לדלג לתוכן

אגנש פדור

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אגנש פדור
Fedor Ágnes
אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית
לידה 31 בדצמבר 1909
אורושהאזה, הונגריה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 24 בדצמבר 1990 (בגיל 80)
בודפשט, הונגריה עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה Fischer Eszter Terézia עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה הונגריה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה בית הקברות פרקשרטי בבודפשט עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה הונגרית עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג Miklós Wesselényi (19451980) עריכת הנתון בוויקינתונים
מספר צאצאים 1 עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

אגנש פדור (במקור תרזיה אסתר פישר, בהונגרית: Fedor Ágnes;‏ אורושהאזה, 31 בדצמבר 1909בודפשט, 24 בדצמבר 1990), הייתה סופרת יהודייה-הונגרייה, עיתונאית, גרפיקאית, פסלת, קרמיקאית ובעלת פעילות אמנותית יוצאת דופן לאורך ששה עשורים.

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

תרזיה אסתר פישר נולדה במשפחה יהודיתה כבתם של שאנדור פישר, חוכר קרקעות, ושל אילונה באואר.[1] הייתה לה אחות מבוגרת יותר. היא סיימה את בית הספר היסודי באורושהאזה ולאחר מכן קיבלה הסמכה של מורה לשפה הצרפתית בקורס השפה של "הנזירות מנוטרדאם דה שיון" בבודפשט (1928). מאוחר יותר למדה גם בבית הספר לעיצוב תעשייתי ואמנות שימושית של יוז'ף רייקי באורושהאזה ובבית הספר לציור של אלמוש יאשיק בבודפשט (1932–1933).

בתחילת דרכה התכוננה להיות אמנית: למדה פיסול באורושהאזה ורישום ואיור בבודפשט. בהשפעתו של מיקלוש ושלני (בעלה השני) היא עברה לצמיתות לבודפשט ובשנות השלושים פרסמו יומונים בורגניים ליברליים את כתביה בשם "דיווחים ליריים" ואת קול ביקורת התיאטרון הייחודי שלה. בשל החוקים היהודיים (החוק היהודי השני והחוק היהודי השלישי) היא פוטרה מעבודתה ולא הורשתה לפרסם דבר (משנת 1939), אם כי חלק מכתביה פורסמו בעילום שם בהתערבותו של הברון ושלני על ידי היומון מאדיאר נמזט, וגם חלק מסיפוריה פורסמו. לאחר כניסת הוורמכט לממלכת הונגריה (מבצע מרגרטה) חילץ אותה ושלני מגטו אורושהאזה והסתיר אותה עד לבואם של הכוחות הסובייטים. למעשה, הקריירה הספרותית שלה החלה רק ב-1945. בכרך "נרקיס צהוב" (1945) היא פרסמה שירים יפים ונוגעים ללב על השתייכותה ליהדות הונגריה. לכרך מבנה מיוחד: מסוף שנות ה-30 ועד 1945 היא מעירה אירועים הקשורים לתולדות יהדות הונגריה בשירים ליריים בקול אינדיבידואלי. הרומן הידוע ביותר שלה, הקרנבל המוזר (1947), שואב השראה מאוטוביוגרפיה שלה.

בהתבסס על יומנה, היא כתבה את סיפור אהבתה למיקלוש ושלני ותיארה בפירוט את האישים הידועים לשעבר של אורושהאזה, את שחקני מאבקי הכוחות המקומיים. סגנונה הומוריסטי ומטורף, ציני לעיתים קרובות. מבני המשפטים שלה רוויים ברגש, והתצפיות שלה חדות כתער. בכתביה ובפרסומיה המאוחרים, הוא ציין לא פעם שלא תאוות הדם של הרודפים את היהודים הייתה המפחידה ביותר, אלא האדישות, חוסר העניין וחוסר החמלה של "האנשים ההגונים". למרבה הצער, זה קרה לעיתים קרובות גם באורושהאזה. הרומן שלה חשף את האחריות של בני דורה ביושר אכזרי, אין זה מקרי שפרסום היצירה עורר סערה גדולה במקום. בעוד "הנרקיס הצהוב" ספר שירים, אחד התיאורים הליריים הראשונים, המוקדמים מאוד של רדיפות יהודים, הקרנבל המוזר הוא אחד הראשונים בספרות ההונגרית, לאחר 1945, על אחריותם של אנשי הכפרים והעיירות לגורלם של יהודי הונגריה שהושמדו.

בשנות ה-50 שוב נקטעה תקופת היצירה הקצרה והפרודוקטיבית של אגנש פדור. הפעם היא הוכנסה לרשימת האסורים כאשת אצולה (בשל בעלה הברון). בדיוק כמו בתחילת שנות ה-40, כמעט עשר שנים מאוחר יותר היא הייתה יכולה לכתוב בעיקר רומנים לצעירים, אגדות ו"סצנות עליצות".

