סאה בסאה

סְאָה בִּסְאָה היא מושג בהלכות ריבית שמשמעותו הלוואת סחורה בתורת הלוואה ולא בתורת מכירה, כאשר תשלום ההלוואה מתבצע בהשבת סחורה בכמות שווה לכמות שניתנה, בלא קשר לערך הסחורה.

מהתורה אין איסור ריבית בהלוואה שכזו, אך היא אסורה מדרבנן, מכיוון שישנה אפשרות ששווי הסחורה יתיקר, וממילא אף אם המלווה ישיב את הלואתו באותה כמות סחורה כפי שקיבל, שווי התשלום יהיה גבוה יותר מהסחורה שקיבל כהלוואה.

על מנת להימנע מאיסור ריבית זה, יש צורך להתנות מראש שהחזר ההלוואה יהיה על פי שווי הסחורה בזמן החזר החוב, ולא על פי הכמות שקיבל.

האופנים בהם מותר

חז"ל התירו ללות סאה בסאה, בלא שיעבור על איסור ריבית, במקרה שיש ללווה מסוג הסחורה שלווה בביתו. בתלמוד נחלקו אמוראים, האם יש צורך שיהיה ללווה לפחות כמות של סאה או שדי אפילו בפחות מכך.

להלכה נפסק להקל, שאין צורך שיהיה ללוה בכמות שכנגד כל ההלוואה אלא מספיק שיהיה ברשותו אפילו כלשהו.

היתר נוסף שנזכר בתלמוד הוא במקרה ש"יצא השער", פירוש כאשר נקבע לחפץ או לסחורה מחיר קבוע בשוק, וממילא יכול הלווה לקנות את החפץ בכל זמן, ולכך יש להתייחס אל הסחורה כאילו היא קיימת ברשותו של הלווה.

עד שיבוא בני

פרק זה טעון שכתוב. אנא תרמו לוויקיפדיה ועזרו לשכתב אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

במשנה נאמר: ”לא יאמר אדם לחבירו הלויני כּוֹר חטין ואני אתן לך לגורן, אבל אומר לו הלויני עד שיבא בני או עד שאמצא מפתח”. המשנה קובעת, שלמרות שאסור לאדם ללוות מאדם אחר חיטין - שהם אובייקט שאינו נחשב לכסף - ולהחזיר לו אותו בפעם אחרת, דבר האסור באיסור "סאה בסאה", מותר לאדם ללוות מאדם אחר כסף כאשר הוא אינו לווה כדי להשתמש בכסף שאינו בידו באותה שעה, אלא כדי לפתור סיבה טכנית - מפתח של המחסן שבו אצורים החיטים אינו בידיו, אלא ביד בנו או שאבד ואינו יכול לפתוח זמנית את המחסן. מהמשנה אכן ניתן להסיק, כי יש לאדם באוצרו את כמות החיטים הנדרשת לו כעת ושאותה הוא לווה, אלא שמנוע הוא מלהשתמש בו מהסיבה הנזכרת. גדרי ההלכה אינם ברורים, מהו סכום המעות שמותר ללוות במקרה כזה, ורב הונא קובע את גבולות ההיתר: ”יש לו סאה לוה סאה, סאתים לוה סאתים”, כלומר - מותר לאדם ללוות חיטים בכמות של סאה אם יש לו באוצרו סאה, ויותר - בהתאם לכמות שבאוצרו. פסיקה זו מנוגדת לשיטתו של הלל הזקן החלוק על משנה זו כמוזכר בהמשך המשנה ”והלל אוסר”, ושכמותה פוסק שמואל רבו.

שיטה אחרת מקילה יותר, של רבי יצחק מקילה עוד יותר וקובעת כי "אפילו אם יש לו סאה לווה עליה כמה כורין". בתוספות הוזכרו שתי אפשרויות לפרש את דבריו: שיטת הריב"ן, שכאשר יש לאדם בביתו סחורה בכמות של סאה מותר להלוות סחורה בכמות זו פעמים רבות מפני שבכל פעם בנפרד אין להחשיב את הסחורה כהלוואה אלא כפתרון טכני, מכיוון שיש בידו של הלווה את הסחורה הנדרשת (ובשונה מכל הלוואה שהיא רק כאשר אין ללווה את סכום ההלוואה), ולפי פירוש אחר מותר גם להלוות כמות גדולה של סחורה בפעם אחת, מכיוון שלא יכול לחלוק על אף חלק מהסחורה דיני הלוואה, מכיוון שכל חלק וחלק מההלוואה בנפרד, אין להחשיב אותה כהלוואה מכיוון שיש ללווה את שוויה בבית. ההלכה נפסקת כרבי יצחק, מכיוון שכך נראה מברייתא שאותה מצטט רבי חייא, מסדר הברייתות, שציטט אותה כראיה לדברי רבי יצחק.

ראו גם

• סחר חליפין

קישורים חיצוניים

• הערך "סאה בסאה", באתר המכלול
• הערך "סאה בסאה", באתר ויקישיבה