אדל גודמן קלארק
.jpg) | |
| לידה |
27 בספטמבר 1882 מונטגומרי, ארצות הברית  |
|---|---|
| פטירה |
4 ביוני 1983 (בגיל 100) ריצ'מונד, ארצות הברית |
| מדינה |
ארצות הברית |
| השכלה |
בית הספר החדש לעיצוב ע"ש פרסונס |
| מעסיק |
קולג' ויליאם ומרי |
  | |
אדל גודמן קלארק (באנגלית: Adèle Goodman Clark; 27 בספטמבר 1882 – 4 ביוני 1983) הייתה אמנית וסופרז'יסטית ממונטגומרי, אלבמה, ארצות הברית[1]. היא פעלה רבות למען זכות הצבעה לנשים במדינת וירג'יניה שבה גרה ברוב חייה, השתתפה ואף ניהלה ארגונים סופרז'יסטים רבים, ארגנה הפגנות ונאומים ופעלה למען תיקון לחוקת ארצות הברית שתאפשר זכות הצבעה לנשים. היא פעלה גם למען זכויות שחורים ונכים בווירג'יניה. למדה אומנות בבתי ספר ומכללות שונות ברחבי ארצות הברית ואף פתחה סטודיו לאומנות בעיר ריצ'מונד בווירג'יניה[1], שהפך בהמשך לאקדמיית וירג'יניה לאומנות.
תחילת חייה[עריכת קוד מקור | עריכה]
קלארק נולדה במונטגומרי, אלבמה לרוברט קלארק הנוצרי ואסטל גודמן קלארק היהודייה[1]. היא גדלה עם שלוש אחיות, ובהן אדית' קלארק קוולס(אנ'), שהייתה גם היא פעילה סופרז'יסטית. קלארק עברה עם משפחתה פעמים רבות בילדותה בין מדינות בדרום ארצות הברית: בגיל 3 עברה לווירג'יניה, בגיל 7 חזרה לאלבמה וחיה גם במיסיסיפי לתקופה, ולבסוף, בגיל 12, עברה חזרה לווירג'יניה והשתקעה שם[2]. היא למדה בבית הספר הנוצרי סיינט קת'רין ובנוסף למדה אומנות בסטודיו של האמנית לילי מ. לוגן[3]. היא סיימה את לימודיה בשנת 1901[1].
אומנות[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר סיום לימודיה בתיכון, קלארק למדה ולאחר מכן גם לימדה אומנות במועדון האומנות בריצ'מונד, שם פגשה את חברתה הטובה נורה האוסטון(אנ'). בשנת 1906 קיבלה מלגה לבית ספר פרסונס לעיצוב, והיא והאוסטון למדו שם יחדיו במשך כמעט שנה[3]. היא פתחה יחד עם האוסטון בית ספר לאומנות במסגרת מועדון האומנות, ומאוחר יותר, בשנת 1916, הן פתחו בית ספר משלהן – האטלייה. הסטודיו שלהן הפך בהמשך לבית ספר לאמנים רבים[1]. 3 שנים לאחר מכן הן פתחו את ליגת וירג'יניה לאומנות ומלאכות יד, שמאוחר יותר התחברה עם האטלייה והפכה לחלק מאקדמיית ריצ'מונד לאומנות[1].
ציוריה של קלארק התמקדו בעיקר נופים ודיוקנאות, והיו לה תערוכות במוזיאונים רבים ברחבי ארצות הברית. כיום, יצירותיה מופיעות בתערוכות באוניברסיטת וירג'יניה קומונוולת'(אנ')[3], במוזיאון וירג'יניה לאומנות ובמוזיאונים וגלריות נוספות.
