ארס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
עוקץ הצרעה, בקצה טיפת ארס

ארס הוא תמיסה ביולוגית מזיקה המורכבת מרעלנים העשויים מריכוז גבוה של חלבונים פפטידים או מולקולות קטנות ומלחים שמטרתם לשבש תפקודן הנורמלי של מערכות שונות בגוף. הארס מיוצר בגופם של חלק מבעלי חיים למטרות התגוננות, הכנעת הטרף והאצת תהליך עיכולו, ואצל טפילים לעיתים ישמש כחומר משתק.

הארס התפתח במרוצת האבולוציה אצל בעלי חיים שונים כך שצורת העברתו לקורבן משתנה עד מאוד; נחשים עקרבים צרעות וכדומה משתמשים לרוב בשיטת הזרקת הארס אל הבשר וכלי הדם, סלמנדרות וצפרדעים מפרישות אותו על עורן כך שהן רעילות לבליעה, לטאות מסוימות יחדירו אותו בנשיכתן, מדוזות מסויימות מסוגלות לירות תאי ארס ללא מגע ישיר בדומה למדוזת אירוקנג'י וכן הלאה. השימוש בארס במגוון גדול עד מאוד של מיני בעלי חיים היא דוגמה לאבולוציה מתכנסת ובעלת מאפיינים הומופלסיים - כלומר ללא אב קדמון משותף. קשה לקבוע במדויק כיצד מאפיינים אלו הפכו לכל כך נפוצים ומגוונים בממלכת בעלי החיים. משפחות בעלי החיים הנושאות ארס מגוונות ביותר ובעלות מאגר גנטי ענק ושונה עד מאוד אחת מהשנייה. הקידוד הגנטי של רעלני הארס השונים נבחרו באופן אקטיבי במרוצת האבולוציה, כך שנוצר מגוון גדול מאוד של רעלנים כשלכל אחד יש ייעוד ומטרה מוגדרת בהתאם לטרף של טורף ספציפי. התוצאה היא שהארס הותאם במיוחד לסוג הדיאטה של טורף כזה או אחר.

עוצמתו של הארס משתנה עד מאוד. הוא נבחן במדד LD50, מינון קטלני-למחצה, כלומר כמות הארס הנדרשת, לדוגמה, במיליגרם לקילוגרם מסת גוף של הקורבן על מנת להרוג 50% מאוכלוסיית הנבדקים, בדרך כלל חולדות או עכברי ניסוי. שיטת מדידה זו היא הנפוצה והמקובלת ביותר, על אף שיש החולקים על מידת יעילותה. על פי מדד זה נקבע כי מבעלי החיים הארסיים בעולם הם נחש הטאיפן פנים-יבשתי, חלק ממדוזות קובייתיות, חלק מחלזונות הים מסוג החרוטיים כדוגמת חרוטון ארסי ועוד.

אבולוציית הארס בבעלי החיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

עכביש משפך אוסטרלי, הארס שלו משפיע על מערכת העצבים (נוירוטוקסין)

במשך מאות מליוני שנים טורפי העל בעולם הסתמכו על כוחם הרב, גודלם או זריזותם כדי להכניע את טרפם. ארס הוא תופעה חריגה לכך, ואפשר הכנעת טרף בדרך שונה. בארס יש מגוון כימיקלים, חלקם כה אקזוטיים ומורכבים שנדרש למדע שנים והשקעה כספית גדולה מאוד כדי לזהות לבודד ולהבין כל אחד מהם, ואת אופן פעולתם על האורגניזם הביולוגי, ועדיין מרכיבים בו אינם ידועים או מובנים לגמרי. ארס הוא נשק ביולוגי כה משוכלל ויעיל, שידוע כי התפתח אבולוציונית לכל הפחות 10 פעמים במגוון עצום של בעלי חיים, החל ממדוזות קובייתיות שארסם רעיל יותר במאות מונים מזה של הרב פתן מלכותי וכלה בעכבישי משפך אוסטרליים. קיימים כיום חרקים ארסיים, כרישים ארסיים ואפילו יונקים ארסיים כגון הברווזן, סולנודוניים וחלק מהחדפיים.

