אהרן ליכטנשטיין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אהרן ליכטנשטיין
Aharon Lichtenstein
RALportrait2.jpg
הרב אהרן ליכטנשטיין מלמד שיעור בישיבת הר עציון
תאריך לידה כ"ח באייר ה'תרצ"ג
מקום לידה פריז עריכת הנתון בוויקינתונים
תאריך פטירה א' באייר ה'תשע"ה (בגיל 81)
מקום פטירה אלון שבות עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה הר המנוחות עריכת הנתון בוויקינתונים
תאריך לידה לועזי 23 במאי 1933
תאריך פטירה לועזי 20 באפריל 2015
השתייכות ציונות דתית
תחומי עיסוק גמרא, הלכה
רבותיו הרבנים יוסף דוב הלוי סולובייצ'יק (מבוסטון) (חותנו), יצחק הוטנר, אהרון סולובייצ'יק
תלמידיו הרבנים משה ליכטנשטיין - בנו, יעקב מדן, ברוך גיגי, יובל שרלו, רא"ם הכהן, חיים נבון, ועוד
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

הרב ד"ר אהרן ליכטנשטיין (כ"ח באייר ה'תרצ"ג, 23 במאי 1933, צרפת - א' באייר ה'תשע"ה, 20 באפריל 2015, ישראל) היה ראש ישיבת הר עציון באלון שבות, חתן פרס ישראל לספרות תורנית ודוקטור לספרות אנגלית. היה מרבניה הבולטים של האורתודוקסיה המודרנית בישראל ובארצות הברית, וממנהיגי האגף המתון של הציונות הדתית. החזיק בהשקפת עולם המשלבת את ערכי לימוד התורה וההלכה בצורתם המסורתית עם הומניזם מודרני וליברליות. נחשב לאחד מתלמידיו המובהקים של הרב יוסף דוב הלוי סולובייצ'יק, ודרכו הלימודית קרובה לשיטת בריסק.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בצרפת לר' יחיאל ליכטנשטיין ולבלומה לבית שוורץ. בשנת 1940, חודשים ספורים לאחר כיבוש צרפת בידי הנאצים, הצליחה משפחתו לברוח לארצות הברית. בגיל התיכון למד אצל הרב יצחק הוטנר בישיבת רבנו חיים ברלין והרב אהרן סולובייצ'יק, אך עיקר חינוכו התורני היה בישיבה יוניברסיטי אצל הרב יוסף דוב הלוי סולובייצ'יק. הוא קיבל ממנו הסמכה לרבנות בשנת 1959 ובהמשך גם נישא לבתו - ד"ר טובה ליכטנשטיין. הרב ליכטנשטיין החשיב את הרב יוסף דב סולובייצ'יק כרבו המובהק. במקביל ללימודיו בישיבה יוניברסיטי, למד ספרות אנגלית, וסיים ב-1957 עבודת דוקטורט בנושא באוניברסיטת הרווארד, שעסקה בהגותו של הנרי מור. תקופה קצרה שימש כמרצה לספרות אנגלית במכללת שטרן לנשים שעל יד ישיבה יוניברסיטי. היה גם ראש כולל בישיבת רבנו יצחק אלחנן שבישיבה יוניברסיטי.

בשנת 1970 הזמין אותו הרב יהודה עמיטל לעמוד בראש ישיבת הר עציון. הרב ליכטנשטיין קיבל את התפקיד בתנאי שהרב עמיטל ימשיך לכהן כראש הישיבה לצידו [1] ועלה לארץ עם משפחתו בשנת 1971. הרב ליכטנשטיין היה גם רקטור מכללת יעקב הרצוג וכיהן גם כראש ישיבה בסניף ישיבה יוניברסיטי בירושלים. מאז עלייתו התגורר בירושלים, וב-2006 עבר לאלון שבות, בסמיכות לישיבת הר עציון. בסוף זמן חורף תשע"א הודיע על פרישתו מהעברת השיעור היומי בעיון, והתמסרותו בעיקר לכתיבה תורנית.

זכה בפרס הרב קוק לספרות תורנית לשנת תשע"ג על ספריו על התלמוד, שסוכמו בידי תלמידיו. בנימוקי ועדת הפרס נאמר: "הרב ליכטנשטיין מביא בספרים האלה את שיטת הלימוד הבריסקאית לזיקוק ומיצוי מעמיקים ומרשימים, ופותח את הלמדנות התלמודית המסורתית לפני בני הדור".

