אברהם אבל אדולף ארליך

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אברהם אבל אדולף ארליך, 1896

אברהם אבלי אדולף ארליך (Abraham Abele Adolf Ehrlich, ‏20 בספטמבר 1837, כ' באלול ה'תקצ"ז - כ"ח באדר אדר א' ה'תרע"ג, 7 במרץ 1913) היה רב ומחנך בלטביה ובפרוסיה המזרחית, מראשי הקהילה היהודית בקורלנד.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אברהם בן אהרן בן-ציון ארליך נולד בעיר ילגבה שבפלך קורלנד, האימפריה הרוסית, למשפחה דוברת-גרמנית. הוריו חינכו את ילדיהם על פי משנת 'תורה עם דרך ארץ'. למד בבתי הספר הכלליים במיטאו, וקיבל השכלה תורנית מסבו (אבי אמו). ב-1858 החל לשמש כמורה בבית-הספר היהודי בפרידריכשטט. ב-1861 יצא לברלין שם נבחן בבחינות הבגרות.

בשנים 1868-1865 למד פילוסופיה באוניברסיטאות ברלין והאלה וכתב את עבודת הדוקטורט ששמה: "שיפוטו של אריסטו על הדיאלוג פוליטיאה לאפלטון" (De Judicio ab Aristotele de Republica Platonica).

מ-1870 לימד בבית הספר היהודי בברלין. כשנה וחצי היה רב הקהילה בניידנבורג במזרח פרוסיה. בשנים 1876-1872 היה רב ראשי בריגה והחל מ-1876 ניהל את בית הספר היהודי בה. החל מ-1903 עד למותו היה רבה של הקהילה היהודית בטילזיט. רעייתו הייתה נאני לבית יעקבי, בתם של מאיר יעקבי ושרה-מרים לבית גולדברג, צאצאית של שושלת רבנים ואחותו של הרב ד"ר הושע יעקבי, הרב הראשי של יוגוסלביה.

אף שהיה רב אורתודוקסי נחשב לליברל בדעותיו ונהג לפי תפיסת "תורה עם דרך ארץ".[דרוש מקור] חיבר ספרי הגות ולימוד בנושאי יהדות. הרב ארליך הנהיג את הקהילה היהודית הדוברת-גרמנית באזור.

נכדו הוא המלחין הישראלי פרופסור אבל ארליך.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • "פנקס הקהילות - לטביה", הוצאת יד ושם.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]