אברהם גרוסמן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אברהם גרוסמן
ׂ
נולד ב-1936
Avraham Grossman.jpg
פרופ' אברהם גרוסמן, (תצלום: ורנר בראון, האוניברסיטה העברית)
תרומות עיקריות
תולדות עם ישראל בימי הביניים
נתונים נוספים
ענף מדעי היסטוריה של עם ישראל
נולד 10 במרץ 1936 (בן 81)
ארצות מגורים ישראל

אברהם גרוסמן (נולד ב-10 במרץ 1936) הוא פרופסור אמריטוס בחוג להיסטוריה של עם ישראל באוניברסיטה העברית בירושלים, חבר האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים משנת 1999 וזוכה פרס ישראל בחקר ההיסטוריה היהודית לשנת 2003.

תולדותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

סבו של אברהם גרוסמן היה דור שלישי בארץ למייסדי המושבה משמר הירדן שבגליל, אביו היה עובד אדמה. אברהם גרוסמן נולד בטבריה, וגדל במושבה משמר הירדן. ב-1948 עבר עם משפחתו לחיפה ולמד בבית ספר "יבנה" בחיפה. שירת בצה"ל במפקדת קצין חינוך ראשי בקריה בתל אביב. עשה את חוק לימודיו מהתואר הראשון עד השלישי באוניברסיטה העברית בירושלים. התארים הראשון והשני היו בחוגים להיסטוריה של עם ישראל ותלמוד. המורים שהשפיעו עליו היו הפרופסורים א.א. אורבך, שרגא אברמסון, חיים הלל בן-ששון, מנחם שטרן וחיים ביינארט. התזה שלו לתואר השני הייתה בנושא רבנו גרשום ותלמידיו, יצירתם הספרותית והנהגתם הציבורית והיא נעשתה בהדרכתו של א.א אורבך. עבודת הדוקטורט שלו היא הרחבה של התזה ונושאה היה "תולדות הספרות הרבנית באשכנז ובצרפת הצפונית במאה הי"א", והיא נעשתה בהדרכתו של א.א אורבך. גרוסמן קיבל את תואר דוקטור בשנת 1974. שהה לצורך פוסט-דוקטורט בבית הספר ללימודי המזרח ואפריקה שבאוניברסיטת לונדון ובמחקר בכתבי יד שבספריית הבודליאנה באוקספורד.

לימד באוניברסיטת באר שבע, מונה למרצה באוניברסיטה העברית בשנת 1976 ומונה לפרופסור מן המניין בשנת 1986. שימש ראש החוג להיסטוריה של עם ישראל. גרוסמן יצא לפנסיה כפרופסור אמריטוס בשנת 2007. שהה בשבתונים באוניברסיטת הרווארד, אוניברסיטת ייל, ובאוניברסיטת המדינה של אוהיו בקולומבוס. משמש כמרצה במכון לנדר.

גרוסמן השתתף במערכות כתבי העת ציון וקתדרה, כיהן כראש ועדת הפרסומים של מרכז זלמן שזר וכראש מכון בן-צבי לחקר קהילות ישראל במזרח, היה חבר בהנהלות ומועצות של הארכיון המרכזי לחקר תולדות העם היהודי, החברה ההיסטורית הישראלית, מועצת הארכיונים העליונה של משרד ראש הממשלה, מכון דינור לחקר תולדות עם ישראל, המרכז לחקר תולדות ארץ ישראל ויישובה של יד יצחק בן-צבי.

אברהם גרוסמן נשוי לרחל לבית אוסטראו ולו שתי בנות ושני בנים, ביניהם פרופ׳ יונתן גרוסמן מהמחלקה לתנ"ך באוניברסיטת בר-אילן. אחיו, פרופ' שלמה גרוסמן, הוא נשיא מכללת אשקלון (2014).

מחקריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

תחומי מחקריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחקריו של אברהם גרוסמן עוסקים בארבעה נושאים: האחד הוא מעמדה של האשה היהודיה בימי הביניים. השני הוא תולדותיהם של חכמי ישראל הגדולים בימי הביניים במאות ה-13-11. התחום השלישי הוא ריבוד חברתי ושכבות בחברה היהודית באירופה ובארצות האסלאם בימי הביניים. הרביעי הוא ראשות הגולה בבבל בימי הביניים. במחקריו השונים גרוסמן עושה שימוש בחומר מרובה שהיה טמון בכתבי יד, ומתאר מחדש עובדות יסוד בחיים החברתיים והרוחניים של קהילות ישראל השונות בימי הביניים. הוא סוקר את ההתרחשויות ההיסטוריות בפרספקטיבה רחבה, תוך השוואה להתפתחויות מקבילות בחברות הנוצריות והמוסלמיות שסבבו את היהודים.

