיא גרסה של הבשורה המיועדת למלומדים, בעוד הבשורה הרגילה מיועדת להמוני העם. לדבריו, המסמך הועתק על דפים ריקים במהדורה מהמאה ה-17 של ספרו של איגנציוס פטריארך אנטיוכיה (תלמידו מהמאה ה-1 של יוחנן בן זבדי). המסמך צולם מספר פעמים, ואף כי לא נחקר כראוי הקהילה המדעית רואה בו זיוף.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]