ארס הוא חומר ביולוגי הנוצר מהנדסה ביולוגית מורכבת של הטבע, וחלק ממרכיביו פועלים במשולב ויוצרים תופעות הרסניות שאופן פעולתם אינו מובן עדיין. מגוון שונות הארס בין בעלי החיים הוא גדול. בארס של בעל חיים אחד עשויים להיות מספר רב של סוגי רעלנים שכל אחד מהם כשלעצמו בעל השפעה שונה וקטלנית בדומה לחרוטיים ואצל אחר מספר כימיקלים שכל אחד מהם לכשעצמו אינו מזיק אולם השילוב בניהם קטלני בדומה לצפע המצוי. הארס מורכב מסוגי חלבונים המהווים אבני יסוד אוניברסליים בגופם של כל בעלי החיים ואחראים על תפקודו התקין כגון מחזור הדם, עיכול ואפילו האיזון הכימי במוח. הארס נוצר כאשר סוגי חלבונים אלו עברו מוטציה במאות השנים, והתפתחותם החדשה כוחה לבצע בדיוק את ההפך - לפגוע בתפקודים הבסיסיים של הגוף.

עד לפני שנים אחדות היה נהוג לחשוב כי ארס התפתח בקבוצת הזוחלים מנחשים. ידוע שלנחשים קדומים היה ארס, אולם ללא מערכת מפותחת של העברת הארס לטרף כפי שקיימת כיום, כלומר ללא שיני ארס חלולות ומשוכללות המזריקות אותו הישר אל הרקמות וכלי הדם. עובדה זו הובילה למחקר באוניברסיטת מלבורן שבאוסטרליה בראשות פרופסור בריאן פריי להבנת אבולוציית הארס בקבוצת הזוחלים ולגילוי מקור התפתחותו הקדום, מחקר שנמשך 5 שנים. הנחשים התפתחו מלטאות לפני כ-100 מליון שנה‏[1]., לכן המחקר עבר להתמקד בהם. טרם המחקר הזה היה ידוע על שתי סוגי לטאות ארסיות בלבד, מתוך 5,000 הקיימות כיום, והן נחשבו לתופעה חריגה. לצורך המחקר נאספו דגימות רוק לטאות ממינים רבים ככל האפשר, ובתנאי מעבדה בודדו את המולקולות הפעילות בו. השפעתן של מולקולות פעילות אלו נוסו על רקמות בעלי חיים, התוצאות הפתיעו את החוקרים. המולקולות פירקו את שרירי הלב והרעילו את הריאות באופן שדמה לארס של סוגי נחשים מסוימים החיים כיום. זה היה גילוי ראשון של צורת פעולה איטית של ארס ממה שהוכר עד אז. מחקר חדשני ומקיף זה הוביל לגילוי של מרכיבי ארס הדומים לזה של הנחשים ביותר מ-1,500 מיני לטאות החיות כיום, בעל שוני גדול עד מאוד במורכבותו מבין מינים אלו‏[2].

דרקון קומודו עם משדר מסביב לצווארו מתקרב לעבר טרפו העיקרי-אייל טימור.

הדוגמה הבולטת ביותר לכך היא לטאת דרקון קומודו, מהקדומות בלטאות החיות כיום. עד השנים האחרונות היה נהוג לחשוב כי רוק לטאה זו ,המכיל בקטריות זיהומיות רבות מ-80 סוגים, מועבר בנשיכת שיניה החדות של הלטאה אל פצע הטרף וגורמות למותו כתוצאה מזיהום מחזור הדם. אולם מחקר מקיף זה שכלל גם נפגעי נשיכת הלטאה הזו הראו בשעות הראשונות מהפציעה דימום מסיבי, כאב שרירים ורעילות עצבית - תסמינים של פגיעה מארסנים ולא מבקטריות זיהומיות. מחקרים חדשניים אלו גילו שהסברה הקודמת מוטעת, ושהמוות נגרם כתוצאה מארס שקיומו לא היה ידוע בעבר אצל לטאת דרקון קומודו. המחקר הראה שללטאה זו יש ארס הפועל באופן איטי יותר משל הנחשים ואף גילה לראשונה בלוטות ארס בלסת התחתונה של לטאה זו. מערכת העברת ארס זו אל הטרף הראתה דרך קדומה להעברת הארס, והוכיחה כי מקור הארס בזוחלים אינו בנחשים כפי שהיה נהוג לחשוב עד אז כי אם בלטאות - כלומר מליוני שנים לפני הופעת הנחשים. עוד הוכיח מחקר זה כי מרכיבים כימיים שנמצאו בארס הלטאות זהה למרכיבים כימיים בארס הנחשים החיים כיום, ולכן מקורן באב קדמון משותף.