בנוסף לשירים ויצירות פרוזה, כתבה גם כמה תסריטים, שירים ומחזות. דרמת הטלוויזיה "בריחה לכלא" שנכתבה עם יהודית קובאץ', זכתה בגרנד פרי האירוויזיון (קאן, 1962). גם ספרה כלות אלמנות בוימהלסרט על ידי ויקטור גרטלר (1964)

משפחתה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעלה הראשון היה 19291932: ינה גרוסר, מנכ"ל בנק החיסכון אורושהאזה. בן: פאל גסטי (19301988), היה עיתונאי, בעל טור תרבות של Magyar Hírlap

עבודותיה הנבחרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספרי השירה והפרוזה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • כלות אלמנות (ויקטור גרטלר ביים סרט באותו שם בשנת 1964 : כלות אלמנות)
  • ארבעה ילדים ואריה ; ציור אווה גאבור; אורורה, בודפשט, 1943
  • נרקיס צהוב. קומץ שירים. 1939-1945 ; Magyar Téka, בודפשט, 1945
  • קרנבל מוזר. רומן ; Magyar Téka, Bp., 1947
  • אגנש פדור-ז'וז'ה ראדו: אין לי מה ללבוש! תורת נימוסי הלבוש ; Magyar Téka, בודפשט, 1947
  • אגנש פדור-אסתר טוט: משחקי אגדות שלום. עבור שחקנים ובובנאים לילדים ; המועצה הלאומית לשלום, בודפשט, 1951
  • גן חיות ; בדיוני, בודפשט, 1956
  • תחייתה של הפרימדונה. רומן ; עיתון בודפשט, בודפשט, 1957 (רומנים של יום ראשון)
  • Ágnes Fedor–Judit Kovács–Katalin Osvát: נימוסים עליזים, למתחילים ומתקדמים ב-12 שיעורים ; Móra, בודפשט, 1958
  • Ágnes Fedor–Judit Kovács–Katalin Osvát: נימוסים מהנים, לתלמידים מתחילים ומתקדמים ב-12 שיעורים; 2; Móra, בודפשט, 1965
  • קארולה ובני גילה. ספרות יפה, בודפשט, 1972
  • שלוש מלכות במסגרת. רומנים קצרים; ספרות יפה, בודפשט
  • תמונה מסכנת חיים של סבתא; ספרות יפה, בודפשט, 1985

פרסים והכרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • MÚOSZ נוצת הזהב (1983)[2]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Adatai a Petőfi Irodalmi Múzeum katalógusában (נתוניה במאגרי המוזיאון הספרותי פטפי)
  • Bárdos, Zsuzsa (2014). Az irodalmi hagyományok megőrzése és közkinccsé tétele: Fedor Ágnes (בmagyar). In: Bárdos Zsuzsa: Betűvetők konok akaratjáról – Irodalomismertető dolgozatok Békésből = Ando György (szerk.): A Munkácsy Mihály Múzeum Közleményei 2. Békéscsaba: Munkácsy Mihály Múzeum. p. 24–25. נבדק ב-2017-04-14.{{cite book}}: תבנית ציטוט עם ציון שפה לא מזוהה (link)
  • Bárdos, Zsuzsa (2014). A Különös karnevál szerzője, Fedor Ágnes (בmagyar). In: Bárdos Zsuzsa: Betűvetők konok akaratjáról – Irodalomismertető dolgozatok Békésből = Ando György (szerk.): A Munkácsy Mihály Múzeum Közleményei 2. Békéscsaba: Munkácsy Mihály Múzeum. p. 95–110. נבדק ב-2017-04-14.{{cite book}}: תבנית ציטוט עם ציון שפה לא מזוהה (link)
  • Kozák, Péter: Fedor Ágnes (magyar nyelven). Névpont. (פטר קוזאק: אגנש פדור באתר "נקודת שם")
  • Magyar életrajzi lexikon I. (A–K). Főszerk. Kenyeres Ágnes. Budapest: Akadémiai. 1967. (לקסיקון ביוגרפי הונגרי. עורכת ראשית אגנש קניירש)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אגנש פדור, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
  • פדור אגנש באתר PORT.hu (בהונגרית)

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ "Szülei házasságkötési bejegyzése a hódmezővásárhelyi polgári házassági akv. 303/1903. folyószáma alatt". נבדק ב-2019-10-09.
  2. ^ "Megemlékezés a magyar sajtó napja alkalmából". Békés Megyei Népújság, 1983. december 7., szerda. (בהונגרית). 38 (288): 1.