מושבה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מושבות בארץ ישראל
PikiWiki Israel 8563 Herzl Street - Hadera.JPG
Gedera2 (before 1899).jpg
PikiWiki Israel 7108 Settlements in Israel.jpg
PikiWiki Israel 5628 Synagogue.jpg
1. רחוב הרצל במושבה חדרה, שנות התשעים של המאה ה-19
2. בית גולדה מילוסלסקי מראשוני בתי האבן, במושבה נס ציונה, 1898
3. כיכר המייסדים במושבה ראשון לציון ב-1882, בגלויה של האחים אליהו
4. המושבה גדרה, שנות התשעים של המאה ה-19
(כיתוב תמונות מימין למעלה לשמאל בכיוון השעון)
מפת המושבות הראשונות

מושבה היא צורת התיישבות כפרית בישראל, המתבססת על בעלות פרטית על הקרקע, הבית והמשק. השימוש במונח "מושבה" (בימי תחיית השפה העברית נעשה שימוש גם במונח "קולוניה", שכיום מהווה מושג אחר לגמרי) לאפיון צורת התיישבות ישראלית זו מקורו, בין השאר, בתחום המושב היהודי ובמושבות היהודיות החקלאיות בדרום האימפריה הרוסית במאה ה-19.

ניצניה של המושבה בארץ ישראל בשלהי שנות השבעים של המאה ה-19, והמשכה בתקופות העלייה הראשונה והעלייה השנייה. המושבות התבססו בעיקר על ענפי החקלאות. חיי החברה והתרבות במושבות היוו חלק חשוב בהבניית החברה של היישוב היהודי הציוני בארץ ישראל; לדעת החוקר רן אהרנסון הן היו "מסד המפעל הציוני".[1]

בין השנים 1948-1881 הוקמו ברחבי ארץ ישראל כ60 מושבות[2], וארבע נוספות הוקמו בחורן.

תולדות[עריכת קוד מקור | עריכה]

פתח תקווה, הנחשבת כ"אם המושבות", הוקמה בשנת 1878 בידי יוצאי היישוב הישן בירושלים, לאחר ששבועות אחדים קודם לכן קמה התיישבות דומה בגיא אוני (ראש פינה) על ידי יוצאי היישוב הישן בצפת.

בשנת 1882 נוסדו בידי עולים ממזרח אירופה, אנשי "חיבת ציון", המושבות ראשון לציון, זכרון יעקב וראש פינה (שהייתה למעשה התיישבות מחודשת בגיא אוני). בשנים שלאחר מכן חידשו העולים חובבי ציון את המושבה פתח-תקוה (שנעזבה בינתיים) והקימו מושבות נוספות כמו חדרה, נס ציונה, גדרה ורחובות.

מתיישבים אלה, שנהוג היה לכנותם "איכרי המושבות", פתחו פרק חדש בתולדות ההתיישבות בארץ ישראל. הם היו הראשונים להגשים את רעיונות התחייה הלאומית ברוחם של הוגי הציונות באירופה - חיי יצירה בארץ ישראל המושתתים על חיי כפר וחקלאות. עלייתם נקראה, על כן, "העלייה הראשונה", אף כי הייתה עלייה לארץ גם קודם לכן. בסך הכל הקימו אנשי העלייה הראשונה 32 מושבות.

מפעל חלוצי זה של התיישבות לא היה סיפור הצלחה כלכלי. תנאי אקלים וקרקע קשים, חוסר ניסיון חקלאי של המתיישבים, מערכת שירותים כושלת ועוינות כללית של השלטונות העות'מאנים - כל אלה פגעו במושבות וסיכנו את קיומן.

עשרות מושבות נוספות הוקמו בארץ בתקופות העלייה השנייה (בעיקר בגליל), השלישית (למשל בנימינה), הרביעית (רמת גן, הרצליה ואחרות), החמישית (נתניה, נהריה) וכן הלאה.

חלוקה נוספת של המושבות הייתה לפי השתייכותם: מושבות חובבי ציון, מושבות של הברון רוטשילד ומושבות פרטיות.

מרבית המושבות במרכז הארץ הפכו עם השנים לערים ועיירות עם ענפי מסחר, תעשייה ושירותים, תוך שהן שומרות על זיקה מסוימת לחקלאות.

תמיכת הברון[עריכת קוד מקור | עריכה]

המושבות ניצלו מהתמוטטות כלכלית בעיקר בשל עזרתו של הברון אדמונד ג'יימס דה רוטשילד. רוטשילד, שכונה "הנדיב הידוע", לקח תחת חסותו את רוב מושבות חובבי ציון. הוא השקיע בהן כספים רבים בפיתוח תשתיות ושירותי הציבור, בחקלאות מתקדמת ובתעשייה (במיוחד ביקבים). רוטשילד גם רכש אדמות נוספות והקים מושבות חדשות ברחבי הארץ, בהן מזכרת בתיה (עקרון), באר טוביה (קסטינה) ומטולה. המושבות אמנם ניצלו מהתמוטטות, ואף התבססו וגדלו היטב, אולם נאלצו לשלם באובדן עצמאותן כשהן הועברו לידי פקידי הברון לניהול. מושבות אלו נודעו כ-"מושבות הברון".