סלמנדרת האש, פרטים בוגרים מסוגלים להפריש על עורם ארס חזק מסוג נוירוטוקסין, הגורם במשולב להתכווצות שרירים, נשימת יתר, ולחץ דם גבוה

באבולוציה תופעה משמעותית נוטה להופיע יותר מפעם אחת, כדוגמת התפתחות העיניים או הלסתות בבעלי החיים. הארס הופיע בדגים, ביונקים וגם בחרקים. ארס מעניק יתרון ברור נגד המתחרים. אם כך עולה שאלה מדוע לא כל בעלי החיים פיתחו ארס. מחקר באוניברסיטת לומה לינדה שבקליפורניה בראשות פרופסור זיאה ניסני על עקרבים הוכיח סיבות ברורות לכך. מחקר זה הראה כי לעקרב ארסי יתרון ברור על פני האחרים, אולם לו חסרונות בולטים. לצורך ניסוי הוא רוקן את בלוטות הארס של עקרב אחד באמצעות חליבה ומדד את תצרוכת החמצן שלו בעימות מול עקרב מאותו המין כאשר לאחרון בלוטות ארס מלאות. העקרב מרוקן הארס הראה מאמץ הגדול יותר מהשני ב-50%, והפגין תשישות המקבילה לזו של אצן בסיומו של מירוץ. כשם שגופו של אתלט מתאמץ לחדש את מלאי החלבון ואלקטרוליטים, גופו של עקרב לאחר התרוקנות הארס מפנה את מרב האנרגיה שלו לייצור הנכס המשמעותי ביותר שלו - הארס. לאחר שימוש בארס הגוף צורך אנרגיה רבה בייצור חדש. חסרון נוסף שגילה המחקר הוא שלאחר התרוקנות הארס העקרב נותר פגיע וחסר הגנה מפני טורפים. מלאי הארס שלו יתחדש רק בחלוף 4 ימים מרגע התרוקנות בלוטות הארס. בזמן זה הוא יוכל להתמודד עם טרף קטן משמעותית, מה שיעניק יתרון למתחריו השונים. הסבר נוסף לכך שארס אינו תופעה נפוצה יותר בממלכת בעלי החיים הוא שארס דורש הנדסה ביולוגית מורכבת לצורך העברתו. לדוגמה שיני העכבישים, או דוקרן הטריגוניים, קוצי האבנון, דרבנות הברווזן, עוקץ הצרעה, העור הרירי והארסי של חלק מהצפרדעים קרפדות וסלמנדרות וכן הלאה. לכל אחד דרך ייחודית להעברת הארס, ומכל אחד מהם הנדסה ייחודית זו גובה מחיר כבד המתבטא בהשקעת אנרגיה גדולה לשם כך על חשבון משהו אחר.

אם נשווה ארס במידת השפעתו ביחס ישיר לכמותו, אזי לקבוצת חרקים מסוימת יש נשק ביולוגי-כימי מהחזקים בעולם הטבע. כל אחד ממיני חרקים אלו פיתח מערכת משוכללת מאוד של העברת הארס, אם בצורת עוקץ כגון נמלת הקליע עקרבים או צרעות או באמצעות הניבים כגון הנדלים. דוגמה קיצונית וחריגה לכך בטבע היא צרעת אמפולקס קומפרסה אשר עושה שימוש בארס באופן המזכיר מדע בדיוני. הצרעה תאתר מארח, שהוא מין ספציפי של תיקן. לאחר מכן תתקוף אותו בלסתותיה החזקות ותאחוז בגופו - הדקירה הראשונה תעביר הישר לגופו של המקק כמות ארס מדויקת שתשתק רק את רגליו, וזאת על מנת לבצע את הפעולה הכירורגית הבאה ללא הפרעה והיא עקיצה שנייה ומדויקת והפעם הישר אל מוחו של התיקן. הפעם הארס ישתק את התיקן ויהפוך אותו למעין זומבי חסר תנועה, אולם לא תמית אותו. נהפוך הוא, מחקר ישראלי מצא כי במצב זה שרידותו תהיה טובה יותר. הצרעה תגרור את התיקן אל מחילה ותאטום אותה עליו, לא לפני שתטיל לתוך גופו ביצה שתבקע לאחר כמה ימים. הזחל שבקע ייזון מגופו הפנימי של התיקן החי, לאחר שאכל והתפתח די צרכו יתגלם, וייצא מגופו המיובש של התיקן כצרעה בוגרת.