אקטיביזם[עריכת קוד מקור | עריכה]
תחילת דרכה וליגת ההצבעה השוויונית של וירג'יניה[עריכת קוד מקור | עריכה]
העניין של קלארק בתנועת הסופרז'יזם החל כשעבדה בחברת ביטוח בלשכת המסחר. היא גילתה שמחירי הביטוח מהעיר דנוויל מוכפלים מאחר שמפעל טקסטיל בעיר גרם למותם של ילדים רבים. היא הניחה שלנשים יהיה עניין רב בבריאותם של הילדים ולכן מגיעה להן זכות הצבעה[3]. באביב שנת 1909 היא סיפרה שנכנסה אישה לכיתת הלימוד שלה וביקשה להחתים על עצומה למען זכות הצבעה לנשים, מה שהוסיף לעניין שלה בנושא[2]. מאוחר יותר באותה השנה נפגשו קלארק ונשים בעלות עניין דומה והקימו את ליגת ההצבעה השוויונית של וירג'יניה(אנ'), מאחר שרבות מהן רצו זכות הצבעה כדי שיוכלו לבחור במנהיגים שהן מאמינות בהם ובכך להשפיע על העברת חוקים בנושאים כמו בריאות, חינוך והעסקת ילדים. קלארק נבחרה להיות מזכירת התיעוד של התנועה בפגישה זו. כמה שנים לפני כן היא עבדה בתור קלדנית בלשכת התעסוקה של ריצ'מונד, והניסיון תרם לה בתפקיד זה[1]. היא התפטרה מהתפקיד כעבור חצי שנה אך המשיכה לפעול כחלק מהליגה עד לפירוקה. היא גייסה את אמה ואחותה לתנועת הסופרז'יזם, עזרה לארגן יוזמות חקיקה, עיצבה וציירה גלויות ופלאיירים, ארגנה צעדות והפגנות בעד זכות ההצבעה ונאמה נאומים שעזרו לבסס את מעמדה של הליגה בווירג'יניה[1].
בשנת 1912, היא נכנסה לעימות כתוב שפורסם באמצעות מאמרים הפורסמו בעיתונים שונים עם מנהיגת תנועת האנטי-סופרז'יזם(אנ') מולי אליוט סיוול. קלארק פתחה במאמר "אם נשים יכלו להצביע", סיוול ענתה במאמר "למה נשים לא צריכות להצביע", וקלארק הגיבה עם המאמר "תנועת הסופרז'יזם: תגובה לגברת מולי אליוט סיוול". המאמר היה כה משכנע שליגת ההצבעה השוויונית הרחיבה אותו לספר בשם "עובדות מול אמונות שגויות: טענות אנטי-סופרג'יסטיות מופרכות" (1912)[1].
מטרתה העיקרית של הליגה הייתה לחנך את תושבי ומחוקקי וירג'יניה באמצעות נאומים והפצת עלונים ופלאיירים. קלארק והאוסטון פיתחו דרך מיוחדת לעשות זאת – הן הוציאו את כני הציור שלהן בפינת הרחוב וציירו, וכשמספיק אנשים התאספו סביבן הן התחילו לדבר על זכות ההצבעה לנשים וחשיבותה[3]. הליגה הייתה אחת התנועות המשמעותיות והמרכזיות בדרום ארצות הברית באותה התקופה, והדיון בנושא זכות ההצבעה עלה 3 פעמים בבית המחוקקים בווירג'יניה – בשנים 1912, 1914 ו־1916. הוא נדחה כל פעם, ולכן הארגון החליט למקד את פעילותו בהעברת תיקון בחוקת ארצות הברית שיאפשר זכות הצבעה לנשים[3]. התיקון אכן הועבר בשנת 1919, כאשר קלארק ניהלה את וועדת האישור של הליגה בשנה זו ובשנה שאחריה. הליגה כללה אז כ־30,000 חברות. למרות זאת, וירג'יניה הייתה אחת מתשע המדינות שלא הוציאו לפועל את התיקון בחוקה עד שנת 1952[1].
ליגת הנשים המצביעות של וירג'יניה ופעילות נוספת למען זכויות נשים[עריכת קוד מקור | עריכה]
.jpg)
לאחר שעבר התיקון בחוקה בשנת 1920, ליגת ההצבעה השוויונית של וירג'יניה התפרקה ובעקבות זאת נוצר ארגון חדש בשם ליגת הנשים המצביעות של וירג'יניה(אנ'). קלארק ניהלה את הוועדה שהחליטה להקים את הארגון הזה, ואף הייתה נשיאת הארגון משנת 1921–1925 ושוב מ־1929-1944[1]. בהנהגתה, הליגה שכנעה את המושל להקים וועדה שתבחן בעיות שפוגעות בילדים במדינה – ובעקבות זאת עברו 18 חוקים שהגבילו עבודת ילדים, הפכו את החינוך לחובה ועוד. בנוסף לכך, ובניגוד לליגה הקודמת, ליגת הנשים המצביעות עבדה יחד עם נשים אפרו-אמריקאיות ופעלה נגד הגזענות בארצות הברית[3]. בשנת 1924 נבחרה קלארק להיות מנהלת של אזור מספר 3 (שכלל את וושינגטון די. סי., וירג'יניה ומדינות דרומיות נוספות) בליגת הנשים המצביעות הלאומית של ארצות הברית. בשנים 1925–1928 היא הייתה סגנית הנשיאה השנייה של הליגה, ולכן נאמה בכנסים ב-24 מדינות שונות בארצות הברית[1]. בשנת 1927 היא ניהלה את עמותת ההנצחה של לילה מיד וולנטיין(אנ'), פעילה סופרז'יסטית והנשיאה הראשונה של ליגת ההצבעה השוויונית, שמטרתה הייתה להנציח את זכרה של הפעילה על ידי הצבת אנדרטה בעיר הבירה של וירג'יניה[1].
