אברהם גרוסמן
פרופסור אברהם גרוסמן (נולד ב-1936) הוא היסטוריון העוסק בעיקר בחקר יהדות ימי הביניים. חבר האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים וזוכה פרס ישראל לחקר ההיסטוריה היהודית לשנת תשס"ג (2003).
אברהם גרוסמן, דור חמישי בארץ, נולד בשנת תרצ"ו, 1936, במושבה משמר הירדן. סבו היה ממייסדי היישוב. אביו, שמואל, נפל במלחמת העצמאות, ועם נפילת המושבה בידי הסורים עברה האם פנינה עם המשפחה לחיפה. הוא למד בבית ספר התיכון "יבנה", ולאחר סיום חוק לימודיו שירת בחיל חינוך.
אחר שירותו הצבאי למד תלמוד ותולדות עם ישראל באוניברסיטה העברית. גרוסמן זכה לתואר דוקטור בשנת 1974, על עבודתו שעסקה בעולמם של חכמי ישראל באשכנז במאה האחת עשרה, לפני מסעי הצלב. את העבודה הנחה פרופ' א"א אורבך. במהלך לימודי הדוקטורט החלה הקריירה האקדמית שלו, תחילה כמדריך באוניברסיטת בן-גוריון, והחל משנת 1973 באוניברסיטה העברית.
בשנת 1975 שהה בלונדון לשנת פוסט דוקטורט. בעקבות גילוי כמות כתבי היד באוניברסיטאות שם, החל להתמקד במחקר בתולדות וחיי היהודים בימי הביניים. בשנת 1983 התמנה כפרופסור חבר, ובשנת 1986 זכה למעמד של פרופסור מן המניין.
עבודתו של פרופ' גרוסמן מתמקדת בעיקר בתולדות ישראל בימי הביניים, ובעיקר בין המאות התשיעית לשלוש עשרה. גרוסמן עוסק בחברה היהודית כפי שהתקיימה באותן מאות וביצירתה הרוחנית.
מעבר לפרס ישראל זכה גרוסמן במספר פרסים יוקרתיים, ובהם:
- פרס ויז'ניצר לספר הנבחר בהיסטוריה של עם ישראל, תשמ"ב (על הספר "חכמי אשכנז הראשונים")
- פרס עיריית חולון לחכמת ישראל, תשמ"ב (על אותו ספר)
- פרס ביאליק לחכמת ישראל, תשנ"ו (על הספר "חכמי צרפת הראשונים").
גרוסמן הוא חבר האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים החל מתשנ"ט, 1999.
גרוסמן נשוי לרחל, ואב לאורית, אפרת, יונתן ואריאל.
מתוך ספריו:
- חכמי אשכנז הראשונים
- חכמי צרפת הראשונים
- חסידות ומורדות - נשים יהודיות באירופה בימי הביניים
- הקהילה היהודית בימי הביניים
- גדולי הרוח והיצירה בעם היהודי:רש"י