חרוטן מסוג Conus geographus, מהארסיים בעולם. ארסו גורם לתופעות רבות והשפעה מאסיבית על הגוף

אבולוציית הארס אינה מתרחשת רק אצל נושאי הארס, אלה לעיתים גם אצל קרבנותיו הפוטנציאלים. גוריו של סנאי קרקע קליפורני מהווים טרף מועדף על נחש העכסן. לצורך כך הנחש מאתר את מחילות הסנאי באדמה, ונכנס אליהן לצוד את טרפו. אולם סנאי הקרקע הקליפורני הראו כי לעיתים יחסמו את הכניסה למחילה בגופם על מנת להגן על הגורים וייספגו כתוצאה מכך הכשה מלאה מנחש ארסי זה. אולם הכשה מנחש שתוצאותיה להרוג אדם בוגר יגרמו לסנאי תופעות כאב וגירוד בלבד. עם השנים המין הספציפי הזה פיתח עמידות לאויבו העיקרי, העכסן, ובדמו התפתחו נוגדנים שבכוחם להתמודד עם ארסנים אלו של העכסן. מנגד, מחקרים מראים כי ארס העכסן מתחזק ומשתכלל אבולוציונית על מנת להתמודד עם תופעה זו. מרוץ זה מסביר מדוע נחוץ לעכסן ארס כה עצמתי. נחש הטאיפן פנים-יבשתי נחשב כיום לנחש הארסי ביותר עלי אדמות והכשה בודדת שלו עוצמתה להרוג כ-60 בני אדם בוגרים. מחקרים שבדקו מדוע לנחש צורך בארס כה עוצמתי גילו שאזור מחייתו המבודד במדבריות אוסטרליה מחייבות אותו להתמודד עם סוגי טרף המסוכנים לו, כגון הסולנודוניים, לכן הכשה מהירה וקטלנית תעלה את סיכויו לשרוד באזורים אלו. חלק מחלזונות הים החרוטיים מסוג חרוטון הם בעלי החיים הנמנים עם הארסיים ביותר בעולם, יש הטוענים הארסיים ביותר, ועוצמת דקירתם להרוג אדם בוגר תוך 4 דקות. צורך כה חזק בארס נובע מאטיותם הרבה שאינה מאפשרת להם לרדוף אחרי טרפם, דגים קטנים, וארס לא מתאים יכול לגרום לדג לגסוס הרחק מהחילזון שם יאבד לטורפים רבים אחרים בקרקעית הים. ארס כה עצמתי מבטיח לחילזון ציד מהיר ובטוח. יש מינים רבים לחילזון החרוטון, לארסיים שבהם יש לעלה מ-100 סוגי ארסנים עוצמתיים למין חילזון בודד, כאשר אף אחד מסוגי ארסנים אלו אינו חופף אל האחר במינים המקבילים, עד כדי כך גדול השוני במבנה הארס שלהם. מבידוד והבנה של חלק מפעולות ארסנים של חלזונות אלו, המדע הצליח לייצר תרופות וסמי הרגעה חזקים ביותר, אולם חלק גדול ממורכבות הארס שלהם אינה ידועה. המרכיבים השונים בודדו לכימיקלים שונים שהוזרקו לעכברים, התוצאות הראו כי לכל אחד השפעה שונה, אחד גורם לגירוד השני לחוסר אוריינטציה השלישי גורם לשינה עמוקה ואפילו אחד מהם התגלה כסוג חדש ובלתי מוכר של אינסולין[3].

עוצמת הארס[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – LD50

עוצמת הארס משתנה עד מאוד בתלות במין בעל החיים עצמו ובסביבתו. המדד המקובל בעולם כיום למדידת עוצמתו הוא מדד LD50, מינון קטלני למחצה, כלומר כמות הארס המינימלית הנדרשת במיליגרם לכל קילוגרם מסת גוף של הקורבן על מנת להרוג 50% מאוכלוסיית הנבדקים. הנבדקים הם בדרך כלל עכברים וחולדות מעבדה , קביות וכדומה. כמויות ארס מדודות מוזרקות הישר לחיות הניסוי כאשר ישנן סוגי מדידות התלויות לאיבר אליו מוזרק הארס - הזרקה תת עורית, הזרקה הישר לעורקים ולורידים, הזרקה לרקמות השריר או אל הצפק. באמצעות מדד LD50 גילו לראשונה כי ארס של אותו מין בעל חיים משתנה מאוד בתלות באזור חיותו. לדוגמה, מניסויים שערכו בירדן על נחשים עלו המדדים הבאים:

