אבנון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קריאת טבלת מיוןאבנון
Synanceia verrucosa Prague 2011 1.jpg
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: מיתרניים
על־מחלקה: מקריני סנפיר
מחלקה: מקריני סנפיר
סדרה: עקרבנונאים
משפחה: אבנוניים
סוג: אבנון
שם מדעי
Wikispecies-logo.svg Synanceia
בלוך ושניידר, 1801
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

אבנון (שם מדעי: Synanceia) דג טורף ארסי, סוג ממשפחת האבנוניים. האבנון נפוץ באוקיינוס השקט ובאוקיינוס ההודי, אך חדר גם להים התיכון. ניתן למוצאו גם בים האדום על-גבי סלעים בעומק של עד 20 מטרים ומתחת לקרקע חולית[1].

מינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסוג אבנון 5 מינים:

מאפיינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

האבנון הוא דג טורף, אך למרות זאת הוא לא נמצא בתנועה רוב ימי-חייו, ולכן הוא מסוגל לשרוד תקופות ארוכות ללא מזון. עקב כך, מתפתחים עליו אצות ובעלי-חיים קטנים המעניקים לו מראה של אלמוג או של אבן, ומכאן שמו.

אורכו נע בין 40-30 ס"מ.

הסוואה[עריכת קוד מקור | עריכה]

האבנון משיל את עורו בין ארבע לחמש פעמים בשנה, ומגדל עליו מושבה חדשה. מראהו ושהותו על גבי סלעים בעומק של עד 20 מטר ומתחת לקרקע חולית לצורכי הסוואה, עוזרים לו ללכוד את טרפו. כאשר דג מתקרב אליו, הוא פוער את פיו הגדול ושואב אותו אל קיבתו בדרך של יניקה (יצירת ריק בחלל הפה).

הארס שלו[עריכת קוד מקור | עריכה]

האבנון נחשב לארסי ביותר בין דגי הים, והופך למסוכן ביותר הודות להסוואה שהוא יוצר. בגופו קיים סנפיר בעל קוצים רבים הנפתח בעת שבעל-חיים גדול מתקרב אליו. הארס משמש את האבנון כמנגנון הגנה והוא הורג את טרפו בהתקפות מהירות במקום. ארס המוזרק מתוכו לאדם הדורך עליו בטעות, יכול לגרום לכאבים עזים, שיתוק זמני ואפילו אי ספיקת לב עד מוות[1].

רבייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נקבת האבנון מטילה אחת לשנה כ-200,000 ביצים מהן מתפתחים דגיגים שוחים. לאחר תקופה מסוימת הם עוברים לחיות על הקרקעית כמו הוריהם.

תפוצה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המין המצוי בים האדום הוא האבנון המגושם, שארכו מגיע עד ל-30 סנטימטרים.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אבנון בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]