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

חכמי אשכנז הראשונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

זהו ספרו הראשון של אברהם גרוסמן והוא הרחבה של עבודת הדוקטורט שלו, הספר ראה אור בשלוש מהדורות שונות בהוצאת מאגנס והוא זיכה את מחברו בפרס עיריית חולון לחכמת ישראל לשנת תשמ"ב ובפרס ויז'ניצר לספר הנבחר בהיסטוריה של עם ישראל. ספר זה בוחן את יצירותיהם הספרותיות ואת ההנהגה הציבורית של חכמי ישראל בגרמניה במאה ה-11 ובראשם רבנו גרשום מאור הגולה. הוא בנוי על סמך מקורות רבים שבכתבי יד ומרבה לעסוק בשאלות היסטוריות הקשורות לפעולתם של חכמים, לקשריהם עם השלטונות הנוכרים ולמעמדם החברתי והציבורי. למשל נדון בו בהרחבה הרקע ההיסטורי לחרם של רבנו גרשום מאור הגולה, שלא לשאת יותר מאישה אחת. כמו כן דן הספר בקשרים התרבותיים שבין יהודי גרמניה ליהודי צרפת, איטליה וספרד באותה עת. נדונו בין השאר פעולותיהם של חכמים שהיו לנו מעט ידיעות עליהם כמו בני מכיר (קבוצה של ארבעה אחים) שפעלו בקהילות גרמניה בסוף המאה ה-11 ושל רבי שלמה בן שמשון. הספר פותח בדיון בהיווצרות הקהילות היהודיות בגרמניה בימי הביניים במאות ה-9 וה-10.

ראשות הגולה בבבל בתקופת הגאונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספרו זה של גרוסמן בוחן את מעמדם וסמכויותיהם של ראשי הגולה במאות ה-7-המאה ה-11, הוא בודק את היחסים בינם לבין הגאונים, את מעמדם הכלכלי והחברתי, על הרקע ההיסטורי הרחב בהם אירעו. הוא בנוי סביב כמאה מקורות תעודות ומסמכים מהספרות היהודית והמוסלמית של התקופה. בין השאר מתוארים בו בהרחבה סכסוכים על רקע כלכלי וחברתי בין ראשי הגולה לגאונים ואת יחסיהם של השלטונות המוסלמים אל ראשי הגולה.

חכמי צרפת הראשונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספר זה יצא לאור בשלוש מהדורות בהוצאת מאגנס והוא זיכה את אברהם גרוסמן בפרס ביאליק לשנת תשנ"ו. הספר עוסק בקורותיהם של חכמי צרפת במאה ה-11 ובראשית המאה ה-12. הוא מתאר תחילה את פעולתם הציבורית, הספרותית, והחברתית של חכמי צרפת בראשית המאה ה-11 ואחר כך עובר לעסוק ברש"י, בחבריו ובתלמידיו. הספר מבוסס בחלקו הגדול על מקורות חדשים הטמונים בכתבי יד. יש בו השוואה מתמדת לפעילות הספרותית המקבילה בעולם הנוצרי. עיקר החידוש בו הוא דיון בכמה חכמים שהידיעות עליהם היו זעומות, כגון: רבי יוסף טוב עלם, רבי יוסף קרא ורבי שמעיה.

החיבור מרבה לעסוק בסוגיות היסטוריות כגון הזיקה לחברה הנוצרית באותה עת, קשרי תרבות וחברה של המרכז היהודי בצרפת במאה ה-11 עם גרמניה, ספרד, ואיטליה וכן עם המורשה הבבלית והארצישראלית, אופי בתי המדרש. הספר מתורגם עתה לצרפתית.

חסידות ומורדות – נשים יהודיות באירופה בימי-הביניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספר זה יצא לאור במרכז זלמן שזר ונדפס בשלוש מהדורות, הוא תורגם לאנגלית ויצא לאור בהוצאת אוניברסיטת ברנדייס. הספר זכה לתהודה רבה מכיוון שהוא מתאר שיפור ניכר במעמד האישה היהודיה במאות ה-11-14 באירופה, זאת בניגוד למה שהיה מוסכם בעולם המחקר. הספר מראה את הניגוד הגדול בין התדמית השלילית של האישה בפיהם של חכמים ובספרות העממית, כולל בשירה, ובין המציאות. הנשים היהודיות תפשו החל במאה ה-11 מקום חשוב במסחר ובכלכלת המשפחה, דבר ששיפר מאוד את מעמדן במשפחה ובחברה. הספר עוסק במגוון רחב של נושאים ובהם תדמית האישה, גיל הנישואים, בחירת בן הזוג, מונוגמיה ופוליגמיה, חלקן של הנשים בפרנסת המשפחה, השכלת נשים וחינוכן, חלקן של הנשים בחיי הדת, אלימות כלפי נשים ומעמד הגרושה והאלמנה. המחקר כולו בנוי תוך השוואה למעמדה של האישה הנוצריה באירופה, ולמעמדה של האישה היהודיה בארצות האסלאם בימי הביניים.