בשנת תשע"ד (2014) זכה הרב ליכטנשטיין בפרס ישראל לספרות תורנית.[2]

בבוקר א' באייר ה'תשע"ה, 20 באפריל 2015, בגיל 81, נפטר הרב ליכטנשטיין באלון שבות.[3]

השקפת עולמו[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרב אהרן ליכטנשטיין בהכתרת בנו הרב משה ליכטנשטיין כראש ישיבה בישיבת הר עציון, כ"ט תשרי ה'תשס"ט (28 באוקטובר 2008)

תלמידו, הרב חיים נבון, כתב עליו:

הרב ליכטנשטיין ידוע כגאון תלמודי והלכתי מן המעלה הראשונה, ולצד זאת - כבעל ידע מקיף ועניין רב בתחומי ידע לא תורניים, וכדוגל בתפישת עולם הומניסטית (...) שני אופקים רוחניים שונים מתמזגים בהגותו. מכורתו הרוחנית והאינטלקטואלית של הרב ליכטנשטיין היא באופן מובהק עולם הישיבות הליטאי, על התנהלותו הממשית ועל הרקע האידאולוגי שלו. אך לצד מקור זה, הרב ליכטנשטיין הושפע מאוד גם מהתרבות המערבית המודרנית והקדם-מודרנית (תוך דגש על הזרם ההומניסטי שבה), לא רק על ביטוייה המעשיים, אלא גם על גילוייה התרבותיים והערכיים.

השקפת עולמו קרובה לתפיסת האורתודוקסיה המודרנית. תקופה מסוימת היה קשור לתנועת נתיבות שלום המשויכת לחוגי השמאל הדתי. לאחר רצח רבין התבטא בחריפות נגד האווירה בציבור הדתי-לאומי בתקופה שקדמה לרצח.[4] התנגד בתוקף לסרבנות.[5] עם זאת, בשעת הפולמוס על תוכנית ההתנתקות הבהיר שאין הוא מביע עליה דעה - לחיוב או לשלילה - בניגוד לניסיונות תנועת מימד להציב אותו כתומך בתוכנית.

ספרים ומאמרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרב ליכטנשטיין פרסם מספר רב של מאמרים בענייני תלמוד, הלכה והשקפת עולם. מפורסם במיוחד מאמרו "זאת תורת ההסדר", שבו הציב תשתית הלכתית ורעיונית לשילוב תורה ושירות צבאי במסגרת ישיבות ההסדר.

ישיבת הר עציון הוציאה לאור קבצים תחת השם "שיעורי הרב אהרן ליכטנשטיין" על מסכתות מהתלמוד הבבלי: זבחים, טהרות, פסחים, בבא מציעא, בבא בתרא, הוריות, וגיטין, ובנוסף על קונטרס דינא דגרמי של הרמב"ן, בעריכת תלמידיו. בשנת ה'תשס"ו יצא לאור הספר באור פניך יהלכון, המקבץ שיחות המייצגות את תפיסת עולמו של הרב ליכטנשטיין. את הספר ערך הרב ראובן ציגלר, בהוצאת 'תבונות'.

באלול תשע"א (2011) יצא לאור הספר "מבקשי פניך" בהוצאת ידיעות ספרים. הספר מבוסס על שיחות שניהל הרב חיים סבתו עם הרב ליכטנשטיין בנושאי השקפה ויהדות.[6]

בשנת 2014 יצא לאור ספרו "מנחת אביב: חידושים ועיונים בש"ס", ובו 36 מאמרים תורניים מפרי עטו.

בשנת ה'תשע"ו, יצא לאור ספרו "מוסר אביב: על מוסר, אמונה וחברה" ובו 15 מאמרים.

תלמידים בולטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאמריו

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אלישיב רייכנר, באמונתו, סיפורו של הרב יהודה עמיטל, עמ' 48
  2. ^ יקי אדמקר‏, פרס ישראל לרב ד"ר אהרן ליכטנשטיין, באתר וואלה! NEWS‏, 23 בפברואר 2014
  3. ^ אסף גולן, נפטר חתן פרס ישראל הרב אהרן ליכטנשטיין, באתר nrg
  4. ^ ראו ערך: תגובת החברה הדתית לרצח רבין.
  5. ^ 'סירוב פקודה', "דף קשר".
  6. ^ אורי פולק, כל המהדורה הראשונה של "מבקשי פניך" נמכרה מראש באתר כיפה, 22 באוגוסט 2011