מאוחר יותר הועבר ניהול המושבות לידי פקידי יק"א, חברה שנוסדה על ידי הברון מוריס דה הירש אך כל פעולותיה בארץ - כולל ההתיישבות באזור הגליל התחתון והקמת המושבות הנוספות בשנת 1901 - כפר תבור (מסחה), יבניאל (ימה), אילניה (סג'רה), מנחמיה (מלחמיה) - מומנו ונוהלו על ידי הברון רוטשילד.

רשימה שמית של המושבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

המושבות העבריות, בשנים 1881-1914[3]
# המושבה ארגון יוזם או מיישב שנת הקמה תושבים 1914 דונמים 1914 הערות ומידע על קרקעות
1 באר יעקב חברת "גאולה 1906 כמה מאות כ2,000
2 בית גן יק"א 1903 100 4,549 רכישות במשך התקופה
3 בני יהודה בני צפת 1898 50 3,200 ניסיון התיישבות מ-1886
4 בת שלמה פקידות הברון 1889 1,150 30,668 ~
5 גבעת עדה יק"א 1903-1904 70 5,000 ~
6 גדרה ביל"ו וחובבי ציון 1884 200 5,632 ~
7 הר-טוב חובבי ציון בבולגריה 1895 75 4,670 ננטשה במלחמת השחרור. על אדמתה הוקם המושב נוחם.
8 זכרון יעקב חובבי ציון ברומניה 1882 871 7,194 בחסות הברון מ-1883
9 חדרה חובבי ציון ברוסיה 1891 450 31,355 ~
10 יבנאל יק"א 1901 300 24,422 רכישות
11 יהוד יהודים מפליין 1882 140 ננטשה ב-1893. כיום שכונת סביון.
12 יסוד המעלה חובבי ציון בפולין 1883 225 12,228 בחסות הברון ב-1887
13 כפר סבא בני פתח תקוה ופועלים 1913 50 7,231 נרכשו ב-1892
14 כפר תבור יק"א 1901 200 16,023 רכישות
15 כנרת יק"א 1908 35 5,572 רכישות
16 מוצא לשכת 'בני ברית' בירושלים 1892 40 1,100 ~
17 מחניים חובבי ציון בפולין 1898 (67, עד 1902) 5,857 נעזבה ב-1902, הקרקעות עובדו על ידי אנשי ראש פינה
18 מטולה פקידות הברון 1896 325 16,907 ~
19 מנחמיה יק"א 1901 200 9,477 רכישות
20 מצפה יק"א 1908 50 3,240 רכישות
21 משמר הירדן בני צפת ופועלים 1890 125 7,596 בחסות יק"א ב-1897
22 נס ציונה ראובן לרר, מיכאל הלפרין ופועלים 1887-1888 200 2,793 חוות לרר, יוזמות הלפרין, מ-1887 הצטרפות פועלים
23 סג'רה יק"א 1903 200 17,717 (כולל קרקעות החווה שהוקמה ב-1899)
24 עין זיתים חובבי ציון ברוסיה 1891 25 6,016 בחסות הברון ויק"א עד 1904
25 עקרון

(מזכרת בתיה)

פקידות הברון 1883 350 12,723 ~
26 עתלית יק"א 1903 50 6,800 ~
27 פתח תקוה בני ירושלים 1878 2,500 23,837 ננטשה וחודשה ב-1883. חלק בחסות הברון
28 קסטינה

(באר טוביה)

חובבי ציון ופועלים 1896 150 5,622 לראשונה ב-1888 וננטשה
29 ראש פינה

(גיא אוני)