הנחש כמות הארס הדרושה להמית עכבר
פתן שחור 8.9 מיליגרם
עכן חרטומים 13.5 מיליגרם
שפיפון 35 מיליגרם
צפע מצוי 38 מיליגרם

ואילו ניסויים זהים שבוצעו בישראל על מיני נחשים אלו הראו תוצאות שונות. מבדיקות שבוצעו על אוכלוסיות נחשים בישראל עלה כי יש שונות בארס אפילו באזורים שונים בארצנו, ומכאן שנסיוב נגד ארס שהופק מצפע מצוי שנתפס בדרום הארץ לא יתאים בהכרח לצפע בצפון הארץ. מסיבה זו במחלבת הנחשים בישראל ישנו חדר המכיל קרוב ל-100 צפעים מצויים שנלכדו מכל האזורים בישראל ומהם חולבים את הארס ומכינים נסיוב המתאים לכל אזור בארץ‏[4].


על פי מדד זה נקבע כי עם בעלי החיים הארסיים בעולם נמנים הבאים;

הטאיפן פנים-יבשתי, על פי מדד LD50 הוא הארסי ביותר מנחשי העולם.
בעל החיים מדד LD50 מ"ג לק"ג מסת גוף
נחש הטאיפן פנים-יבשתי 0.025 מ"ג‏[5]
חלק ממדוזות קובייתיות 0.04 מ"ג‏[6]
חרוטון ארסי 0.005 מ"ג‏[7]
עכביש נודד ברזילאי 0.006 מ"ג\ק"ג מסת גוף (לזכר) ‏[8]
עכבישי משפך אוסטרליים 0.16 מ"ג\ק"ג מסת גוף‏[9].
עקרב אדום הודי 0.32 מיליגרם ‏[10]
עקרב צהוב אירני 0.19 מיליגרם‏[11][12]
תמנון כחול-טבעות 0.3 מ"ג‏[13]
דג האבנון 0.36 מ"ג‏[14]

לשם השוואה, עוצמת הארס של צפע מצוי לפי מדד LD50 הוא 9.4 מ"ג\ק"ג מסת גוף‏[15], אלמנה שחורה - 0.33–1.06 מ"ג\ק"ג מסת גוף‏[16], ועקרב צהוב - 0.25 מ"ג\ק"ג מסת גוף‏[11]

הבחנה בין בעלי חיים ארסיים לרעילים[עריכת קוד מקור | עריכה]

צפרדע חץ ארסית צהובה (Phyllobates terribilis), מבעלי החיים הרעילים בעולם.

באמצעות מדד LD50 מודדים גם רמות רעילות אולם ישנו הבדל בין בעל חיים ארסי לבעל חיים רעיל. בעלי חיים ארסיים מייצרים את הארס מגופם בבלוטות ארס או מקבוצת תאים, ואילו בעלי חיים רעילים בדרך כלל נוטלים את הרעילות מתזונתם או מאחר אך יש יוצאי דופן. הבדל נוסף הוא שבעל חיים רעיל מעביר את הכימיקלים הרעילים מגופו אם האחר יבלע אותם או יגע בהם.

צפרדע חץ ארסית, היא אינה מין אחד אלה למעשה קבוצה של מיני צפרדעים ממשפחת הDendrobatidae, צפרדעים אלו הם מהיצורים הרעילים בעולם ובמיוחד המין צפרדע חץ צהובה (Phyllobates terribilis). רעילותם כה עוצמתית כך שדי ב-2 מיקרוגרם (2 מיליונית הגרם!) מהחומר הפעיל בגופה להרוג אדם בוגר‏[8]. מקור רעל עוצמתי זה אינו מגופה של הצפרדע - אם נסיר את הצפרדע מסביבתה הטבעית היא תאבד את רעילותה מאחר שהיא מיצרת ומזקקת את הרעל הזה מחרקים רעילים מהם היא ניזונה, וחרקים אלו סופגים את הרעלים מצמחים רעילים מהם הם ניזונים‏[8]. הביצים של צפרדעים אלו, ואף הראשנים הבוקעים מהם גם רעילים.