רש"י[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספרו זה של גרוסמן יצא לאור במסגרת הסדרה "גדולי הרוח והיצירה בעם היהודי" בהוצאת מרכז זלמן שזר בשנת תשס"ו. הספר מתאר את דמותו של רש"י, שהיה מהפכן בתחום החינוך והיצירה הספרותית, זאת בניגוד לתיאור שלו של אדם שמרן, הנמנע מחידושים, כפי שרווח בספרות המחקר. בניגוד לחייו הפרטיים, בהם נהג רש"י בענווה יתרה, הרי כמנהיג ציבור, כיוצר וכמורה הוא יצר בית מדרש בצרפת בעל אופי חדשני, שהייתה בו פתיחות גדולה אל התלמידים, שהיו בפועל כמעין חברים של רש"י. הוא עודד אותם ליצור בעצמם (הכוונה לכתוב ספרים) עוד בשבתם לפניו. בניגוד למה שהיה מקובל בישיבות היהודיות בבבל בתקופת הגאונים בספרד ובמרכזים אחרים בהם התלמידים היו פסיביים. כמו כן מתאר הספר את האופי של יצירתו הספרותית, דהיינו פירושיו לתנ"ך, לתלמוד, תשובותיו ופיוטיו. מקום נרחב מוקדש להשפעתו המכרעת על התרבות היהודית ועל לימוד התורה בעם ישראל במרוצת הדורות.

אמונות ודעות בעולמו של רש"י[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספרו זה של גרוסמן יצא לאור בהוצאת תבונות באלון שבות בשנת 2008. הספר בוחן את השקפתו של רש"י בעשרים נושאים מגוונים ובהם עם ישראל וגורלו בהיסטוריה, גלות וגאולה, ארץ ישראל במשנתו של רש"י, אומות העולם, מידות האדם והליכותיו, חינוך, יופי ושמחת חיים, מעמד האישה ועוד. ייחודו של הספר הוא בליקוט פרטים מרובים השזורים בחיבוריו של רש"י וחקירתם הטקסטואלית, הרעיונית (האידאית) ושילובם בנושאים רחבים, דהיינו ניתוח פרטני יחד עם סינתזה. יש בדיון הזה כדי ללמד על עולמו האידאי של רש"י, על זיקתו לסביבה הנוצרית ועל השפעתו על חכמים שפעלו לאחריו. הוא הקדיש תשומת לב מרובה ליחסים שבין אדם לחברו, מתוך מגמה לחנך את הבריות לכבד את הזולת ולסייע בידו במידת הצורך. דאגתו לכבוד האישה מעמידה אותו בראש הסולם של הנלחמים על ההגנה על זכויות הנשים וכבודן בחברה היהודית בימי הביניים.

סוגיות שונות במאמרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

גרוסמן פרסם כמאה ושלושים מאמרים העוסקים בנושאים שונים כמו: הארגון הפנימי של היהודים, היחסים המורכבים בינם ובין שכניהם המוסלמים והנוצרים, פרשנות המקרא היהודית בימי הביניים, הזיקה בין הריבוד החברתי ובין היצירה הרוחנית בקהילות ישראל באירופה הנוצרית ובארצות האסלאם, הקשרים בין המרכזים השונים של היהודים (ובעיקר בין אלה שבארצות האסלאם ובאירופה הנוצרית), מבנה התא המשפחתי בחברה היהודית וחשיבותו, הרקע ההיסטורי לפעולתם של חכמים, העליות לארץ-ישראל והזיקה אליה בימי-הביניים, שורשיה של תופעת קידוש השם ועוד. כתב עשרים ושבעה ערכים באנציקלופדיה העברית, באנציקלופדיה יודאיקה ובאנציקלופדיה הרוסית ליהדות.