חובבי ציון ברומניה 1882 650 20,102 בחסות הברון ב-1883
30 ראשון לציון חובבי ציון ברוסיה ופועלים 1882 850 11,402 בחסות הברון מ-1883
31 רחובות חובבי ציון מפולין ופועלים 1890 800 14,913 ~
32 שפייה (מאיר שפייה) פקידות הברון 1890-1891 128 8,518 ~
המושבות העבריות, בשנים 1948-1914
# המושבה ארגון יוזם או מיישב שנת הקמה תושבים 1948 דונמים שנרכשו הערות כלליות
1 אבן יהודה  חברת הנוטע - בני בנימין  1933 1,500 5,000 בתחילה נקראה המושבה "יהודייה" ולאחר מכן שונה שמה לאבן יהודה 
2 בנימינה פקידות הברון 1922 על שמו של הברון בנימין אדמונר רה רוטשילד
3 גן יבנה חברת "אחוזה א' ניו-יורק" 1931 300
4 הרצליה אנשי "קהילת ציון" 1924  5,287 על שמו של בנימין זאב הרצל
5 יקנעם 1935
6 כפר אהרון בני בנימין 1926 460
7 כפר הדר קבוצת איזקסון 1927 4,000 אחת מ4 המושבות המרכיבות את הוד השרון
8 כפר יונה קרן יונה פישר 1928 כ-3,000
9 כרכור ההסתדרות הציונית 1914 15,000
10 מגדיאל גורמים פרטיים 1924 4,000 אחת מ4 המושבות המרכיבות את הוד השרון
11 מגדל 6,000 התחילה כחווה חקלאית
12 נהריה יהדות גרמניה 1934 2,400
13 נווה יעקב אגודת "הכפר העברי" 1925 
14 נתניה בני בנימין  1929 1,400 על שם הנדבן נתן שטראוס.
15 עפולה קהילת ציון אמריקאית 1925 2,500
16 פרדס חנה פיק"א 1928 2,300  19,856 על שמה של חנה רוטשילד
17 קדימה הכשרת היישוב 1933
18 קריית אתא חברת "עבודת ישראל" 1925 4,800
19 קריית שאול  יוצאי סלוניקי 1922 1700 האדמות נרכשו בכמה שלבים
20 רעננה "אחוזה א' ניו-יורק" 1922
21 רמת גן חברת "עיר גנים" 1921 1800
22 רמת הדר העלייה החמישית מגרמניה 1938 אחת מ4 המושבות המרכיבות את הוד השרון
23 רמת השרון גורמים פרטיים 1923 2,000 
24 רמתיים גורמים פרטיים 1926 קבוצת חברי "החלוץ" עולי העלייה השלישית מהולנד.

אחת מ4 המושבות המרכיבות את הוד השרון

25 רמת ישי חברת "מנור" מפולין 1925
26 תל ליטוינסקי האחים ליטוינסקי  1934 1700 חלק ניכר משטחיה הופקע בידי הצבא הבריטי.

הפכה להיות חלק מרמת גן

27 תל מונד אלפרד מונד 1929 500

במדינת ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדינת ישראל לא הכירה במושבה כ"צורת יישוב מוכרת", ולכן רוב המושבות הוכרזו לאחר קום המדינה כרשויות מקומיות - במעמד של מועצה מקומית או עירייה. אי ההכרה במושבות כצורת יישוב, גרמה להסבתן לרשות מקומית - יצרה מציאות של עשרות כפרים המנוהלים על ידי "מועצה-מקומית". צורת מינהל זו נועדה עבור עיירות: (כנרת, מנחמיה). רק מושבות מעטות, קטנות, הוכרו ככפרים: (מצפה, אילניה, יקנעם). אך כיוון ש"מושבה" איננה "צורת יישוב מוכרת", הם נקראו מעתה מושבים, צורת היישוב הדומה ביותר למושבה.

עם השנים, רוב המושבות הקטנות התפתחו או התרחבו לכדי ערים (כמו נתניה וחדרה), או צורפו ליישובים סמוכים גדולים יותר (כמו גבעת עדה, כפר אהרון, פרדס חנה-כרכור ובית-גן).

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחקרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Ran Aaronsohn, Rothschild and modern Jewish Colonization in Palestine, Rowman & Littlefield, Lanham-Boulder-New York, 2000, 330 pp.
  • Yossi Ben-Artzi, Early Jewish Settlement Patterns in Palestine, 1882-1914, The Magnes Press, The Hebrew University, Jerusalem, 1997, 334 pp.[4]
מאמרים

ספרות יפה והדרכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מושבה בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ רן אהרנסון, שלבים בהקמת מושבות העלייה הראשונה ובהתפתחותן, בתוך: מרדכי אליאב (עורך), ספר העלייה הראשונה, א, עמ' 83.
  2. ^ סיפורי מושבות: סיפורן של חמישים ושתיים המושבות בא"י, בעריכת זאב ענר, משרד הביטחון ההוצאה לאור
  3. ^ הנתונים הם אומדן שאינו מלא או מופרז, על פי המחקרים: רן אהרונסון, שלבים בהקמת מושבות העלייה הראשונה ובהתפתחותן, בתוך: מרדכי אליאב (עורך), ספר העלייה הראשונה, א, ירושלים: הוצאת יד יצחק בן-צבי, 1981, עמ' 84-25. יוסי בן-ארצי, המושבה העברית בנוף הארץ, ירושלים: הוצאת יד בן-צבי, 1988, עמ' 47-15.
  4. ^ ביקורת: יוסי כץ, ‏על מקומה של המושבה כדגם להתיישבות, קתדרה 92, יוני 1999, עמ' 187-185