פעילות פוליטית נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1922 המושל מינה אותה למזכירה בוועדה להפשטה וכלכלת המדינה והשלטון המקומי, בה היא פעלה במשך כמעט שנתיים. בשנת 1928 המושל הבא מינה אותה לוועדה שכללה תשעה אנשים שמטרתה הייתה לברר את אפשרות הקמת מכללה חדשה לאומנויות ליברליות לנשים באחת מהמכללות למורים במדינה. בין מרץ לספטמבר של 1926 היא עבדה כמנהלת החברתית של נשים במכללת ויליאם ומרי(אנ')[1].
החל משנת 1933 קלארק עבדה כמפקחת בשטח בווירג'יניה מטעם שירות התעסוקה הלאומי(אנ'), ובשנים 1936–1942 כמנהלת פרויקט האומנות הפדרלי של מינהל קידום העבודות, בניסיון למצוא מקומות עבודה לאמנים בווירג'יניה שהיו מחוסרי עבודה בעקבות השפל הגדול. תחת הנהגתה, אמנים ציירו ציורי קיר על בניינים והכינו מאות ציורים בשביל בנייני ממשל מקומיים, וגלריות רבות חדשות נפתחו[1]. בשנת 1938, קלארק ניהלה את וועדת וירג'יניה להצגת אומנות דרומית ביריד העולמי לשנים 1939–1940 בניו יורק. היא עבדה בשנת 1941 בוועדת וירג'יניה לשבוע האומנות הלאומי[1].
סוף חייה ומורשתה[עריכת קוד מקור | עריכה]
קלארק המירה את דתה לקתולית בשנת 1942 בעקבות מותה של חברתה האוסטון, שהייתה גם היא קתולית[3]. היא עזרה לארגן את מועצת אזור ריצ'מונד לנשים קתוליות, שבין השאר דיברה בעד הפסקת ההפרדה הגזעית בבתי ספר ונגד מס הגולגולת שהוטל על תושבים אפרו-אמריקאים שרצו להצביע בבחירות[3]. בשנות ה-40 של המאה העשרים היא לימדה ילדים נכים ובעלי מוגבלויות אומנות. היא עבדה גם עם מנהל החינוך בריצ'מונד ועם האגודה למען ילדים ומבוגרים בעלי מוגבלויות, ולימדה ציור בנוסף לסוגים אחרים של אומנות כמו יצירת בובות ומסיכות. היא תמכה רבות בקהילת האומנים בריצ'מונד ואף הייתה חלק משמעותי בהקמת וועדת האומנות של וירג'יניה, שבה הייתה חברה בשנים 1941–1964. בדצמבר 1967 קיבלה קלארק אות של כבוד ואחווה מהוועדה הלאומית לנוצרים ויהודים.
קלארק לא נישאה וחיה בשנות חייה המאוחרות יותר עם בת דודתה מעצבת האופנה, ווילאבי איונס(אנ')[1]. היא נפטרה ב-4 ביוני 1983 בגיל 100 בבית אבות. היא קבורה בבית הקברות של כנסיית עמנואל בריצ'מונד. בשנת 2013 נבחרה קלארק להיות אחת מ-12 הנשים ממדינת וירג'יניה שנבחרו להיות מונצחות בפסל ברונזה בכיכר העיר ריצ'מונד[4].
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 ג'ניפר דייוויס מקדייד, Adèle Clark (1882-1983), Encyclopedia Virginia, ערך באנציקלופדית וירג'יניה על אדל גודמן קלארק, 7 לדצמבר, 2020
- ^ 1 2 Oral History Interview with Adele Clark, February 28, 1964, Documenting the American South, ריאיון עם אדל גודמן קלארק, במסגרת תוכנית שימור היסטוריית הדרום האמריקני
- ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 Adèle Clark, Artist and Activist, Virginia Commonwealth University, תערוכה על יצירותיה של קלארק באוניברסיטת וירג'יניה קומונוולת'
- ^ Adele Goodman Clark 1901, St. Catherine's School, מאמר על קלארק בבית הספר בו היא למדה, 25 לספטמבר, 2014