גרוסמן כתב מאמר על ר' יוסף אבן כספי, שהיה דמות תוססת ומיוחדת במינה שפעלה בפרובנס בסוף המאה ה-13 ותחילת המאה ה-14. הוא מתאר את אבן כספי כמי שבז להמוני העם, העריץ את הפילוסופיה והרבה להתפלמס עם חכמי ישראל בזמנו. [1]

גרוסמן כתב מאמרים על חשיבותו הגדולה של כתב יד לייפציג 1, שהוא אחד מכתבי היד החשובים ביותר לחקר פירושו לתורה של רש"י בשל הנוסח המשובח שלו.[2]

ספר יובל לכבודו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספרים שכתב[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • חכמי אשכנז הראשונים (קורותיהם, דרכם בהנהגת הציבור, יצירתם הרוחנית), הוצאת מאגנס, ירושלים תשמ"א (474 עמ') [זכה בפרס ויז'ניצר לספר הנבחר בחקר תולדות עם ישראל לשנת תשמ"ב]. מהדורה שנייה מתוקנת, תשמ"ט (484 עמ'); מהדורה שלישית מתוקנת, תשס"א.
  • הקהילה היהודית בימי-הביניים, (יחד עם פרופ' מ' בן-ששון), ספר לימוד, ירושלים: הוצאת מרכז זלמן שזר, תשמ"ח (176 עמ').
  • חכמי צרפת הראשונים, (קורותיהם, דרכם בהנהגת הציבור, יצירתם הרוחנית), הוצאת מאגנס, האוניברסיטה העברית, ירושלים תשנ"ה (633 עמ') [הספר זכה בפרס ביאליק לחכמת ישראל לשנת תשנ"ו]. מהדורה שנייה מתוקנת, ירושלים תשנ"ז; מהדורה שלישית מתוקנת, תשס"א (640 עמ').
  • Early Ashkenazi Manuscripts in the Library of The Jewish Theological Seminary of America, New York (בדפוס)

(כ-230 עמודי דפוס. כרך בסדרה על כתבי-יד עתיקים שבספריית הסמינר התאולוגי היהודי בניו-יורק, העורך: מ' שמלצר).

  • חסידות ומורדות – נשים יהודיות באירופה בימי-הביניים, ירושלים: תשס"א (549 עמ'). (הדפסה שנייה, תשס"א; הדפסה שלישית ומהדורה מתוקנת, תשס"ג).
  • Pious and Rebellious – Jewish Women in Medieval Europe, Brandeis University Press, 2004 (מהדורה אנגלית של חסידות ומורדות, לעיל מס' 6).
  • רש"י (מתוך הסדרה: גדולי הרוח והיצירה בעם היהודי), ירושלים: מרכז זלמן שזר, תשס"ו (311 עמ').
  • אמונות ודעות בעולמו של רש"י, אלון שבות: תשס"ח (413 עמ').
  • והוא ימשול בך? האשה במשנתם של חכמי ישראל בימי הביניים, ירושלים: מרכז זלמן שזר, תש"ע (618 עמ').

ספרים שערך[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • רש"י, דמותו ויצירתו (ביחד עם שרה יפת). הוצאת זלמן שזר לתולדות ישראל, ירושלים, תשס"ט. כרך א - פירושי רש"י למקרא, כרך ב' - מקורותיו של רש"י והשפעתו.
  • מפתח השאלות והתשובות של חכמי ספרד וצפון אפריקה – המפתח ההיסטורי, כרך א, ירושלים: תשמ"א, הוצאת מאגנס (282 עמ'), סגן עורך (העורך הראשי: מ' אלון); כרך ב (314 עמ'), תשמ"ז.
  • Exile and Diaspora, Studies in the History of the Jewish People Presented to Professor Haim Beinart, Jerusalem 1991 (יחד עם א' מירסקי וי' קפלן).

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ממאמריו

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ "פולמוס חברתי בפירושי המקרא של ר' יוסף אבן כספי", לאות זיכרון, מחקרים בשירה העברית ובמורשת ישראל, ספר זיכרון לאהרן מירסקי, א' חזן וי' יהלום (עורכים), רמת-גן: תשס"ז, עמ' 124-103.
  2. ^ "כתב-יד לייפציג 1 ופירושו של רש"י לתורה", תרביץ, סא (תשנ"ב), עמ' 315-305.
    "עוד לטיבו של כתב-יד לייפציג 1" (תגובה למאמרו של אלעזר טויטו), תרביץ, ס"ב (תשנ"ג), עמ' 624-621.


הקודם:
בנימין פינקוס
פרס ביאליק לחכמת ישראל
במשותף עם יהודה ליבס

1996
הבא:
אליעזר גולדמן, אהרון דותן, מנחם הרן