בעל חיים רעיל נוסף הם ממשפחת הנפוחיתיים או כפי שהם מוכרים בשפת העם אבו-נפחא, ובמיוחד המין פוגו. לדג זה איבר הקשור לרעלן עצבי (נוירוטוקסין) התוקף את מערכת העצבים - הרעל מיוצר מבקטריה הגדלה באיבריו של הדג‏[17]. ישנם מינים רבים אחרים הנחשבים רעילים, לרבות ציפורים מסוג Pitohui.

מנגד, בעלי החיים הארסיים מעבירים את הארס שלהם לקורבן באופן ישיר כגון בהזרקה, נשיכה עקיצה דקירה וכן הלאה.

הרכב הארס והשפעתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – רעלן
ארס הקוברה מכיל רעלן קרדיוטוקסין התוקף את פעילות הלב.

ארס בעלי החיים הוא מורכב ביותר. מרכיביו השונים עשויים מקוקטייל של מרכיבים ביולוגיים אקטיביים. ארס מאופיין בתערובת של חלבונים ופפטידים הנקראים רעלנים, כמו כן מכיל מלחים ומרכיבים אורגניים אחרים כגון חומצת אמינו ומוליכים עצביים. המרכיבים החלבוניים הם בדרך כלל השכיחים ביותר. לרוב ארס המשמש להגנה יגרום לכאב עז מיידי ומקומי בדומה לעקיצת דבורה. ארס המשמש לציד יהיה מורכב יותר ולו טווח רחב של השפעות על הגוף.

בניתוח תכולת הארס בוחנים בדרך כלל את סוגי הרעלנים שהוא מכיל - רעלנים נחלקים באופן כללי לשתי קטגוריות ראשיות‏[8]:

  • רעלן עצבי - נוירוטוקסין - תוקף את התאים לאורך כל מערכת העצבים וגורם למספר כשלים לרבות שיתוק, עווית שרירים ודום נשימתי.
  • רעלן דמי - המוטוקסין - פוגע בתאי הדם בדפנות כלי הדם ובאיברים, רעלן זה יכול לפגוע בתאי דם אדומים המעבירים חמצן לכל הגוף ולגרום לדלקות, לשבש את מנגנון קרישת הדם ואפילו לגרום לכשל איברים. מוות כתוצאה מהמוטוקסין יהיה איטי יותר בדרך כלל מנוירוטוקסין. המונח רעלן דמי שנוי במחלקות משום שסוגי הרעלנים בקטגוריה זו פוגעות בנוסף לתאי הדם גם באיברים עצמם‏[8].

מעבר לשתי קטגוריות ראשיות אלו, ניתן למיין רעלנים לקטגוריות משנה בהתבסס על מטרותיהם הספציפיות או באמצעות בעלי החיים המייצרים אותם. לדוגמה, ארס הקוברה מכיל קרדיוטוקסין המשבש את פעילות הלב והתכווצותו, וגורם לדום לב. נחשים מסוימים, במיוחד עכסנים, מייצרים מיוטוקסין הגורם לנקרוזה-נמק בשרירים הגורם לכאב עז, פרכוסים וסימפטומים נוספים. ארס האלמנה השחורה מכיל רעלן לטרוטוקסין שבין היתר משבש את אותות העצבים השולטים בשרירים - נוירוטוקסין זה גורם לרעידות, בחילות ולחץ דם גבוה.

גודל טבעי של מדוזת אירוקנג'י המסוגלת להמית אדם בוגר. רכיבי רעלני הנוירוטוקסין שלה אינם מובנים דיים.
ארס התמנון כחול-טבעות מכיל רעלן טטרודוטוקסין החוסם תעלות נתרן בתאי עצב

