אאוגניוס השלישי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אאוגניוס השלישי
Eugenius III
B Eugen III.jpg
לידה 1080
פיזה, רפובליקת פיזה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 8 ביולי 1153 (בגיל 73 בערך)
טיבולי, איטליה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה בזיליקת יוחנן הקדוש בלטראנו עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק איש דת, כומר קתולי עריכת הנתון בוויקינתונים
דת הכנסייה הקתולית עריכת הנתון בוויקינתונים
האפיפיור ה־167
15 בפברואר 11458 ביולי 1153
(8 שנים ו-20 שבועות)
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

אאוגניוס השלישילטינית: Eugenius III;‏ 10808 ביולי 1153) היה האפיפיור מ-15 בפברואר 1145 עד מותו.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בשנת 1080 בפיזה כברנרדו דה פיזה (Bernardo da Pisa), והשתייך למשפחת פייגנלי די מונטמגנו, שהשתייכה לאריסטוקרטיה של פיזה. בין מאי 1134 לפברואר 1137 הוא הוסמך לכמורה על ידי האפיפיור אינוקנטיוס השני, שהתגורר באותה תקופה בפיזה. בהשפעתו של ברנאר מקלרבו הוא נכנס למסדר הציסטרציאני במנזר קלירבו בשנת 1138. שנה לאחר מכן הוא חזר לאיטליה כמנהיג הקהילה הסיסטרציאנית בסקנדיגליה. בסתיו 1140 האפיפיור אינוקנטיוס השני מינה אותו כאב המנזר של סן אנסטסיו בטרה פונטנה מחוץ לרומא. מכמה כרוניקות עולה כי הוא מונה לחבר במועצת הקרדינלים, אבל העדויות האלה נבעו כנראה מבלבול.

לאחר רצח האפיפיור לוקיוס השני הוא נבחר באותו היום לאפיפיור בשם אאוגניוס השלישי, וזאת לאחר שאף אחד לא התמודד על המשרה מולו, בשל הסכנה הרבה שהיא נשאה עמה באותה העת. כמה ימים לאחר מכן הוא נאלץ לברוח בפעם הראשונה מרומא, כאשר הסנאט הרומי היה עוין לשלטון האפיפיור. כתוצאה מכך, הוא גם היה יכול להתנגד למתקפתו של יריבו ארנולד מברשיה, שדרש ויתור על כוח הכנסייה. מאחר שאאוגניוס נאלץ לברוח מספר פעמים מרומא, הוא בילה שם רק חלק קטן מתקופת שלטונו.

במהלך שנת 1145 הופיעה בחצרו של האפיפיור אאוגניוס השלישי משלחת של אצילים צלבניים בראשם הוגו בישוף מנסיכות אנטיוכיה – המדינה הצלבנית שעמדה עתה חשופה לאיום המוסלמי. משלחות אחרות נשלחו לצרפת בה ראו הצלבנים מדינה – אם או אפילו מולדת שנייה. במקביל הגיעו לחצר האפיפיור משלחת של אנשי דת ארמנים שהביאו לפניו את מצוקת בני עמם שהיו האוכלוסייה הנוצרית העיקרית ברוזנות האבודה. בשנת 1145 הוציא אאוגניוס קול קורא למסע צלב. קול קורא זה עורר – בסיכומו של דבר - את תושבי אירופה לצאת במסע מחודש לכוון מזרח אך השפעותיו התאולוגיות והחוקיות מרחיקות לכת הרבה מעבר לכך.

האפיפיור אאוגניוס השלישי ראה מול עיניו את דמותו ודוגמתו של האפיפיור אורבנוס השני ואכן ציטוטים מנאומו של אורבנוס השני הם הבסיס לאיגרת. האיגרת הניחה את הבסיס לזכויות הצלבנים. מבסיס זה תצמח תורת האינדולגנציות העתידה –בתורה להיות הבסיס לרפורמציה הפרוטסטנטית. בדבריו פורש האפיפיור את חסותו על הצלבנים בדרכם אל ארץ הקודש. הם משפחתם ורכושם נהנים מהגנת הכנסייה, הריבית על חובותיהם נשמטת וחובותיהם מוקפאים. בנוסף על זכויות אלו הכריז האפיפיור כי ההשתתפות במסע הצלב היא – הלכה למעשה - סקרמנט האינדולגנציה (בלטינית: Indulgentia) - כתב מחילה . בכך יצר האפיפיור את התקדים והקביעה כי לכנסייה הקתולית הסמכות מישו והקדושים לנהל את "אוצר הסליחות" על פני אדמות.

בשנת 1146 החל מסע הצלב השני, שבראשו עמדו לואי השביעי, מלך צרפת וקונראד השלישי, מלך גרמניה, אולם למרות כמה הצלחות קטנות, מסע הצלב לא הצליח, ולא מילא את התקוות הרבות שנתלו בו. באותה העת נערכו גם מסע הצלב הונדי בצפון גרמניה כנגד הסלאבים, ומסע צלב בחצי האי האיברי נגד המורים, שאמנם לא זכו להצלחה רבה, אולם היוו פתח למסעים נוספים שבאו בעקבותיהם וזכו להצלחה רבה יותר.

כמה חודשים לפני מותו, חתם אאוגניוס השלישי. ב-23 במרץ 1153 על הסכם עם הקיסר פרידריך ברברוסה - חוזה קונסטנץ, אשר כלל את עזרת הקיסר נגד הרומאים המורדים. אולם, ב-8 ביולי אותה שנה מת אאוגניוס, עוד בטרם הספיק ברברוסה לעבור עם צבאו לרומא, ובמקומו נבחר לאפיפיור אנסטסיוס הרביעי.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אאוגניוס השלישי בוויקישיתוף


הקודם:
לוקיוס השני
אפיפיור
(רשימת האפיפיורים)
הבא:
אנסטסיוס הרביעי