אגרה (תשלום)

אגרה היא תשלום המשולם לרשות ציבורית (הממשלה, רשות מקומית וכדומה) בתמורה לשירות מסוים שהרשות מספקת.

אגרה לעומת מס[עריכת קוד מקור | עריכה]

בדומה למס, האגרה משולמת לרשות ציבורית, אך בשונה ממנו, האגרה משולמת בתמורה לשירות מסוים, ואילו מס משולם ללא תמורה ספציפית. לדוגמה, אזרח המבקש דרכון ממשרד הפנים נדרש לשלם אגרה בגין שירות זה. עם זאת, האגרה נבדלת ממחיר בכך שייתכן שהאגרה תהיה בגובה מעל הנדרש על מנת לספק את השירות עבורו הוא משולם, ובכך יש בו רכיב שהוא מיסוי^[1].

אגרה בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנותיה הראשונות של מדינת ישראל נקבעו שיעורי האגרות על ידי השרים האחראים על הנושא. בשנת 1960 מונתה ועדה ממשלתית בראשות משה זנבר, נציג משרד האוצר ובהשתתפות נציג משרד המשפטים והמשרד הנוגע בדבר, לקביעת גובה האגרות באופן מרוכז^[2].

האגרה הנודעת ביותר בישראל היא אגרת הרדיו והטלוויזיה, שהוטלה על כל משק בית המחזיק במקלט טלוויזיה. כיוון שבבתים רבים מאוד בישראל יש מקלט טלוויזיה, והאגרה הוטלה על עצם החזקת המקלט, יש שראו באגרה מס, שהוא בגדר מס גולגולת. השאלה האם מדובר במס או באגרה עלתה לדיון בבית המשפט העליון^[3]. בדיון זה טענה רשות השידור שהאגרה היא מס, אך טענה זו נדחתה בפסק דינו של השופט אהרן ברק. אגרה זו בוטלה בשנת 2015. עדיין קיימת אגרת רדיו הנגבית דרך אגרת חידוש רישיון הרכב.

כיום קיימות אגרות רבות שנדרש לשלמן בעת שפונים לרשות שלטונית, ובהן אגרות להנפקת דרכון, אגרות לצורך פתיחת הליכים בבתי משפט, וכן אגרות לחידוש רישיונות נהיגה, רכב וכיוצא באלה. כ-2900 אגרות שונות קיימות בישראל עליהן משלמים אזרחי ישראל כ-7 מיליארד ש"ח בשנה^[4].

מקור המילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקור המילה הוא במילה הארמית "אגרא", שפירושה שכר או גמול. המילה הארמית ידועה בזכות מספר פתגמים, בעיקר בזכות הפתגם: "לפום צערא אגרא"^[5] - (על פי המאמץ שכרו).