אבק ריבית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אבק ריבית
(מקורות עיקריים)
משנה תורה משנה תורה לרמב"ם, ספר משפטים, הלכות מלווה ולווה, פרק ו', הלכה ג'
שולחן ערוך שולחן ערוך, יורה דעה, סימן קס"א, סעיף א'
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

אבק ריבית הוא ביטוי לריבית האסורה בתקנת חז"ל.

מהתורה רק ריבית קצוצה (כשסוכם סכום הריבית לפני ביצוע ההלואה, ורק במקרה שהחוב היה מחמת הלוואה) אסורה, אך חז"ל הרחיבו את האיסור בכלל האומר ש"כל אגר נטר - אסור" - כל מקרה שמרוויח בשביל המתנת מעותיו, גם במקרה שלא נקבע כך מראש ואפילו בריבית על תשלום מכר, מלאכה או שכירות, כמו כן להרבה פוסקים אף מתן תוספת לא חומרית (ריבית דברים, טובת הנאה).

מקור הביטוי[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקור הביטוי הוא בתוספתא במסכת עבודה זרה[1], אך שם הכוונה לאיסור קל, שיש מחלוקת מה פירושו.

רש"י בסוכה[2] מסביר את לשון אבק "מידי דלא הוי עיקר האיסור תלוי בו קרוי אבק כמו אבק העולה מדבר הנכתש במכתשת (מכשיר לכתוש בו[3])" - כאבק שאין בו ממש.

מהו אבק ריבית[עריכת קוד מקור | עריכה]

"אבק ריבית" הוא מונח הכולל את כל איסורי הריבית שאיננה אסורה מהתורה, בין משום שלא מדובר בהלוואה ובין משום שמדובר בהלוואה אך אין בצידה קביעת ריבית מסוימת מראש.

איסורים אלו ניתן לחלק לארבע קבוצות:

אגר נטר[עריכת קוד מקור | עריכה]

עסקאות מכר שיש בהן מרכיב של אשראי, כגון תשלומים, כאשר האפשרות לשלם מאוחר יותר כרוכה בתשלום גבוה יותר, אסורה מפני שייקור החפץ הוא בעד איחור התשלום, ודבר זה נקרא "אגר נטר"[4].

איסור זה אינו קיים כשלא ידוע מה התשלום הזול שהוא היה צריך לשלם אם היה משלם מיד, מפני שבמקרה כזה הדבר אינו ניכר שהמחיר הנוכחי כולל תוספת מחיר בגלל אשראי.[5]

סאה בסאה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – סאה בסאה

סְאָה בִּסְאָה - הלוואת סחורה בתורת הלוואה ולא בתורת מכירה, כאשר תשלום ההלוואה מתבצע בהשבת סחורה בכמות שווה להלוואה, גם אם ערכה עלה או ירד.

עיסקא[עריכת קוד מקור | עריכה]

שותפויות של הון ועבודה, הסכם שעל פיו נותן אדם מעות לחבירו לסחור ולהרוויח בהם, ושניהם מתחלקים אחר כך ברווחים שההון מרוויח. התלמוד בבלי[6] מביא את מקרה העיסקא, פלגא מלווה ופלגא פיקדון - חצי מדמי העיסקא נמצאים כמלוה באחראיות המקבל, וגם אם נפסדו באונס הוא חייב בתשלום עליהם, וחצי נמצאים כפיקדון הנמצאת באחראיות הנותן וממילא רווחי הפיקדון הולכים למקבל שזה באחראיותו, ורווחי החצי של המלוה הולכים לנותן. במקרה זה מהתורה אינו נחשב ריבית כיוון שמחצית המלוה היא ממש של הנותן, אך רבנן גזרו שבמקרה זה יתן הנותן שכר טורח בעבור ההתעסקות בחלק הפיקדון, כי אם לא כן אז בפועל נמצא שהמקבל טורח עבור הנותן בפיקדון בגלל המלוה שנותן לו.

ריבית מוקדמת ומאוחרת[עריכת קוד מקור | עריכה]

תשלומים שונים שנותן הלווה למלוה ללא התחייבות או ללא קשר להלוואה ("ריבית מוקדמת" כשהלוה נתן ריבית כדי שהמלוה ילוה לו, ו"ריבית מאוחרת" שנתן לו כתודה על ההלואה[7]), הנחות ואפילו מידע. לשיטת הרא"ש והרמ"א צריך שיהא ניכר שהמתנה ניתנת עבור ההלוואה כדי שיהיה איסור ריבית, ולשיטת הרמב"ם ובעקבותיו השולחן ערוך אין צורך[8].

הוצאת הריבית מהמלווה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשונה מריבית שאסורה מהתורה, את ריבית זו אם גבאה המלוה באיסור, אין בית דין כופים אותו להחזיר[9]. אך קיימת מחלוקת האם יש עליו חיוב להחזיר בדיני שמים. הרא"ש[10] ובעקבותיו השולחן ערוך[11] טוענים שקיימת עדיין חובה על המלוה לצאת ידי שמים. לעומתם דעת התוספות[12] שאין חיוב אפילו לצאת ידי שמים.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.