אדריכלות ביזנטית

ערך זה הוא חלק מסדרת
תולדות אדריכלות המערב

סגנונות באדריכלות

פורטל האדריכלות

אדריכלות ביזנטית היא סגנון אדריכלי שהתפתח מהאדריכלות הרומית ואפיין את הבנייה של האימפריה הביזנטית באזור מזרח הים התיכון מן המאה ה-4 ועד שלהי ימי הביניים. חלק נכבד מהאדריכלות הביזנטית נמצא בעיר איסטנבול אשר נקראה בעבר קונסטנטינופול והייתה בירת האימפריה. רוב המבנים בסגנון זה הם כנסיות ומנזרים וחלקם, אשר נמצאים בטורקיה, הפכו למסגדים בתקופה העות'מאנית ובכך הצליחו להשתמר עד לימינו.

מאפייני הסגנון[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר חלוקת האימפריה הרומית חיפש הקיסר יוסטיניאנוס סוג חדש של אדריכלות עבור הכנסיות החדשות. הבסיס הקודם שהיה לו היה סגנון הבנייה של הכנסיות בנצרות הקדומה שדמו מאוד לבזיליקות הרומיות. הכנסיות הביזנטיות שנבנו כבר בתקופת יוסטיניאנוס שאפו לתת תחושה של הרבה יותר אור רוחני בחלל, בדומה לתפיסות המאוחרות יותר של אדריכלות הכנסיות.

לאחר נפילת האימפריה הרומית ושקיעת אירופה לתוך חשכת ימי הביניים נשתכחו מקצועות ואומנויות רבים. הדבר ניכר בעיקר בפרטי הבנייה של האדריכלות הביזנטית כמו למשל בכותרות עמודים (שאינם לפי הסדרים הקלאסיים).

רוב הכנסיות הביזנטיות נבנו לפי תוכנית של צלב יווני וללא ספינות ארוכות כמו בכנסיות אחרות.

חידושים טכנולוגיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הביזנטים המציאו טכנולוגיה של בניית כיפה מעל שדה ריבועי, טכניקה אותה לא הצליחו הרומאים לגלות. כל מבני הכיפה הרומים היו בנויים מעל חלל בצורת גליל. בטכניקה הביזנטית, בסיס הכיפה היה ריבוע שחסם בתוכו את המעגל עליו יושבת הכיפה. ארבעת הפלחים המיותרים נחתכו ובמקומם נבנו קשתות אשר החזיקו מעליהן מעגל נוסף קטן יותר שקוטרו היה שווה לאורך הצלע של הריבוע. ממעגל זה ומעלה המשיכה הכיפה או שנבנה גליל ומעליו כיפה חצי כדורית. בין המעגל הקטן והקשתות מתקבלים ארבעה משולשים בעלי צלעות מעוגלות שכל אחד מכונה פנדנטיבה. את הפנדנטיבה ניתן לראות באופן ברור בפנים של הכנסייה כפי שרואים בצילום הפנים של איה סופיה.