ארס עשוי להכיל כמה רעלנים מסוגים שונים שכל אחד מהם משפיע על כמה מערכות שונות בגוף. מסיבה זו, מומחים נמנעים מלסווג ארס רק על בסיס סוג רעלן כזה או אחר. לדוגמה, העכסנים ידועים בארה"ב כבעלי ארס המוטוקסי, אולם ארס עכסן מוהאבי (Crotalus scutulatus) מכיל בנוסף גם רעלן נוירוטוקסי חזק בשם רעלן מוהאבי. יחד עם זאת, כל קבוצה טקסונומית של בעלי חיים מאופיינת במרכיבי רעלנים דומיננטיים. במשפחת הצפעיים הדומיננטים הם רעלנים הומוטוקסיים. במשפחת הפתניים נפוצים רעלנים נוירוטוקסים. משפחת הצפעוניים מאופיינים ברעלנים קרדיוטוקסיים וכן הלאה. למרות שמרכיבים רבים בארס בעלי החיים עדיין לא ידועים או מובנים לגמרי, רבים מהם בודדו והשפעת כל אחד מהם פועלת באופן שונה מן האחר. חלקם פועלים על מערכת קרישת הדם, חלקם מפרקי חלבונים חלקם משבשים את פעולות תעלת יונים והמגוון רחב עד מאוד וחלוקת הקטגוריות גדולה עד מאוד.

להלן סיווג חלק מצומצם של סוגי הרעלנים לקטגוריות ותיאור השפעתם השונה;

סיווג הארס שם רעלן השפעת הרעלן בעל חיים לדוגמה
המוטוקסין מיוטוקסין נקרוזה ושיתוק שרירים עכסנים
המוטוקסין נקרוטוקסין גורם למות רקמות שרירים עכביש נודד ברזילאי
המוטוקסין ציטוטוקסין גורם להרס כל סוגי התאים עכביש ששן חום
המוטוקסין קרוטמין הרס תאי שרירים רב פתן מלכותי
המוטוקסין סרפוטוקסין כיווץ חד בכלי הדם, פגיעה ברקמת שריר הלב שרף עין גדי
נוירוטוקסין קרדיוטוקסין תוקף את פעילות הלב, דום לב מדוזת הקופסה
נוירוטוקסין בונגרוטוקסין פוגע במוליך עצבי אצטילכולין נחשים ממשפחת הפתניים מסוג קרייט
נוירוטוקסין לאטרוטוקסין משבש את אותות העצבים השולטים בשרירים אלמנה שחורה
נוירוטוקסין טאיקאטוקסין משבש פעילות תעלות הסידן ותעלות יוניות אחרות נחשי הטאיפן
נוירוטוקסין קונוטוקסין משבש פעילות תעלת יונים חרוטון ארסי
נוירוטוקסין טטרודוטוקסין חוסם תעלות נתרן בתאי עצב תמנון כחול-טבעות

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Four-legged snake fossil found מאתר ScienceDaily 24/07/2015 (באנגלית)
  2. ^ רויטרס‏, המשפחות רבות של לטאות התגלו כארסיות, באתר וואלה! NEWS‏, 21 בנובמבר 2005
  3. ^ Deadly sea snail uses weaponised insulin to make its prey sluggish מאתר הגרדיאן
  4. ^ חדשות ערוץ 2, תיעוד ממחלבת הצפעים בישראל להפקת נסיוב רפואי, מאתר YouTube
  5. ^ Some pharmacological studies of venom from the inland taipan (Oxyuranus microlepidotus) מאתר sciencedirect.com
  6. ^ Do jellyfish have the deadliest venom in the world? מאתר howstuffworks.com
  7. ^ Conus geographus Linnaeus 1758 מאתר uchicago.edu
  8. ^ 8.0 8.1 8.2 8.3 8.4 [http://io9.com/meet-the-deadliest-venomous-animals-in-the-world-1382395982 Meet the Deadliest Venomous Animals in the World מאתר io9.com
  9. ^ How Not To Die In Australia Part 2: Spiders מאתר wordpress.com
  10. ^ World's Deadliest: Cannibal Scorpions Fight to the Death מאתר נשיונל ג'יאוגרפיק (באנגלית)
  11. ^ 11.0 11.1 Relative toxicity of scorpions מאתר singnet.com
  12. ^ Meet the Deadliest Venomous Animals in the World מאתר io9.com/
  13. ^ Gallery: Australia's top 10 most venomous animals מאתר australiangeographic.com
  14. ^ How Not To Die In Australia Part 3: Sea Creatures מאתר wordpress.com
  15. ^ Was bedeutet LD50? מאתר terra-animals.de
  16. ^ [http://www.scribd.com/doc/215422633/doi-10-1016-j-homp-2003-10-001#scribd The toxicology of Latrodectus tredecimguttatus
    the Mediterranean Black Widow Spider[ מאתר scribd.com
  17. ^ How the puffer fish gets you high, zombifies you, and kills you מאתר io9.com