אגרת גודש בלונדון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

‏‏

תמרור וסימונים בכניסה לאזור אגרת גודש בלונדון

אגרת גודש בלונדוןאנגלית: London congestion charge) היא אגרה הנגבית מכלי רכב מסוימים הנוסעים באותם חלקים של לונדון אשר נקבעו כאזורי אגרת גודש (באנגלית: Congestion Charge Zone, ר"ת CCZ). גבולו של אזור האגרה נקבע לפי כביש הטבעת הפנימי המקיף את מרכז לונדון באורך של כ-19 ק"מ.

מטרותיה העיקריות של האגרה הן להפחית את גודש התנועה ולגייס מימון להשקעה במערכת התחבורה של לונדון. אזורי הגודש החלו לפעול בחלקים ממרכז לונדון ב-17 בפברואר 2003 והם הורחבו לחלקים ממערב לונדון ב-19 בפברואר 2007. אף שאין זו יוזמה ראשונה מסוגה בבריטניה, זוהי היוזמה הגדולה ביותר בעולם מבחינת היקפה, להפחתת גודש התנועה במרכז מטרופולין. ערים נוספות ברחבי תבל שקלו את אימוץ הדגם להפחתת גודש התנועה שיושם בלונדון. כלי רכב החייב באגרה, מחויב ב-11.50 ליש"ט לכל יום שבו הוא נכנס לאזור אגרת הגודש, בין השעות 7 בבוקר ו-6 בערב. הקנסות המוטלים על אי תשלום האגרה נעים בין 180-60 ליש"ט.

החברה העירונית "תחבורה ללונדון" (באנגלית: Transport for London, ר"ת TfL) אחראית לגביית האגרה. מערכת הגבייה מבוססת על מצלמות במעגל סגור ומערכת אוטומטית לזיהוי לוחיות רישוי.

אגרת הגודש בלונדון לא הפחיתה את הגודש בטווח הארוך, ולאחר חמש שנים הפסיקה עיריית לונדון לפרסם נתונים אודות הגודש.[1] עם זאת, מכון מחקר INRIX ממשיך לפרסם מידע על הגודש בלונדון, שממשיך להחמיר למרות אגרת הגודש.[2]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אגרת גודש בלונדון בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ עומר מואב ושני שרייבר, אגרות גודש, מכון אהרן, 2017. ״הציפייה הייתה שאם הפחתת התנועה שהושגה ב-2003 נשמרה עד 2007- אזי הירידה הראשונית של 30% בעומסי התנועה תישמר גם היא. אך בפועל, למרות הפחתת התנועה, עומסי התנועה עלו על פני זמן, וב-2006 עומסי התנועה היו נמוכים רק ב-8% מהעומסים ב-2002, טרם יישום התוכנית, וב-2007 העומסים חזרו לרמות שטרם האגרות.״
  2. ^ INRIX (2016), London congestion trends